עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
נערת הגורלJust a JoeRoseGeminiIM AL
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
כל  (1)
ארכיון
היום של בקבוק היין
07/10/2018 01:09
סול
אוף אוף אוף למה כשאני אומרת לו שאני מתה על דניאל חבר שלו הוא חייב להגיד ״כן גם יעל אמרה״. לא רוצה לשמוע שיעל מכירה את חברים שלו, לא רוצה לשמוע שהם ישבו אתמול כולם והיא ישבה איתם, לא רוצה לשמוע שדניאל היה נחמד אליה.אני יודעת שאמרתי שהיא מקסימה ואני יודעת שלא מגיע לה שום דבר רע אבל שתשרף היא והתלתלים הבלונדינים שלה. ואני יודעת שכשסיפרתי לו על הבחור שיצאתי איתו אתמול הוא גם לא ידע איך להגיב, ואפילו מתחשק לי לצאת עם מישהו לאורך זמן כדי לצבוט לו בלב, ואני לא אהיה כמוהו- כשאני אצא עם מישהו אני אפסיק לגעת בו באמת גם לא ״בטעות״ ו״בכאילו״, אבל עד שכל זה יקרה בא לי שיודה לפחות שלא נוח לו לשמוע את זה, שיודה במשהו, לאט לאט הוא ויעל יהפכו לדבר חשוב וגדול מדי, והוא מתישהו ישכח שהייתי באמת חשובה. שהיה רגע שהוא קצת רצה אותי. או הרבה. או במידה מסוימת. שלשום כשהוא הסיע אותי הביתה עברנו ליד הבית של אחותו בתל אביב והוא אמר, זוכרת את היום ששתינו בקבוק יין לבד ונרדמנו אצל אחותי? זה היה אחד הימים הטובים. כואב לי שכל עוד יעל בתמונה כנראה לא יהיה עוד יום כזה.
0 תגובות
פיצ
05/10/2018 21:32
סול
אתמול ישבנו אחרי הלימודים כמה חברים מהכתה, תום ואני. מאוחר יותר ענבר באה והחברים הלכו ונשארנו שלושתינו. אני אוהבת את ההרכב המשולש הזה מאד. אני גם אוהבת כל אחד מהם לחוד, אבל ביחד זה מרגיש לי כמו בויקי כריסטינה ברצלונה- שילוב שרק בהרכב המדויק הזה מתפקד בצורה מושלמת. ממש ממש מאוחר יותר, כשכבר עברנו לבר באזור, וכמעט התקפלנו, יעל חברה של תום הצטרפה. זו הייתה הפעם השנייה שראיתי אותה. בפעם הראשונה חשבתי שהיא מקסימה, ואפילו שלא רציתי לאהוב אותה, לא יכולתי. היא לא רק הייתה מקסימה היא גם הייתה צנועה ולא התאמצה לדרוש את מקומה. הייתי בעדה, למרות שזה לא היה הגיוני. זו הייתה האמת. רציתי לרצות להפסיק להיות קרובה לתום באופן שהוא יותר מידידותי, רציתי להפסיק לתקשר איתו באופן פיזי ואינטימי בלי שזה יחסר לי. אבל תום התנהג כרגיל. ואני לא יכולתי לחדול את זה בעצמי לבד. רציתי שזה ימשיך. למרות שרציתי לא לרצות. ואז נפגשנו שוב, אתמול. היא הגיעה, עם תלתלים בלונדינים ועיניים כחולות. לא בדיוק יפיפייה אבל מתוקה מאד. ואז למרות שרציתי להיות בעדה לא הייתי. לא רציתי לראות את היד שלו על הרגל שלה, לא הסתכלתי כשהוא חיבק אותה כדי לא לראות אם הם מתנשקים, הייתי נחמדה אליה, כי אני יודעת שזה מה שצריך ואני רוצה להתנהג כמו שאני יודעת