עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אבינועם אהרוני, יועץ בשיטת "עיקרון התכוונות הזמנים" (The Alignment of Time Principle)

אני עוזר לאנשים לצאת ממשברים, ומלמד אותם איך לחיות חיים של עליה, פריחה ושגשוג.

ניתן ליצור קשר ב 0523777790. או במייל avinoam.aharoni@gmail.com
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
לפני שמתחילים - חובה!
17/12/2018 17:15
אבינועם אהרוני

ברוכים הבאים לבלוג "עקרון התכוונות הזמנים". בלוג זה יכול לשנות את חייך, לכן קרא/י בעיון את הכתוב בו לפי הסדר שהדברים נכתבו מהראשון לאחרון (לא בסדר שהם מוצגים בו האחרון מופיע ראשון). הבלוג ימשיך להתעדכן מידי שבוע. אשמח לקבל הארות והערות במייל:  avinoam.aharoni@gmail.com. 

בהצלחה!
0 תגובות
חורי התולעת (Wormhole Escape)
10/01/2019 16:19
אבינועם אהרוני
חורי תולעת, שיגעון

חורי התולעת (Wormhole Escape) 


בוודאי זכור לך כי באחד הפוסטים הראשונים קבענו שפעם שעברת את אופק האירועים של אירוע ההתכוונות אין עוד דרך חזרה. אין עוד פניות פרסה שניתן לעשות על מנת להגיע חזרה אל היציאה שפספסת. כל הדרכים חזרה אל העתיד האופטימלי שלך דאז נחסמו. כתבתי אז שאני אומר זאת בהסתייגות והגיע הזמן לבאר את ההסתייגות הזו:


 בואו נחזור רגע לאנלוגיית הכביש הנ"ל. כתבנו אז שברגע שעברת את כל היציאות המובילות אל עתידך האופטימלי איבדת את הנתיב אל העתיד הזה. אין עוד שום פעולה שאתה יכול לנקוט על מנת לתקן זאת. אבל, כמו לרוב הדברים בחיים, גם כאן יש יוצא מן הכלל. באנלוגיה של הכביש - היציאות אינן קיימות עוד לפניך, אבל הם עדיין נמצאות מאחוריך. זה נכון שהכביש חד סטרי, אבל היותו של הכביש חד סטרי היא הגדרה בלבד, בפועל - אין חוק פיזיקלי שמונע ממך לסובב את הרכב ולנסוע אחורה כנגד כיון התנועה על מנת לחזור לאחת היציאות הללו... נכון שזה יכול להביא לשלילת רישיונך במקרה הקל, ולתאונה קטלנית במקרה הסביר. זה פשוט משוגע לגמרי. אבל - זו דרך אפשרית.


בטרמינולוגיה של עיקרון התכוונות הזמנים הדרך הזו נקראת "בריחה דרך חורי תולעת". כמעט בכל נקודת מצב ישנה אפשרות לברוח חזרה לנתיב האופטימלי. אמנם,אין ממש אפשרות להסביר היכן זה נמצא ואיך ניתן להגיע לזה מפני שלכל אחד יש את"חורי התולעת" שלו. זה משהו שתצטרך לגלות בעצמך. אך זכור: בכל בריחה דרך חורי תולעת קיימים סיכונים. בחלקם סיכונים גדולים מאד. לפני שתנסה לצאת כך, עליך להבין היטב את הסיכונים הכרוכים בכך ולהחליט אם הסיכון שווה את הסיכוי. וזו בחירה שהיא לגמרי שלך. בנוסף - ככל שהתרחקת מהנתיב המסלול חזרה נהיה מסוכן יותר. באנלוגיה של הכביש - ככל שאתה נוסע כנגד כיון התנועה מרחק גדול יותר, כך אתה חשוף לסכנות רבות יותר.


בא נצלול לעומק יותר, נבין יחדיו מהו "חור תולעת". דבר זה יקל עליך למצוא אותו באם תחליט לעשות זאת: "חור תולעת" או בשמו המדעי יותר "גשר איינשטיין - רוזן" הוא אלמנט טופולוגי היפותטי ה"מקצר" את המרחק בין שתי נקודות רחוקות במרחב המקום-זמן.


דמיין לעצמך נמלה עומדת בצדו האחד של הבלון. כמובן שלבלון יש גם צד שני. אז הבה נסכם שהנמלה עומדת בנקודה בה הנקודה שממול היא הנקודה הרחוקה ביותר. כלומר בערך באמצע הבלון. אם הנמלה רוצה להגיע לנקודה המקבילה בצדו האחר של הבלון עליה יהיה לצעוד כברת דרך, מה שייקח זמן רב ומאמץ לא מבוטל. אבל מה אם יכולנו לצבוט את הבלון כך ששני צדיו ההופכיים יגעו אחד בשנה במקום הצביטה? ומה אם אז כששני הצדדי נוגעים אחד בשני היינו עושים נקב שמחבר את שני הצדדים אחד לשני? במקרה כזה תוכל הנמלה לעבור ישירות לצד השני מבלי לעשות את כל העיקוף. לו תמצא הדרך לעשות זאת במציאות הגדולה יותר של היקום אזי יתקצרו מרחקים של מיליארדי קילומטרים לסנטימטרים בודדים. אבל כיון שהמרחב והזמן הם שני צדדים של אותו המטבע הרי שמשמעות הדבר הוא שנוכל לקצר גם את הדרך בין הנקודות מצב של הזמן. כלומר לעבור מההווה לעתיד או אף לעבר מבלי שנצטרך לעבור בכל נקודות הזמן שמחברות אותם. המקום הזה, ה "נקב" הזה שדרכו ניתן לקצר את המרחב-זמן נקרא בלשון מדעית (וגם עממית משהו) "חור תולעת".


ועכשיו חזרה לעניינינו  - המקום בו אתה נמצא עכשיו הוא נקודת מצב שאנו קוראים לה "הווה". ואילו הנקודה שבצד השני היא "העתיד האופטימלי".  הנקודה הפנימית ביותר בתודעה הסביבתית שלך, המקום העמוק ביותר בתת המודע שלך (שגם הוא חלק מהתודעה הסביבתית) הוא "חור התולעת" שדרכו תוכל לקצר את הדרך על העתיד האופטימלי שלך. זהו הגשר הנכסף. כשכלו כל הדרכים האחרות לחזור לנתיב האופטימלי שלך, עליך למצוא את הנקודה הזו, הנקודה הפנימית ביותר שלך והיא תדריך אותך איך לחזור לנתיב הנכון. העניין הוא שצריך לדעת איך להגיע לנקודה הזו.


אין דרך מסוימת שעליה ניתן להצביע כיצד להגיע לנקודה הזו, ואתה לא יכול להגיע אליה לבדך כשם שהנמלה על הבלון לא יכולה לצבוט אותו לבד. לכן הדרך להגיע אליה איננה "דרך מסוימת ומסודרת" אלא דרך שהיא על גבול השיגעון ממש. בכדי להגיע אליה עליך לשכוח את כל מה שלמדת על החיים, את כל הדעות הקדומות שלך, את כל התובנות שלך, את כל מה שלימדו אותך מטל שחר ילדותך. כל הדברים הללו מקבעים אותך כרגע. עליך להשתחרר מכל המגבלות ולתת לנקודה הפנימית ביותר שלך לצוף לפני השטח ולהתגלות.  אם תצליח לעשות זאת תוכל להגיע חזרה לנקודות היציאה שלך. אבל ראה הוזהרת! - ייתכן וזה ידרוש ממך הקרבה גדולה מאד. כשצובטים את הבלון קיים חשש אמיתי שהבלון יתפוצץ והנזק שיבוא בעקבות פיצוץ שכזה יהיה בלתי ניתן לתיקון. אולי זו הסיבה מדוע למרות שבאופן תיאורטי כל אחד יכול להגיע לכך - רק מעטים הצליחו לעשות זאת בפועל. נכון - אם תצליח - תעוף! אבל אם לא - כנראה תאבד הכל.


הלכך - הכניסה לחורי תולעת הוא משהו שיש לשקול רק בדיעבד, רק במצב של אין ברירה. רק במצב שאין עוד מה להפסיד. המלצתי היא להסתפק בעתיד הפחות אופטימלי הקיים לפניך עכשיו ולא לנסות מעברים שכאלו. אבל אם בחרת בדרך המסוכנת, עליך להתכונן היטב למה שעומד להתרחש. כשאני אומר להתכונן היטב אינני מתכוון להתכונן למצבים שיכולים להתרחש כי הם בלתי צפויים. אני מתכוון לקושי הנפשי העצום הכרוך בכך. אם לא תהיה מוכן - רב הסיכוי שתתקל באירוע התכוונות בעל ממדים אפוקליפטיים של ממש (עבורך) בניסיון נואש של עתידך האופטימלי להציל אותך מעצמך.


אבל, אחרי כל ההזהרות - אם בחרת בדרך הזו והצלחת, אז השגת משהו שרק מעטים מאד השיגו, והוכחת שליטה בדרגה הרביעית (מתוך 11 דרגות אפשריות עליהן נלמד בהמשך) של עיקרון התכוונות הזמנים.


0 תגובות
כיצד להגיע לשליטה מלאה בנתיב האופטימלי שלך
09/01/2019 19:26
אבינועם אהרוני
אירוע תודעה
כיצד להגיע לשליטה מלאה בנתיב האופטימלי שלך - הקדמה

מדוע אצל אנשים מסוימים החיים רק הולכים ומשתפרים, ואילו אצל אחרים החיים בסטגנציה במצב הטוב אם לא מתדרדרים? מה יש לאנשים המצליחנים שלשאר האנשים אין?

התשובה היא שהמצליחנים הגיעו לדרגות גבוהות של שליטה בעקרון התכוונות הזמנים, הם עסוקים כל הזמן (במודע או שלא במודע) בלהתכוונן מול העתיד האופטימלי שלהם. כך הם מצליחים להמנע מהתקלות עם משברים. התנהלות יומיומית נכונה תמנע משברים גדולים המצריכים אנרגיות עצומות לתקן. כמו לבדוק מים ושמן במנוע הרכב כל יום במקום לחכות שמנורות הזהרה ידלקו בדשבורד של הרכב, או כמו לשמור על הבריאות באופן תמידי במקום להזדקק לניתוח חרום. 

זה לא שלאנשים מצליחים אין אירועי התכוונות. לכולם יש. זה רק שאצל המצליחנים האירועים קטנים יותר כי הם מטפלים בזה מיד ומונעים אסקלציה של המצב. אמנם, ייתכן ועדיין יחולו אירועי התכוונות משמעותיים גם אצלם, אך בדרך כלל יהיה זה כתוצאה מכך שהנתיב האופטימלי שלהם מאוים על ידי אדם אחר (או צד ג' כלשהו). גם אז המצליחנים לא מאבדים עשתונות ומטפלים באירוע מיד.

