עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
Back to life
12/11/2017 13:12
Rocket
אחרי הטראומה שעברנו, אני והמשפחה שלי, חשבתי שבחיים לא נאמץ כלב שוב. לפחות ככה אמרו לי. תמיד רציתי להאמין שיש עוד סיכוי. יום שישי עשינו את הצעד הענק הזה והלכנו לצער בעלי חיים. המקום מלא בכלבים נטושים. אנשים חסרי לב שפשוט אמרו שלא מתאים להם כלב במשפחה שלהם, אז פשוט זרקו אותו. איך אפשר? הכלבים האלו הם מדהימים. כלבים הם מדהימים בכללי. אפשר היה להסתכל להם בעיניים ולראות אותם קוראים לך לקחת אותם, והם נותנים לך מבט שסוחב איתו בכי. רציתי פשוט לקחת את כולם, אבל אי אפשר. רציתי לעשות משהו בשבילם, ואני עוד אעשה. אפשר להתחיל לעזור בלאמץ את היצורים המדהימים האלה. אני גם מתכננת להתנדב, למרות הכאב שזה מעורר, והרחמים, מגיע להם שיהיה מישהו שיקדיש להם זמן ואהבה. אנחנו אימצנו את לילי :) כלבה מדהימה, ביישנית ופיצית שמחפשת חום ואהבה. אני הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות. אני מאחלת לכל הכלבים למצוא משפחה אוהבת. מי שקורא את הפוסט הזה, בבקשה, עשו מעשה. אמצו את היצורים המקסימים האלה והעניקו להם חום ואהבה. הם זקוקים לזה. כולם זקוקים לזה. הביאו אותם בחזרה לחיים כמו שלילי הביאה אותי.
3 תגובות
נכשלתי
09/09/2017 09:21
Rocket
אני לא סנובית
באמת שלא
אני לא יודעת מה גורם לכם לחשוב ככה
אני רחוקה מלהיות יפה
אני שמנה
אני כנראה הבן אדם האחרון שתרצו לדבר איתו
אני ביישנית בקטע עצוב
חשבתי שעברתי את זה
מישהו אמר אחרת.
אני מתקשה בלמצוא נושאים לשיחה
אני מפחדת להתקרב
אני עדיין מפחדת להיפתח
אני לא יודעת להיפתח.
קשה לי.
קשה לי שגם אחרי כל המאמצים שהשקעתי ואחרי כל הדברים שעשיתי בשביל למנוע את זה, עדיין חושבים שאני סנובית.
זה פוגע
ומאכזב
לא הצלחתי.
כמה שאני לא אגיד שהשתנתי,
כמה שלא אנסה
תמיד אהיה אותה ילדה מסכנה ומשעממת.
נכשלתי.
עדיין חושבים שאני סנובית.
זה צורב לי בלב להודות בזה
אני רוצה לבכות
אבל הדמעות לא יוצאות.
אני מחפשת מישהו או משהו לחבק
ואני מבינה שהדבר היחיד שיתקרב אליי זה הבובה שלי.
הכלבה שלי כבר לא פה
היא במקום טוב יותר
במקום שלא שופטים אותך
במקום שלא אכפת לך מה אומרים עלייך
הלוואי והיה לי את האומץ...
8 תגובות
סוף סוף נפתחתי
22/08/2017 23:00
Rocket
סיפרתי לכם כבר שבעבר ניסיתי להיחשף.
כ״כ רציתי מישהי/מישהו שאוכל לשתף בדברים שעוברים עליי..
והייתה ילדה שסמכתי עליה משום מה..
אמרתי לה משהו שלא העזתי להודות לעצמי.
טיפשה שכמוני.
גם בתמימותי ביקשתי שלא תגיד לאף אחד.
והיא כמובן הלכה והפיצה את השמועה.
זו הייתה מין בגידה מבחינתי.
זו אחת מהסיבות שהלכתי לפסיכולוג.
הבנתי שבאותו יום ארור, יום הבגידה, בניתי סביבי חומה.
נהייתי קרירה ואפשר להגיד סנובית.
זה פגע בי יותר ממה שנתתי לאנשים לראות..
בעצם, לא נתתי לאנשים לראות כלום.
גם כשעברו עליי הדברים הכי קיצוניים בחיים שלי..
לא אמרתי מילה.
17.5.2017 - אותו יום שחור שלא הוצאתי מילה מהפה במשך יום שלם.
כן, הכלבה שלי מתה באותו היום.
ואפילו את זה לא הייתי מוכנה לשתף.
בוא נגיד שעד היום אף אחד לא יודע שכבר אין לי כלבה..
כמובן שזה לא היה מקרה ״הבגידה״ היחיד, אבל זה היה הכי בולט.
