עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

כאשר השמש שוקעת אל תוך עולם האור השני,
הירח עולה ומביא אתה הלילה. החושך השורר שמצליח לנצח באיזה שלב בלילה, נותן לאנשים שונים את הזמן לחשוב על משמעות החיים ונותן
להם לעשות כרצונם.
חברים
ZippersBlack angel
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2014  (6)
עם לא היו חלומות
•  עם לא היו חלומות.
•  העולם היה רע?
•  מה עד אז היה קורה?
•  ריקנים נהיה?
•  עם לא היו חלומות.
•  משפט מלא שאלות.
•  שלצערנו,
•  אין עליהן תשובות.
לגימה אחת
26/06/2014 14:40
Hili...
"נו אמא אני צמאה!"
"לא לוסי, אסור."
לוסי ניסתה לשתות מכוס המים של אימה.
"בבקשה אמא! לגימה אחת!" התחננה.
"לא!" צרחה אימה. לוסי ואמא שלה, חיו במדבר.
חוסר מים, חוסר אוכל. האמא רק התעניינה בבריאות שלה, לא היה לה
אכפת מבתה. "בבקשה אמא! אני צמאה מאוד!" התחננה שוב פעם.
"לא! לא לא לא ולא!" צרחה אמא שלה והעיפה אותה מביתה,
לתוך המדבר עם הבתים הנטושים, מעטים חיים.. אבל רובם כבר מתו.
לוסי נכנסה לבתים, של האנשים שמתו כבר. רובם היו עשירים במים,
היא חטפה בקבוקי מים רבים ונהנתה. היא לא רצתה לחזור לאמא,
רק לחיות בבית ובית לבדה."ראש העיר שלנו מת, כמה ימים לאחור. אני אחיה שם בסוד!" אמרה.
רגליה רצו לעבר בית ראש העיר,
היא נכנסה מהדלת האחורית.
שפע מים ואוכל. פשוט המון. "נתחיל מהמים" אמרה,
לגימה אחת לקחה, ומתה.
~~~
לא כלכך יפה, אני יודעת.
2 תגובות
סתם עוד סיפור...
21/06/2014 10:19
Hili...
~לפני שנתחיל עם הסיפור, בא לי להודות שעזרתם לי~

כאב וצער
"דייי!" צעקתי בליבי, הם מרביצים לי, נוגעים בי, מקללים אותי, דיי! זה נמאס!
אי אפשר ככה לחיות! זה מעצבן! אני רוצה פשוט, פשוט...
פשוט להתאבד! "דיי תפסיקו!!" צרחתי. אבל הם לא הקשיבו. "ולמה שנפסיק מטומטמת אחת?!" צרח הילדים.
"בבקשה.. דיי...." התחננתי כאשר הדמעות זלגו מעניי.
~~~
יש מצב שאעשה על  זה סדרת פרקים. רוצים ?
1 תגובות
סיפורים
20/06/2014 13:09
Hili...
אמממ אני לא יודעת כמה סיפורים יהיו... אבל עם תהנו, אז תהנו :)
נ.ב אני מאוד אוהבת ביקורות, אז אני אשמח לכמה ביקורות קטנטנות ^_^
~~~
אין שם
.קמתי בבוקר עייפה. לא היה לי כוח להיום. עוד יום של רצח, עוד יום של דם שנשפך
הנפתי את שיערי באוויר, להרגיש את הרכות שלו לפעם אחרונה להיום.
כן, זה הרגל. כל יום השיער שלי נהפך מלא בדם ואז הרכות שלו נעלמת.
כשאני חוזרת לבית המשותף אני חופפת אותו והולכת לישון כשהוא רטוב.
זה דיי נמאס.. אני חיה כאן לבד.. או יותר נכון.. לא לבד.
אני היחידה שחוזרת מאוחר וקמה מוקדם.
אני לא מבינה, למה ג´יין כזאת? למה אני בכלל לא מכירה כאן אף אחד?
הפנים היחידות שאני רואה כאן, הם של ג´יין.
קמתי על רגליי, והלכתי אל עבר המקלחת, הפעם אני רוצה לאחר ליציאה.
הפשטתי את בגדי מימני ונכנסתי אל עבר זרם המים החמים.
"הילי?? תצאי ומיד!" שמעתי את ג´יין צועקת.
הפעם לא הקשבתי לה. חיכיתי לשעה שמונה, כשכל השאר מתעוררים.
"הילי! עם לא תצאי עכשיו, את עוד פעם תקבלי את העונש!"
