עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
גזרי נייר
19/09/2016 19:31
יהודית


0 תגובות
בזכות התפילין
15/09/2016 19:13
יהודית
בזכות התפילין
מספורי ההוד, הגבורה והתהילה של מלחמת השחרור, לפני הקמת מדינת ישראל 
מספרת:  יהודית ריבלין 


הימים, ימי המצור על העיר, ירושלים נצורה, אין יוצא ממנה ואין בא. 
העיר מוקפת לוחמים ערביים, המפגיזים אותה יומם ולילה. בבית בעלי לעתיד, זאב ריבלין, מתווכחים על הגיוס, והוא, עושה מעשה ומתגייס מיד ל"הגנה". בתחילה שמר על שכונת מגוריו, קריית-שמואל, ועם פלישת הצבאות הערביים והקמת צה"ל, נלחם לכל אורך הגזרה הדרומית של העיר:  קטמון, טלביה, תחנת הרכבת, אבו-טור, תלפיות, רמת-רחל, הר-ציון, מלחה ועוד. בחודש מאי 48' כבשו לוחמי הפלמ"ח את הר ציון, מדרום לעיר העתיקה וצמוד לחומה. אמנם היתה דרך להר בשטחנו, אך הצבא הירדני שלט עליה באש מפינת החומה. המעבר התאפשר רק בלילות. לילה אחד, עלה זאב עם פלוגתו להחליף פלוגה אחרת.
קרבת המקום לחומת העיר העתיקה, עשתה את הר ציון יעד קל לתקיפות בלתי פוסקות על לוחמינו שם. נשק זרם לערביי ירושלים בלי גבול, וההר הפך להיות שדה קרב ותופת למגנים. קווי הטלפון בהר היו נקרעים לעתים מזומנות בגלל התפוצצות הפגזים, והקשר בין העמדות למפקדה נותק. רצים העבירו פקודות והודעות בין העמדות. אך לא הספיקו לחפור די תעלות למעבר הרצים.  
בוקר אחד, לאחר לילה ללא שינה, עמד זאב להתפלל תפילת שחרית. בשעת הנחת התפילין הוא מהרהר בינו לבינו, "... מאז שהנחתי תפילין בבר-המצוה שלי ועד היום, לא החסרתי הנחתם אפילו יום אחד ... נראה מה יהיה מחר". 
לפתע, מתקבלת הוראה דחופה להעביר פקודה לעמדה מרוחקת. זאב מקבל את הפקודה, משתופף לתוך התעלה וממהר להתקדם לעבר העמדה. פתאום נשמע פיצוץ אדיר ומן ההדף זאב נופל אחורה. כמו גשם עז, נשפך עליו זרם של עפר מעורב באבנים קטנות וגדולות. הוא מתכסה כולו בשכבה עבה של אדמה ששוקעת עליו ומכסה את פניו וכל גופו. 
הוא אינו זז, בטוח שהוא מת, ושואל את עצמו לאן הגעתי? לגן-עדן או יותר מתאים – לגיהנום? פתאום הוא מרגיש שידו נעה. הוא מנסה להרימה והיא נענית ואין כאב. מנסה יד שניה – אותו דבר. מנסה להתרומם ומשתומם שהוא חי וקיים. 
והוא ממשיך את משימתו להגיע לעמדה היעודה וצועד כמה צעדים, ושוב מתפוצץ לפניו פגז כנ"ל, והוא שוב נופל ומתכסה בעפר ואבנים קטנות וגדולות והוא בטוח שאין ניסים פעמיים.
עכשיו הוא בוודאי מת. הוא שוכב כמה דקות ולבסוף מנסה לקום ולהפתעתו הוא מצליח, וממשיך ללכת למלא את שליחותו. הפעם הוא מגיע ליעד.
כולם נבהלו ממנו- הם לא הכירוהו - חשדו שהוא ערבי, מסתנן - עד שהוא צעק: "אני ריבלין, אני ריבלין".
כמובן שחשו אליו, נקוהו והרגיעוהו ושמחו שהגיע בריא ושלם.
הוא לא נהג לפרסם את סיפור הנס הזה, ורק אני ידעתי עד כמה הוא מוקיר ונותן כבוד למצוות התפילין, שהנחתן באותו היום הצילה את חייו.

בסייעתא דשמיא





0 תגובות