עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

כי אני אוהבת רק את לונה.
Day 2
28/04/2013 16:11
לונה3>
בתכלס פתחתי את הבלוג הזה כדיי למצוא פורקן.
בור  לקבור בו את הסודות שלי,הרגשות,העבר,המחשבות, השגעונות ובקיצור, כל מה שבא לי.
אני דיי שונאת בלוגים או בלוגריות, שאחכ מפרסמות את זה בפייסבוק שלהן בטירוף כ-תקקראו!!! תקראוו!!! פליייזזזזז תקראאאו כמה אני מדהימה ובהלהלבלהבההה*נזילה מוחית* 
לא.
בגלל זה פה הכל חשאי ומקווה שככה ישאר, אמן אם ירצה השטן.
אגב שטן, חם כל כך שיש לי הרגשה שהוא ירד ממושבו המפואר לבקר בארצנו הקטנטנה.
אני טיפוס של חורף. כמובן שהכי עדיף זה המעברים -סתיו, אביב- בנטייה לקור, אבל אם שואלים אותי מדבר או הקוטב הצפוני- אז תנו לי לחיות באיגלו בבקשה. ובלי פרוות\עורות\חלקי גוף אחרים של חיות. אלא אם כן הן נושמות ומקפצות ומתכרבלות איתי33>
שונאת להזיע, להתלכלך, להרגיש שדחפו אותי לתנור ואני עוד שניה ארוחה מוכנה לשטן כבודו. 
כל כך חם שחם לי לגעת במחשב!
חם לי לחיות!!! סתם.
בקיצור,
מאיפה אתחיל?
חשבתי לספר בקצרה על כל הסובבים אותי\אנשים קריטיים בחיי. 
אבל ממש בקצרה, שחס וחלילוש לא יעלו עלי.

נתחיל מחברתי הטובה ביותר- 
לונה, החתולה שלי. 
סתאאאםם. 
(לונה היא בכלל חתיכה מהנשמה שלי, פשוט בצורה גשמית יותר)

אז נקרא לה א' (כי אין לי משהו טוב יותר)
את א' הכרתי לפני כמה שנים, דרך החטיבה וחיי נעורים עשוקים במיוחד ברחבי העיר הקטנה שלי.
*אני גרה בחור קטן, עלוב, מסריח ומלא בשרצים, בתוך חור טיפה גדול יותר שנקרא ישראל, חע!
א' היא בן אדם מדהים ויקר, מבין אלו שהם כמעט מושלמים. גם לה יש פגמים- מבחינת איך שאני מודדת בני אדם ועליבותם, אבל היא עדיין מדהימה. עמוקה, חכמה, מבינה, ולא כלבה בת זו** כמו רוב הבנות ובני האנוש כיום.
היא כמעט ההפך המושלם ממני, ובכל זאת אנחנו מבינות אחת את השניה הכי טוב שאפשר. 
למרות שזה גם השפעה של הזמן אופקורס.

החברה השניה הטובה שלי לימים אלו- ב' (כן, בסדר האלפבת. מקורית אני!^-^ )
מכירות ורגילות אחת לשניה הרבה פחות מאיך שאני עם א', אבל לא סתם היא אחת החברות הטובות שלי. בן אדם נדיר, מסובך בעצמו ומיוחד. והיא מאוד דומה לי, מבחינות של טעם וסגנון ודברים כאלו. היא יותר אני.
הכרנו לפני הרבה שנים בצורה גורלית מעניינת (עלינו על זה לאחרונה) אבל חברות טובות נהיינו אט אט בשנתיים האחרונות. הקשר שלנו התחיל בצורה יותר אינטרנטית, היינו רושמות אחת לשנייה מכתבים שלמים, ממש כמו בימי יונת הדואר, ומשיבות כשמתאפשר.
לא משנה בכלל שאנחנו גרות מרחק של שבע דקות הליכה זו מזו.
בפעם הראשונה שממש נפגשנו העברנו בדיבורים יום שלם בלי לשים לב, וככה אנחנו תמיד. קשה להפרד.
*ולא, אנחנו לא מדברות על בנים מטומטמים, שופינג והחולצה היפה שהיא ראתה בטיאנטי אתמול.*
אולי גם, אבל זה בערך 5 אחוז מהשיחות שלנו.
ובכלל שתינו לא מתות על טיאנטי, בע. הייתי צריכה לרשום ברשקה.

