עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
Hey, my first blog, it will ROCK.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
סיכום חיי עד כה- מבחינת אהבה.
14/01/2015 21:12
That Girl
טוב אז, אין אהבה. כלום, נאדה, נאטינג. 
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אהבתי מישהו. אם זה ביסודי או חטיבה או בתיכון. תמיד.
היו לי בערך חמישה אנשים שנדלקתי עליהם או באמת אהבתי אותם. מתוכם אולי אחד היה חבר שלי וזה היה ביסודי בכיתה ב'. פאקינג כיתה ב'. מאז, לא היה לי חבר. אם לא מחשיבים איזה ילד אחד שראה אותי משחקת כדורגל, התלהב ורצה שאני אהיה חברה שלו, וזה היה בדיוק ליום או יותר, או בעצם עד עכשיו כי אף פעם לא באמת נפרדנו, פשוט לא ראיתי אותו יותר, וזה היה לפני הפלאפונים והפייסבוק וכל זה אז לא יכולנו לשמור על קשר. 
ולזמננו. אז אני דלוקה על מישהו. השם הראשון שאני הולכת לחשוף בבלוג הזה. זה ניב. הוא כזה גברר והורס ומצחיק ושנון ואדיחש במידה, והוא הכל, באמת הכל. הוא היה בשכבה שלי מכיתה ז' הוא עבר בית ספר באמצע אבל הוא חזר, משנה שעברה הייתי דלוקה עליו אבל אז בכלל לא הכרנו ורק היינו נוסעים באוטובוס ביחד זה, וגם אז לא היינו מדברים. הייתי דלוקה עליו בערך עד לתקופה שבה טסתי למשלחת לגרמניה,שם נדלקתי על איזה אנדראס אחד אבל זה עבר לי מהר, ואז חזרתי לניב. חשבתי שבגלל שאנחנו נוסעים באוטובוס ביחד כבר מלא זמן, הוא יכיר אותי, אם לא בשם אז לפחות בפנים, אז אמרתי על החיים ועל המוות והחלטתי לכתוב לו בפייסבוק. אני בשוק מעצמי עד עכשיו, מה חשבתי לעצמי. כתבתי לו היי. הוא כתב לי היי, מכירים? אמרתי שאני בשכבה שלך ואז הוא אמר לי אוקיי מה את רוצה? ואז נלחצתי, אמרתי לו לא משנה והתנתקתי, התפדחתי אחרי זה לראות אותו בבית ספר כי אין מצב בעולם שהוא לא מכיר אותי או זיהה אותי או משהו כזה. כתבתי לו את זה בכיתה יא'. בחופש הגדול בין יא' ל יב' קצת שכחתי ממנו אך בתחילת השנה נדלקתי עליו אפילו יותר. הוא מעשן. אני לא עישנתי ליד אנשים שהם לא חברים שלי עד שפגשתי אותו. הוא אמר לי מה אכפת לך ממה אנשים חושבים, תעשי מה שאת רוצה ואל תתייחסי לאף אחד. אהבתי את זה. נדלקתי עליו עוד. חשבתי שגם הוא עליי, אני ושתי החברות, שקוראים להן סוליי ועינת דרך אגב יצאנו לטיילת לאכול סושי כמו שאנחנו תמיד עושות. פתאום, בזווית העין ראינו את ניב, חבר שלו ועוד שתי בנות מהשכבה שאני סוג של חברה שלהן. דיברנו קצת ואז כשרצינו להתקשם לכיוון אחד והם לכיוון אחר אז ניב אמר לי, בואו איתנו. שמחתי. בשרך לאותו מקום דיברנו קצת והיה מצחיק, כשהגענו ישבנו בהתחלה אחד ליד השני ואז הוא קם, אני קמתי, זזנו קצת אבל עדיין המשכנו לדבר. ואז סוליי ועינת רצו ללכת וזה משהו שאני שונאת אצלן, הולכות מוקדם מכל מקום, לא שותות גם לא במסיבות, ולא כדי להיות שיכורות סתם להיות באווירה טובה בקיצור ההפך ממני. ואז אמרתי להן מה אתן הולכות? והן אמרו