עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יולי 2012  (2)
כשאלוהים ברא את החושך הוא ברא לנו ירח
15/07/2012 00:43
זו אני דנה
אז שהוא ברא את זה על מנת שנראה עד כמה אנחנו בודדים, גם המפגין ששרף את עצמו היום , בודד, והאור שיצא ממנו לא הראה לנו כלום, לא לנו שעצמנו עיניים על מנת לא לראות את הזוועה ולא לממשלה שתמשיך לעצום עיניים.
אנחנו מביאים את עצמנו למקום כל כך נמוך, אנחנו בני האדם רודפים אחרי אידאל מסויים, רודפים אחרי חלומות, רודפים אחרי אהבה. 
וגם שהכל נמצא ממש פה על יד, ישן על כר פה ממש בצד, אנחנו בני האדם מתהפכים בלילות. לא שקט לנו כאילו עם הקמטים מגיעים הדאגות. 
בשניה הכל יכול להיות מאחורינו אבל אנחנו חייבים לקבל החלטה שאנחנו רוצים שקט ובשביל זה עלינו לפעול.
אולי יום אחד אני אקים לי מפלגה שחורטת על דגלה את הסמל של "השקט" - אני כרגע מחכה שמישהו יראה לי מה זה הסמל הזה שכולם מדברים עליו ורק אני לא יודעת איך הוא נראה.....
הנה אולי זה הפיתרון אולי במקום לקדם שלום או מלחמה או פצצת אטם או גיוס שיווני אולי פשוט צריך לקדם את השקט? אני חושבת שקט בטח נחבא אל הכלים, נראה לי שהוא אוהב לשבת בצד ולהשקיף על העולם ולהמתין בשקט עד שמישהו יבוא לקחת אותו, שקט לא יצרח בקולי קולות, שקט לא יריב, זה לא הקטע שלו, להפך שקט יקשיב, יתבונן , יפנים ואולי אם לשקט יהיה מה להגיד הוא ילחש בשקט ככה, בצורה כזו שנעים באוזן. 

הוא ניסה להיות בודהיסט, המפגין, למות בדרך הכי נוראה שאפשר על מנת למחות עם כוונה שבלב. ואני חושבת האם לקחת את זה ללב, לישון עם זה בלילה? לחלום על להבות ? ואולי להניח את הראש ולתת לשקט ללחוש לי כמה מילות חוכמה מתובלות באבק של כוכבים ובנשיקה של ירח אדום.

אני שולחת לך מפגין יקר את הברכה הכי משמעותית שאדם במצבך יכול לקבל, אני מאחלת לך שקט נפשי...... 


3 תגובות
סרטוןYael Naim - A New Soul
לילה לבן במחשבות על אמא
13/07/2012 01:42
זו אני דנה
כותרת דרמטית משהו, הייתי חושבת לו רק הייתי יושבת מצידו השני של הדף הממוחשב הזה.
לו רק הייתי מישהי אחרת , לו רק הדשא שלי היה בצבע ורוד מיוחד, לו רק לא אני הייתי מקשיבה לניסיונותיה הנואשים של אמי , להנהיג את החיים כתמול שלשום, ובאותה עת לספר לי כי הרופא חושב בקול רם כי 30 הקרנות לא ישמידו כליל את הנגע הרע השוכן בקירבה, חייב להגיע גם עם האקונומיקה ההיא, שמוחקת כל זכר לפריחה ולבלוב. 
כימותרפיה - אפילו שם מגניב לא יכול להעניק למשמיד הנוראי הזה. 
אז למה בכל זאת כותרת שכזו? אמא שלי פה חיה ובועטת אבל זו כבר הפעם הרביעית שהיא מקבלת בשורה כזו וזו הפעם הרביעית שאני מקבלת בשורה כזו, ובכל פעם חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא זה הנושא את המחלה האיומה הזו ועל כן לכוון את כל האנרגיות שלו לטובת הדרמה המשפחתית. 
במילים פחות קוצניות, סף החרדה עולה, ואיתה הלילות ללא שינה, התיסכול מהעבודה, האי אונים הזה של חיים ממשיכים כרגיל גם כשלאמא שוב אין כוח לחייך.

ולכן על מנת לערוך ניסויים אני מנסה לזעזע את עצמי ולהמציא כותרות דרמטיות, כותרות כאלו שמופיעות במוסף השבת בחדשות, ואז לדמיין את הקריינית עם העיניים העצובות, זו שהתחתנה לפני שניה עם חתיך הביצה ועדיין לא הצליחה להבין שחיוך זה אקסזוריס חובה. אותה קריינית תספר למצלמה שמצלמת את חיי שאמא שוב חולה וששוב לא ניתן יהיה להטריד אותה בשטויות חסרות השחר שלי.

היי אני עדיין תינוקת ואני זקוקה לאמא שלי, אפשר אולי להחזיר אותה שנייה לחנות רק בשביל לתקן לי אותה ? 
6 תגובות