אנשים אלו הם בני מזל. איכשהו ההתכוונות הזו באה להם באופן "טבעי". אצל כל השאר - יש ללמוד איך להתנהל נכון, ובעיקר - לתרגל, לתרגל ושוב לתרגל. לתרגל עד שהשיטה נהפכת לאינסטינקט טבעי ברמת כל תא הבודד שבגופנו. אם נעשה זאת - או אז גם אנו נזכה לחיים ללא משברים.

אבל, לפני שנוכל לעשות זאת יש משהו שאני חייב להבהיר כאן: דובר קודם שאירוע התכוונות הם תוצאה של אנרגיית התכוונות פוטנציאלית שנבנית בין העתיד האופטימאלי שלך לבין מצבך כיום. בין התודעה העצמית לתודעה הסביבתית.  אנרגיה שתפקידה להראות לך שאתה במסלול הלא נכון ולהדריך אותך כיצד להגיע למסלול הנכון. ביחד עם זה אבל חובה להדגיש: העתיד האופטימלי שלך אינו "יצור חי" עם כוחות מיסטיים, ואין לו כל השפעה או שליטה ישירה עליך. שום השפעה. אפס!

זכור: העתיד האופטימלי הוא בעצם רצף של נקודות מצב שהתודעה העצמית שלך, בהיותה נמצאת בכל נקודות הזמן בו זמנית, רואה כנקודות המצב הטובות ביותר עבורך.  כך שכשאנחנו אומרים שהעתיד האופטימלי שלך "מפעיל עליך" אירועי התכוונות, הרי שמה שאנחנו אומרים בעצם הוא שהאירוע ההתכוונות כבר בנוי לתוך תמונת המצב הנוכחית שלך היות והיא לא נקודת המצב האופטימלית עבורך. וככל שהיא לא אופטימלית כך האירוע גדול יותר. בא נחזור למשל העץ עליו דיברנו בפוסטים הראשונים: ככל שאתה מטפס על העץ אתה נאלץ לבחור ענף אחד כל פעם לטפס עליו תוך כדי ויתור על הענפים האחרים. אם בחרת בענף חלש או ענף ללא פירות הרי שעשית בחירה שאינה אופטימאלית עבורך. התוצאה היא שעכשיו אתה תקוע עם ענף שבור. אתה בחרת נקודת מצב שאינה אופטימלית (וכשאני אומר "לא אופטימלית" אני מתכוון לומר נקודת מצב שהמשבר כבר מובנה בה). 

אבל: כל פעם לפני שבחרת, קיבלת "שדר" מהעתיד האופטימלי שלך - מהתודעה העצמית שלך שנמצאת שם כמו כאן, שאתה עומד לבחור בדרך המובילה למשבר. התודעה העצמית שלך מפעילה אנרגיה עצומה על מנת להחזיר אותך למקום הנכון באמצעות מסרים ושדרים שניתן לקלוט בתודעה הסביבתית. רק שאת המסר/שדר הזה, צריך לדעת איך לקלוט ולהבין. בהמשך נלמד כיצד לקלוט את השדרים הללו ואיך להבין אותם. אבל בינתיים נקדים ונאמר:

שים לב אל הלא צפוי -

עד עכשיו הסברנו שאירועי התכוונות מופיעים בדרך כלל כמשבר, או לחילופין כאירוע חיובי. וזה די נכון. אבל, אם אתה רוצה להגיע לרמה גבוה של שליטה בעתידך אז אתה חייב להבין שכל דבר שקורה, בפרט אם הוא לא צפוי הוא אירוע התכוונות, או יותר נכון - אירוע תודעה. מה שמתרחש בפועל קורה כי אתה נמצא בנקודת המצב שאתה נמצא בה, או יותר נכון - נקודת המצב שאתה נמצא בה זה מה שבפועל קורה. אבל - זה שאתה שם לב שזה קרה הוא על פי רוב מפני שהתודעה העצמית מנסה להאיר את עיניך לדבר מה שייתכן ויוביל אותך להחלטה נכונה. ייתכן ובהשקפה ראשונה זה לא יהיה ברור לך, זה דורש תרגול. בינתיים, עליך להרחיב את כל חושיך ולנסות לשים לב היטב למה שקורה סביבך, וכשאתה שם לב שאירוע מסוים תופס את צומת ליבך באופן חריג, אפילו אם מדובר באירוע שולי ביותר, ראה בכך סימן כי זהו אירוע תודעה. לדוגמא:

חזרת הביתה מהעבודה, התרווחת בכורסא ושתית כוס קפה על מנת להירגע מהיום המפרך. לפתע אתה שומע שהשכן שם במערכת הסטריאו שלו שיר משנות ה 80. למרות שזה קצת בקול רם (שהרי אתה שומע זאת מהדירה שלך) זה לא מפריע לך, זה דווקא שיר שאתה אוהב וגם האווירה מתאימה. אבל בכל זאת - זהו אירוע חריג, זה לא קורה בדרך כלל, זה תפס את צומת ליבך. לכן אתה חייב להניח שיש כאן משהו. יש כאן איזשהו רמז מסוים עבורך. קריאה מהעתיד האופטימלי שלך. תנסה אולי לברר עם עצמך מה השיר הזה אומר לך, אולי הוא מזכיר לך מישהו שלא היית איתו בקשר עידן ועידנים. אם כן - אולי כדאי שתנסה ליצור קשר אם האדם הזה. יש מצב שהקשר הזה נחוץ עכשיו בשביל העתיד האופטימלי שלך. אולי תוכל בהמשך לזהות זאת בצורה ברורה יותר ואולי לא - זה די תלוי ברמת השליטה שלך בעקרון התכוונות הזמנים. 

עכשיו - זה לא שהעתיד האופטימלי שלך ביקש מהשכן שינגן משהו בדיוק כשאתה יושב לשתות כוס קפה. זה כבר סודר על ידי ההשגחה העליונה. העתיד האופטימלי שלך פשוט עשה בזה שימוש, הפך את זה למנוף ולאמצעי קשר אליך כדי להציע לך לנקוט פעולה נחוצה. בדרך כלל, אם נקטת פעולה בעקבות אירוע התודעה, יגיעו אירועי תודעה נוספים שישלימו את הפאזל וימשיכו להדריך אותך בכיוון הנכון.

האמת היא שכולנו יודעים זאת בליבנו. מהמקום הזה הגיעו ביטויים כמו - "לכל דבר יש סיבה", "הכל לטובה", "כשחלון אחד נסגר נפתח חלון אחר" וכו'. דבר זה טבוע בנפשנו, להיות קשובים לשדרים ומסרים מעתידנו האופטימלי ומהתודעה העצמית שלנו. אחרי הכל - אם לא נקשיב לעצמנו, למי כן נקשיב?

קח קצת זמן להתבונן במה שקראת עכשיו, במה שלמדת עד עכשיו. על מנת שתוכל להגיע לרמה טובה של קליטת והבנת אירועי תודעה - אתה חייב להפנים ולחוש היטב את החומר הזה. בהמשך נלמד דרך מעשית לקלוט ולהבין אירועי תודעה, וככל שתתרגל זאת - תצעד בנתיב האופטימלי של חייך. או אז - העכשוויות שלך, כמו גם העתיד שלך יהפכו להיות יפים, מועילים ונטולי משברים.




0 תגובות
מה הלאה?
09/01/2019 17:00
אבינועם אהרוני
מה הלאה?

בזמן התמודדות עם אירוע התכוונות,  תחווה מן הסתם פרץ של אנרגיה, תעוזה, תעופה, שיא של ביצועים והתלהבות כפי שלא הרגשת זמן רב, כאילו אין דבר שאינך יכול לעשות. אש תתלקח בנשמתך ותדחוף אותך קדימה ללא מעצורים. כישרונות שהיו חבויים זמן רב (ואולי אף כל חייך) יתגלו בך. כישורים חדשים יילמדו ויישומו, ותחלחל בך התובנה שאתה מסוגל להרבה יותר ממה שקודם האמנת. בקיצור - תרגיש בעננים. אבל – מה קורה לאחר שאירוע מסתיים? לאחר שהשלמת את התכנית? מה עושים עם כל זה?

 כשנמצאים בתוך התמודדות כלשהי -  רמת היצירתיות עולה, תחושת הדחיפות מתגברת והנחישות שלנו לפתור את הבעיות שוברת שיאים. אבל כשההתמודדות מסתיימת אזי באופן טבעי חלה ירידה בכל רמות האנרגיה הנ"ל וההצלחה הופכת לזיכרון נעים לכל היותר. אבל, זה לא חייב להיות כך. למעשה אפשר ואף חובה לשמר ואף לשפר את רמות האנרגיה הזו גם הלאה ולהשתמש בהם להמשך שיפור והתקדמות בנתיב האופטימאלי. כיצד?

למרות כל הנאמר לעיל וכל מה שנלמד בהמשך, צריך לדעת שאירוע התכוונות לא באמת מסתיים כשפותרים אותו. הסיבה לכך היא כי מטרת האירוע איננה רק הפתרון הספציפי לאירוע, אלא גם בתולדותיו. כלומר העתיד האופטימאלי שלך כולל לא רק את ה "אני" המשופר שהוא תוצאה של פתרון האירוע, אלא גם את המשתמע מהיותך עכשיו "אני משופר". כלומר יישומה של הגרסה החדשה והמשופרת שלך הכוללת גם את כל הכישורים החדשים, הידע והניסיון שרכשת על מנת להמשיך ולהתקדם בנתיב האופטימאלי שלך.

אתה בודאי זוכר את ההתלהבות שאחזה בך בפעם הראשונה שרכבת על אופניים ללא גלגלי עזר. בהמשך הזמן התלהבות זו דעכה משהו, אבל אז למדת לא רק לרכב אלא גם לעשות פעלולים כאלו ואחרים והתלהבותך חזרה. ייתכן ובהמשך הספורט הפך למוטורי כשקנית את האופנוע הראשון שלך. בכל שלב שכזה חווית מחדש את שלב ההתלהבות, וכל שלב כזה נסמך על השלב שקדם לו. כך גם בפתרון של אירועי התכוונות. פעם שפתרת אירוע שכזה עליך להמשיך מיד ולבצע את הפעולות הבאות:

הבן מה עשית נכון –
 
מה עשית בפתרון האירוע שהיה נכון ומוצלח? אילו כישרונות גילית בעצמך? מהם הכישורים החדשים שרכשת או ששיפרת? אל תסתפק בתשובות כלליות, הכן רשימה מדוקדקת של נושאים שהשתפרת בהם, אפילו אם הם נראים לך טריוויאליים. כדאי לשאול אנשים שליוו אותך בתהליך או שהיו עדים לו למה הם שמו לב שהשתפר בך והוסף זאת לרשימה.  בתום הכתיבה, עבור על הרשימה שוב ושוב. זהה תבניות פעולה ודפוסים חדשים. חשוב על חייך ושאל את עצמך – אילו נושאים בלתי פתורים בחיי ניתן לשפר עכשיו באמצעות הכישורים החדשים שרכשתי?

