עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
יחסים  (1)
ארכיון
עשר שנות נישואים, האם יש עתיד...
17/08/2012 05:06
Xena75
אהבה, יחסים
היום אני אנסה להתחיל מן יומן שאולי יעזור לי .. כשהייתי ילדה ודיברנו אני וחברות על בנים ואהבה אז אמרתי מה שתמיד שמעתי מהגדולים שצריך להתחתן עם כסף... אבל כשמגיעה המציאות לא חושבת בכלל והאהבה זה מה שחשוב.  וכבר דברים אחרים לא חשובים זה פעם הראשונה שיצאתי עם שניים בו זמנית, וזה מאוד הפריע לי כי זה לא אני. והמילה יצאתי זה לא בדיוק נכונה, הייתי בקשר טלפוני עם בחור מחו״ל שהיה מעוניין בי ורצה לבוא לארץ ולפתח את הקשר בנינו. והיה בחור מעבודה שבהתחלה לא שם לב אלי בכלל ואולי זה מה שהפריעה לי ורק בגלל זה כנראה רציתי לצאת איתו. ובאמת התחלנו לצאת ולאחר חודש שאנחנו יוצאים  פתאום בחור מחו״ל הודיע שהוא מגיע...  מה אני עושה????? איך אני אפגש איתו??? מה אני אגיד לבחור מעבודה שאני יוצאת איתו??? ובסוף , אחרי כמה לילות ללא שינה.אמרתי לו שבעוד כמה ימים מגיע ידיד שלי מחו״ ל ואני נפגשת איתו והאמת הופתעתי מתגובתו שאין לו בעיה. נפגשתי עם ח׳ בנתב״ג ומשם יחד עם אחיו שגם פגש אותו נסענו לצפון. הייתי כמעט יומיים איתו והתאכזבתי ממנו מאוד... עם כל הכסף שיש לו עד שהיה קונה בקבוק שתיה... ופתאום הבנתי שאני מאוהבת בא׳ מעבודה!!!!! מאוד שמחתי באותו רגע ומיד בקשתי מח׳ שיחק אותי לתחנה מרכזית בחיפה ומשם לקחתי אוטובוס למרכז וכל הדרך דברתי בפלאפון עם א׳. אחרי זמן מה ספרתי לו על המפגש ההוא וגם אמרתי לו שזה מה שעזר לי להחליט את מה אני רוצה: כסף או אהבה. חצי שנה הראשונה שלנו היה מדהים מכל הבחינות, במיוחד באחיי המין, אבל אחרי חצי שנה פתאום זה התחיל להשתנות. ובהתחלה לא התייחסתי לזה כאיום וחבל... ביחסי מין אני הייתי מאוד חופשיה עם בן זוג ולי לא הייתה בעיה ליזום, אבל פתאום הוא התחיל לדחות אותי במיטה. כל פעם הייתה לו סיבה אחרת, פעם הוא עייף, פעם הוא צריך לקום מוקדם וכו׳ . אני מרוב האהבה לא התייחסתי לזה ובנוסף גם אני הייתי ממציא תירוצים בשבילו ( ממציא בראש לעצמי) וזה נמשך ונהיה יותר גרועה. ואני מרוב טפשותי ואהבה חשבתי שזה יעבור. לאחר שנה + שאנחנו ביחד שאלתי אותו מה קורה עם הקשר שלנו, האם יש עתיד ואם הוא חושב לכיוון החתונה. הוא ענה לי שעדיין לא מוכן. ואז אמרתי לו שאני נותנת לו לחשוב איזה חודש ואם לא אז אין לנו מה לעשות ביחד. וכמובן עבר יותר מחודש והוא בכלל לא זוכר על מה דיברתי איתו וזה מאוד כאב לי והחלטתי שאחרי חופשה באילת שמאוד חיכיתי לה ( חופשה כפולה ששנינו משלמים כי זה דרך העבודה) אני אפרד ממנו. יצאה לי לדבר עם חבר טוב שלו ואמרתי לו שאני אפרד ממנו אחרי אילת כי אני לא מתכוונת לבזבז זמן על מישהו שעוד לא החליט מה בנוגע לשנינו, הוא כבר בחור בן 33 ואם הוא עדיין לא החליט אז אני לא מתכוונת לשרוף את הזמן שלי ושאחרי כמה שנים הוא יודיע לי שאני לא מתאימה לו לנישואים. והגיעה הזמן של החופשה. היו לי שני רגשות : שמחה של חופשה ביחד ועצבים לגבי מה שיהיה אחרי זה. ואני בנאדם מאוד עצבני וכשיש משהו כזה אז בכלל העצבים שלי על שיא.  