עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אתם אף פעם לא לבד, אשמח לעזור לכל אחד בכל בעיה. אם אין לכם מקום שיקשיבו לכם בו-אתם תמיד מוזמנים לכאן. גלישה נעימה:)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אכזבה  (1)
חבר  (1)
צבא  (1)
ארכיון
רק תשמור על עצמך:-(
20/10/2014 21:10
לואיס
צבא, אכזבה, חבר
כבר שנה שלא כתבתי, ורציתי אולי שתתנו לי עצות או סיפורים מהחיים שלכם שיוכלו לעזור לי.בנובמבר חבר שלי מתגייס לגבעתי ככה שאין לי הרבה זמן איתו עד הגיוס.. אנחנו כבר שלוש שנים ביחד.. פעם הייתי נהנת מכל שיחה, חיבוק נשיקה..היום אני פשוט לא נרדמת בלילות, אחרי כל שיחה בפלאפון בוכה או אחרי כל פעם שהוא הולך הביתה אני בוכה... אני פשוט מרגישה שהכל עובר לי מהר ואני מלחץ מזה שאני בקושי אראה אותו או שבעוד שנה תהיה עוד מלחמה עם עזה ויקרה לו משהו חס וחלילה.. אני כל היום בוכה ולא ישנה ואני רותב שהמצב רוח שלי משפיע עליו ואני לא רוצה שהוא יתגייס בהרגשה חרא.. הוא תמיד מעודד אותי שלא משנה מה הוא תמיד יהיה איתי ושנתחתן ושהוא לא יכול בלעדיי.. אבל אני כל כך עצבנית שהןא לא חשב עליי כשהוא בחר בקרבי. אני ממש לחוצה, בדיכאון ומתוסכלת מכל העניין.. אני יודעת שזאת תגובה מוקצנת ואני באמת רוצה לשנות את זה.. אשמח לטיפים :-)
1 תגובות
איך לחסוך בשבועיים 300 ש״ח?
26/10/2014 21:18
לואיס
חבר שלי מתגייס תכף ואני רוצה לקנות לו ערכת טיפוח... איך לחסוך בשבועיים 300 שקל?
0 תגובות
הפעם הראשונה...
08/09/2013 21:22
לואיס
היי...כבר כמעט חודש שלא פירסמתי פוסט. אני רוצה לספר לכם על הפעם הראשונה שקיימתי יחסי מין...ולא אני לא באה להטריד אנשים פשוט הרגשתי חשק לספר... לפני כמה ימים אני וחבר שלי חגגנו שנה וחצי כשהוא חזר מהעבודה ממש מאוחר בלילה וחיכיתי לו בחדר.. שמתי את הבגדים הכי יפים שלי והתגנדרתי כמה שאפשר! חחח ולא ממש לא תיכננתי שזה יצא...הוא חזר מהעבודה מחייך אליי כמו תמיד ויודע שמחכה לו חיבוק חם ונשיקה אוהבת. ישבנו על הרצפה ודיברנו וצחקנו התחבקנו התנשקנו החלפנו מתנות שקנינו אחד לשני ובעיקר זללנו אוכלללל חח כמו תמיד!! אבל תנו לי לחזור קצת אחורה...לפני כמה חודשים תיכננו שנעשה את זה וקנינו קונדומים אבל כשהגיע רגע האמת הפסקתי מפחד ולא שכבנו...חזרה לשנה וחצי----בקיצור, אחרי שטחנו את המקרר עלינו לחדר שוב ושכבנו במיטה לראות טלוויזיה...התחלתי להתנשק איתו סתם ככה והוא החזיר לי נשיקות...הוא קם והרים אותי וחיבק אותי בזמן שהוא מתנשק איתי... אחרי כמה דק הוא הוריד אותי אבל המשכנו להתנשק... הורדתי לו את החולצה של העבודה.. הוא הוריד לי את החצאית ביחד עם התחתונים.. תפס אותי וזרק אותי למיטה ובינתיים הלך לשים קונדום...אמרתי לו בשביל מה הוא שם הוא יודע את הבעיה שלי...הוא אמר לי שזה לא ב100אחוז ושאני אפסיק עם השטויות כי יהיו לנו מיליון ילדים...לא יודעת למה המשפט הזה ריגש אותי...אתם מאמינים שהוא אשכרה מתכנן להקים איתי משפחה??איתי!! עשינו משחק מקדים אני לא אפרט...פאדיחות של החיים לא ידעתי מה לעשות... ואז שכבנו...זה היה מדהים וממש לא כואב כמו שכולן מספרות. אני יודעת שאני צעירה אבל אני בטוחה שתבינו שזה לא היה מתוכנן ואנחנו תקופה ארוכה ביחד והאמת?אני כבר יודעת עם מי אני אתחתן ואחיה:)שיהיה לכולם ערב טוב!