העזר בניסיונם ובתבונתם של אחרים –

לכל אדם יש היכרות עם אנשים רבים, אולי לא נראה לך שזה כך אבל אם תעשה רשימה של אנשים שאתה מכיר תגלה שאתה בעצם מכיר די הרבה. אם זה היה נכון תמיד הרי זה בוודאי נכון היום בעידן הרשתות החברתיות. חלק לא מבוטל מהאנשים שאתה מכיר הם אנשים מצליחים. להצלחה כמובן פרמטרים רבים, לאו דווקא הצלחה כלכלית. לכן חשוב מהי בעיניך הצלחה בחיים ומצא בין מכריך אנשים שלהערכתך זכו להצלחה זו. התייעץ איתם, בקש את הדרכתם. זה אולי נראה לך לא טבעי לפנות למישהו לפתע ולבקש את הדרכתו, אבל האמת היא שאנשים בכלל, ואנשים מצליחים בפרט, דווקא שמחים לחלוק מניסיונם ותבונתם עם אחרים. בתנאי כמובן שהמבקש סיוע מתייחס לכך ברצינות הראויה, שומר על פרופורציות נכונות בכמות וברמת העזרה שהוא מבקש, ומקפיד להודות על היחס וההשקעה של המדריך. לכן – ספר ליועץ על האירוע שעברת ואיך פתרת אותו, חלוק איתו אילו כישורים חדשים פיתחת ומה הידע, הניסיון והתובנות שרכשת, ושאל אותו מה יכולת לשפר. ייתכן ותופתע מכמות ואיכות של פניני ניסיון החיים שיוענקו לך..

ואז עשה זאת שוב –
 
בחר נושא שניתן לפתור אותו ב 90 יום או פחות בעזרת הכישורים החדשים שרכשת. יישם את כל צעדי הפתרון אודותם למדת בפרק הקודם על מנת להסתער בכל הכוח וההתלהבות על הנושא החדש. השתמש בכל הכישורים החדשים והישנים, בכל הידע והניסיון שרכשת על מנת לשפר ולתקן את הנדרש. בסופו של דבר, אם תעשה זאת בדייקנות, בנחישות ובהתמדה, הרי לא רק שתפתור את הנושא החדש אלא שאף תרכוש כישורים, ידע וניסיון חדשים מפתרון הנושא החדש בעצמו. ואז..

.. ועוד פעם.. - 

הצלחת? ערוך שוב רשימה של כישורים, ידע וניסיון חדשים שרכשת. בחר לך נושא נוסף בחייך הטעון שיפור, הפעם בעל דרגת "קושי" גבוהה יותר, עם משמעויות מעט מרחיקות לכת יותר. נצל שוב את יכולותיך החדשים על מנת להשתפר ולהתקדם. וכשתסיים – עשה זאת שוב ושוב. עד מתי? כל החיים! החיים הם מצב המשכי של למידה, התקדמות והשתפרות. היום בו תפסיק ללמוד ולהשתפר הוא היום בו החלטת להתייאש מהחיים עצמם. 

זוהי המשמעות הפנימית של אירוע התכוונות – להיאחז בחיים, בחיים שהם חיים אופטימאליים. חיים של התקדמות והשתפרות. חיים שאין בהם קבלת המצב הקיים כנורמה, ובוודאי שאין בהם ייאוש כלל!

0 תגובות
כיצד לפתור אירועי התכוונות
06/01/2019 14:14
אבינועם אהרוני
תכנית, תכנון, התמדה, חרדה, פסיקה, שיפור
כיצד לפתור אירועי התכוונות

כבני אדם, קשה לנו להתמודד עם חוסר וודאות וחוסר יציבות. לכן על פי רוב כאשר משבר פוקד אותנו, הנטייה הטבעית שלנו תהיה להיחלץ ממנו – לתקן את מה שהתקלקל ולחזור למה שהיה קודם הקלקול כמה שיותר מהר. הבסיס שעליו עמדנו טרם המשבר מוכר לנו, אנחנו יודעים למה ניתן לצפות ממנו וכיצד להתנהל מולו ולכן הוא נוסך בנו תחושת ביטחון כלשהי. למרבה הצער – זוהי טעות איומה. זכור: משבר הוא אירוע התכוונות, מטרתו היא לעקור אותך מאיפה שהיית קודם ולהביא אותך למקום הרבה יותר טוב! אם תחזור חזרה למקום ממנו הגעת – משברים ימשיכו לפקוד אותך בניסיון נואש להציל אותך מעצמך. ייתכן ובסופו של דבר "תצליח" לחזור לנקודת ההתחלה ללא משברים נוספים – אבל המשמעות של זה היא שהאפשרות שלך לחזור לדרך המובילה לעתידך האופטימאלי נחסמה. אין משברים כי אין בהם צורך – אתה תקוע באופק האירועים של זמן ההווה שלך ולעולם לא תוכל להגיע לעתידך האופטימאלי יותר. כלומר תוכל – אבל לעתיד האופטימאלי הפתוח לפניך עכשיו, שהוא הרבה פחות אופטימאלי מזה שהמשבר ניסה לדחוף אותך אליו.

הכלל הגדול בפתירת אירועי התכוונות הוא:

אל תתקן – תשפר!

בפרק זה נדון בכללות על הדרך לפתור אירוע התכוונות דרך שיפור. בפרקים מתקדמים יותר נציג תכנית שלימה, משימות לתרגול ותכנית עבודה מעשית לחיים. אבל בינתיים – חשוב שתקרא את הפרק הזה בעיון ותפנים את המסרים הכתובים בו. זהו אחד הפרקים הארוכים והחשובים בספר זה, לפני שאתה מתחיל לקרוא אותו, וודא שיש לך זמן פנוי של כשעה לקרוא ולהפנים את הכתוב בו.

זהה אירועי התכוונות –

אירועי התכוונות הם אירועים שלא ציפית להם ושתוצאתם גרעה דבר מה, ולו הקטן ביותר מה "יש לי" שלך. כגון: איבוד שטר, מחלה פתאומית, וויכוח עם אדם הקרוב אליך, וכל שכן אירועים משמעותיים יותר. כאשר דבר מה שכזה קורה, זהה אותו כאירוע התכוונות. אל תיתן לזה לעבור בלי לאתגר את עצמך. ברגע שזיהית אירוע כזה כאירוע התכוונות, פעל:

הבן היטב מהו האירוע ומהן השפעותיו –

וודא שהבנת היטב את משמעות האירוע והשלכותיו על חייך בזמן הקרוב ובעתיד. וודא שאתה בקיא בפרטי האירוע – מתי הוא התחיל? מה בדיוק קרה? מה קורה כרגע? וכו'. נסה להיזכר באירועי התכוונות שקדמו לאירוע זה. על פי רוב תוכל לזהות סימנים מקדימים שהתרחשו בסמיכות לאירוע המדובר. נתח אירועים אלו והבן אותם היטב מפני שהם ייתנו לך מבט פנימי יותר על משמעות האירוע העיקרי בו אתה עוסק כרגע.

זהה וחשב את הווקטורים של האירוע –

לכל אירוע התכוונות יש כיוון וגודל, זהה את הכיוון וחשב את הגודל של האירוע. שאל את עצמך את השאלות הבאות:

א. האם זהו אירוע חד מימדי או רב ווקטוריאלי?

ב. מהו הווקטור הדומיננטי? זהו הבסיס לפתרון נכון של האירוע, בלעדיו לא ניתן יהיה לפתור את האירוע נכון. וודא שאתה יודע מהו הווקטור הדומיננטי והסבר מדוע הוא הדומיננטי.

לדוגמא:

נניח שפוטרת מהעבודה, באופן טבעי אתה מניח שהווקטור הדומיננטי כרגע הינו כלכלי. אבל אם תביט אחורה לתקופה שלפני הפיטורין, ייתכן ותזהה שהיו אירועים מקדימים בדמות מריבות עם בת זוגך שנבעו מחוסר תשומת הלב לה היא "זוכה" ממך. אירועים אלו מלמדים אותנו שהסיבה לכך שפוטרת מעבודתך היא על מנת שיהיה לך זמן ואפשרות להשקיע בזוגיות שלך. הווקטור הדומיננטי לכן הוא הווקטור המשפחתי ואילו הווקטור הכלכלי הוא משני.אם תשקיע בזוגיות שלך עכשיו ותביא אותה למקום אחר לגמרי בו שניכם מאושרים יחדיו, התוצאה תהיה שגם תמצא עבודה חדשה ואף טובה בהרבה מזו שהייתה לך. עבודה כזו שלא רק מפרנסת אתכם בכבוד, אלא מאפשרת קיום זוגיות פורה.

ג. כמה "יש לי" נלקח ממך באירוע הזה?
ד. מה יש ב "אני" שאיפשר לזה לקראת וכמה זמן ומאמץ נדרש על מנת לתקן את הפגם הזה שיש בי?

שאל את עצמך: איזה טוב יכול להגיע מהאירוע הזה? ראה זאת בעיני רוחך –

לדוגמא: אם פספסת את האוטובוס:

א. נסה לזהות הזדמנות אישית הרמוזה באירוע, כגון הזדמנות להפוך ולהיות אדם מדויק שלעולם אינו מאחר להתחייבויותיו. הפוך לאדם הזה!

ב. נסה לזהות הזדמנות מעשית שאולי רמוזה באירוע, כגון – אם היית בדרך לראיון עבודה ואיחרת את האוטובוס, אז אולי בעצם אתה בכלל לא צריך להגיע לראיונות עבודה, אולי אתה צריך להקים עסק משל עצמך? תנסה לראות איך אתה מרגיש בקשר לתובנה החדשה, אם זה גורם לך התרגשות – ייתכן מאד וזה הכיוון שאליו מכוון האירוע.