שצריך, אבל לא יכולתי להיות ממש נחמדה. לא רציתי לדבר איתה יותר מדי. לא רציתי לשמוע עליהם. לא רציתי לחשוב שהיא מצחיקה או מקסימה באופן כובש, אהבתי אותה מקסימה ושקטה. אהבתי שהיא לא אני. אהבתי, אולי, להרגיש בסתר לבי, שהיא מעודנת וברורה, משהו נחמד, שאף פעם לא רציתי להיות. כשהוא נגע בה הרגשתי את הראש שלי זז בחוסר נוחות, ובאופן אולי קצת מפתיע לא רציתי להסתיר את זה. זה לא היה ברור מאד, אבל לא היה לי אכפת שזה יהיה לו ברור אם הוא יסתכל טוב. רציתי, במקום האימפולסיבי שלי שרוצה לחיות בסרט, להגיד לו ״זוכר תום שקודם ישבתי עליך וליטפת לי את הגב וסיננת מה זה הקימור הזה שיש לך מעל התחת״ באופן כאילו חברי, אבל תכלס לא, כי שכבנו תום, כי היינו ישנים ביחד חודשים מחובקים, כי זה פשוט לא לגמרי חברי״. רציתי שהוא יודה כי מה מישהו צריך לדבר על זה שאם הוא מתנהג אלי אחרת ליד יעל אז יש פה משהו שצריך לדבר עליו. אבל שתקתי, מן הסתם, כי זה לא יפה, כי מה היא אשמה חברה שלו, כי אולי אין על מה לדבר ובסדר זה המצב והוא ידוע לשנינו ושנינו גם מסכימים לו בשתיקה, כי אין לי אומץ להצהיר שום דבר, אין לי אומץ להסתכן. ואז הוא הסיע אותי הביתה, יעל נסעה ברכב שלה, כמעט לא דיברתי, הוא ליטף לי את השיער, ואני לא הגבתי אמרתי לו ״תודה פיצ״, ככה אני קוראת לו כשאני לא כותבת עליו פה, והלכתי.
0 תגובות
ילדה אני
30/09/2018 13:18
סול
בבוקר במקלחת נזכרתי איך בועז אמר לא מזמן "אני לא חיבבתי את פלג, משהו בו לא עבר לי טוב", ואני עניתי לו "ברור, כולכם לא אוהבים את פלג". תום שאל "מי זה כולכם?", נדמה לי כי פחד שאני מדברת עליו, ואני אמרתי, "גברים. הוא נראה טוב מדי". פלג נראה טוב באופן קיצוני ולא נתון בספק.
פתאום כשחשבתי על זה במקלחת הרגשתי מוזר. חשבתי על כל השנים שעברו מאז שהייתי ילדה, שבלי לשים לב ובהדרגתיות גרמו לי להיות בחורה שיכולה להצהיר משהו לגבי גברים. שיכולה להגיד בכלל "גברים". אני עוד קצת תוהה לפעמים אם אני משחקת באמא ואבא, או שהבחורים שלידי הם באמת גברים ולא בנים. כשהצהרתי את ההצהרה הזאת לגבי גברים, הרגשתי שזה רגיל. שאלה המילים שלי ושנוח לי איתן. ובאמת, בפורומים מסוימים, ואולי ברוב הפורומים בחיי בעצם, אני בחורה. יש בי משהו ילדי, אבל הוא נטמע תחת הבחורה שאני - שהיא גם יודעת. אני כבר לא כל כך תמימה כמו שפעם חשבתי שאני. אבל במקלחת פתאום אני כן. או בחדר. או סתם ברגעים שבהם מבליחים בי רגשות ילדיים, ואולי יותר משמבליחים בי רגשות ילדיים, אני פשוט מרגישה ילדה. וזה הגיוני אולי, כי כל מה שקיים בי היום, כנראה, היה גלום בילדה בת האחת עשרה שהייתי, כמו גוש קטן שיהיה המפץ הגדול יום אחד. הילדה הזאת מרגישה לי קרובה ורחוקה מאד בו זמנית. 
