עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
בובה על חוטים
01/02/2013 13:57
קורל
הטרדה מינית
אני זונה, למדתי לספק אחרים מגיל 10, אני זוכרת אותו מעליי, מתנשם את הנשימות המהירות שלו, מחייך את החיוך הרע שלו, מבקש שאבכה, ומצחקק בכל פעם שרואה אותי נשברת, עצוב לי להאמין שהייתי מאוהבת בו למרות שהדבר היחיד שהוא אהב בי היה את הגוף שלי, גם את זה הוא לקח לי בכוח, מהפעם הראשונה נעלמו לי הרבה דברים שמאז אני לא מוצאת את התמימות, את השמחת חיים, את החירות ועוד כל כך הרבה דברים שגדלתי עליהם.
זוכרת את עצמי שוכבת שם על המיטה, מרגישה כמו גופה, לא זזה לא צועקת רק כדי שלא יכעס, רק שוכבת שם ורוצה למות, תופסת פינה ריקה בחדר ובוהה בה, מרגישה כמו בובה, בובת מין, שרק צריכה לרצות ולספק, כאילו רק בשביל זה נבראתי מהתחלה, אולי אני עוד נושמת, אבל מבפנים אני כבר נחנקת.
הכל מתערבב לי, ההתחלה, הסוף, אחרי שגרמת, אחרי שברחת, את היום הראשון, את היום השני, את הלילות בלי השינה במחשבה עלייו, אני זוכרת את כל הרגעים, רק חבל שהרגעים שלפני נמחקו לי, כל הילדות היפה נעלמה לה כאילו לא הייתה, מרגישה כאילו נולדתי בת 10 רק כדי לחוות את הטרדה מינית והתפקיד שלי בחיים זה להתמודד עם זה.
מאז כשאני רואה אותך ברחוב הלב נעתק, רואה אותך מחייך לי מרחוק את אותו החיוך המרושע, רק שהפעם אתה מפחד להתקרב, אתה יודע שאני כבר לא אותה אחת שאפשר לפגוע בה.
 אני עוברת איתך יום יום, שעה שעה, דקה דקה, מאותו הרגע אתה כאילו חי לי על הכתף, אחראי לכל פעולה שעשיתי, כמו בובה על החוטים, זה החיים שלי לחייך ולשתוק, מה הפלא שאני כל כך שונאת את עצמי, כל כך רוצה למות, אני הרי מופעלת על ידך.
אני שונאת אותך, מקללת את הפעם הראשונה שראיתי אותך, את הנשיקה הראשונה, את הפעם הראשונה שאמרת לי שאתה אוהב אותי! אתה שקרן, לא אהבת אותי אהבת את עצמך, הבטחת לי את העולם ובמקום זה לקחת לי אותו, שונאת את ההרגשה שאני מרגישה כשאני הולכת לישון, כשאני מתעוררת בבוקר, כשאני נושמת!! רק רוצה שתעלם, שכל הזכרונות ממך ימחקו כאילו לא היו, לא רוצה יותר להתמודד, לא רוצה יותר לבכות, לא רוצה יותר להשבר, אני רק רוצה להביט בראי ולזכור שוב מי אני.

0 תגובות
הכאב הבלתי נסבל של הטרדה מינית
06/01/2013 15:06
קורל
הטרדה מינית, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה
אני עוברת את זה במשך כל חיי-הטרדה מינית.
מישהו מכיר את הדבר הזה בכלל? מישהו חווה את זה ויכול לספר את ההרגשה שאחרי? אבל לפני הכל אני יספר קצת על עצמי..
זה התחיל בכיתה ה, אני זוכרת כל מה שקרה כאילו זה היה אתמול. לא חוותי את זה מאדם אחד אלה מכמה, מאנשים שקרובים אליי. 
אולי חלקם לא ניסו יותר מדי, אבל חלקם פגעו בי לכל החיים, השאירו צלקת במובן הפיזי וגם במובן הנפשי של המילה.
חלקם השאירו זיכרונות לא נעימים במיוחד, ובכל פעם שאני במערכת יחסים או במגע אינטימית אני צורחת ובוכה..
כי כשאני עוצמת את עיני אני נזכרת בזיכרונות הלא נעימים,בזיכרונות שהצמידו לי סכין לגרון כדי שאני יעשה מעשים שאיני רוצה בהם. 
בזיכרונות שאני לא מצליחה לשכוח למרות כל ההדחקות, וכל החיוכים.
זה לא באמת נעלם ככה.. כי כשהעיניים נעצמות הכל עולה בבת אחת. כל הפעמים שהוא משך אותי בכוח לנגד כולם וגרם לי ללכת למקומות חשוכים באמצע הלילה, וכל הפעמים שהוא נכנס אליי לתוך הבית, גם כשאיני רציתי בכך, הוא נכנס ונשכב במיטתי ומשך אותי אליו..
אני ניסיתי לברוח אבל המכות שלו היו חזקות יותר מהכוח הרצון שלי.
הבוקסים שגרמו לאפי לדמם לא נשכחו.. הדקירה בקצה הבטן שהשאירה צלקת הדקירה לא נשכחת, היא הביאה איתה תגובות קשות..
ומאז אני חותכת ודוקרת את עצמי כדי לשכוח, כדי להרגיש קיימת ואנושית, כדי להדחיק.. אני ניסיתי להתחמק אבל לפעמים הרצון חלש מדי,
והבושה חזקה כל כך שהעדפתי לשתוק. לנסות לברוח מזה כאילו לא קרה כלום..
השתיקה הייתה הבריחה שלי בעצם, ובכל פעם שאני נזכרת הדמעה עולה לתוך העיניים שלי, העיניים שראו וסבלו הרבה, ראו דברים שאינם רוצים לראות, והשפתיים שהרגישו מגע לא רצוי.. הידיים שחיבקו גם כשדיממו מכאב.
וכל זה אני חווה במשך כל יום כל דקה... הכאב הבלתי נסבל של הטרדה מינית..
5 תגובות
לחיות עם אותה התחושה
06/01/2013 19:08
קורל
הטרדה מינית