אירועי התכוונות מכוונים אליך – אל ה"אני" שלך –

אירועי התכוונות אמנם מחסירים מה "יש לי" שלך, אבל הם מכוונים לשיפור ה "אני" שלך. אל תיבהל מחסרון שנגרם לך. התרכז במשמעויות הפנימיות יותר של תיקון החיסרון הקיים בך עצמך שאיפשר את המשבר הזה. זכור – ה "אני" המתוקן הוא ה "אני" הקיים בעתיד האופטימאלי שלך, אם לא תביא את ה"אני" שלך להיות כזה – לא תוכל להגיע לעתיד הנחשק.

עשה טוב –

בעתיד האופטימאלי שלך אתה אדם טוב. כי רוע, אפילו מעט ממנו, איננו חלק מעתיד טוב. לכן אם לעשות טוב זה תמיד טוב, הרי שבזמן משבר זה ממש נחוץ. כשאתה עושה טוב, אתה מתכוונן כנגד עתידך האופטימאלי, אתה בעצם גורם לנקודות המצב להתיישר אחת מול השנייה כך שהם ייצרו קו ישר בין המקום בו אתה עומד עכשיו ועתידך האופטימאלי.

אל תפחד  מכישלון –

אנשים גדולים ומפורסמים רבים נכשלו פעמים רבות לפני שהגיעו להצלחה: אברהם לינקולן נכשל כאיש עסקים, כעורך דין, נכשל כפוליטיקאי ואף עבר התמוטטות עצבים. אבל כל זה לא עצר אותו ובסופו של דבר הוא הפך לאחד הנשיאים הגדולים והחשובים של ארה"ב. מוריו של תומס אדיסון קראו לו"אידיוט", תומס העיד על עצמו שניסה 1000 פעמים לייצר את מנורת החשמל הראשונה ונכשל. אך הוא לא התייאש ובסופו של דבר המציא את מנורת החשמל בה אנו עושים שימוש עד היום והפך להיות אחד הממציאים המפורסמים בתולדות האנושות. אלברט איינשטיין נכשל באלגברה ולא הצליח להתקבל לאוניברסיטאות שונות, אך בסופו של דבר... טוב, כולם יודעים מה היה בסופו של דבר... המשותף לכל הנ"ל ולשכמותם הוא שהם לא פחדו לנסות, המילה "פחד" פשוט נמחקה מהלקסיקון שלהם, כל מה שלא הצליח בפעם הראשונה – הפך להיות שיעור באיך להצליח בפעם הבאה. זה עניין של החלטה,של בחירה – בחר להיות כזה!

התמלא ברגשות תודה שזה קרה –

אירוע התכוונות, עם כל הכאב שבו, הוא כמו שלט עליו כתוב: "בשורות טובות!! למרות שפנית לכיוונים לא נכונים עדיין אפשר לתקן!! הבט באירוע ותבין איך ומה לתקן!". לכן עליך להיות אסיר תודה על האירוע. ייתכן וכדאי לך לשקול תפילה והודאה. תפילה היא הדרך שבה אנו מחברים בתודעה עבר הווה ועתיד לרגע אחד. ברגע שמתרחש עכשיו, אנו מודים על דברים שהיו בעבר ומתפללים ומבקשים על העתיד.

כוון גבוה –

אם מה שהיה לך קודם המשבר היה טוב עבורך – לא היה מתרחש משבר. המשמעות היא שלא כיוונת מספיק גבוה קודם. לכן עכשיו בבואך לפתור את האירוע, אל תסתפק בפתרון שישאיר אותך באותו המצב שהיה קודם, או אפילו מעט טוב יותר. כוון גבוהה – למקום הרבה יותר טוב. הרבה!

ההצלחה נמצאת בפרטים הקטנים, הכנס אותם לחייך עכשיו –

כשאתה חושב ומדמיין עתיד טוב יותר, אל תסתפק בראיה כוללנית של העתיד. דמיין אותו לפרטי פרטים כאילו אתה ממש שם. זהה אילו מן הפרטים אתה יכול "למשוך" פנימה לחייך כרגע ועשה זאת. לדוגמא – אם דמיינת את עצמך בבית גדול ומפואר שיש בו עציצים לרוב. לך וקנה לך עציצים כמו אלו שראית והכנס אותם לביתך עכשיו. זה לא "הכל או כלום", זה רק"הכל" ואת ההכל הזה אתה מתחיל להכניס לחייך מהרגע הזה!

השג את המידע הדרוש –

הערכות כלליות וניחושים זה לחלשים. אנשים מצליחים משיגים מידע אמין הנדרש על מנת להגיע ליעד הנכסף.

תכנן –

ככלל – בני אדם מתחלקים לשתי קבוצות: אלו שמצליחים לעשות את כל מה שהבטיחו לעצמם שיעשו, ואלו שלא מגיעים ליעדים שקבעו לעצמם. הקבוצה הראשונה חיה חיים פרודוקטיביים ומלאי סיפוק. ואילו הקבוצה השנייה מורכבת מכאלו שמוצאים את עצמם בגיל מסוים יושבים על הכורסא מול הטלוויזיה ושואלים "מדוע בעצם אני לא כמו כל אלא שאני רואה במסך? הרי אני אדם מוכשר, היו לי רעיונות רבים והייתי בטוח שאהיה אדם מצליח, מה קרה כאן?".

את ההבדל בין שתי הקבוצות הללו ניתן לסכם בשלושה מילים: תכנון, תכנון, תכנון!

אנשים מצליחים טובים ביצירת תכנית מדוקדקת לכל מה שהם רוצים להשיג ובדבקות בתכנית שיצרו. הם מייצרים תכניות לא רק בעבור הדברים הגדולים בחיים –מטרות חיים, אלא גם בדברים קטנים. כפי שאתה בודאי יודע – הצלחות גדולות בנויות מהרבה הצלחות קטנות. וההצלחות הקטנות הללו נקנות על ידי יצירת תכניות מדוקדקות והצמדות אליהם.

לכן, ברגע שניתחת את אירוע ההתכוונות ואתה מבין את הווקטורים שלו מה צריך תיקון ומה צריך לשפר, עליך לערוך תכנית מפורטת איך אתה מגיע לייעד החדש שהצבת לעצמך, איך אתה מקפיץ את עצמך למקום הרבה יותר טוב מהמקום בו היית קודם. אבל, בשביל לעשות את זה אתה צריך לדעת כיצד לערוך תכניות. בהמשך נייחד לכך פרק שלם עם דוגמאות קונקרטיות ועצות מעשיות. אבל כרגע כדאי שתדע:

ישנן שני סוגי תכניות: "תכנית לינארית" ו "תכנית מותנית".

תכנית לינארית: זוהי התכנית הפשוטה ביותר. בתכנית זו אתה פשוט מצייר קו ישר בין היכן שאתה נמצא להיכן אתה רוצה להגיע. דוגמא פשוטה: אני לא בכושר גופני. המטרה להיות בכושר גופני (שיש לו פרמטרים ברורים, פרמטרים שאתה מגדיר מהם עבורך). תכנית: "בימי ראשון, שלישי וחמישי בין השעות 16:00 ל 18:00 אני בחדר כושר. אני רץ חצי שעה, מרים משקולות חצי שעה, ספינינג חצי שעה ותרגילי כושר חצי שעה". זהו. אין ספק שבאם תבצע את התכנית הזו הרי במשך הזמן אתה תגיע לכושר הגופני הרצוי. העניין הוא שהחיים בדרך כלל מורכבים יותר ופעמים רבות המורכבות הזו מפריעה לנו להיצמד לתכניות שקבענו לעצמנו. למשל במקרה של התכנית הנ"ל – מידי פעם קורה שאני צריך להשאר מאוחר יותר בעבודה, או להקדים לאירוע משפחתי או חברתי. וכך לאחר פעמים ספורות שלא עמדתי בתכנית – התכנית מתמסמסת. לכן,בדרך כלל אנחנו משתדלים לא להסתמך על תכניות ליניאריות אלא על תכניות מותנות.

תכנית מותנית: תכנית מותנית היא תכנית שנראית כמו תוכנה של מחשב, היא מורכבת משלושה יסודות:

- פסיקות (או "טריגרים") – אירועים הניתנים למדידה שהתרחשותם מורה על הצורך להפעיל (ולעיתים אף להפסיק) חלק מסוים בתכנית או את התכנית בכללותה.

- התניות (או "משפטי אם-אז" ) – התניות שעוטפות את רשימת הפעולות בתנאים שונים, כפי שנראה מייד בדוגמא.

- רשימה מסודרת של פעולות – זוהי הרשימה בה כותבים מהן הפעולות שאנו הולכים לבצע בעת שאנו נדרשים לבצע פעולות.

לדוגמא:

תכנית לשעת חירום:  

          בעת השמעת הזעקה (פסיקה)

          אם זוהי הזעקת מלחמה (התניה)

          אז אכנס עם ילדי למקלט שהכינותי מראש (פעולה)

          ואמתין להוראות הרשויות המוסמכות (פסיקה נוספת)

         אם זוהי הזעקת התרעה על אש בבניין (התניה)

         אז אקח את הילדים + התיק שהכנתי מראש ואצא מהבניין דרך חדר המדרגות בזריזות ובזהירות. (פעולה).


זוהי כמובן תכנית פשוטה ולא ממצה, (לדוגמא: בהתניה של השריפה בבניין תוכל להוסיף תתי התניות כגון – אם חדר המדרגות עולה באש או מלא בעשן אז אצא דרך החלון אל מדרגות החירום שמחוץ לבניין. כך תהיה מוכן לכל תרחיש),  אך היא עושה שימוש בכל המרכיבים של תכנית –פסיקה, התניה ופעולה. היתרון בתכנית כזו היא שברגע הקריטי (הרגע בו מתרחשת הפסיקה) אינך צריך לחשוב מה לעשות, אתה פשוט מבצע את התכנית שהכנת מראש ככתבה וכלשונה. ככל שהתכנית תהיה מפורטת יותר כך תהיה בשליטה יותר ברגע המכריע.

פסיקות והתניות הם כלי חזק מאד, הן "מתכנתות" את המח להיכנס לפעולה ברגע הנכון. כשאנחנו מרגילים את המח להתניות "אם-אז", אזי יכנס המח לפעולה באופן אוטומטי מייד בהתרחש הפסיקה או ההתניה. לדוגמא: אם נאמר למח – "אם הטלפון מצלצל אז אני יורד ל 5 שכיבות שמיכה לפני שאני עונה", אזי ברגע שהטלפון יצלצל המח פשוט יוריד את הגוף לרצפה. זה הרבה יותר חזק מ "אני ישתדל לעשות שכיבות שמיכה 3 פעמים ביום, בלי נדר...".