2 תגובות
בדיקה אצל רופא-תשובות שליליות.
13/08/2013 02:40
לואיס
אז אני עוד מעט בת 17...ולא קיבלתי מחזור עדיין. לצערי אחרי בדיקות אצל רופא ניתן לראות שהשחלות שלי לא עובדות...וכנראה שאני עקרה. אני עדיין בשלבים של עיכול ואין לי מושג מה חטאתי שזה קרה דווקא לי... אתם מאמינים שלא יהיה לי ולחבר שלי שבעז״ה נתחתן ילד אף פעם?! מה אני אמורה לספר לו בדיוק?! איך הוא יקבל את זה?אני מפחדת שלא יאהב אותי יותר ופתאום כשההורים שלו לא יבינו בעתיד למה אין לנו ילדים... החיים שלי התנפצו היום... כנראה שלא אזכה להיות אמא אף פעם ואני חולמת על זה כל כל הרבה... אני כותבת את הפוסט הזה ובוכה באותו הזמן אני פשוט בשוק שזה העתיד שלי...
4 תגובות
טוב אז אחרי חודש שלא כתבתי...
07/07/2013 12:48
לואיס
היי, לא כתבתי כבר חודש ומשהו פוסט חחח אז רק רציתי לעדכן כמה דברים... 
קרו הרבה דברים בחודש הזה, התקבלתי לעבודה והתפטרתי תוך יומיים (חרא עבודה לעולם אל תעבדו בחנויות בגדים), חזרתי לגור אצל אמא שלי למרות שהמצב חרא והכלב שלי נפטר. אין לילה שהוא לא מופיע לי בחלום ... ואין לילה מאז שאני לא בוכה בגללו הוא היה איתי מאז גיל קטן וכולם תמיד אומרים לי זה רק כלב זה רק כלב, זה ממש אבל ממש לא רק כלב הוא היה חשוב לי בדיוק כמו בנאדם ובעצם הוא היה החבר הכי טוב שלי בעולם. הגעתי למסקנה מהמקרה הזה-לעולם לא להביא כלב הביתה. אתם אולי תחשבו שזאת טעות וזה שזה קרה לא אומר שלא צריך לאמץ כלבים אבל חברים, זה שבר אותי זה ממש ריסק אותי נפשית ואני בשלבי התאוששות אבל לא ממש... אם אביא שוב כלב הוא ימות ואז אני אשבר שנית. אתם יודעים מה הבעיה איתי? שכשאני פוגשת אדם/חיה כלשהי אני נקשרת אליהם תוך דקה, אולי יש לי בעיה עם לאהוב כי אני פשוט אוהבת את כולם.
אני נוסעת היום לחבר שלי, שאנחנו כבר שנה וחמישה חודשים ביחד. תאחלו לי בהצלחה כי הוא באמת היחיד בעולם הזה שמשמח אותי לא משנה מה... כשאני איתו אני מרגישה טוב אני מרגישה שמחה ופתאום כשאני הולכת אני חוזרת להרגיש כלום, בדיכאון ועם לב שבור...הוא הפלסטר שלי ;) 

1 תגובות
חבר'ה...הבגרות בהיסטוריה קלה!