לעולם אני לא יוכל להסביר במילים את התחושה של הטרדה מינית, באותם רגעים את בסערת רגשות, לא יודעת אם לצחוק או לבכות, לא יודעת אם טוב או רע, אם לצעוק או לשתוק, את רק רואה אותו, שוכב מעלייך עם חיוך שטני, חושב שהכול מותר לו, שהכול מגיע לו, ואת מסתכלת עליו מלמטה במבט מתחנן של רחמים, את מרגישה כאילו כל העולם שלך משתנה את רוצה לצעוק בכל הכוח, שכל העולם ישמע ואולי מישהו יקפוץ לעזרתך, את צועקת-אבל בליבך, את ילדה בסך הכל ילדה רק רוצה שזה יגמר, שהוא ילך ממך...  אבל גם אחרי שהוא הולך את זוכרת כל שנייה, בכל פעם שאת עוצמת את עינייך את רואה אותו, מעלייך מחייך ומתנשם את אותם הנשימות הכבדות, את אותם הנשיקות על הצוואר, את הרוק שנוגע בך, ששורף אותך כמו רעל מבפנים, נוגע בך את אותם נגיעות, עושה את אותם דברים ששברו אותך בפעם האחרונה.

זה רודף אותך, יום אחרי יום, את מוצאת תזכורת לזה בכל פינה בחדר, את רואה את זה שוב ושוב בכל פעם כשאת עוצמת עיניים - רץ כמו סרט, רק שהפעם את צופה בהכול מהצד, וזה שובר אותך, אף אחד לא מבין ולא יכול להבין, הרי מי יאמין שילדה עוברת כל כך הרבה.

שנים שזה ככה, מוותרת לעצמי, בורחת מהמציאות, מסתירה את החיים שלי, חותכת את עצמי, מקיאה, סובלת, מתביישת במה שעברתי.. ולמה בעצם, מה אני עשיתי רע? 