0 תגובות
ישראבלוג
28/09/2018 01:32
סול
זה מוזר, אבל אני קצת מתגעגעת לישראבלוג. זה מוזר כי אין סיבה טובה. זה היה בערך כמו פה. לכתוב במקום קטן ורחוק מהעין של רוב העולם, ולדעת שכנראה אף אחד בחיים לא יגיע לכאן. זה לא שהערכתי את ישראבלוג באופן מודע. זה אולי הצד הכי לא מודע החיים שלי- הכי נטמע. חלק ששזור בו מגיל 12 כמו עוד יד. אף אחד לא ידע שאני כותבת, ואף קורא לא הכיר אותי. ובכל זאת, יותר מעשר שנים כתבתי שם. וכשהייתי נכנסת לשם, הרבה פעמים ברגעים שבהם הרגשתי מטונפת ושהחיים לא מסודרים, הרגשתי סדר פתאום. זה הרגיש כמו חדר של טינאייג'רית עם אור מעומעם של פיירי לייטס ושטיח רך על הרצפה ושירבוטים שמוצמדים בנעץ לקיר. הייתי נכנסת לשם ומרגישה שאני שוב סול של כתה ח', שחוזרת מבילוי עם חברות בקניון, וגם מה שנדמה לה חשוב הוא לא באמת חשוב. בחיים לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות- לא את החשיבות שפתאום אני מבינה שאולי קצת הגיוני לייחס לזה- אבל היו כתובים שם כל קורות חיי וכל נבכי רגשותיי ומחשבותיי מאז שאני ילדה. לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל זה היה חשוב. זה היה משהו. אני מתגעגעת לפעמים לקוראים המעטים הספציפיים שידעתי שקוראים אצלי. לא הכרתי אותם ולא ניסיתי להכיר אותם, אבל זאת הייתה מן נחמה קטנה, מן חברות עדינה עדינה, מן בועה חמימה, תגובות של אנשים שלמדתי לזהות את השפה שלהם. חבל לי שהכל נמחק. זה קצת כאילו משבצת מאד מסוימת בחיים שלי, של ילדות ותמימות, נמחקה.
1 תגובות
פנטזיה נגוזה
27/09/2018 15:53
סול
במשך תקופה נסחפתי לטלטלה הרומנטית; הוא רוצה אותי ואני אותו, שנינו לא אנשי מעשים, וככה מתחת לידיים השמוטות שלנו מתמוגגת ההזדמנות, ושנינו צועדים לאחור מנקודת האמצע, מסתכלים אחד על השני במבט שמכיל אהבה ופספוס, ויש בזה משהו עצוב, אבל גם מסעיר, אנחנו רומאו ויוליה שירו לעצמם ברגליים, ובעצם המודעות יש איזה קתרזיס; כי אם לא נממש את אהבתנו, נוכל לפחות לשבת ולהספיד אותה באותה נקודת זמן ביקום, כל אחד בחדרו שלו, ואולי הפנטזיות שלנו המתנדפות אל האוויר יפגשו בשמיים ויתנו אהבים בזמן שהגופות שלנו מאובנות בחדר. אבל אז יום אחד מתחוור לי- גם הפנטזיות שלנו לא יפגשו בשמיים. תנודות האגודל הרכות על היד, חיבוקים צמודים וחמים, מילים שנדמו כמרמזות, טלאי הדרך שנטוו באופן כזה שיכל לסמן, שאולי בדרך עקומה, יום אחד זה יקרה, היו כולם פרי דמיוני הצמא לתשוקה, ואהבה ואולי גם, אולי בעיקר, לעניין. או אולי בעיקר לסיפור, שיגיד לי שהעצב לא סתמי, העצב הוא שתי דמויות שמסתכלות אל החלון ומדמיינות, העצב הוא געגוע, העצב הוא טיפות וריח של גשם ואדם אחד במקום רחוק שמריח את השמיכה שלו ונזכר בי. ואז, מתחוור לי; זה רק הלב שכזה קלישאתי, לא המציאות. במציאות אני הולכת הביתה באמצע הלילה, שיער מפורק, סיכה נופלת על רצפה של מונית שירות. הרצפה דביקה. בחור אומר לנהג בקול רם שצריך לזיין את ההומלס שמבקש כסף. במציאות בחורה יפה עם תלתלים אצלו במיטה והוא מחבק אותה כמו שחיבק פעם אותי, והיא נרדמת שלווה בין הזרועות הפלסטליניות שלו שעוטפות כאילו אין סוף לכמה שאפשר לעטוף. ופתאום מתחוור לי; זה לא ברגע הפסיק. הוא ואני. הפנטזיה האורבנית שלנו. זה אף פעם לא היה. זה אף פעם לא היה במיוחד. הייתי שם, ואולי גם נכחתי, אבל רק בזמן בו הפנים שלנו היו אלה מול אלה. ואז הלכתי, והוא הלך לסופר וחשב על רסק עגבניות. או דיבר עם התלתלים עלי, כשיחת חולין. הוא לא הסתיר אותי, הוא לא החביא תשוקה אסורה, זו הייתה חיבה גלויה לעין. מותרת לחלוטין. לא רציתי להיות מותרת, רציתי להיות אסורה.