חופשה של 6 ימים ששושה מהם עצבניים רצח ומן הסתם מגיעה למצב של הריב חזק ומתחילה לאסוף את הדברים שלי ורוצה לעזוב. לאחר שעות של עצבים וצעקות השלמנו. בלילה בערך בשעה אחד בלילה שוכבים רואים טלוויזיה ופתאום הוא מושך אותי ביד והמשיכה מעלה אותי עליו ופתאום שואל: תתחתני איתי? הייתי בהלם, לא האמנתי למה שאני שומע ואז הוא שאל אותי שוב ואני כולי שמחה ומאושרת עונה לו - כן. באותו רגע עברה בי מן אכזבה שזה היה ללא טבעת אבל זה היה איזה שני ואז אני בעצמי ירדתי לאוטו והבאתי פותחן לבקבוק יין ( היום לא הייתי עושה את זה...) פתחנו בקבוק, שתינו לכבוד זה ואני...אין מילים אין יותר מאושרת ממני. ניסיתי להתקשר לאמא שלי אך היא לא ענתה ואני כל כך רציתי לחלוק את זה עם מישהו!!! והוא בנאדם קר, אבל מי בכלל חושב על זה, כולי אושר. בבוקר מתקשרת לחברה טובה שלי שגם מגיעה לאילת ומספרת לה את החדשות המדהימות, אבל באותה הזדמנות מבקשת ממנה שהיא ובעלה לא ידברו עם א׳ על ההצעה, שלא יבהל .  צבאותיו יום גם אחותו מגיעה לאילת. שאלתי אותו האם הוא יספר לה והוא אומר שעדיין לא. האכזבה...  כשחוזרים מאילת אני שואלת מתי הוא יספר לאמא שלו והתשובה שיספר. פה אני כבר לא יכולתי ואמרתי לו שברגע שהוא חוזר לביתו שמיד יספר לאמו. ורק אחרי זה הוא הסכים. כל התקופה עד החתונה היחסים האינטימיים שלנו נהיו יותר גרועים, אני אפילו לא יכולתי לקראו ליחסי מין שלנו מעשה אהבה, אבל שוב, טיפשה המצאתי ( יותר בשבילי מאשר בשבילו) לעצמי תירוצים למה הוא דוחה אותי עכשיו כבר כמעט כל הלילה.  ואז הגיע יום החתונה!!!!!!!! אבא שלו בנוסף למתנה השכיר לנו מלון 3 לילות... חוזרים מהאירוע, מאושרים ו..סופרים צ׳קים ואחרי זה ...לישון.... איפה ליל כלולות??????? אבל אני שוב מנסה לא לחשוב על זה... גם לילות שאחרי זה אני מנסה לא לחשוב, וגם כשנוסעים לירח דבש גם משתדלת לא לחשוב... אבל זה נהיה כל פעם יותר קשה . וככה נהיה יותר קשה להמנע ממריבות... כשהתחלתי לדבר על ילדים, תמיד היו לו סיבות למה לא עכשיו: קודם תעברי למשרה מלאה, עברתי. אחר כך : תעברי כל ההכשרות, עברתי. אחר כך: שנעבור לדירה, עברנו. וכששאלתי אותו נו? מתי? אז הוא אומר לי: אבל עוד לא סיימת קורס... התפוצצתי, צעקתי: בעוד שבועיים אני מסיימת, נראה לך שכבר עכשיו אכנס להריון ומחר כבר אלד???  