2 תגובות
סיפור חיי
28/12/2012 14:25
קורל
היא בסך הכל רחוקה שבועיים מיום הולדת 11 שלה, והיא כבר מאוהבת בבחור מסוכן, היה לה כישרון להסתבך בכל הדברים, הייתה תמימה עם פני מלאך שחשבה שהעולם חייב לה משהו, תמיד חייכה ותמיד עודדה, עד שהוא אותו בחור, חשב שהכל מגיע לו ולקח ממנה כמעט הכל.
הוא היה נקרא הערס בשכונה, אבל מי הם שישפטו, ככה היא חשבה, שהוא סתם מוצג בצורה לא נכונה, לצערה לא הגיע לו הערכה הזאת.
אותו בחור שהיא הייתה מאוהבת בו השתמש בה-הטריד אותה מינית והכה אותה על בסיס קבוע, רק בגלל שחשב שהיא לא מספיק "נותנת", למה בדיוק הוא ציפה, היא בסך הכל ילדה.
לפני הפעם הראשונה היא לא התנשקה אפילו, היא הייתה תמימה וקנתה את המילים שלו, הכל היה שקרים.
הוא הגיע אליה הביתה כשהיא הייתה לבד כדי לראות סרט, תוך כדי הסרט שראו ביחד הוא ניסה לנשק אותה, והיא עצרה אותו כמובן, היא חשבה שזה לא מתאים, כאשר ראה שהיא דוחה אותו, הוא התאמץ יותר והגביר את החוזק, הוא הכה אותה והפשיט אותה, היא צרחה אבל רק מבפנים, שנייה לפני הסוף היא הצליחה למצוא את האומץ ועצרה אותו בעזרת בעיטה במקום הנכון, הוא ברח משם והיא נשארה שם יושבת ובוכה, האשימה את עצמה ולא אותו, אבל מה היא כבר מבינה, בסך הכל בת 11.
מאותו היום היא השתנה, בצורה שלא ניתן להסביר, החיוך נשאר בשעות היום אבל בשעות הלילה היא נשברה, ברגעים שבכתה הייתה חותכת את עצמה בידיים, רק כדי להרגיש את הכאב, כדי להרגיש שהיא קיימת ואנושית, התאבון נעלם לה אבל כדי להסתיר את הכאב הייתה אוכלת ולאחר מכן מקיאה, רק לאחר 4 שנים החליטה להפסיק עם השטיות ולהתמודד כדי להרגיש שלא הוא ניצח אלה היא.
היום היא, או יותר נכון אני כאן, מחייכת ושמחה במה שיש לי, משתמשת בסיפור שלי כדי לעזור לאחרים, כדי לתמוך, כדי להיות כתף רכה, מתנדבת בכל מקום אפשרי, ונותנת מעצמי 100 אחוז רק כדי לגרום לאחרים לחייך.

אחרי המקרה היא הרגישה אשמה, אבל היא לא עשתה כלום מלבד לעצור אותו, ואילו הוא השתמש בה ובחולשות שלה נגדה, רק כדי לספק את עצמו, לא סיפרתי עד היום את הסיפור שלי רק בגלל שהתביישתי במקרה הזה, לצערי רק אחרי 5 וחצי שנים קיבלתי את השכל והבנתי שאין לי ממה להתבייש, הוא זה שיש לו ממה להתבייש.

2 תגובות
החלטה
28/12/2012 13:56
קורל
הטרדה מינית, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה
לצערי, המון בני נוער לא מודעים למצבים כמו הטרדה מינית, אלימות, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית ועוד המון.
בתור אחת שעברה את כל זה החלטתי לפקוח לאנשים את העיניים, להראות שמתחת לכל אדם יש סיפור, חלקם טובים חלקם פחות.
אז ככה, השם שלי הוא קורל, גדלתי כמו כל ילדה אחרת, משפחה נורמלית מצב כספי טוב ובלי יותר מדי בעיות, לצערי התאהבתי באדם שחשב על עצמו, הוא השתמש בלב שלי ובי על מנת לספק את עצמו, שבועיים לפני יום הולדת 11 הוא הכה אותי והטריד אותי מינית, לצערי זה נמשך כ4 שנים על בסיס יומי, בסופו של דבר עצרתי אתזה אבל זה לא חשוב.
מה שעצוב זה שבתור ילדה בת 11 מאוד קשה להתמודד עם המצב, נכנסתי לדיכאון עמוק אך הסתרתי את זה, הייתי בוכה בלילות ובבוקר קמה עם חיוך, רק כדי שאנשים לא יבחינו שקשה לי, פיתחתי הפרעות אכילה (בולמיה) ולצערי גם למצב של פגיעה עצמית (לחתוך את עצמך ולפגוע בעצמך).
לצערי אנשים רבים לא מבינים את המשמעויות של החתכים, הרוב רואים אותם מפחדים ומתרחקים, הרוב מכנים אותי פסיכית, אבל האחדים שבאים ושואלים מבינים ותומכים, למזלי יש אנשים כאלה.
עכשיו אחרי 5 שנים מהפעם הראשונה, החלטתי לשנות את החיים שלי לחלוטין, לקחתי מהמקרה את המוסר השכל ואת הדברים החיובים שיצאו ממנו, ובחרתי לעזור לאחרים, לשם שינוי להשתמש בעצמי על מנת לעזור לאחרים מאשר שישתמשו בי על מנת לספק את עצמם.
החלטתי בתור נערה בת 16 וחצי בסך הכל לקחת את כל כולי על מנת לעזור לאחרים בעזרת הסיפור שלי, אם זה בעזרת הסיפור שאני כותבת על החיים שלי, אם זה בעזרת הרצאות שאני מקיימת לבני נוער ועוד המון.
בקרוב אפרסם את הסיפור שלי, מקווה שאיכשהו אעזור דרכו לאחרים אם זה בעזרת חיוך ואם זה בעזרת לפקוח את העיינים :)
7 תגובות