10/06/2013 23:00
לואיס
באמת שאיו לי שמץ של מושג מה אנשים רוצים ממשרד החינוך...משרד החינוך נתן את הבגרות הכי קלה שאפשר לתת עם ניסוחים קלים. יש ילדים שמבינים מילים פשוטות ואם יש ניסוחים קצת גבוהים יותר הם מתחילים לבכות, תפסיקו להאשים את משרד החינוך זה רק מראה כמה הם צודקים שאנחנו לא לומדים מספיק, שלא תבינו אותי לא נכון אני בעד חופשים ובחינות קלות אבל חאלס כמה אפשר לבכות? הם נתנו לכם את החומר מתחילת השנה בבתי ספר למדתם עכשיו תתמודדו לבד, שתהיו גדולים ולהיות אבא או אמא יהיה לכם קשה קצת אז גם תבכו? תעשו לי טובה זה הבעיה בנו התלמידים ולא במשרד החינוך. שיהיה לילה טוב לכולם :)
1 תגובות
אוף בנים תפעילו שכל
10/06/2013 10:26
לואיס
אוף איזה עצבים, יש לי חבר כבר כמעט שנה וחצי ולפני חודשיים הוא התחיל לעבוד והבטיח לי שהעבודה לא תשפיע על הקשר שלנו והיא משפיעה הרבה. אנחנו מדברים ביום אולי 5 דק' ונפגשים רק איזה פעמיים בשבוע רק אז אני ישנה אצלו שזה יוצא רק שישי שבת וזה מעצבן... הוא לומד כל יום עד חמש וחצי ואז יש לו שיעור נהיגה ואז ישר לעבודה ויוצא שאנחנו מדברים רק חמש דק' ביום. הוא חוזר מהעבודה שלו כל הזמן בשעות מאוחרות כמו 2 בלילה ולפעמים גם 4, ניסיתי לדבר איתו הרבה וגם רבנו הרבה זה הגיע למצב שנפרדתי ממנו והוא הבטיח שאם ניתן עוד צ'אנס הוא ישתנה אבל הוא ממש לא הוא עדיין משאיר אותי ככה לבד...יום שישי אני נוסעת לישון אצלו ואני פשוט רוצה לבוא אליו ולהראות לו כמה אני פגועה וכועסת למרות שהוא יודע! אתם בטח חושבים איזו חברה לא מפרגנת אבל אני באמת מפרגנת מכל הלב פשוט יש גבול לכמה שאפשר להשאיר ככה לבד כשהוא יודע שהמצב שלי עם המשפחה גרוע ושאני חייבת את התמיכה שלו.
1 תגובות
בגרות בהיסטוריה! איזה לחץ...
09/06/2013 22:52
לואיס
וואווווווו איזה לחץ חברים!! זאת הבגרות החמישית שלי השנה ועוד בהיסטוריה....למזלי המגן שלי בהיסטוריה גבוה מאוד.
לא למדתי לבגרות בכלל, התבטלתי כל היום ולא פתחתי מחברת היסטוריה עד עכשיו אך למזלי היסטוריה זה רק לזכור ואין צורך כ"כ לפתוח מחברת. מספיק שאקבל 20 בבגרות ועברתי! אבל תמיד כדאי לשאוף ל100 :), נשארו לי עוד 2 בגרויות עד לסוף השנה.
הרצל, למה היית חייב להיות כ"כ מושפע מהעמים האחרים ולהקים גם תנועה ציונית? 
חברים, כל מי שניגש מחר הבגרות מ14:00 עד 16:00, בהצלחה לכולם!! ( אתם צריכים אותה, תאמינו לי). מה איתכם? אתם בלחץ? אם יש לכם שאלה בהיסטוריה שאתם לא מבינים בחומר אני אשמח לענות על שאלות לכולם!! שיהיה ערב טוב :] 
3 תגובות
זאת לא בושה לבקש עזרה
08/06/2013 12:26
לואיס
שלום, זה פוסט ראשון שלי ורציתי לשתף אתכם במקרה שקרה לי אתמול אבל קודם כל רקע:
אני בת 16 מהצפון, בחודש שעבר נאלצתי לעבור לגור אצל אבא שלי כי לא הסתדרתי איתה בכלל. 