אבל איך אפשר להכנס להריון כשלא מקיימים יחסי מין? איך???? ואז מתחיל הסיוט, לנסות לקיים יחסי מין רק בימי ביוץ. אבל אי אפשר ככה להכנס להריון, כי כל הזמן בראש רק המטרה אחת: הריון... וזה נמשך כמעט  שלוש שנים. שלוש שנים של עצבים. בבדיקות אצל רופא נשים מתביישת להגיד שבעלי לא רוצה לקיים איתי יחסי מין, אז מתחילים כל הבדיקות, למה לא מצליחים להכנס להריון. כל היחסי מין זה רק פעולה למטרה אחת ללא כיף, ללא שמחה, ללא עונג, סתם, רק למטרה אחת. ואז מגיע יום המאושר שאני מקבלת בשורה הכי משמחת- אני סוף סוף בהריון!!!!!!! כל התשע חודשים, חוץ מהבדיקות של אולטרה סאונד אני עוברת לבד, בלי התפנקות של אישה בהריון, הכל לבד. אחרי תשע חודשים ילדתי את בתי הבכורה ואין אושר יותר מזה!!!!! רציתי מיד אחרי לידה, כמה שאפשר מיד, להכנס שוב להריון, שלא יהיה הפרש גדול בין הילדים כי גם הגיל כבר לא ממש צעירה, כבר בת 30!!! אבל איך???? שוב אותו דבר, עוברים כמעט שנתיים עד שנכנסתי להריון, ו...עוד פעם, למה לפנק אישה, אז מה שהיא בהריון, אז מה שקשה לה... פורז שוב יום המאושר- ילדה השניה שלי!!!!!  אבל פה כבר אני לא חושבת על עוד הריון. כבר לקראת הלידה השניה היה משבר שהלכתי לדבר עם אמא שלו על כל מה שקורה בבית ו...במיטה וזה לא עזר בכלום, ההפך, נהיה ריחוק ביני לבין המשפחתו.  יחסים בינינו נהים יותר ויותר קשים ומביטה אין על מה לדבר... פעם בכמה חודשים וגם אחרי צרחות שלי. איזו לילה, גם אחרי המריבה, קיימנו יחסי מין, ואני מצידי שכבתי כמו איזו בול עץ, ללא כל חשק, ותוך כדי התנועות שלו אני מתחילה לחשב ימים ופתאום מבינה שזה ימים של הביוץ... באותו רגע ידעתי שנכנסתי להריון... כל החודש אני עם כאבי ראש מחכה למחזור, הפעם אני לא רוצה להיות בהריון, לא ממנו, לא מגיע לו להיות שוב אבא!!! אבל ככה זה בחיים... יום אחד אמרתי לו שאני בטוחה שאני בהריון, הוא צחק, אמר מה פתאום, יום אחד שכבר הייתי בשיא העצבים, קניתי הרכה ביתית ו... תשובה חיובית! כמה פעמים רציתי לראות את התשובה הזאת!!!!! אבל לא באותו יום. צלמתי את המקלון ושלחתי בהודעה לבעלי, הוא שמח, אני פחות. אבל אפילו לרגע לא חשבתי על הפלה, מי שעברה מה שאני עברתי עד שנכנסתי להריוניות הקודמים, בחיים לא תחשוב על הפלה. השלמתי עם גורלי וכבר התחלתי לחשוב על ההמשך ותכניות על ילד שלישי וכל מה שכרוך בזה. באולטרה סאונד הראשון, הראפר אמר שהעובר לא מתפתח כמו שצריך לגילו ואמר לי לעושת עוד בדיקה בעוד שבוע. כל השבוע הייתי מאוד בלחץ. כשבאתי לבדיקה נוספת, הרופא הודיע לי שכבר אין לי שום עובר בבטן... בכיתי... הרגשתי מאוד רע.... האשמתי את עצמי שבגלל שלא רציתי אותו מההתחלה אז בגלל זה זה קרה... הלכתי מיד לרופא נשים הפנוי שהיה באותו ערב והוא אמר שזה קורה ובימים הקרובים תהיה לי הפלה פיזית והוא ממליץ שזה יהיה טבעי ולא גרידה. הקשבתי לרופא. ואז שישי-שבת התפקעתי במיטה מכאבים ומדימום ושוב לבד..