3 תגובות
תום ויעל ואני
07/09/2018 22:48
סול
בפעם שעברה שתום ואני דיברנו על חברה שלו הוא אמר שהוא חושב שזה לא ילך. בגלל זה הרשתי לעצמי להגיד לו שהוא צריך לתת לזה צ׳אנס, להתמסר לזה. אחרי אותה שיחה ירדה לי האבן הקטנה שהתיישבה לי על הלב כשגיליתי שיש לו חברה. הבנתי שזה סתם וכבר לא קינאתי. אבל אז לפני כמה ימים דיברנו בטלפון, הוא סיפר שהוא יצא עם חברים והלך לישון אצלה ב7 בבוקר כשהם סיימו. זה היה נשמע לי כמו משהו שעושים עם מישהו שרוצים לראות, אז שאלתי אותו מה איתה, והוא אמר שבאופן מפתיע ממש מגניב. התחיל לא משהו ולאחרונה ממש כיף. שאלתי אותו מה השתנה ואיך, הוא אמר שהוא החליט פשוט לתת לזה צ׳אנס. הגרון שלי נחנק וזלגו לי דמעות. קיוויתי שהוא לא ישאל משהו ואני אצטרך לענות וזה יסגיר את הקול הרועד שלי. אחרי כמה דקות אמרתי שאני צריכה לנתק. הוא התקשר באותו ערב עוד כמה פעמים ולא עניתי לו. עניתי רק בלילה כשהייתי בבר עם חברה ויכולתי לדבר איתו תחת מעטה של אלכוהול ומוזיקת רקע. רק כשיכולתי להגיד לו מתי שיתחשק לי ״תום אני לא כל כך שומעת נדבר כבר מחר״, ורק כשהוא יידרש להגיד לי ״סול את יכולה להיות איתי רגע?״. אתמול הלכנו להצגה. הוא ואני, ועוד כמה חברים שהולכים ללמוד איתנו. בסוף ההצגה כולם התפזרו, ואנחנו נשארנו לשבת איפשהו. התחלתי ללכת ברחוב לכיוון הברים, הוא אמר ״בואי נשב קרוב״, ואני התעצבנתי בתוך הלב כי ידעתי שבואי נשב קרוב זה ״אנחנו לא הולכים לשבת הרבה, אני הולך ליעל״. כשישבנו משהו היה מוזר. אף אחד לא העז להפוך את זה למוזר מובהק, מוזר מדובר, מוזר לא בסדר. אבל אף אחד גם לא היה לגמרי בסדר. היינו קצת זרים אחד לשני, וזה היה קצת בכוונה, או אולי קצת מודע. לא התפוצצנו מצחוק כמו שתום ואני מתפוצצים מצחוק. צחקנו, אבל בנימוס מה. וכשהקנטנו אחד את השני, זה לא היה מסוג ההקנטות שמותר להגיד בהן מה שבא לך כי הן בתוך בועה מובנת ומוכרת ובהירה, עם עוד אדם שהוא כבר שלך. הרגשתי שתום מרגיש מותקף, למרות שאלה דברים שיכולתי להגיד לו תמיד בלי שהוא ירגיש ככה. אחר כך הוא הסיע אותי הביתה ושאל אם ירדן שיצאתי איתו היה אמור לבוא. הוא אמר גם שאם לא טסים בסוף לחו״ל אז חייב לעשות משהו אחר. אחר כך הוא הלך ליעל.