צעקה שוב ג´יין.
´העונש, הרגע שאני מקבלת חתכים ביד ימין, היד החזקה שלי.´
אמרתי במחשבותי וכיביתי את זרם המים..
מיהרתי ליבש את גופי וללבוש את בגדי.. ואז לצאת ליום של רצח.
~~~
לילה רע
"תיק תק תיק תק, אני הולכת בחדר, תיק תק תיק תק תתעוררי" צעק קול בראשה של אנה.
אנה, אנה הקטנה, אנה הקטנה שרק נמצאת בגן, התחילה לבכות. "דיי! מי זה!" צעקה בזמן שעיניה נפתחות.
אנה קמה ממיטתה והתהלכה בחדרה. "תיק תק תיק תק תיק תק" שמעה אנה מאחוריה.
"התעוררת!" צעקה. זוהי הייתה אחותה הגדולה. "מי את?" שאלה מופתעת. אנה לא ידעה שאחותה הגדולה,
מתה לפני עשרה שנים. "תיק תק תיק תק, הם לא סיפרו לך. תיק תק תיק תק, השעון יעזור לך." אמרה אחותה הגדולה בחיוך רחב. אנה מרוב הפחד נגשה לשעון והסתכלה עליו. "תיק תק תיק תק תק תק תק ת.........."
נשמע קול השעון והשעון נעצר. "מה קרה?" שאלה אנה. "תיק תק" נשמעה המילה האחרונה לחייה.
ואנה מתה. "תיק תק תיק תק. כוח השעון הרג אותך. תיק תק תיק תק. נחליף בגופות?"
~~~
אהבתם? 
1 תגובות
יציאה לבית ספר
20/06/2014 07:41
Hili...
והנה נשארו לי רק 10 ימים ללמוד. לסיים את הבית ספר. נחמד לראות.
4 דקות נשארו ליציאה, 4 דקות נשארו לכתיבה.
מאחלת יום נפלא למחוברים. ויום נפלא לחברים.
בהצלחה לי ולכם :)
0 תגובות
האם כשרון זה הנושא העיקרי לניצול ילדים?
19/06/2014 21:56
Hili...
אתם בטח תחשבו עכשיו, שמה שאני כותבת זה טיפשי ואין לזה שום ערך.
~~~
מאז שהכיתה הכירה בי בכשרון הציור והכתיבה, אני מרגישה שמנצלים אותי.
האם זה בסדר לצייר 30 ילדים ביום אחד?
לרשום 5 סיפורים שכל סיפור זה בעורך 3 דפים?
אני לא יודעת. אבל אני מרגישה שמנצלים אותי. בכיתי בגלל זה כמה פעמים
וחצי מהציורים נהרסו לי, ואני חייבת להביא אותם לפני סוף שנה (אני ביסודי אז אני מסיימת עוד 10 ימים)
אני אשמח עם תעזרו לי, איך לשפר את המצב רוח, ותתנו רעיונות לסיפורים ( !! ) ותתנו לי דרכים
לצייר מהר.
3 תגובות
הפתיחה
19/06/2014 20:34
Hili...
היי חברים. זה הבלוג שלי, אני יודעת שההתחלה כאן מטומטמת כפתיחת בלוג,
אבל מה לעשות כשאתה כזה?
אני החלטתי לפתוח את הבלוג בסיפור. 
~~~
החיים קשים
קמתי ממיטתי הקשה, פקחתי את עניי בעדינות מוחלטת.
"אילוסאנה! תתלבשי בבגדים שהונחו לך ובואי מידית אל הלימוזינה הנמצאת מחוץ לביתך!"
צרח אלי אבי. לא היה לי זמן להתרחץ ולאכול, אפילו לאסוף שיער לקוקו הדוק
במיוחד לא היה לי. הפשטתי את הפיג´מה שלי והזנחתי אותה אל רצפת החדר.
הבגדים היו הדוקים, לא היה נוח ללבוש אותם.
הלכתי בקטנה אל המראה שבחדר, הסתכלתי על עצמי.
על הבגד ההדוק, "אני רק בת 12, וכבר בגדים חושפניים?!"
הדמעות התחילו לזלוג מעניי. נפלתי על ברכיי בחוזקה והנחתי את ידיי על פני.
הליכות נשמעו, הם רק התקרבו יותר ויותר אל חדרי.
הדלת נפתחה בטריקה איומה. "אילוסאנה! צאי מידית!" צעקה עלי אימי.
היא כלל וכלל לא שמה לב לדמעות אשר זלגו על ידי ושנשרו מעניי.