לי כן מאוחר אז אמרתי להן אני רוצה להישאר ואני לא זוכרת מי אמר לי אבל בסוף נשארתי עם ניב וחברים שלו, בסוף הערב הוא גם ליווה אותי כזה הבייתה כי הוא גר לידי וכשהיינו צריכים כל אחד ללכת לכיוון אחר הוא הביא לי חיבוק ונשיקה כזאת על הלחי שמרוב שהתרגשתי מעדתי טיפה. זה היה ממש כיף. הוא הבין שגם אני מעשנת והוא אמר שהוא לא רואה אותי במחששה בבית ספר, אז אמרתי לו שעכשיו אני אתחיל להגיע. אכן הגעתי אבל משום מה בבית ספר לא דיברנו. הייתי ממש בטוחה שהוא בקטע שלי, עד שפתאום הוא התחיל להתקרב לאחת הבנות שהיינו איתן באותו ערב. פתאום הם נוסעים ביחד הבייתה, ומדברים יותר. בהתחלה התכחשתי, אמרתי הם חברים טובים ועכשיו אני פשוט שמה לב אליהם יותר כי אני דלוקה עליו והכרנו סופסוף. טעיתי. הוא לא היה דלוק עליי, הם הפכו לחברים. אבל עדיין זה ניראה לי כאילו הוא שולח לי רמזים, כאילו הוא כן בקטע שלי והוא פשוט מנסה לגרום לי לקנא, אבל מצד שני הוא מעלה תמונות לאינסטגרם איתה וכותב שזה הדבר הכי טוב שקרה לו. אז אני לא יודעת מה אני חושבת יותר, חשבתי שיירד לי ממנו אחרי שהם ניהיו חברים אבל לא, אני דלוקה עליו באותה מידה ואין לי מושג למה. אני לא יודעת מה לעשות. 
0 תגובות
סיכום חיי עד כה- מבחינה חברתית.
14/01/2015 20:40
That Girl
טוב אני לא ממש יודעת איך להתחיל,מה אומרים? היי, שלום, מה קורה? אני פשוט אתחיל כל פוסט במילה- טוב. טוב?
אז אני תלמידת כיתה יב' מבת ים. אני ילדה די מקובלת בחברה למרות שאני שמנה, חופרת, מדברת ממש מהר, צועקת, הקפיצו אותי כיתה ולכן אני קטנה מכולם בשנה,יש לי שתי קבוצות של חברות. הראשונה זו קבוצה שמלווה אותי כבר מהחטיבה. בכיתה י הצטרפה אלינו ילדה חדשה לכיתה שהפכה לאחת מאיתנו, תמיד היינו שש בנות שהן חברות טובות כביכול אבל אתם יודעים איך זה לכל אחת יש את החברה הכי טובה שלה וביחד אנחנו היינו "חבורה". אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אפילו, זה נשמע כזה מפגר אבל כן ככה קראנו לזה. בתיכון אני ועוד שתי חברות שהיינו חברות טובות גם לפני פשוט בערך בכיתה י' התחברנו יותר והפכנו למן שלישייה כזאת. וכביכול המצב נשמע טוב יש לי הרבה חברות אני טובה בלימודים וזה כל מה שמעניין ילדה בת 15-16 בערך. אבל תמיד משהו היה חסר לי, תמיד הרגשתי שגם החברה הכי טובה שלי לא באמת קרובה אליי כמו שרציתי וכמו שחשבתי שחברה טובה צריכה להיות. ואז כשאני והשתי חברות האחרות התחברנו, אמרתי שזהו- מצאתי את החברות שיהיו איתי לכל החיים. למרות שחברה אחת היא קצת סתומה כזאת לפעמים וחברה שנייה קצת קשה לה להיפתח וממש לשתף וכשהיא עושה את זה אין לי ממש סבלנות לשמוע. באמת שזה לא מרוע, אני פשוט מאבדת עיניין, או שהיא חוזרת על אותם דברים או שהיא פשוט משעממת לפעמים. אך עם כל זאת לאחרונה הגעתי למסקנה שאני אוהבת את שתיהן והן אכן חברות טובות שלי. החברה הטובה שהייתי לי בתחילת השנה הזאת הייתה ממש חברה טובה שידעה לקרוא