2 תגובות
הדרמטי
02/09/2018 11:02
סול
אתמול דיברנו תום, בועז ואני על זה שכולנו הטיפוסים הדרמטיים מתוך תשעת הטיפוסים. כולנו חייבים לחוות ולעורר ריגוש כדי להרגיש שמשהו קורה ושאנחנו משהו. וגם שכולנו מרגישים קצת פגומים עמוק בתוכנו ורוצים לקבל אישור תמידי שאנחנו מיוחדים וחשובים. לבועז יש כנות מיוחדת. מן כנות שהוא כפה על עצמו כדי לעבור תהליך. זה בפני עצמו הופך אותו לקצת מתוסבך, אבל מצד שני, יש משהו אמיתי וחשוף לגמרי בכנות הזאת. לא הייתי מתוודה שאני פוחדת להיות משעממת אם הוא לא היה אומר את זה ומשתמש במילים האלה, הן היו עלולות להיות גדולות ומחייבות מדי בשבילי. אבל כשהוא אמר את זה היה בזה משהו משחרר, לא ללכת סחור וסחור כדי להסביר את עצמך, פשוט להגיד במילים בהירות. בועז הלך ב2 ותום ואני המשכנו עד הבוקר, פגשנו גם את שירה. היה כיף, הייתי קצת שיכורה מדי. תום ואני הלכנו הרבה יד ביד והתחבקנו. כשאני מבקשת ממנו ללוות אותי לשירותים הוא לא בא, כאילו הוא פוחד שיקרה משהו, למרות שזו בחיים לא הכוונה שלי, ולישון ביחד אנחנו לא נשן. אבל כשהוא מחבק אותי מאחורה במסיבה הוא מלטף לי עם היד את הבטן. אני אשקר אם אגיד שבאותם רגעים זה הרגיש לי רע בגלל חברה שלו, אני בעיקר נהניתי. אבל אני יודעת שאני צריכה להרגיש לא בסדר וזה גורם לי קצת להרגיש לא בסדר.
0 תגובות
וזהו
29/08/2018 18:19
סול
לתום יש חברה. הם יצאו אבל לא חשבתי שהם באמת יהיו ביחד. גם אני יצאתי עם אנשים בזמן הזה. אבל הם כן. זה לא כמו בוקס מטורף כי זה לא היה לגמרי לא הגיוני שזה יקרה מתישהו, אבל זו צביטה די חזקה, ובעיקר מבלבלת.
0 תגובות
יואב
28/08/2018 23:53
סול
אחה"צ הלכתי בתל אביב וראיתי פתאום את יואב ברחוב, יושב ומעשן על חומה קטנה. משום מה, כשעברתי שם, עבר בי הבזק מהיר של מחשבה שאראה אותו. זה היה ליד מסעדה מהרשת שהוא עובד בה, אבל לא הסניף שלו. לא הייתי אמורה לחשוב על זה, עברתי שם המון פעמים בשנה וחצי האחרונות ולא חשבתי על זה, והנה פתאום, כן. והנה, הוא הופיע. התגובה שלי הייתה קצת כמו מסרט גרוע, אילוסטרטיבית. כמעט שפשפתי את העיניים כדי להבין אם זה באמת הוא. הוא לא היה נראה מופתע כל כך לראות אותי. נתנו חיבוק, וכשהתחלנו לדבר התחילו לי טיפה דפיקות מהירות בלב. זה הפתיע אותי, כי בשנה האחרונה במקרים בהם חשבתי על יואב, חשבתי שההתלהבות ממנו והסחרור והיכולת שלו להשפיע עלי כמו שהשפיע, היו תלויי תקופה ונסיבות. זו הייתה תקופה שבה יכלו לשחק בי ושזה ימשוך אותי. בשנה וחצי שעברו מאז שהפסקנו סופית לצאת, אני מרגישה למזלי, שאני רחוקה מזה מאד. ולמרות זאת, איכשהו הרגשתי שבאופן מזערי וסמלי, משהו בו כובש אותי מחדש. לא כובש כמו אז, פשוט כובש כמו שבן אדם שאתה פוגש פעם ראשונה יכול לכבוש אותך. העיניים שלו נצצו גם עכשיו, כמו תמיד. זה לא היה משהו שראיתי בו דרך העיניים החצי מאוהבות שלי אז. היה בו משהו גם עכשיו. שילוב מוזר של עניין וריגוש עם נונשלנטיות. למרות שדפק לי הלב מהר, ולמרות שלרגעים פחדתי שהוא מבחין בזה, הרגשתי גם די שלווה ומקסימה. הרגשתי, שהפער בין התקופה המחפשת והאבודה שהייתי בה אז לבין איזושהי יציבות פנימית שיש לי היום, מורגש לי פתאום לידו. הוא שאל אם אני מתחילה ללמוד ואמרתי שכן והוא אמר שכל הכבוד לי ושמאד קשה להתקבל לבית ספר שאלמד בו. הוא שאל אם אני גרה בתל אביב ואמרתי שלא והוא שאל למה אני משוטטת ולאן אני הולכת. צחקתי פתאום באמת כי היה מוזר להתוודות בפני מישהו בסתם שיחת חולין שאמורה להיות קצת נימוסית שאין לי שום מטרה ושום יעד ושאחרי פגישה עם חברות פשוט התחלתי ללכת וללכת סתם כי אני אוהבת לשוטט. 