לבשתי את נעלי העקב בעלות עקב קטן וירדתי במדרגות אל דלת היציאה.
שמתי לב שהחברים של אחי שבאו לישון אצלו, הסתכלו על גופי.
בחנו אותו היטב, החבר החרמן של אח שלי, הסתכל עלי בצורה
שבאלו לז**ן אותי כל דקה. רצתי במהירות אל דלת היציאה, אני לא רוצה להרגיש
מובכת. אני בכלל לא רוצה!
ניסיתי לפתוח אותה, מי נעל אותה?! צרחתי בליבי והתחלתי להזיע.
חיפשתי את המפתח מתחת לשטיח לרגליים. "מחפשת את זה?"
נשמע קולו הרשע של אחי. סובבתי את ראשי אליו, וכן, המפתח היה אצלו.
"את תקבלי אותו אחרי שתראי לנו את הריקוד שלך סיס." אמר לי אחי ופרצוף זדוני עלה על פניו.
"אולסון, אילוסאנה תראה לך את הריקוד אחר כך, היא כרגע ממהרת!" 
אמר אבי בקול מוגבר וחטף את המפתח מיד אחי.
"צאי ומהר, בקרוב יהרגו אותי!" אמר אבי. הוא כלכך לא דואג לי?
יצאתי בצעדים קטנים. רציתי להוציא את הדמעות מעניי אבל לא נתתי לזה לקרות.
"גברת אוליסאנה! גברת אוליסאנה!" נשמע קולי.
"קולי!" עלה חיוך על פניי. קולי רץ אלי.
"גברת אוליסאנה, קחי את זה." אמר לי קולי והפשיט את הז´קט שלו מעליו ונתן לי.
"תודה.." אמרתי ולבשתי אותו. "קדימה גברת אוליסאנה, אנחנו חייבים למהר. אנחנו מאחרים."
אמר לי קולי והחזיק בידי והתחלנו ללכת. "מתי תפסיק לקרוא לי גברת?" שאלתי והשפלתי את מבטי.
"ככה זה רצוי, את ברמה יותר גבוהה מימני. אז אני קורא לך גברת, אל תשכחי, אני המשרת שלך."
"אז תפסיק להיות המשרת שלי!" צעקתי עליו. "אוליסאנה, תרגיעי." אמר וחייך לו.
"ככה זה עדיף" חייכתי בחזקה אליו. אחרי כמה שניות מהירות הגענו אל הלימוזינה.
"כנסי" אמר קולי ופתח לי את הדלת. 
"ג´נטלמן?" שאלתי וצחקקתי בזמן שנכנסתי למכונית.
"יותר מג´נטלמן" אמר קולי וסגר את הדלת.
הוא נכנס מהצד השני. "סע" אמר לנהג. "אני רעבה.." לחשתי לעצמי. "רוצה?" הציע לי קולי
שניצל קטן. "אממ" אמרתי מובכת. ממתי מציעים שניצל, לילדה?!
"נו תרגיעי, אנחנו במכונית והנהג בכלל לא שם לב למה שאנחנו אומרים." אמר לי קולי.
"לא תודה קולי, אני לא רוצה שניצל.." הרגשתי מובכת להגיד את המילה הזאת.
הרגשתי כמו דבא שרוצה להרזות. למרות שאני בת שכל ילדה ונערה ירצו להיות כמוה.
דוגמנית למדור ילדים, רקדנית, זמרת... ועוד המון כישרונות שאני מפורסמת בהם.
אני נשמעת כמו חלום שלא התגשם לאף ילד וילדה. טוב, לפעמים החלומות עוברים לבר המזל האמיתי.
"גברת אילוסאנה, צאי מהמכונית. קולי אתה נשאר." ראיתי על פניו של קולי פחד. מה הוא כבר עשה.
יצאתי מהמכונית במהירות והלכתי עם הז´קט של קולי אל הבניין הגבוה שמולי.
"רגע, הז´קט של קולי!" צעקתי וסובבתי את גבי לאחור. המכונית כבר נסעה.
משכתי בז´קט קצת.. "קולי" אמרתי וחייכתי.
"אילוסאנה הנה את!" נשמע דון. "דון" אמרתי והורדתי את החיוך מפניי.
"אתה מאחרת ברבע שעה! בואי כבר!" אמר ומשך בכובע.
"דיי תפסיק!" אבל הוא לא גילה רחמים כלפיי.
~~~
אהבתם? אשמח לשמוע את דעתכם :)
5 תגובות