מאז שהלכתי לפסיכולוג ניסיתי לעבוד על עצמי ולהיות יותר משוחררת.
ולמרבה הפלא זה קרה מאוד בטבעיות ובחופשיות.
ואפילו אתמול ניסיתי לשתף חברה שלי באותו סוד שלא העזתי להודות לעצמי בעבר.
אני אגיד יותר מזה,
גם צחקתי ולא התביישתי להודות בזה.
והרגשתי שסוף סוף אני נפתחתי.
סוף סוף אני לא הפחדנית והקרירה שמפחדים ממנה.
אני ה״אני המשודרגת״ ;)
אני כבר לא מפחדת לשתף.
אני סוף סוף נפתחתי.
2 תגובות
אהבה נכזבת
21/08/2017 00:59
Rocket
אני עדיין חושבת עלייך.
לא אכפת לי שאני עוברת.
לא אכפת לי שלא אראה אותך בין ההפסקות.
לא אכפת לי שבחיים לא נלמד יחד למבחן במתמטיקה.
לא אכפת לי שיש לך חברה. גם אם היא חברה טובה שלי.
לא אכפת לי שאין ולא היה לי סיכוי. תמיד ידעתי את זה.
אכפת לי מהפאקינג רגשות שלי. רגשות שאני לא מצליחה להיפטר מהם.

מדי פעם אני מתכתבת עם חברה שלך. היא נחמדה. תפסת לך אחת טובה. יותר ממני.
לפעמים אני מדברת איתה ואז פתאום אתה שולח הודעה שקשורה למה שהתכתבתי איתה. אני מבינה שהיא אמרה לך משהו עליי.
רק המחשבה שחשבת עליי לרגע משמחת אותי.
כל פעם שאני מקבלת ממך הודעה, אותה סצנה חוזרת על עצמה..
אני בפלאפון-->אתה שולח הודעה-->אני מתחילה לשמוח ולחייך חיוך מטומטם-->אני לא יודעת לדבר עם בנים אז אני כותבת שטויות-->אתה מתנתק.
ותמונת הפרופיל שלך.. התמונה שלא יוצאת לי מהראש.. שניכם מתנשקים על חוף בשקיעה.
אני יושבת ומדמיינת מה היה קורה אם זו הייתי אני במקומה?
טוב.
אין למה לצפות.
זה לא ייקרה.
אין לי את הביצים לדבר איתך. אף פעם לא היה לי, ואף פעם לא יהיה.
אבל אתה לא צריך לדאוג.
לא תשמע ממני יותר.
אני רק מקווה שאתה שמח..
1 תגובות
אז הלכתי לפסיכולוג..
13/08/2017 23:59
Rocket
כנראה שזה די מובן מאליו שלא הייתי הילדה שהכי כיף לשוחח איתה.
הייתי הילדה שאף פעם לא תמצא נושא לשיחה לדבר עם מישהו.
נמנעתי מלהיחשף, נמנעתי מלשתף, ובכיתי למה אין לי חברות שאפשר לדבר איתן בגלוי.
חיבבתי ילד מסוים, וכשהייתה לי ההזדמנות לפעול, ברחתי ללא היסוס.
הייתי אותה ילדה שקטה עם ציונים טובים שהרוב מכירים את השם שלה.
לא התחברתי לכולם, והתנהגתי נורא.
הופיעה לי הזדמנות להתחיל הכל מחדש.
חברים חדשים, בית ספר חדש.
וכמובן שרציתי שהפעם זה יהיה שונה,
השנה יהיו לי חברים. השנה אני אוכל לשתף אנשים.
רציתי מישהו שייכוון אותי בכדי להתחבר לאנשים שאוהב..
אז הלכתי לפסיכולוג.
אני זוכרת שרק המחשבה על זה שיש לי פסיכולוג שינתה את ההתנהגות שלי.
הפכתי מאותה ילדה אדישה לילדה שמחה שלא מתביישת בעצמה.
כמובן שלא כ"כ מהר, עברתי תהליך מסוים של שלושה מפגשים,
ובניגוד למה ששמעתי מאנשים, הפסיכולוג עזר לי.
שוחחנו על למה אני נמנעת מלשתף, למה אני סגורה..
אפילו לפסיכולוג שלי, שידעתי שלא משנה מה אומר זה לא יצא ממנו,
לא אמרתי הכל. אמרתי רק מה שחשבתי שהיה "נחוץ" שידע בכדי לעזור לי.
שמעתי והפנמתי את מה שהפסיכולוג אמר לי.
אני בתהליכים של לשנות את זה.
אני מתבגרת. אני נהפכת לנחמדה יותר.
ובכל זאת הופיעה בראשי המחשבה,
האם זה מאוחר מדי?