בשנה האחרונה הוא שלח לי כמה פעמים הודעות, ותמיד עניתי ביובש ובקרירות, כי הבנתי שאין מטרה לשיח הזה, וכי באיזשהו שלב שכחתי בכלל מה אהבתי בו. אם ישלח שוב הודעה, עדיין לא תהיה מטרה לשיח הזה, אבל אולי בכל זאת אגיב יותר בנחמדות. 
0 תגובות
הגיגים
28/08/2018 19:29
סול
נפגשתי היום עם חברות שלי מהצבא. חברות שלי מהצבא הן לא ״חברות מהצבא״, ארבע שנים היינו החברות הכי טובות זו של זו. יצא ככה, וכולנו התרחקנו מהחברות מהבית, והפכנו להיות החברות מהבית אחת של השניה. אנחנו מאד מזכירות זו את זו. ההומור שלנו דומה ולדעתי זה אחד הדברים הכי חשובים בין אנשים. גרנו ביחד בתל אביב, חלקנו. טיילנו ביחד. ואז דברים נגדעו. חלקם עם סיבה, נגיד מאיה ואני שרבנו ואז השלמנו אבל כבר לא חזרנו למה שהיה פעם. חלקם נגדעו בלי סיבה. ותמיד כשאני פוגשת אותן, וכך גם היום, אני חושבת שהחמצנו. אני חושבת שבאופן פשוט, יש בינינו כימיה. כימיה שעובדת גם כשאנחנו לא נפגשות הרבה זמן. וזה לא דבר שקורה עם כולם, לא בצורה כזאת טבעית ומובהקת בכל אופן. לעניין אחר; בא לי לקפוץ במכונת זמן שלוש שנים קדימה ואז להסתכל לאחור. זה הרי יגיע העוד שלוש שנים האלה מתישהו, ומה יקרה אז? איך דברים יראו לי? איך אני אסתכל על כל מה שחשבתי והרגשתי היום אחרי שלוש שנים של לימודים עם תום, האם אצחק על עצמי על רגעים שחשבתי שאולי אני מאוהבת בו? על זה שבלבלתי בדידות וחיבה גדולה עם התאהבות? או שאולי הכל ישאר כרגיל בעצם, כי דינמיקות בין אנשים הן בסופו של דבר פשוט נתון קיים, וגם אז לפעמים אני אוהב אותו מאד ולפעמים אחשוב שהוא מטופש ולפעמים ארצה לחבק אותו ולפעמים לא יהיה לי כוח אליו, ולפעמים פשוט לא אראה אותו זמן רב והגעגוע יצבע את הזיכרון בורוד בוהק. וחוץ מתום, מעניין בכללי, מה יהיה ואיך אהיה. אם אמשיך להתלבש אותו דבר ולדבר אותו דבר ואולי יהיו לי תחומי עניין חדשים ואולי האופקים שלי יתרחבו ויתרחבו ויום אחד אני ממש ארגיש את זה, אני ארגיש שאני יודעת על תיאטרון, שיש בי משהו שלא היה קודם, וזה יכה בי יום אחד.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »