עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
יהודה
09/11/2017 22:03
Untiltednoone
יהודה, מיניות, שירותים
הימים ימי 2010
המקום בית שמש. 
משום מה חשבו שזה רעיון טוב לפתוח שם סניף ומכיוון שסניפים באזור הם תחת אחריות שלי, היה עלי לנהל סניף חצי שנה לפני שנגייס מנהל סניף חדש.
כל יום לנסוע מכוכב יאיר לבית שמש. כיף.
אבל לא על זה רציתי לומר 
ליד הסניף שלנו היה מין מקום כזה שלומדים בו תורה. 
אני חלוני אז לא יודע איך קוראים לסוג המקומות האלה, כולל? בית מדרש?
יהודה למד שם. 
כל בוקר היה עובר ליד הסניף שלי עם חיוך מבויש. 
הוא היה גבר נאה. שיער שחור מלא, עיניים שחורות יוקדות. גוף בנוי לתלפיות וחיוך צחור. 
לא הבנתי למה תמיד נועץ בי מבטים. 
לא הבנתי גם למה אני נועץ בו מבט. 
אחרי כמה שבועות של מבטים בהליכת בוקר שלו הוא שאל את אחד העובדים שלי אם יש לנו שירותים ללקוחות ואם הוא יכול להתפנות.
ראיתי אותו נכנס. ואחרי שעברו 2 דקות ולא יצא נכנסתי לבדוק אם הכל בסדר. הארכיון שלנו ממוקם ליד השירותים ומלחיץ אותי לחשוב על זה שיכול לקחת מידע רגיש כל כך.
הוא היה עם הגב אלי. במשתנה. 
לא הבחין בי 
ראיתי שהוא עושה לעצמו דברים שלא בהכרה קשורים לשירותים. 
פתאום הוא הסתובב כנראה לראות אם השטח פנוי. 
ראיתי את גבריותו במלוא הדרה. הוא החליף צבעים. אמרתי לו להירגע. זה  השאר בינינו. 
המשך. ביום אחר
0 תגובות
וייז יש רק בנייד לא בחיים
09/11/2017 21:49
Untiltednoone
חלופות
בגיל שלי. שזה אמצע החיים כזה כבר אי אפשר לעשות סיבוב פרסה או חישוב מסלול מחדש
יש הרבה שתלויים בך. 
מעבר לעבודה שיכולים ללכת לחפש 
הבית תלוי בך להביא פרנסה ולשלם משכנתא מופרכת על דירה סבירה ובינונית
הבאת ילדות. איך אתה יכול לחשב מסלול מחדש אם בת השבע, בת הארבע וזאת שבת כמה חודשים תלויות בך. שלא לדבר על העזר כנגדך.
אז אתה מחכה. ולא קורה כלום. אותו דבר. כל יום. 
 
2 תגובות
להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך
09/11/2017 21:34
Untiltednoone
שנאה עצמית, קפיטליזם, משפחה, פקקים
שוב הוא הגיע
הבוקר 
ושוב אתה שונא את עצמך. 
למה? 
כי הגוף לא מה שהיה פעם. לא מבין את כל אלה שאוכלים וגם אפשר לגהץ על הבטן שלהם. 
כי העבודה היא דרך ללא מוצא. 
כל החיים חשבתי שאם אתקדם מספיק גבוה אז אהיה יותר מאושר. בולשיט. כבר שנים שאני מתקדם עד שהגעתי לתקרה וכל שלב בדרך אליה היה לי יותר רע.
כי החיים הם לא מה שחשבתי. 
לא יודע למה מכרו לנו לוקשים שהיינו ילדים. 
מתחיל להבין ניהליסטים. 
אז אתה קם בבוקר. למרות שהיית רוצה להישאר במיטה. 
מכין ארוחת בוקר לבנות, לוקח אותן למסגרות ואז בתוך קופסת הפח דגם המנהלים שלך אתה מבלה מעל שעה בפקק. איכס 
מעולם לא חשבתי שיכול להיות לי רע או שאהיה בדיכאון. טעיתי. 

0 תגובות