עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
התחלה, סוף....
10/09/2011 00:27
בילי ג'ין
התחלות חדשות בריפיט, הכל נראה חוזר על עצמו ובכל זאת מרגיש כמו התחלה חדשה כל פעם .. התחלה חדשה.. אני מכריחה את עצמי לחשוב במילים האלה אבל לא מצליחה לעצור את שטף הדיבור הפנימי שצועק עליי שזה שוב חוזר על עצמו, שוב נפרדנו, שוב זרקתי לפח את המקום עבודה שלי, שוב נכנסתי למעגל הדיכאון הזה שלי שכולל תמיד את השילוש הקדוש שלי סמים, סדרות ושינה... והכל כמובן בא לשרת מטרה אחת שהיא לברוח. זאת הפנטזיה. לברוח. מהמציאות, מהשגרה, מהאחריות, מהמינוס, מהדרמה, מהכאב המטריד הזה של הרגשות האלה שאני לא רגילה לשחרר.. 
קשה לי לחשוב כשאני מרגישה. זה היה רדום כל כך הרבה זמן ובחמש שנים האחרונות לאט לאט זה התעורר ועכשיו נפרדנו והרגשות האלה לא חוזרים לישון וזו עבודה כל כך מתישה לרסן אותם כל היום ופתאום מתגנבות אליי מחשבות מתמרדות שאולי עדיף לשחרר ולא לחיות בכזה איפוק וכליאה רגשית ואולי בכלל הכי עדיף לא לחיות.. אם לא היו לזה השלכות על אנשים אחרים כבר מזמן לא הייתי בחיים .. איזה מחשבות נוסטלגיות מגיל הנעורים, רק שאז הייתי מספיק סוציומטית לנסות למות לפחות, בסוף זה לא הלך, אולי לא מספיק רציתי, אולי לא היה לי מספיק מזל, מה שכן, זה בנה אותי. לא ברור אם זה טוב או רע, זה פשוט המצב.
בכל אופן, אז נפרדנו, זה התחיל באופן הכי לא צפוי ואחרי שבוע כבר היה צפוי איך זה ייגמר, מה שלא היה צפוי זה שהסיפור יחזור על עצמו במעגליות במשך כמעט חמש שנים.. העלילה המתומצתת של הסיפור שלנו היא כזאת.. התרגשות, תשוקה, דרמה, מריבות (על כלום, על הכל..), פיצוץ, פרידה, שיחות קטנות בטלפון, חזרה את לשניה... כל שבוע בערך הסיפור הזה היה חוזר על עצמו, יש משהו ממכר במערכת יחסים לא בריאה אפילו קצת מתעללת.. תמיד אהבתי את זה קצת קשוח, זה עושה לי את זה.. שמישהו אחר בשליטה עליי, שמענישים אותי קצת..  אבל כמו בכל התמכרות שלא מניבה סאטלה יפה, מגיע הזמן שנמאס מהחרא הזה ורוצים להאמין שגם לי מגיע יותר טוב מזה ואם אחרי כמעט חמש שנים ביחד הקשר הזה לא מסוגל להיות יציב הוא כבר לא יהיה בחיים, האופי שלנו מתנגש מדיי ודרכי המחשבה שלנו  לא תואמות וההכלה שלנו את העולם שונה מדיי.. לא ממש מתכון מנצח... 
אז הנה, הגעתי. הגעתי לנקודה שאני מתנתקת ממנה, שאני רוצה להתחיל חיים חדשים עם תובנות ישנות, שאני חוזרת לעצמי, לשלווה להנאה לדיכאון. לעצמי. 
הבעיה היא שאני מרגישה בסוג של איבוד.
בגיל 29 הייתי מצפה לדעת כבר אם אני רוצה להיות עם נשים או גברים, לא שהייתי במערכות יחסים עם גברים.. בעיקר זיונים, חלק זיונים עם רצון של הצד השני להמשיך למשהו אחר רציני יותר, אבל זה אף פעם לא קרה. לא הצלחתי אף פעם לראות את עצמי אישה של גבר, אישה נשית עם הגבר שלה. עדיין לא כל כך מסתדר לי.. ועם נשים הכל היה קל, הצ'ארם שלי אף פעם לא אכזב, עם נשים טבעי לי לפלרטט, לנהל מערכת יחסים, גברים מחרמנים אותי אבל נשים מרגשות אותי, מעבירות בי צמרמורת פנימית מעורבבת עם תשוקה רכה, זה לא בדיוק התיאור אבל לא נראה לי שיהיו לי באמת מילים לתאר את הפילינג הזה. ובא לי למצוא עכשיו גבר שישתלט עליי קצת וייתן לי מסגרת, משפחה, ילדים ויכניס אותי למסלול המציאות הכללי, זאת השאיפה האידאלית. רק שהיא לא כל כך מסתדרת עם העניין שיותר נוח וטבעי ובא לי מישהי יפה ורכה שתחכה לי במיטה ובמטבח ובסלון ובבוקר ובערב. אולי לא פגשתי את הגבר המתאים ואולי אני לסבית בחצי הכחשה. 
בכל אופן....
זה מרגיש לי שבזבזתי את החיים שלי על החלטות שגויות ועכשיו אני כל כך רחוקה מהנקודה שרציתי להיות בה, באשמתי, לא באשמתי, זה כבר לא משנה, מה שמשנה זה שבכל מקרה כבר אין לי כח לתקן.
0 תגובות