המציאות היא כמעט תמיד מורכבת. לכן כדאי לערוך תכניות מגירה ולהיות מוכנים לבצעם ברגע הנכון. אין מדובר רק על תכניות לאירועים קריטיים, אלא תכניות לחיי היום יום. מאידך – לא צריך לתכנן לכל פרט קטן בחיים. תכנן רק עבור הדברים שאם היו מתרחשים ולא הייתה לך תכנית היית מצטער על כך.

כאשר אתה מנסה לפתור אירוע התכוונות – כתוב תכנית (על הנייר, במחשב, איפה שנח לך), אל תשאיר את זה כמשהו ערטילאי בראש. עשה שימוש בכל שלושת המרכיבים של התכנית. היה מפורט ככל שניתן ונסה לחשוב על כל הפסיקות, ההתניות והפעולות שיש לבצע. ככל שתהיה מפורט יותר, כך תצליח יותר.

פעל –

היה פרואקטיבי. יש לך תכנית מפורטת, עכשיו בצע אותה בהתמדה, בנחישות, בקור רוח ומתוך ביטחון מלא ביכולתך להשלים את ביצוע התכנית על כל שלביה. אתה הרי כבר יודע מה צריך לעשות ומתי – עכשיו זה רק עניין של ביצוע.

ייתכן ואתה נתקל בקושי מסוים להתחיל לבצע. זה לא שאתה לא רוצה, אבל אתה פשוט מרגיש חוסר אונים מסוים המונע ממך להתחיל (או להתמיד) בביצוע התכנית. לפעמים אתה אפילו חש מעין התקף חרדה מסוים. ולפעמים זה לא שאתה לא מבין את החשיבות העניין, זה שפשוט "לא בא לך" פשוט אין לך "חשק".

אוקי – בוא נתחיל מהעניין של ה "חשק". שים לב: "חשק" איננו פרמטר בעשייה. עושים את מה שצריך גם אם אין חשק, ונמנעים ממה שאסור גם כשיש חשק! נכון – העשייה כייפית הרבה יותר כשעושים אותה בחשק, אבל כאמור – לגבי העשייה עצמה - זוהי איננה דרישה. סליחה שאני אומר זאת, באמת, אבל תתבגר!

בעניין תחושת חוסר האונים או אפילו חרדה שמהווה מכשול להתחלת הביצוע: החרדה היא פעמים רבות תוצר של דמיונות. אנחנו מדמיינים את כל המכשולים שיכולים להיות, את כל הקשיים שיכולים לצוץ. אנחנו נזכרים בכל הפעמים שבהם ניסינו ונכשלנו ואנו נתקפים בחרדה לגבי הבאות. זה מובן וזה נורמאלי לחלוטין.

כשהיינו ילדים וחזרנו מבית הספר, לאחר ארוחת צהריים ישבנו לעשות שיעורי בית. אבל איך שהוצאנו את הספרים והמחברות וראינו כמהעבודה יש כאן, פשוט הרמנו ידיים וברחנו החוצה לשחק. לא כל הילדים היו כך, היו לנו חברים שחזרו הביתה ועשו שיעורי בית מיד. בשעה 5 כשהורינו קראו לנו לחזור מייד הביתה ולסיים את שיעורי הבית, הילדים ההם עוד היו בעיצומו של משחק.

ייתכן ו"היאוש מראש" הזה כבר שקע עמוק בכל רובדי החיים, אפילו ברמת התא הבודד בגופנו. אבל העניין הוא שבשונה מהעבר, הפעם יש לנו תכנית! בתכנית הזו כבר כתוב מה לעשות באם ניתקל בקשיים או במכשולים מהם אנו כה חוששים.

חרדה נשאבת תמיד לחיינו כשיש וואקום של עשייה. כלומר במקום שאין עשייה יש חרדה. ההססנות להתחיל היא היא זו שמולידה את החרדה, ולא להיפך. הדרך היחידה להפטר מהחרדה (למעט כדורי הרגעה) היא פשוט להתחיל לבצע את התכנית. חרדה ועשייה אינן יכולות להתקיים בו זמנית ולכן ברגע שתתחיל לבצע את התכנית החרדה תעלם! וכמובן ברגע שתפסיק – היא תחזור.

הססנות היא תמיד קאונטר-פרודוקטיבית, פעולה לעומתה היא תמיד פרודוקטיבית. כשאתה מהסס אתה מייצר נבואה שמגשימה את עצמה. כשאתה פועל אתה מייצר מציאות שמגשימה את עצמך! זכור: חששות ודאגות שייכות לעולם הדמיון. פעולה שייכת תמיד לעולם המציאות. בסופו של דבר תכנית מורכבת מפעולות מעשיות שיש לעשות – להתקשר למישהו, לתקן משהו, לקנות דבר מה וכו' ובפעולות אלו עצמן אין כל קושי.

בקיצור: כדי להצליח אתה החייב להתחבר לעולם המציאות, אתה חייב לפעול! ייתכן ועשייה נראית כדרך ארוכה מידי לעומת התוצאות המיידיות שהיינו רוצים לראות. אבל  – זוהי דרך ארוכה שהיא קצרה.

התמדה –

ברגע שהתחלת בביצוע התכנית, התמד בביצועה. אל תפסיק, אל תעצור לנוח, אל תדחה ואל תחשוב. אל תתן לאף אחד לעצור אותך, ובעיקר –אל תיתן לעצמך לעצור אותך. עשה עד שאתה לא יכול יותר, ואז עשה עוד קצת. תוך כדי העשייה, שים לב לשינויים שמתחוללים בך, לביטחון שמתחיל להיות נסוך בך, לכישרונות שאתה מגלה בעצמך ולסיפוק שזה נותן לך. גם אחרים ישימו לב לכך, אל תתגאה בהצלחותיך, אבל גם אל תסתיר אותם. ככל שאנשים סביבך ישימו לב לשינוי שמתחולל בך, הם יתחילו להתייחס אליך כאל אדם מצליח (גם אם מדובר בהצלחות קטנות), וככל שאנשים סביבך יתייחסו אליך כאדם מצליח – הם יירתמו לסייע לך להצליח ואתה תגיע מהר יותר ליעד שקבעת לעצמך. שים לב לאירועי התכוונות ואירועי תודעה (נלמד אודותם בהמשך) נוספים שיתרחשו בסבירות גבוהה תוך כדי העשייה, אלו יכוונו אותך טוב יותר להצלחה.

דע מתי לעצור –

ברגע שהגעת לייעד שקבעת לעצמך – עצור! אל תמשיך רק כי אתה מרגיש מוצלח ומצליח. הסיבה היא כי ברגע שהגעת אל היעד אתה פועל ללא תכנית וזה מתכון לתאונה. לכן עצור, קח נשימה עמוקה, הבט בסיפוק על הדרך שעשית, על האדם שהפכת להיות, והיה בהודאה על כך. בפרק הבא נלמד מהו בעצם השלב הבא.
0 תגובות
מה בעתיד גורם לאירוע התכוונות בהווה?
31/12/2018 13:43
אבינועם אהרוני
פחד, חרטה
מה בעתיד גורם לאירוע התכוונות בהווה?

עכשיו שלמדנו מהם אירועי התכוונות, נשאלת השאלה: מה בעצם יוצר אותם? למדנו קודם כי אירועי התכוונות הם תוצאה של בניית עומס של אנרגיית התכוונות שנוצרת כתוצאה מההתרחקות של התודעה הסביבתית מהדרך האופטימאלית הידועה לתודעה העצמית. אך מהי מהותה של אנרגיית התכוונות זו? התשובה בגדול: פחד. התודעה העצמית שלך מפחדת שלא תגיע לעתיד האופטימאלי שלך, ומפחדת אף יותר מהמקום שאליו אתה עלול להגיע. והפחד הזה שנקרא "אנרגיית התכוונות" משתחרר כאירוע התכוונות. פחד הוא האינסטינקט ההישרדותי (הקיומי) החזק ביותר בטבע, והתודעה העצמית היא תודעת ההישרדות בכל רמותיה ורבדיה, בכל המצבים ובכל הזמנים.

רמת הפחד של התודעה העצמית שלך קשורה להערכתה את גודל הסטייה של התודעה הסביבתית שלך מהמסלול האופטימאלי. או יותר נכון - את איכות הסטייה. כלומר עד כמה חמורה הסטייה מבחינת המקום אליו היא יכולה להוביל ועד כמה קשה יהיה לתקן סטייה זו. ישנן עוד מרכיבים לאנרגיה זו, כגון אהבה, אמת, נצחנות, רוממות, השפעה וסיבה. ברמות גבוהות יותר של שאיפה לחיים אופטימאליים יש להם משמעות מיוחדת ויש ליחד להם פרקים משל עצמם. אבל בבסיס – זה עניין של פחד.

התודעה העצמית שלך, בהיותה קיימת בכל מצבי העתיד האפשריים בו זמנית יודעת מהי רמת הקיום שלך בכל אחד מהפרמטרים של קיום שאודותם כתבנו לעיל. הקיום שלך בכל אחד מהפרמטרים נמדדת בראש ובראשונה בעד כמה הפרמטר המדובר מחזק את הקיום שלך בעולם הפיזי, או כמה שביעות הרצון שלך או חוסר שביעות הרצון שלך מהפרמטר המדובר מחזקים או מחלישים את הקיום שלך בעולם. הגבוה מבין השניים. לדוגמא:

אם ריבוי נכסים מחזק את הקיום שלך בעולם אזי גם אם אתה לא מרוצה מהמצב והיית מעדיף חיים פשוטים הרי שהתודעה העצמית שלך תעדיף את ריבוי הנכסים כחלק מהעתיד האופטימאלי שלך. אבל אם חוסר שביעות הרצון שלך ממצבך והתשוקה שלך לחיים פשוטים יותר גורמים לך לדיכאון ומסכנים את הבריאות שלך, הרי שהתודעה העצמית תבחר לצרף למסלול העתיד האופטימאלי שלך עתיד בו אתה חי חיים פשוטים יותר מתוך שמחה. מאידך: אם אתה חי חיי הוללות ואתה מאד שמח ומרוצה, אך חיי ההוללות הללו מסכנים את קיומך הפיזי, את משפחתך או נכסיך, הרי שהתודעה העצמית שלך תבחר לצרף למסלול האופטימאלי שלך עתיד בו הקיום הפיזי שלך אינו בסכנה גם אם המשמעות היא מצב כלכלי מצומצם יותר וגם אתה פחות מרוצה מהמצב. בקיצור: העתיד האופטימאלי שלך מורכב מצירוף המצבים האפשריים שבהם הקיום שלך מתחזק, וככל שאפשר מצבים שאתה גם מרוצה בהם.