יש עוד כמה בנות פחות קריטיות, 
*אני מאלו שיש להם חברה וחצי אמיתיים ולא שלושים אלף מזוייפים* 

אפשר לספר על מ', שהייתה חברה טובה בימי התיכון, אבל, בצורה צפויה עד פחד, התנתקנו אחרי. 
כי כמה אפשר לתת מעצמי ולא לקבל? אם היא הייתה רוצה ליצור קשר היא הייתה עושה זאת. עם כל הכבוד לזה שהיא בצבא וכל הבולשיטס. אני לא כועסת, לא אכפת לי באמת. אני משלימה עם זה שזה דרך החיים, לא כולם נשארים סביבנו ולצידנו לתמיד, אנשים ממשיכים הלאה עם חייהם.
בעיקר כאלו שאפעם לא באמת היו מעורבים בחיים שלך. והיא הייתה כזאת.

מי עוד?
ידידים אין לי ממש. כמה כאלו שחופרים בפייסבוק כי הם מחפשים להתחיל איתי או אחרים שסובבים אותי אבל, קשה לי לקרוא לזה ידידים במשמעות של המילה האמיתית. כמו חברה-בן, כי הם לא באמת כאלו.
יש את ו' - מישהו שלא הבין נכון את מהות הקשר שלנו וחשב שתהיה זוגיות או משהו כזה כשאני בכלל רציתי ידידות.
טוב, זה רק חצי שקר
לא הייתי בטוחה לגביו, אבל גם לא רציתי לשלול מיד אז אמרתי נשאיר אותו על אש נמוכה, על הגבול בן ידיד למשהו טיפה יותר רומנטי, וכשניפגש נראה.
 כי מהניסיון האחרון שלי, אני לא הולכת לצאת עם אף אחד שאני לא מכירה במציאות. זה היה ניסיון כואב שהשאיר כתם גדול ומכוער על ספר חיי לתמיד. 
בכל מקרה, נפגשנו, וכמו שהנחתי, לא מצאתי את עצמי נמשכת אליו או רוצה אותו.
ומהניסיונות של חיי, אין עוד התפשרויות בעניין. גם אם אני אהיה רווקה עכשיו שנים ובסוף אמות נשואה לחתולה שלי. (למרות שזה לא כזה נורא... ;)
אחרי לא הרבה זמן מאז שנפגשנו, סוג של הבהרתי לו את זה בסטירה עדינה- ואז כמובן כל הרפש ייצא ממנו. הייתה לי איזה תחושה שהוא דפוק עם בעיות אישיות, ולא עמוק במיוחד... 
מאז גיליתי עליו מלא דברים כולל מי הוא באמת, ושהוא עלוב נפש אמיתי. עכשיו הקשר שלנו על אש ידידותית, שבה אנחנו מתכתבים מידי פעם והוא בעיקר בוכה לי על חייו הנוראיים (והם ממש לא...).
יש את ה' - הידיד השותף שלי ל...משהו כלשהו חשוב. אני מקווה שגם הוא רואה בי רק ידידה ולא מעבר :|
הוא לא מושך אותי בכלל, הוא מקסים ובן אדם טוב לב, אבל מבחינה חיצונית ואסתטית.....הממממ.. לא.
באופן כללי הוא מרגיש לי יותר כמו אח שלי. בע :S

אני צריכה מישהו שנראה כמו איצ'גו קוראסקי. או צוקו מאוואטר. או מישהו שנראה כמו כל דמות אנימה חתיכית עם שיער שוונצי (רצוי כהה, איצ'י מקרה יוצא דופן במיוחד) גבוה רזה ומסוקס 3>
וגברי. וורי אימפורטנט. רוב הגברים היום כאלו הומואים! (אין לי בעיה עם הומואים אמיתיים, אני מדברת על כאלו שמגדירים את עצמם כסטרייטים)
לא שנשים הם מציאה גדולה.

בקיצור, מצאתי מישהו כזה. נקרא לו ג'. הוא נראה כאילו יצא מסדרת אנימה, טיפה פחות מוצלח אבל בהחלט מעלה את רמת היופי הממוצע הישראלי, ולא יאמן שהוא גר ליידי. אבל כנראה שאללה שונא אותי והחליט לברך אותו בברכת הטמבליות. הוא כזה טמבל.
ממש לדפוק ולזרוק :D.  אבל באמת, פשוט כאב לב עליו :(

ואז יש את ד'. שגם גר ליידי רק בכיוון האחר. *הדברים מתחילים להיות מצחיקים בין שני אלו....*
הוא אני בגרסא גברית (כמעט) . אפילו מבחינת מראה הוא 85 אחוז הטעם שלי (נדיר), אבל יש הרבה בעיות "פורמליות" איתו. וכמובן, עם המזל המדהים שלי, לא נראה שהוא מעוניין בי בכלל.
ואני מתכוונת- שהמזל שלי כזה שכל מי שאני לא רוצה, רוצה אותי, ועד שאני מוצאת מישהו שאני כן (משימה קשה להחריד), אז הוא לא מראה עניין כלשהו לכיווני.
כזה מזל חרא.

עכשיו אני צריכה לזוז, נשיקות לשטן

0 תגובות
Day 1
26/04/2013 12:36
לונה3>
אני כל כך עצבנית.
מה כבר ביקשתי?
לא לדחוף את המזלג המסריח שלהם לאוכל שגם אני נוגעת בו?
נמאס לי כבר מהכל.
בא לי לברוח מפה, מהחיים האלו, מהעולם הזה. כלום לא שווה את זה.
כן, לא אכפת לי למות. ואני לא מאלו שאומרים את זה סתם וברגע האמת ירעדו ויתחננו על חייהם. 
אני חושבת שלא.... 
אני מאמינה שברגע כזה אני אולי יפחד קצת, אבל אז ייזכר, ויחשוב "תודה" עם אנחת הקלה.

להשתחרר מהגוף הזה. אני מרגישה כלואה, כלואה בחיים האלו. בעולם המסריח הזה.
למה אני מקללת את העולם? אני מתכוונת לבני האדם, ה"אנוש". עלאק אנוש.
אני כל כך שונאת את בני האדם, מתעבת. שונאת להיות חלק מהם, כמוהם. כאילו נולדתי לזה. פטאתיים,צבועים,אנוכיים ורעים.
זה מה שהם. עוד לא יצא לי לפגוש מישהו שהוא לא כזה, גם המוצלחים ביותר שפגשתי.

סליחה, אני חוזרת בי. יש אולי שתיים. והם כמוני, שונאים הכל.

להיות טיפש משמעותו שמח. ראיתי את המשפט הזה לפני כמה ימים וזה נכון עד כאב.
כנראה שאני חייזר.
אני לא גאון, לא רואה תרגילים מטורפים במתמטיקה והמוח שלי מפענח את זה בקלילות כאילו כרגע עשיתי קפיצה קטנה על איזה טרמפולינה. ממש לא, אני גרועה בכל מה שקשור ללימודים. אני מניחה שזה בעיקר כי אין לי תחת לדברים כאלו. אבל השכלה אישית ואינטליגנציה, בגרות, דברים כאלו- יש לי והרבה.
אני באופן כללי כנראה חייזר, וכנראה אשאר לבד לעולם, כי כולם כל כך דפוקים.

1 תגובות