אמא שלי היא סוג נפוץ של אמהות צעירות (ולא אני לא באה ליצור שום סטיגמה, פשוט רוב הנשים שיולדות בגיל צעיר לא ממש יודעות כיצד להתנהג עם ילדיהם מהסיבה שהן בעצמם עוד צעירות נורא) היא מתנהגת כמו בת 16 ואני מתנהגת כמו בת 40. היא נוהגת להחליף חבר לעיתים קרובות, הפה שלה דיי מלוכלך כלפיי והיו מצבים שהייתי מבקשת סליחה סתם כך על דברים שלא עשיתי. יש לה חבר שהוא אדם דיי מעצבן, היא קונה לו כל יום מתנה בסכומים שאנשים לא יחלמו עליהם אף פעם בזמן שלי היא קונה אולי זוג גרביים בחצי שנה (ולא מהיקרות שביניהן ;]). אני הייתי צריכה לשמוע דברים שהם היו אמורים לעשות בחדרי חדרים ובשקט וקיבלתי מאמא שלי רושם של אדם קטן, זקוק לעזרה נפשית וכמובן פוסטמה (סליחה על המילה). אבל עזבו הסקס שהייתי שומעת, היא הייתה מענישה אותי ומרחיקה  אותי מחבר שלי סתם כך... משהו שלא הצליח לה כי למרות כל הריבים איתה ולמרות כל הפעמים שלא הרשתה תמיד נפגשנו ואף פעם לא יצליחו להפריד בינינו. (ניסיון יפה אמא). יום שבת אחד עשינו קידוש (חבר שלה חובש כיפה, כדאי שתוריד אותה מהר כי הלשון הרעה שלך והחטאים שלך דיי גדולים...חח דתי, "דתי לפי דעתי") הוא התחיל לקלל אותי כי התווכחנו על משמעות השבת. הוא קרא לי: אגואיסטית, זבל של ילדה, ילדות פי מיליון טובות ממני, תתביישי בעצמך ותסתכלי איך את נראת. כמובן שלא נעלבתי ממנו אך ליבי נשבר, לא ממנו מאמא שלי שהצדיקה אותו וצרחה עליי כמה שאני "חרא" של ילדה. הייתי שבורה ולא ידעתי מה לעשות, ניסיתי להתאבד אבל חבר שלי עצר אותי בזמן. הזמנתי לעצמי משטרה (כן כן לעצמי) ואיימתי שאם לא יקחו אותי מכאן אני אפגע בעצמי. המשטרה הגיעה ולקחה עדויות ודיברה עם אמא שלי וכמובן שאמא שלי הייתה בשוק כי זה היה אחד וחצי בלילה והיא בדיוק הייתה עם חבר שלה בסרט. לאחר שהמשטרה הלכה היא החרימה לי הכל, פלאפון מחשב הכל!! וכמובן שיום למחרת היא אמרה לי דברים כמו שאני רק דיירת בבית, שאני אתבייש בעצמי וכמה היא מתחרטת על הבאתי לעולם. המשטרה שלחה אותנו לרווחה לשיחה ומרוב שאמא שלי אכלה את האמת בפרצוף היא יצאה מהשיחה וכשחזרנו הביתה היא נתקה לי את השיחות ואיימה על חבר שלי ושוב רציתי להתאבד והזמנתי משטרה והמשטרה כבר לא ידעו מה לעשות. אז הם פשוט לקחו אותי לאבא שלי. יש לי משפחה נורא פרימיטיבית הם חושבים שמשטרה ורווחה זה אסון ובושה. הם לא מכירים את החוק והם מחנכים בדרכים הישנות של הקללות והעמדת הילד במקום בזכות האגו שלהם. טוב כאן הסתיים ה"קצת רקע".