ד ואיפה בעלי??? רוא טלוויזיה, למה להפריע לו??? ואז אחרי סוף שבוע, ביום ראשון, הוא נוסע מהעבודה לאילת... ואני נשארת לבד, במצבי ,בבית... הלכתי לרופא נשים שלי והוא שלח אותי לבית חולים למיון נשים על מנת שיבדקו אותי. הלכתי לבד, נבדקתי, שמו לי אנטיביוטיקה שתנקה לי הכל בפנים ושאני אבוא שוב לבדיקה. כשבאתי לבדיקה אמרו לי שהכל בסדר , הכל נקי. למזלי, הלכתי לרופא משפחה על מנת להוציא חופשת מחלה ושם פגשתי ברופא נשים שלי שהציע לי שיבדוק אותי. לאחר הבדיקה שלח אותי דחוף לבית חולים. באתי לשם, שוב בודקים אותי ואומרים שהכל נקי. אני מתחילה להתעצבן ולהתווכח ואומרת שהרופא בדק אותי והוא זה ששלח אותי לכאן שוב. לאחר בדיקה נוספת באולטרהסאונד החדש, פתאום הם מגלים שבאמת עדיין יש שאריות  ואז מודיעים לי שצריכים לעשות לי גרידה וזה בהרדמה מלאה. ואני , שאני רגילה שבכל מצב אני לבד, אומרת להם שאני לא יכולה להרשות לעצמי הרדמה מלאה, כי אני צריכה עוד לנהוג חזרה הביתה. בסוף השתכנעתי והתקשרתי לבעלי שחזר יום קודם מאילת שיבוא ויאסוף אותי משם. אחרי שעתיים זה נגמר ואני אפילו נהגתי בעצמי. כשנפגשנו אני ובעלי, לא ממש עניין אותו איך אני מרגישה, מה שעניין אותו ששנינו בבית אז אפשר ללכת להסתובב. הרגשתי מאוד רע עם ההפלה הזאת.  ויותר קשה היה לי שאני לבד.  יותר ויותר מחשבות על הגירושין, אבל מאוד מפחיד כל ההליך הזה. מפחיד איך יהיה, מה יהיה. אחרי בערך שנה קיימנו אחד מיחסי מין הבודדים, ושוב אותה הרגשה ושוב לא באלי בכלל לשתף פעולה, ושוב אני מחשבת ימים ,ושוב אני יודעת שזה הריון. אבל הפעם מאוד רציתי. רציתי ילד שלישי, גם פחדתי לחשוב על אי רצון מפחד מהפלה וגם הגיל מתקתק : 35... אפילו אם מתגרשת עכשיו, מתי יהיה לי בן זוג שירצה ממנו ילד?  תמיד רציתי מינימום שלושה ילדים, מקסימום תלוי במצב הכלכלי. אז המצב שזה גם מינימום וגם מקסימום.  הפעם באמת רציתי. ושוב אמרתי לו , ושוב הוא לא האמין לי. אבל הפעם לא היה הכפת לי, אני רציתי ילד שלישי. כשעשיתי בדיקה ביתית, כמובן הייתה תשובה חיובית. שוב צלמתי אותה ושלחתי לבעלי לפלאפון. הוא שמח, בטח, ילד שלישי בלי להתאמץ!!!!  ושוב, תשעה חודשים של הכל לבד, בלי שום פינוק. ולא צריך לשכוח שכבר יש 2 ילדים, יותר קשה. והנה , יש לי ילדה שלישית!!!!  בתור אמא- אני הכי מאושרת!!!! בתור אישה- אני הכי אומללה. הילדה הקטנה שלי כבר בת שנה וחצי, אני ובעלי עדיין גרים ביחד אבל כמו שני אנשים זרים. אם פעם הייתי נהנת איתו לצאת לבלות ביחד, טיולים, בקניונים ובכל מקום אחר, היום אני בקושי סובלת אותו שעה לידי. אני כבר לא רוצה אותו בחיי המין שלי בכלל, כל נגיעה שלו מאוד מצמררת ומעצבנת אותי. פיזית אני כבר לא רוצה אותו בכלל, אבל זה עדיין מעצבן שבמיטה שוכב לידי איזה בול עץ!!!! המריבה האחרונה הייתה מאוד קשה, אפילו הוא דיבר על גירושין, אבל בסוף שוב ביקש סליחה ושוב הבטיח שישתנה... ושוב נותנת לו צ׳אנס.  פעם אחת אמרתי לו לקחת את הדברים שלו ולעוף מהבית. הבת הגדולה שמעה את זה ובכתה ובקשה ממני שאבא לא יעזוב...
0 תגובות