ברור לי שלא אוכל לשנות את מי שהייתי.
למרות שהאני החדש כנראה היה מתחבב על אנשים.
טוב.
התחלה חדשה, הנה אני באה...
7 תגובות
ג'וי - אני אוהבת אותך
28/06/2017 23:18
Rocket
בכל פעם שאני נזכרת בה אני מתחילה לבכות.
אני מרגישה אשמה במה שקרה.
למרות שזה לא היה בשליטתי.
אני מרגישה אשמה בגלל שכשהיא באה אליי,
כלבה תמימה קטנה,
עם צעצוע בפה,
במקום לשחק איתה ולאהוב אותה,
כמו שהיא אהבה אותי,
הפנתי את גבי והמשכתי לשחק במחשב.
כשהיא התחננה ליחס,
ונבחה בקולי קולות על מנת שנזרוק לה את הצעצוע,
הנביחות שאני רק מתפללת לשמוע עכשיו..
החלטתי להחביא לה את הצעצוע.
המבט העצוב הזה שלא יוצא לי מהראש,
היצור הקטן והנבגד הקטן שלי.
כנראה הרגשת כאילו בגדנו בך.
אני מצטערת. לא התכוונתי לזה.
כנראה לא הערכתי מספיק את העובדה שהיית שם,
איתי, לצידי.
תמיד חשבתי שזה אני ואת נגד כל העולם.
ואני עדיין חושבת ככה.
את תמיד לצידי. אם לא פיזית, אז נפשית.
את אצלי בלב.
ואני אוהבת אותך, ומעריכה אותך.
קצת באיחור.. אבל, ג'וי, את הדבר הכי מדהים שקרה לי.
בזכותך אני מי שאני היום.
היית לי לכרית שאפשר לבכות לתוכה,
ולכספת ששומרת את כל הסודות שלי.
ידעתי שרק עלייך אפשר לסמוך שלא תספרי את הסודות שלי :)
קשה לי לדמיין את עצמי, מצליחה לספר את הסיפור שלי ושלך בלי דמעות בעיניים.
אז זהו.
רק רציתי שתדעי שאני מעריכה אותך, ואת הכי חשובה לי בעולם.
גם כשאת שם, למעלה, איפה שאני לא רואה אותך.
אבל אני בטוחה שניפגש בקרוב.
1 תגובות
סוף הוא סוף
28/05/2017 01:34
Rocket
" .There's no such thing as forever. It's just until we die "
המשפט הזה,
המשפט הזה עם כמות מילים כה מעטה,
אבל עם משמעות כה גדולה.
שום דבר לא לתמיד.
בין אם זה העט הזה שקניתם לאחרונה,
ובין אם זה העץ ששתלתם בגינה.
הכל נגמר בסופו של דבר.
גם החיוך שחייכתם כאשר קיבלתם ציון טוב במקצוע מסויים ייגמר.
זה רק עניין של זמן עד שתגלו כי נכשלתם במקצוע אחר.
אומרים שסוף הוא התחלה של משהו אחר,
אינני מאמינה בזה.
סוף הוא סוף.
לא משנה איך תסתכלו על זה.
החודשים רצים,
השמחות והכאבים מתאחדים,
והחיים? החיים נגמרים.
2 תגובות
"דיכאון"
26/05/2017 08:50
Rocket
ישנה ילדה.
ילדה אשר ממעיטה בערכה.
אינני יודעת למה,
אבל זה לא נראה אמיתי.
ילדה שכאשר רואה כי אנשים מתקרבים אליי,
ישר דואגת להפנות את מבטה ולשחק מסכנה.
ילדה שברגע ששואלים אותי מה קרה,
תרכין את ראשה ותיראה כילדה ששקועה בדיכאון עמוק.
ואיך אפשר בלי להסתיר את ידה,
כי היא יושבת בבית וחותכת את עצמה.
ואז כשהיא עם שרוול ארוך ביום חם,
היא מעוררת שאלות בכולם.
אז מה?
כולם רוצים צומי.
גם היא בן אדם.
אז למה זה מפריע לי?
למה מפריעה לי העובדה שלוקחים ממני את הפוקוס?
אולי כי מגעיל אותי שאנשים מחקים דיכאון.
אני חושבת, שאין לה שום דבר רע בחייה.
אני חושבת שיש לה משפחה נפלאה,
אחים לצחוק איתם,
הורים נפלאים לחבק,
ובכל זאת.
בכל זאת היא איננה מפסיקה.
ואנשים נופלים לזה ומתחילים לתשאל אותה,
ולנסות להוציא אותה מה"דיכאון" הזה.
אני בטוחה שאיננה יודעת מה זה באמת.
