עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
חברה  (1)
יחסים  (1)
ארכיון
איש הכמעט.
09/01/2013 19:56
Wall Flower
אהבה, יחסים, חברה
ההתחלה
אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל אתחיל מסיפור קטן.
בכיתה י' הכרתי מישהו. מסוג האנשים שכנראה לא יצא לי לפגוש עוד לעולם, מסוג האנשים שאתה באמת מסוגל לדבר איתם על הכל, שיש לך את החיבור המיוחד הזה, את כל הנושאים המשותפים ואת הבדיחות האישיות והמצחיקות, את ההרגשה שלא חסר לך כלום ויש לך מקום, ואתה חלק מהפאזל.
כמובן שכמו בכל קשר - גם זה נהרס. 
עם הזמן קצת התרחקנו והתקרבנו, בעיקר בגללי והצורך שלי בעוד זמן כדי להיפגש, הצורך שלי בפגישה בין עיניים מציאותית ומבטים ורגש וראייה ושמיעה. ואני צריכה את זה, אני אוהבת את זה ומרגישה יותר קרובה ככה. אבל התמודדתי עם זה כי תיארתי לעצמי - זה הבן אדם הסגור שבו.
לא הצלחתי להכיר אותו עד הסוף, את ההיסטוריה המשפחתית שלו וזה גרם לנו עוד יותר להתרחק בחודשים האחרונים.
טען שאני אף פעם לא שם בשבילו, שהכול אצלי מאולץ מידיי, לא אמיתי, לא שם. ולא הייתי שם בשום טראומה מהעבר שלו, וגם לא אהיה יותר.
לפני כשבועיים תכננו להיפגש בשבת כדי לדבר איתו, כדי לדבר ואיכשהו - לעצור את השיגעון הזה. כי זה טמטום. לריב על קשר? באמת?
לא היה לי ריב יותר מטומטם מזה. ביום שישי לפני כן, בלילה, הוא שאל אותי מה אני חושבת שיקרה בפגישה הזו. אם יקרה משהו. (לפרוטוקול, ניסיתי כל פעם להיפגש איתו בחצי שנה האחרונה, והוא ביטל ודחה) ואמרתי שאני לא יודעת, שנצטרך לראות. ולהאמין את האמון העיוור הזה. ו-טוב,
השיחה הזו נמשכה כ4 שעות. שבסופה, ב4 וחצי לפנות בוקר - ניתק איתי קשר בהודעת מסנג'ר פשוטה דרך מסך כחול. 
מסוג הדברים שהעיניים שלי היו פקוחות בפניו. לא האמנתי שאחרי שנה, שאחרי שעברנו המון ביחד, זה... ככה קורה. וככה מסתיים.
וטוב, זה היה צפוי. לא הייתי טובה בתור ידידה, לא הייתי שם בשבילו ולא שמתי לב לסימנים שהיו גלויים בפניי. הסתרתי בפניו וכך קרה שהוא הסתיר בפניי וזה התפוצץ לי בפרצוף. התעמקתי ברגשות שלי כלפיו בתחילת הקשר שלנו מאשר ברגשות שלו עצמם כעולם שלם. העובדה שהכוונות שלי היו טובות, שבאמת רציתי טוב, לא שינו דבר.
אבל לא יכולתי שזה יגמר ככה. לא... לא ככה. למרות שהוא היה אדיש וקר כלפיי הקשר הזה ובצד, לא רציתי לתת לזה להיגמר ככה. רציתי להאמין שעדיין יש לי מקום, שיבין שגם הוא תפס מקום עצום בלב שלי. לאחר ריב עצום עם אימי לאורך כל הבוקר - היא הסיעה אותי לעיר שלו. הגעתי לשם ב4 וחצי בצהריים, הוא שונא כשאני מקדימה, אז העדפתי לחכות עד 5 (כפי שציין בהודעה כשהוא ניתק קשר אם עדיין ברצוני לבוא) ושלחתי לו ב5 הודעה שאני כאן. והוא שלח בזה "הנחתי שאת כאן כבר." טוב, זה כבר הראה שאני מובנת מאליו. שאל למה לא הודעתי או אמרתי משהו, שייקח לו בין 40-50 דקות להגיע להיכן שהייתי, ופתח בשיחת טלפון פשוטה במקום להזיז את התחת שלו למקום המפגש שלנו. 
זה עד כמה שהייתי חשובה לו. 
זה עד כמה שלא משנה מה עשיתי, שלא משנה כמה רציתי והכנתי ורבתי וחשבתי - זה מה שהוא חשב עליי. 
וזה פגע בי, כל כך פגע בי כי הבנתי שעשיתי כל כך המון טעויות במשך כל הקשר שלנו - שאני זו שגרמה את האדישות והקור הזה שהיה לו כלפיי, ופשוט.. לא רציתי להאמין בזה. לא רציתי להאמין שהרסתי קשר כל כך חשוב, קשר שרציתי לנצור לעד. 
השיחה הגורלית בטלפון נמשכה כשעה, שעה בה במקום לקום ולבוא להיכן שנמצאתי - המשכנו לדבר. אמרתי לו שאני אחכה, הוא אמר והתעקש ששום דבר לא ישנה את מה שקרה, שהוא החליט וזה סופי. לא ידעתי מה לומר, רק רציתי שהוא יבוא ואני אחבק אותו, ולא אבכה. ואחייך אליו ואומר לו "היי! אני -שם בדוי כלשהו- ואני רוצה להכיר אותך, מחדש." ו.. גם אם הוא יאמר לא להצעה הזו, זה ייגמר ככה. כשאני רואה אותו וזוכרת את העיניים הכחולות. וזה יהיה בסדר.. אבל טוב, לא כל מה שרוצים מתגשם. השיחה נגמרה בכך שהוא אמר לי לחזור הביתה ושאין טעם שאחכה. שייקח לו זמן להגיע ושעדיף שאני אלך לחכות בתחנה כבר כי קר. וזה מה שעשיתי. אמרתי לו שלאנשים אין את הזכות האצילית הזו לבחור את מי שיפגע בך בחיים, אבל יש לאדם את היכולת המסוימת הזו לבחור מי - ואני בחרתי בו, ואני שלמה עם ההחלטה הזו. ושזה בסדר. ושזכיתי להכיר אותו כי הוא בן אדם מדהים. וזה נגמר בכך שחיכיתי 20 דקות לאוטובוס. אותן ה20 דקות שחיכיתי למשהו שיאמר לי שהוא יגיע. 
2 תגובות