אותי (אבל אני לא אותה ) והיו לנו המון ויכוחים ומריבות שאחרים לפעמים לא הבינו איך אנחנו עדיין חברות, בהתחלה לא ממש הקשבתי להם כי חשבתי שזה פשוט סוג החברות בינינו, אך בדיעבד מסתבר שטעיתי. החברה הזאת היא בן אדם אטום, מה שהיא חושבת ומאמינה מבחינתה זה קדוש וכל מי שלא חושב או פועל כמוה מיד יש לה משהו רע להגיד עליו, ועליי-היו לה הרבה דברים להגיד. כמו כל מתבגרת רגילה גם אני אפשר לומר נכנעתי ללחץ החברתי והתחלתי "לעשן".שלא תבינו לא נכון, אני לא ממש מעשנת, אני גומרת קופסה בחודש אם לא יותר, אני מודעת לזה שזה פוגע לי בבריאות, אבל בכל זאת אני לא רואה שום סיבה לא לעשן סיגריה ביום במקרה הגרוע. אך לה זה הספיק- מבחינתה אני לא חברה שלה יותר, מי ישמע התדרדרתי להרואין, כולה סיגריה פעם ביום. את כל החברות שהייתה בינינו היא החליטה לקטוע בשיחת וואטסאפ פשוטה. ברור שהיא כתבה לי כמה כואב לה וקשה לה לעשות את זה אבל אותי זה לא עניין, אחרי שהיא חפרה לי ואמרה לי שלדעתה חברות זה באש ובמים פתאום היא מחליטה לקטוע אותה בשנייה אחת ועוד על מה?! אה ולפני השיחה הזאת היא לא דיברה איתי איזה שלושה ימים בערך, בהתחלה על איזה משהו שאני כבר לא זוכרת מהו ואז כשהיא גילתה כשאני "מעשנת". (אני אמשיך לשים את זה במרכאות כי אני לא חושבת שאדם שמסיים קופסה בחודש נקרא מעשן). שכחתי להגיד שתמיד בכל הריבים שהיו לנו אני זאת שהלכתי אליה להתנצל למרות שחשבתי שהיא זאת שצריכה, היא בחיים לא התנצלה בפניי. שנייה אחרי הריב הגדול שהיה לנו אני החלטתי שבמקום להתליל להתנצל ולהגיד לה שאני בקושי מעשנת ושאני מצטערת ובלה בלה החלטתי שזהו אני לא מפחדת ממנה יותר, מה היא אמא שלי? מה אני ילדה קטנה? אז דיברתי עם עוד חברה שיודעת להתנסח הרבה יותר טוב ממני ופשוט סיפרתי לה מה אני מרגישה ומה אני חושבת והיא כתבה לי את זה כדי שאני אשלח לה. ובאמת הפסקתי לפחד. הייתי גאה בעצמי שעשיתי את זה, למרות שיש פעמים שאני קצת מצטערת שאנחנו לא חברות אך בהשוואה ליחסים שהיו בינינו שהיו 60% ריבים ו -40% צחוקים ושטויות אני שמחה עם הצעד שעשיתי. אבל בעקבות זה גם הקשר שלי עם החבורה של השש בנות התדרדר. זה לא שהיא הייתה החוט המקשר בינינו, ממש לא אפילו, אבל לא היה לי נעים ממש להיות איתם כשהיא שם ונכון לעכשיו אין לי שם אף חברה טובה, אולי אחת. אחת שיודעת עליי הכל אבל היא כל הזמן מתעצבנת מהר יש לך פתיל קצר יותר מזין של חזיר והיא כל הזמן יוצאת עליי. אני קצת שותקת לה ולא מחזירה לה, לא יודעת אם זה בגלל שאמא שלה מתה או בגלל שאני מפחדת ממנה, לא משנה למה זה עדיין לא טוב.  אז בינתיים אני חלק מהחבורה אבל אף אחת שם לא חברה טובה ממש שהייתי רוצה שתישאר איתי כל החיים,בינתיים עד סוף התיכון ואולי קצת אחרי. גם השתי החברות האחרות שלי לא כזה אוהבות שאני מעשנת אבל הן בניגוד לחברה המפגרת ההיא מבינות שזה ממש לא הרבה וזאת "בעיה" שלי.
אז אלו הם חיי, מבחינה חברית, חכו יש עוד.
0 תגובות