להסבר הנ"ל יש השלכה מעשית מאד: המשמעות היא שחוסר שביעות הרצון שלך ממצבך כרגע, יוצר אנרגיית התכוונות כלפי העבר שלך. במילים אחרות: המציאות שלך היום היא ה "עתיד" של המציאות שלך לפני שנה. זכור: שניהם קיימים במקביל. אם אתה לא מרוצה ממשהו בחיים שלך כרגע, נוצרת אנרגיית התכוונות על העבר שלך, עד כדי אירוע התכוונות. אתה יכול לבדוק ולראות שזה ככה - פשוט תסתכל אחורה על העבר ותנסה להיזכר באירועי התכוונות (משברים) שחווית אך לא פתרת נכון, והתוצאה היא שאתה נמצא היכן שאתה נמצא היום. ועכשיו תבין  – לפעמים דברים עובדים הפוך, לפעמים התוצאה היא הסיבה והסיבה היא התוצאה, כלומר, בגלל שהמקום שאתה נמצא היום לא טוב לך, לכן חווית אירוע התכוונות בעברך! התודעה העצמית שלך ניסתה להציל אותך מעצמך. העניין הוא שאז עוד לא היו לך את הכלים והידע המתאים להבין זאת ולכן לא פתרת את הדברים נכון. אבל מכאן ולהבא לפחות תדע: כל פעם שאתה חווה אירוע התכוונות הרי זה מפני שגרסה שלך בעתיד מצטערת על מצבה וזה מתורגם על ידי התודעה העצמית שלך לאנרגיית התכוונות.

והצד המעשי של הדבר: אם אתה רוצה לשנות משהו בעברך, העצה היא: חרטה! תתחרט על מה שעשית מעומק נפשך וזה ישדר לתודעה העצמית שלך שהמקום שאתה נמצא בו היום אינו חלק מהנתיב האופטימאלי. כתוצאה מכך תבנה אנרגיית התכוונות והגרסה שלך בעבר תקבל רמזים ואירועים לשינוי כיוון, ואולי גם תשנה כיון בפועל. במקרה כזה התודעה הסביבתית שלך "תקפוץ" למציאות אחרת ממש! המציאות שהייתה מתפתחת לו כן טיפלת באירוע בעברך כראוי. האמת היא שזה קורה כל הזמן באופן טבעי רק קשה "לתפוס" את זה קורה כי כאשר הגרסה שלך בעבר משנה כיון בהתאם לאירוע התכוונות והתודעה הסביבתית שלך "קופצת" לנקודת מצב אחרת על הנתיב האופטימאלי שלך, כשהיא מגיע לשם, שוב אין לך שום זיכרונות ממה שהיה קודם, נדמה לך כאילו הגעת לשם בהתפתחות הטבעית. לפעמים ניתן לחוש זאת בדרכים אחרות, כגון התחושה ש "כבר הייתי כאן קודם" או "אני ידעתי מראש מה היא הולכת לומר" ושכאלה. אבל זהו פחות או יותר.

על פי מה שהסברנו כאן, אם אתה רוצה לתקן את העבר, העצה היא, כאמור, להתחרט מעומק הלב. זכור: אם תביט אחורה על חייך, על הנקודה שעליה אתה מתחרט, תגלה שהיו שם סימנים מקדימים, אירועי התכוונות שניסו לומר לך לשנות כיוון ואתה התעלמת מהם. האירועים הללו – הם תוצאה של החרטה שלך עכשיו. גם אם תתחרט מעומק הלב ולא יכול שינוי, החרטה עצמה היא תיקון מצב קיים ב "אני" שלך. תיקון הנדרש ל "אני" שלך בעתידו האופטימלי.

ישנם שלושה אופנים בחרטה:
א.  חרטה הנובעת מהתוצאה – אני רק מתחרט כי התוצאה של מעשי הייתה שלילית.
ב.  חרטה על הפעולה עצמה – אני מבין שהמעשה עצמו היה לא טוב, ועל כך אני מתחרט.
ג.  חרטה על הסיבה – אני מבין שהמעשה שעשיתי נובע מפגם ב "אני" שלי שאיפשר לי "להשתנמך" למעשה שכזה, ועל זה אני מתחרט, על שהרשיתי לעצמי להיות כזה.

החרטה מהסוג הראשון היא השטחית והמצויה ביותר, אף אחד לא מרוצה אם לתוצאות מעשיו ישנן השפעות שליליות. החרטה מהסוג השני עמוקה יותר כי היא לא תלויה בתוצאות, גם אם נהניתי מהתוצאה אני עדיין מתחרט על עצם המעשה. אבל החרטה מהסוג השלישי היא העמוקה ביותר, כי היא נובעת מעצם התובנה שיש לי פגם מהותי ועצמי. כל אחד מהחרטות הללו יגרמו לאנרגיית התכוונות להבנות, אבל, ככל שהחרטה עמוקה יותר כך תבנה יותר אנרגיה והאירועים שיופיעו בעברך יהיו משמעותיים יותר עם סיכוי גבוה יותר לשינוי. 

יש אומרים שאין מה להתחרט על העבר, "אין לבכות על חלב שנשפך", "הרי עשית כל מה שיכולת בהתאם למה שידעת אז" הם ינסו לנחם אותך. אבל באמת – כמה עוד תוכל להמשיך פשוט להשלים עם טעויות העבר, למשוך את הכתפיים, לגלגל את העיניים ולהפטיר לעצמך שזהו פשוט ""גורל" לפני שתאבד כל עניין בעתיד? עד מתי תתעלם מטעויות העבר במקום ללמוד מהם, לתקן את הטעון תיקון ב "אני" שלך? אם תלך בדרך זו אתה מוותר על כל הדברים הטובים שבעתיד האופטימאלי שלך, על כל התוצאות הטובות שפעולותיך יכלו להביא לעולם. אתה בוחר במודע חיים רוויי משברים.

אם יש משהו בחייך שראוי להתחרט עליו אז בהחלט תתחרט ומעומק ליבך! מצא את הווקטורים הרלוונטיים של האירוע ותקן אותם, רק כך תוכל להגיע לעתיד טוב יותר, ואולי אפילו לעתידך האופטימאלי הקיים לך כעת. 

בסופו של דבר – רק אתה יכול למנוע מעצמך את עתידך הטוב. אבל למה לך לעשות זאת?

0 תגובות
סימנים מקדימים לאירועי התכוונות
25/12/2018 16:13
אבינועם אהרוני
סימנים מקדימים
סימנים מקדימים לאירועי התכוונות

לרוב אירועי ההתכוונות המשמעותיים יהיו סימנים מקדימים. חלקם יהיו "אירועי תודעה" עליהם נלמד בהמשך, ובחלקם יהיו אלו אירועי התכוונות מינוריים עד כדי כך שייתכן שלא תראה בהם משהו שיש לעבוד עליו, ייתכן ואפילו לא תשים אליהם לב. לדוגמא:

זה עתה קיבלת טלפון מלקוח שהיית אמור לפגוש עכשיו ואיכשהו זה פרח מזיכרונך. הלקוח התקשר לברר מה קורה שכן עדיין לא הגעת. ברגע של אי נעימות אתה ממציא איזה תירוץ, מתנצל כלפי הלקוח על התקלה וגם מבטיח לפצות אותו על כך. הלקוח מתרצה וקובע אתך פגישה נוספת. אתה כמובן מרגיש רע מאד וכנראה גם לא נראה טוב בעיני הלקוח.

בהשקפה ראשונה נראה שניהלת את המשבר היטב, הלקוח נשאר מעוניין, קבעת פגישה חדשה ושום דבר לא הלך לאיבוד. אירוע ההתכוונות תם. אבל התבוננות מעמיקה יותר מגלה שאתה עדיין בעיצומו של האירוע. כי:

א. הווקטור הדומיננטי לא היה כלכלי. לכן אי בריחת הלקוח אינו מהווה פתירת הווקטור הדומיננטי. כמו כן – האקרובטיקה המילולית שהפעלת על מנת להחזיר את הלקוח לא קידמה את ה "אני" שלך בשום צורה.

ב. הווקטור הדומיננטי הינו הווקטור החברתי. לא רק כי אתה נראה לא טוב בעיני הלקוח שלך, אלא כי יש ב "אני" שלך מקום שמאפשר לך לזלזל בזמנם של אחרים. אם זמנו של הלקוח היה באמת חשוב לך – לא היית שוכח. ואת זה טרם פתרת!

האירוע הזה אם כן, נראה בהשקפה ראשונה כאירוע מינורי. ואכן, כאירוע הוא אכן מינורי. אבל הוא בא לתקן פגם משמעותי. האירוע הזה, דווקא בגלל שהוא מינורי, מהווה סימן מקדים לבאות, שכן אם לא תפתור אותו נכון,  יגיעו עוד אירועים, חזקים יותר עם ווקטורים גדולים יותר והשפעות מרחיקות לכת יותר על חייך. לדוגמא: הפגישה הבאה אליה תשכח להגיע עלולה להיות זו בה המנהל אמור להחליט על המשך העסקתך בחברה... 

כמובן, הפתרון של האירוע הזה הוא שיפור ה "אני" שלך כך ש תהפוך להיות אדם הזהיר יותר בכיבוד זמנם של אחרים. 

הנה טיפ חשוב: אם אתה מזהה בחייך "אפקט דומינו" בו דברים בחייך (גם כאלו שלכאורה אין ביניהם קשר) מתחילים להשתבש אחד אחרי השני, גם אם רק דברים מינוריים (אחרת את הרכבת, הלכת לקנות משהו אבל עד שהגעת כבר סגרו את החנות, היה לך וויכוח קשה עם מכר שגרם לריחוק ביניכם וכו'), דע שאלו הם סימנים מקדימים לאירוע(י) התכוונות משמעותי(ים) מאד! עצור! זהה מייד את האירועים המינוריים הללו כאירועי התכוונות, זהה את הווקטורים שלהם ופעל לפתור אותם באופן ש ה"אני" שלך יתפתח להיות מתאים לעתיד האופטימאלי שלך.

אמנם, ייתכן ומידי פעם יגיעו אירועים משמעותיים ללא שזיהית סימנים מקדימים. זה די נדיר, אבל זה יכול לקראת. הסיבה לכך היא כי לא הכול בשליטתך, ייתכן ומישהו אחר מסכן (אפילו שלא מדעת) את עתידך האופטימאלי והאירוע הדרמטי מתרחש על מנת שה "אני" שלך יתפתח להיות מסוגל להתמודד עם המשמעויות של ההתפתחות הזו. לכן אל תתבלבל, פעל!