אני גרה אצל אבא שלי כבר חודש בעודי שבורת לב מאמא שלי שממנה אף פעם לא קיבלתי תמיכה או אהבה. אבל עם אבא זה היה אחרת...הוא התייחס אליי טוב יותר חוץ מהקטע של האפליות, כשחברה של אחי רבה איתי סתם כך ויוצאת עליי, הוא תמיד בטובתה ואף פעם לא לטובתי. אתמול קרה מקרה שחזרתי מהים בשיא החום וכשחם לי אני מעדיפה שלא לדבר עם אף אחד כי קשה לי. אז היא אמרה לי:"מה קשה להגיד שלום?" ואמרה שזה בדיוק כמו בפעם שעברה שלא התייחסתי אלייה. באמת שלא היה לי שמץ של מושג מה היא רוצה אז שאלתי אותה על מה מדובר. היא אמרה לי כמה שאני מגעילה ושאני יכולה להגיד שלום רק כשאני צריכה משהו ואז התחלתי לשאול אותה מה היא בדיוק רוצה מהחיים שלי ואבא שלי אמר לי "תשתקי היא צודקת". אמרתי לו איך הוא לא מתבייש כל הזמן להגן עלייה כשהיא מקללת אותי ולתת לה גיבוי ולי לא?! הם התחילו לצרוח עליי פשוט ונכנסתי לחדר. כשהייתי בחדר הוא צרח עליי שעכשיו הוא רואה איזה ילדה מגעילה אני ולא פלא שאמא שלי זרקה אותי מהבית. לקחתי את התיק שלי בעודי עם בגד ים ובאתי לצאת מהבית, הוא תפס אותי והחל להכות אותי קשות עד שהשתחררתי בכוח ורצתי. חברה של אחי כמובן התקשרה לאמא שלי לסכסך וסיפה לה דברים אחרים. ישבתי בוכה בספסל ואמא שלי התקשרה אליי ושאלה איפה אני, סיפרתי לה מה שקרה ואמרתי לה שאני מתגעגעת ורוצה לחזור והיא כמובן מלאת האגו אמרה שאם אני חוזרת זה בחוקים שלה והיא תשקול אם להשאיר אותי אצלה בבית. אני מפריעה לכולם ואם אני אמות זה לא יזיק לאף אחד, זה מה ששלחתי לה כעבור השיחה. שלחתי לה גם שלא תבוא לאסוף אותי ושאני לא רוצה לראות אף אחד. ברחתי, ברחתי לבניין נטוש והסתתרתי שם, לא עניתי לאף טלפון והם התקשרו המון וסימסו לי איומים כמו: "יש לך דקה לענות או שחבל לך על הזמן", "חבל לך על הזמן" או העלבות כמו: "זאת הדרך שלך לקבל צומי".
חבר שלי היה עם הפלאפון כבוי אצל דודים שומרי שבת ולא ידעתי כבר מה לעשות. התקשרתי ליועצת שלי ששמה לב לפגם אצל אמא שלי כי כל פעם שאנחנו אצל הרווחה כאשר אמא שלי שומעת משהו שלא נוח לה לאוזן היא מקללת את כולם ויוצאת. התקשרתי אלייה והסברתי לה הכל והיא כמובן מיד לקחה אותי עם האוטו שלה לרווחה ושם הסברתי להם מה קרה. הן חזרו איתי הביתה ודיברו עם אמא שלי, אבא שלי ואחותי שגם הייתה שם. אמא שלי כמובן צרחה עליי כמו תמיד ואיימה מול הרווחה, רציתי ללכת לישון אצל חברה להירגע והיא לא הרשתה. וכמובן שהיועצת אמרה לאמא שלי דברים עליי וניסתה לסדר אבל אמא שלי עם האגו המנופח שלה התחילה לצרוח ולצאת ובזמן הדרך אל הדלת היא אמרה דברים כמו: "פסיכולוגית על הזין שלי" או "פסיכולוגית עלק" וכאלה... ואבא שלי דיבר עם הפסיכולוגית והתנצל בסוף אבל זה לא החזיק להרבה זמן... גם היום בבוקר רבנו אבל אני כבר לא לוקחת ללב ולמדתי ש"כבד את אביך ואת אמך" זה רק אם הם באמת ראויים לכך. גם אני בן אדם בדיוק כמוהם וכבוד צריך להרוויח. אני פונה אליכם בני נוער בגילי שהם גם במצב כזה בבקשה, אל תפחדו לפנות למשטרה או לגורם אחר, זה רק יועיל ואל תשמעו לאף אחד שאומר שלא. אל תסבלו ותמיד תשחררו. :) 
3 תגובות