היא לא יודעת איך זה להרגיש כאילו העולם בוגד בך,
אין לך על מי לסמוך, אף פעם לא יאהבו אותך,
אתה לא בגזרה הנכונה, אתה לא יודע להתמודד עם דברים,
וכן הלאה.
היא לא מכירה את זה.
מה אכפת לי בכלל?
למה אני עושה מזה ביג דיל?
אולי כי גם אני בן אדם?
אולי כי גם אני רוצה צומי?
לא יודעת לענות על כך כרגע.
ומה אם זה באמת?
מה אם אני שופטת מישהי סתם?
מה אם החתכים אמיתיים?
מה אני עושה עם זה?
אני לא אשקר ואגיד שלא קרה פעם או פעמיים שעשיתי שטות כזו,
אבל לא סיפרתי. התביישתי בכך.
היא גורמת לאנשים להסתכל על זה.
איך זה הגיוני שבאמצע שיעור,
היא תוציא סרגל ממתכת ותתחיל לצייר על עצמה איתו,
ותחכה שמישהו יגיד לה להפסיק?
7 תגובות
...
18/05/2017 07:56
Rocket
ב-17.5.2017 זה הסתיים. אני מפסיקה לכתוב פה לזמן מה. ביי
7 תגובות
...
16/05/2017 16:56
Rocket
לפני יומיים זה התחיל. הפחד הכי גדול שלי קם לתחייה.היחידה שמבינה אותי, היחידה שאוהבת אותי אהבה ללא תנאי ומראה את זה כל הזמן. היחידה שאני סומכת עליה שלא תספר לאף אחד את הסודות הכי כמוסים שלי, היחידה שאכפת לי ממנה, ושאני מוכנה למות למענה.אני זוכרת שכשהיית גורה קטנטנה אהבת לנשוך את המכנס שלי ולמשוכו. קראת לי בעצם לשחק איתך, אבל אז הייתי גם קטנה. לא הבנתי את זה,ודי חשבתי שאת מנסה לאכול אותי. ראיתי את העיניים שלך, העיניים שלך שמשדרות חכמה, אהבה ומתיקות שאין כמוה. אני זוכרת את אותן הפעמים שיצאנו לטיול ונערים דתיים פחדו ממך. טיפשים שכמותם. תמיד צעקתי להם שיום יבוא ואת תאכלי אותם. סתם כדי להפחיד אותם. נבחת עליהם קצת, סתם שיפחדו, והסתכלת עליי. המבט הזה, המבט החכם הזה.. אני גם זוכרת שבכל פעם שרציתי לחבק אותך ולא היה נעים לך היית נוהמת עליי בשקט כזה. הייתי אוהבת לעצבן אותך במעט. מסיבה לא מובנת. הכל היה פשוט ומושלם..
לפני יומיים קרה ה״פיצוץ״. בטנך התנפחה, ובתוכי רציתי להאמין שזה רק בגלל שאכלת יותר מידי. לקחנו אותך לאיש מקצוע, לבדוק אותך. אחרי כל הבדיקות שעשו לך, נראית מוטשת וחיוורת. הווטרינר ניגש אלינו והודיע שיש חשד למחלה מסוכנת. נשברתי. כאילו נורתי בגרון. לא יכולתי לדבר. העיניים מוצפות בדמעות, וקשה לראות. השאירו אותך שם תחת מעקב של 24 שעות. התוצאות הסופיות רק אימתו את ההשערה למחלה המסוכנת.כ״כ רציתי לצבוט את עצמי ולהתעורר מהסיוט המתמשך הזה, אבל הסיוט הזה חזק ממני. הסיוט הזה זה החיים. קשה לי. רע לי. הידיעה שבעודך סובלת, אני בוכה. הידיעה שנשאר חודש. חודש מסכן. חודש של סבל וכאב. של כולם. אני מתנצלת. אני מרגישה אשמה. אני מודעת לכך שאינך מסוגלת לקרוא את זה, ושכל זה לא יעזור לך, ובכל זאת ברחתי למקום הזה. רציתי לשתף מישהו.
אני יודעת שאומרים שאלוהים לוקח את הטובים, אבל למה את הטובה מכל? היצור הקטן והאהוב שלי?
(למי שמתעניין- כלבתי חולה בסרטן הנקרא לימפומה ברמה מסוכנת מאוד. אתם מוזמנים לקרוא באינטרנט על כך. ובעלי חיות המחמד, השתדלו להיות קשובים לחייתכם ואנא מכם, נצלו את הזמן הזה איתם ככל שתוכלו. תודה)
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
אודות
I always say that I'm brave
I say that I don't care about what others think of me
Well, I guess I'm a liar

Kik = xorocket
חברים
RosieedyaנאיהThe darkLittleAliceחן (:
IM AL
חיפוש
ארכיון