0 תגובות
הווקטור של אירועי התכוונות
24/12/2018 12:45
אבינועם אהרוני
ווקטור
הווקטור של אירועי התכוונות

לכל אירוע התכוונות יש כיוון ויש גודל שניתן לתאר על ידי ציור חץ שיש לו נקודת התחלה, כיוון ואורך. 

במתמטיקה, פיזיקה והנדסה, כשרוצים לתאר את גודלו וכיוונו של כוח הפועל במרחב עושים זאת באמצעות "ווקטור". ווקטור הוא בעצם רפרזנטציה של הכוח המדובר באמצעות ציור של חץ שיש לו אורך וכיון מוגדרים. לדוגמא: נניח שאנו רוצים לתאר כי מכונית נוסעת מנקודה א' לנקודה ב' במהירות של 100 קמ"ש, אזי נצייר קו מנקודה א' לכיוון נקודה ב' באורך של 100 מ"מ. במילים פשוטות: שתי התכונות המתארות כוח שפועל בעולם הפיזיקאלי הם: כיוון וגודל.

גם אירוע התכוונות ניתן לתאר כווקטור: יש לו כיוון - כלומר הכיוון שבו האירוע משפיע עליך –אישית, בריאותית, משפחתית/חברתית, כלכלית, רוחנית. ויש לו גודל– גודל המאמץ שנדרש להשקיע על מנת לשפר את ה "אני" שלך בכדי שיהיה מתאים ל "אני" שבעתיד האופטימאלי שלך.

כאשר מתרחש אירוע התכוונות חשוב מאד לזהות נכון את כיוון הווקטור של האירוע ואת גודלו. העניין הוא שזה לא תמיד טריוויאלי כפי שזה עלול להראות בהשקפה ראשונה. לדוגמא: אם פוטרת ממקום עבודתך בגלל שנרדמת במשמרת כמה פעמים, זה אולי נראה כאירוע בעל כיוון כלכלי, משום שאיבדת את מקור פרנסתך, ואכן יש בזה משהו. אבל – כנראה שהווקטור המרכזי הוא בריאותי – מדוע אתה נוטה להירדם כל כך? האם יש איזה עניין בריאותי שעליך לטפל בו? אם תתעלם מהווקטור הבריאותי ותנסה לפתור רק את העניין הכלכלי תגלה די מהר שלא זו בלבד שהאירוע יחזור שוב בצורת פיטורין נוספים אלא שהאירוע יחזור בצורה חמורה יותר גם מבחינה בריאותית וייתכן ויתלוו לו ווקטורים נוספים – משפחתיים, חברתיים ואף רוחניים.

כפי שחשוב לזהות נכון את הכיוון של הווקטור של האירוע, כך חשוב לחשב נכון את גודלו. על מנת לחשב את גודלו של הווקטור עליך לבדוק היטב מה גודל ההשפעה שהייתה לאירוע על חייך (על הדברים שיש לך). אחר כך עליך להסיק מה ב "אני" שלך צריך להשתנות על מנת שאירוע כזה לא  יחזור על עצמו שוב. כשתדע לאן ה "אני" שלך צריך התפתח, תוכל להעריך כמה מאמץ נדרש על מנת לפעול בעצמך את השינוי הזה. גודל המאמץ הנדרש הינו גודלו של הווקטור. במקרה של "העובד הנרדם" שתואר לעיל –עליו לברר עם עצמו כמה מאמץ נדרש על מנת לוודא שרמת כל הוויטמינים והמינרלים הדרושים לגופו אכן יהיו בו, ורמת הכושר הגופני תהיה סבירה. מה נדרש לשם כך? דיאטה נכונה? הצטרפות לחדר כושר?

בשורה התחתונה – השלב הראשון והחשוב ביותר על מנת להפוך אירוע התכוונות להצלחה הוא לזהות נכון את הכיוון האמיתי של ווקטור האירוע ואת גודלו.

הווקטור הדומיננטי - 

על פי רוב -כשאירוע התכוונות מתרחש, יהיה בו יותר מווקטור אחד. לדוגמא: אדם שנפגע בתאונת דרכים חווה אירוע בריאותי, אבל ביחד עם זה גם אירוע כלכלי כי הפגיעה משפיעה על היכולת שלו לייצר הכנסות. ייתכן וישנו גם ווקטור משפחתי שכן מצבו הבריאותי והכלכלי מייצר עומס נפשי, משפחתי וכלכלי על בני המשפחה וזה עלול להשפיע על הקשר של הנפגע עם משפחתו (שים לב: התאונה והפגיעה של בן משפחה מהווה בעצם גם אירוע התכוונות רב ווקטוריאלי כלפי כל המשפחה. ועתה כל אחד מבני המשפחה צריך לפתור את האירוע הזה כפי שהוא משתקף בחייו הוא).

לכל אחד מהווקטורים של האירוע יש כיוון וגודל, חובה לטפל בכולם, אבל תמיד יהיה ווקטור אחד שהוא ה "ווקטור הדומיננטי", כלומר הווקטור העיקרי שפתירתו תהווה שער לפתירת שאר הווקטורים. בדוגמא של האדם שנפצע בתאונה זה כנראה הווקטור הבריאותי, שכן חזרתו לבריאות איתנה תאפשר לו לייצר הכנסות ותוריד את העומס מבני משפחתו. ואולם, כיון שהמטרה של אירוע התכוונות איננה בכדי שתצליח להגיע חזרה למצבך טרום האירוע, אלא כדי לכוון אותך אל העתיד האופטימאלי שלך, הרי שיש להיות זהירים בניתוח המצב וזיהוי הווקטור הדומיננטי. כי למרות שבדרך כלל ענייני הבריאות משפיעים על כלל הנושאים האחרים בחיינו, ייתכן והווקטור הבריאותי לא יהיה הדומיננטי. הבא ניקח דוגמא נוספת:

אם הפגיעה בתאונה הייתה שבירת אצבע, והנפגע הוא פסנתרן שהיה אמור להופיע בקונצרט חשוב באותו היום, הרי אף שהפגיעה היא בריאותית, ייתכן והווקטור הדומיננטי אינו הווקטור הבריאותי, שכן אין אפשרות לשפר את מצב האצבע יותר ממה שהיא הייתה לפני התאונה, ייתכן וכאן הווקטור הדומיננטי הוא אישי, כלכלי, משפחתי או חברתי.

לסיכום: כיון שלאירוע התכוונות יהיו בדרך כלל יותר מווקטור אחד, חשוב לזהות את הווקטור הדומיננטי, בדרך כלל יהיה זה הווקטור אשר פתירתו תייצר את השינוי המשמעותי והחיובי ביותר ב "אני" שלי. על פי רוב, פתירת הווקטור הדומיננטי תהווה שער לפתירת שאר הווקטורים הפתוחים. כמובן שחובה לפתור גם את שאר הווקטורים - כל אחד מהווקטורים בפני עצמו. בהמשך, נלמד כיצד לזהות מהו הווקטור הדומיננטי וכיצד לטפל בו.

0 תגובות
משברים בפרספקטיבה של אירועי התכוונות
17/12/2018 16:45
אבינועם אהרוני
עתיד, משבר, אני
משברים בפרספקטיבה של אירועי התכוונות

הזכרנו קודם שאירועי התכוונות בדרך כלל מופיעים כמשברים. עוד מעט נסביר מדוע. בינתיים, חשוב שתפנים שאם עובר עליך כרגע משהו לא טוב זה מפני שעובר עליך תהליך שנובע מכוח המשיכה של העתיד האופטימאלי שלך. למעשה, זה שאתה חווה משבר הוא באיזשהו מובן בשורה טובה – המשבר, או אירוע התכוונות , מסמן לך שעדיין ניתן לתקן את המסלול ולחזור לנתיב האופטימאלי שלך. או כהגדרתה של מרילין מונרו: "לפעמים, כשדברים נראים כאילו הם מתמוטטים, ייתכן והם בעצם נופלים למקומם הנכון". ייתכן מאד שאם לא תעשה דבר בנידון המשבר יחלוף מעצמו, והדבר יהווה אינדיקציה ברורה לכך שהנתיב האחרון לעתידך האופטימאלי נחסם ולמעשה העתיד הכי טוב שיכול להמשך ממצבך העכשווי יהפוך להיות הנתיב האופטימאלי שלך. ייתרה על כן: בדיוק כפי שלכוכבים גדולים יותר יש כוח משיכה גדול יותר, כך גם ככל שאתה אדם מוכשר יותר, כך גדל הסיכוי שלך לעבור אירועי התכוונות משמעותיים יותר. הסיבה לכך היא כי כאדם מוכשר מחכה לך עתיד אופטימאלי מדהים. אירוע ההתכוונות הוא רק הצעה מהעתיד האופטימאלי שלך שתכוון את הכישרונות שלך בכיוון הנכון.

למרות האמור לעיל, לפעמים אירוע התכוונות מופיע דווקא כמשהו חיובי. כמובן שזה נפלא ועליך לנצל את ההזדמנות שנקרת בדרכך. אבל: אירועי התכוונות חיוביים הם בדרך כלל פחות משני כיוון, הם יותר עניין של כוונון עדין יותר של מצבך. לפעמים הם אפילו מכשול מסוים, כפי שנראה בדוגמא בהמשך. אירועי התכוונות שליליים – משברים – הם דרסטיים יותר ונועדו לעקור אותך ממצבך הנוכחי על מנת לטעת אותך במקוום הרבה יותר טוב. מקום שהוא מעבר למה שאתה כבר מכיר.

דבר שחשוב לזכור הוא: אירועי התכוונות פוגעים רק ב "יש לי" ולא ב "אני". כלומר – יש לי גוף, משפחה, נכסים, חיי חברה וכו', וכולם חשופים לפגיעה. אבל "אני" מעל כל זה. פגיעה ברכושי איננה פגיעה ב "אני", שכן אני הוא אותו אני בין אם יש לי 100 דולר ובין אם יש לי 1000 דולר. אבל, למרות שמשבר יכול לפגוע רק ב "יש לי", מטרתו הוא שה "אני" ישתפר. הסיבה לכך היא כי ה "אני" המשופר הזה הוא הוא ה "אני" שאתה נדרש להיות בעתידך האופטימלי. אמנם במהלך המשבר אתה עלול לאבד חלקים מה "יש לי", אבל כאשר ה "אני" שלך ישתפר באמצעות ניהול נכון של אירוע ההתכוונות אזי תצליח לקבל בחזרה את כל שאיבדת, ואף הרבה יותר מכך. זוהי בעצם המטרה של האירוע/משבר.

דוגמא: נניח שיש לך עבודה מסוימת. השכר אמנם לא גבוה במיוחד אבל זה מספיק בכדי לשלם את החשבונות. נניח שהעתיד האופטימאלי שלך הוא להיות בעל עסק מצליח בפני עצמך (ואולי אתה גם מרגיש זאת בעצמך רק אין לך אומץ לעזוב את עבודתך ולהתחיל משהו חדש). והנה מגיע היום שהעסק בו אתה עובד נקלע לקשיים ואתה מפוטר. זהו אירוע התכוונות, משבר. המצב די קשה כי עבודה אחרת בתחום שלך לא נראית באופק. למעשה האופציה היחידה העומדת על הפרק היא לנסות לפתוח עסק משל עצמך. ייתכן ותגלה כי מתוך ה "אין ברירה" של המצב מצאת איכשהו דרך להקים ולהפעיל את העסק הזה. ועכשיו אתה מבין שבעצם מזמן כבר יכולת לעשות את זה, רק שלא היה לך אומץ. עד שענני משבר הפיטורין התפזרו, מצאת את עצמך במצב הרבה יותר טוב – אתה בעל עסק מצליח ומאושר בהצלחתך.

עכשיו הבה נבחן את המקרה ההפוך – העסק בו אתה עובד מגיע ליעדים שבעל הבית שלו הציב. בעל הבית מרוצה מתפקודך ומעלה לך את המשכורת ב 10 אחוז. בהחלט נחמד כי עכשיו אתה מרוויח יותר כסף תמורת אותה כמות עבודה. אבל – התוצאה של ההעלאה במשכורת היא העמקת ההתקשרות שלך עם מקום העבודה הקיים, כך שהסיכוי שתקים בעצמך עסק משגשג פוחת משמעותית.

זוהי הסיבה מדוע אירועי התכוונות שליליים בעצם טובים לך יותר מאירועים חיוביים. האירועים החיוביים על פי רוב לא גורמים ל"אני" שלך להשתפר ולהתגלות, הם רק משפרים את ה "יש לי" שלך ומרדימים את ה "אני" שלך. אירועים שליליים מכריחים את ה "אני" שלך להתגלות ולהשתפר.
אבל, כדי שאירועי התכוונות – משברים – יהפכו את ה "אני" שלך למה שהוא צריך להיות, צריך לדעת איך להתמודד עם המשבר. על כך נלמד בהמשך. אבל נקוט כלל זה בידך: תוכל לדעת בדיעבד אם התמודדת נכון עם המשבר על ידי כך שתענה לעצמך על שתי השאלות הבאות: 

          א.  במבחן התוצאה – האם היום מצבי טוב לאין ערוך מהמצב שהיה קודם המשבר? 
          ב.  האם ה "אני" שלי התפתח יותר בעקבות המשבר? 

אם התשובה לשתי השאלות הללו היא "כן", אזי ניהלת את האירוע נכון.

לסיכום: בפעם הבאה (או אולי אפילו עכשיו) שאתה חווה אירוע התכוונות – משבר – זכור: זהו תמרור שאומר לך שמצבך יכול להיות הרבה יותר טוב, שכדאי לשנות כיוון. שה "אני" שלך חייב להתפתח ולהשתכלל. בעזרת הכלים שתקבל בכתבות ההמשך של הבלוג הזה, תוכל לרכב על הגל שהתרומם תחת רגליך אל עבר העתיד האופטימאלי שלך. במקום לטבוע תחתיו.

0 תגובות
תודעה "עצמית" ותודעה "סביבתית" ומה שביניהם
28/11/2018 19:58
אבינועם אהרוני
משבר, תודעה עצמית, תודעה חברתית, תודעה
תודעה "עצמית", תודעה "סביבתית" ומה שביניהם

עתה, משהבנו שכל העתידים קיימים בו זמנית כנקודות של מצבים העוברים בתודעה שלנו, נוכל להבין כיצד אפשרי הדבר שהעתיד שלנו ישפיע רטרואקטיבית על ההווה, ואף העבר. אך על מנת להבין זאת יש להקדים תחילה ולבאר מהי "תודעה".

ההגדרה המילולית של "תודעה" כפי שהיא מופיעה בכמה מקומות היא: "כושר חישה והבנה והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה". בבלוג זה תקרא התודעה שמתוארת כאן סתם "תודעה" או  "תודעה סביבתית" כי התודעה הזו מחברת בין האדם לבין הסביבה, בעזרת התודעה הזו קולט האדם את הקורה סביבו, ברמה החושית, השכלית, הרגשית ואף במה שמכונה "תת ההכרה". באמצעות תודעה זו מנחה האדם את חיי היומיום שלו, באמצעותה שם האדם לב לסביבתו הפיזית והחברתית ובאמצעותה הוא מנווט את עצמו בתוך הדינאמיקה הרחבה יותר של קיומו בעולם. בקיצור: התודעה הסביבתית היא העדשה שדרכה חווה האדם את המציאות, או יותר נכון, את נקודות המצבים שעוברים כסרט מתחת לעדשה הזו, ולכן התודעה הסביבתית קשורה בכל רגע נתון עם נקודת מצב אחד, זה שעובר דרכה.

אבל קיים גם סוג נוסף של תודעה – "התודעה העצמית", תודעה זו אינה מורגשת בפני עצמה בדרך כלל ואינה יודעת דבר על העולם שסביבה, אבל היא ה די.אנ.אי של עצם הקיום שלנו כאדם. היא עצמותו של ה "אני" שלנו. היא מודעת ל "אני". תודעה זו קיימת בכל נקודות המצב הקיימות בו זמנית, הן זו שהיא ההווה שלי, והן בכל אפשרויות העתיד שלי. אלו שבסופו של דבר אבחר בהם ויהפכו לחלק מהסרט של חיי, ואלו שעליהם וויתרתי ולעולם לא אפגוש בם. בכולם התודעה העצמית קיימת באופן שווה. התודעה העצמית הזו מודעת רק לדבר אחד בכל נקודת מצב: רמת הקיום שלי (כפי שהוגדרה בפרק הקודם). אין הכוונה שהתודעה העצמית יודעת כמה כסף יש לי בחשבון. היא רק יודעת איך זה משפיע על הקיום – שרידות שלי.

היות והתודעה העצמית מודעת לכל הנ"ל, היא "יודעת" מהם סך נקודות המצבים שצריכים לעבור בעדשת התודעה הסביבתית שלנו על מנת שנחיה חיים אופטימאליים. כלומר חיים כאלו שבכל רגע נתון רמת הקיום המשוקללת שלנו על כל חלקיה, תהיה הגבוה ביותר שהיא יכולה להיות במסגרת האפשרויות העומדות לפנינו. במילים אחרות, התודעה העצמית שלנו מכירה את המסלול האופטימאלי שלנו, את המסלול של כל המצבים שאם נעבור דרכם נחיה חיים האופטימאליים. המסלול הזה, הסכום של כל המצבים האופטימאליים – הוא העתיד האופטימאלי. הוא מתחיל ברגע הבא, ונמשך עד הרגע האחרון. מעתה, בכל עת שנתייחס בספר לעתיד האופטימאלי, אנחנו מתכוונים לסך הכול של נקודות מצבים שמחברים יחד לסרט הכי האופטימאלי שיכול להיות מבחינתנו.

התודעה העצמית נמשכת ורוצה להיות תמיד במסלול האופטימאלי, אבל התודעה הסביבתית אינה בהכרח מודעת לכך. הסיבה לכך היא שהתודעה הסביבתית מתוכנתת לשים לב לכאן ועכשיו. על מנת לנסות ולצפות מה יש לעשות, על מנת להגיע לעתיד טוב יותר, משתמשת התודעה הסביבתית בהערכות על סמך הנתונים שהיא אוספת מהסביבה. ולכן, אין שום מניעה מבחינתה להניע את האדם בכיוון שדווקא מרחיק אותו מעתידו האופטימאליים לדעתה של התודעה הסביבתית כיוון זה יביא תועלת בהמשך.
 
בפער הזה, שבין הכיוון שאליו התודעה הסביבתית מושכת אותנו ביחס לכיוון שהתודעה העצמית יודעת שהוא הטוב ביותר עבורנו מצטבר מתח, ואפילו מתח רב. למתח הזה קוראים "מתח התכוונות" או "אנרגיית התכוונות" שהוא מצבור של אנרגיה פוטנציאלית. כאשר מצטבר מספיק מתח, כלומר כאשר התודעה הסביבתית שלנו מרחיקה אותנו לתומה מהמסלול האופטימאלי עד כדי כך שאנו עלולים לאבד את האפשרות לשוב למסלול זה ובכך לאבד לחלוטין את היכולת שלנו להגיע לעתיד האופטימאלי שלנו, משתחררת האנרגיה הזו בצורה של "אירוע התכוונות" (בהמשך יוסבר מדוע זה נקרא כך) שבדרך כלל מופיע בחיינו כמשבר. אמנם, בסופו של דבר, רק המודעות הסביבתית שלנו (שאנו בטעות קוראים לו "אני") יכולה לקבל החלטות ולפעול בהתאם להם, גם אם החלטות אלו אכן ירחיקו אותנו מהעתיד האופטימלי שלנו. התודעה הסביבתית שלנו היא כמו הבמאי של הסרט של חיינו, ואילו התודעה העצמית היא כמו המפיק של הסרט הזה שתקוע עכשיו במשרד מנסה נואשות ליצור קשר עם הבמאי על מנת להעביר לו תיקונים והוספות לתסריט.

אני אומר את כל הנ"ל בהסתייגות מסויימת. ואני חייב להבהיר כאן: אנרגיית ההתכוונות איננה משהו שקיים רק במרחב הפער שבין התודעה הסביבתית לתודה העצמית. תוצאות אנרגיה זו כבר באים לידי ביטוי בפועל בחלק מנקודות המצב העתידיים שלי. כשאני בוחר עתיד שאינו בנתיב האופטימאלי אני מקבל נקודת מצב אשר כבר מביאה לידי ביטוי את המתח או ההתפרצות של אנרגיה זו.

לסיכום: התודעה שלנו מורכבת מתודעה סביבתית המקשרת אותנו עם כל מה שקורה בעולם, בכל רגע נתון. התודעה עצמית יודעת מה המסלול האופטימלי של חיינו ומנסה למשוך אותנו בכיוון הזה. כאשר התודעה הסביבתית (בבלוג זה נקרא לה רק "התודעה") מושכת אותנו בכיוון שאיננו האופטימאלי, עלולה להשתחרר אנרגיה שלילית בשם "אירוע התכוונות" שמופיעה בדרך כלל כמשבר.

בפוסט הבא נדבר יותר על מהות המשברים הללו ומשמעותם.
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »