עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אפשר לכתוב לי פה ->
https.hen@gmail.com
חברים
שילהShaneGeminiedyahaunted princess
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מתחיל לחזור לשגרה
05/06/2019 22:31
PizzaByte

עדיין לא קל כ״כ, אבל אני שמח.
גאה בעצמי על כל הדרך שעשיתי.

כי הנה סוףסוף השגרה חוזרת קצת ואני מצליח ללכת לעבודה.

אתמול והיום עבדתי ימים כמעט מלאים.
הראייה מתחדדת מרגע לרגע אבל עדיין קשה לשבת זמן רצוף מול מסכים וצריך לעשות הפסקות מידי פעם ולשים טיפות.

הייתי שלשום אצל רופא אחר לחוו״ד נוספת. 
הרגיע אותי ואמר שככל הנראה ורוב הסיכויים שהכל יסתדר מעצמו עם הזמן.

בכל אופן, החלטתי שאני מפסיק להתעסק בזה כמה שניתן ונותן לדברים להתקדם מעצמם..

----------

מרגיש שאני צריך הרבה יותר זמן לעצמי בתקופה הזו, או יותר נכון אחרי כל התקופה הזו.

השבוע העבודה לקחה את רוב האנרגיות, אבל בטוח שאמצא לי את היום הפנוי הזה להתנקות מהכל ולהיות עם עצמי.


חמישי קטן שמח (:
0 תגובות
התקדמות
25/05/2019 01:21
PizzaByte

אחרי שביום שלישי הורידו לי (תודה לאל) את העדשות הטיפוליות, לעיניים לקח זמן להתרגל לעניין והן דיי השתוללו מבחינת הראייה והטשטוש.
נסעתי למשפחה שלי בצפון, בהחלטה דיי נועזת יחסית למצב, לחום וליובש (שייבש לי את העיניים כל 10 דק לעוד ועוד סבב של טפטוף טיפות במלחמה בלתי פוסקת ביובש)
חזרתי ברביעי בצהריים ולא העזתי לצאת מהבית.

יום חמישי הלחוץ התחיל בבוקר די טראומתי.
התסכלתי בעיניים וראיתי סימני קשתות לבנים מוזרים בחלק העליון של האישון בשתי העיניים.
כאילו היה חסר לי סטרס אחרי כל הטראומה שעברתי עם כל התיקונים, גם זה הופיע.

דיברנו עם הרופא וצילמנו לו וזה הרגיע כי ״הכל בסדר וזה לא שום דבר חריג״.
זה בטח לא הרגיע אותי וביקשנו בדיקה במרפאה.

הבדיקה הייתה יחסית מאוחרת והייתי בלחץ ופאניקה שמשהו קרה אחרי כל השבועיים הארוכים האלו.
ניסיתי להרגיע את עצמי בכל דרך וזה קצת עזר פה ושם, אבל עדיין אפף אותי ענן כבד כזה שרק מחכה להוריד עליי את הגשם.

הבדיקה הגיעה, סוף סוף, נכנסתי לרופא איך שהגעתי, 
ישר בדק אותי טוב, הסתכל על שתי העיניים, ״יופי, הכל טוב״ אמר, ושהעיניים בהחלמה פשוט.
כבר ירדה לי אבן מהלב באותו הרגע.
הוא ראה שאני לא רגוע בכלל, קם מהכסא וחצי חיבק אותי כזה ואמר:
״שמע, אני אספר לך משהו, לפני 20 שנה עשו לנו יום שלם הסברה על לחץ נפשי.
בשורה התחתונה - כל פעם שאתה דואג, דאגה רק תשבית לך את הגוף.״

זה באמת עזר, ויצאתי דיי מעודד ורגוע, מלא תקווה שבשבועיים הקרובים הכל יתייצב.

היום הייתי משוחרר לגמריי,
הפסקתי לחשוב על זה כמעט ופשוט אמרתי לעצמי שכדאי לחיות את החיים שלי כמה שיותר ולא להתעסק בזה כל היום.

שבת שלום (:
7 תגובות
הימים שאחרי
20/05/2019 11:06
PizzaByte

״הכל מצויין, מחר בבוקר כבר תראה טוב יותר״, ציין בפניי הרופא.

הבוקר הגיע, ואיתו גם הסטרס. 

לא ראיתי כמעט כלום.
טשטוש, ערפל, כאילו זרקו לי מים לעיניים. לחץ.

מתקשרים לרופא, 
״לבוא מהר״

״שים ראש נראה.. 
אוי ואבוי, לא טוב, לא טוב..״

״הכל זז בשתי העיניים. צריך לעשות תיקון.״

תופסן הברזל לעין, אותו אני כ״כ שונא, 
נשימות עמוקות, קדימה אתה יכול לעשות את זה.

ככה שעה וחצי, עם העיניים פקוחות, כוחות נפשיים, 
מתקן לי את השכבה העליונה בכל עין כאילו הייתי פאזל, שטיפה פציעה מתיחה ועדשה לעין.
כאבים דמעות ללא הרף, לא מצליח לפקוח את העיניים.
טיפות אנטיביוטיות, טיפות סטרואידים, טיפות יובש ככה כל שעה שעתיים.

יומיים אחרי, שוב צריך תיקון.. 
אבל ״רק״ בעין ימין.
והנה הענן הזה.. שוב מעליי..

ותופסן המתכת חוזר.. שוב שטיפה פציעה מתיחה סידור ועדשה לעין..

טיפות טיפות ללא סוף ואז, הכאבים. 
העין התחילה לדמוע ולדמוע ולכאוב ולכאוב, כאבים ודמעות ללא סוף
שישי בלילה, מצלמים לרופא ומדברים איתו, 
״הכל בסדר, לא לדאוג״

ושוב לבדיקה אחרי בדיקה, כל יום, לא יום הזכרון לא יום העצמאות לא סופשבוע או סופש.
לא טלויזיה או טלפון, בטח לא עבודה, כלום, הכל מטושטש.
הכל מטושטש. 
רק לשבת, לא לעשות כלום ורק לחכות,

ולחכות. 
בחשכת העיניים.

טיפות, לאכול לשתות,

ולחכות.

רק שהכל יהיה בסדר..

לקוות.
לבכות.

״מה השעה?״
״ועכשיו?״
״כבר אפשר לנסוע לרופא?״
״נקדים בחצי שעה טוב?״
״לא יכול לשבת פה כבר״
״לא יכול להיות פה יותר ככה.״

השעון לא זז.. 
כל שעה כמו יממה שלמה..

והנה, מתחילים קצת לראות..

משתפר, לאט,
אבל משתפר..
והדמעות.. 
״אני אהיה בסדר?״ 
״אני אהיה בסדר נכון?״
״תחזור לי הראייה?״


תודה שהיית שם בשבילי.
לא הייתי עובר את זה בלעדייך.


היום יותר טוב כפי שניתן לראות, ועדיין משתפר..
9 תגובות
געש הרימון
23/12/2017 15:38
PizzaByte


נכתב לזכרה של סבתי היקרה.
על הלב שלה, על הלב שלי.



ימים של תום

והעבר קצר

קץ לכל

אך היכן ההתחלה

 

הוא געש

כאב וכעס

לעיתים רחש

שקט ושליו


נגינה של הרימון

משרה אור ואהבה

האם אפשר נצח 

להיכן ימשיכו צלילייך


החושך מתכסה 

ענני הזעם מורידים את דמך

וממני אינם נשטפים


אך פינה של אור

את רואה ומשגיחה

את פנייך לעיניי 

 לעזור בדרכיי


נגינה של הרימון

חום ואהבה

האם אפשר נצח 

להיכן ימשיכו צלילייך

נגינה של הרימון

חום ואהבה

האם אפשר נצח 

להיכן ימשיכו מילותייך


0 תגובות
Star Wars VIII: The Last Jedi
15/12/2017 02:08
PizzaByte

אני לא חושב שאי פעם התרגשתי כל-כך מסרט, זה כל-כך הרבה מעבר לסרט, זה פשוט עולם ומלואו בשבילי. כל מה שאני מאמין בו נמצא שם. למשל, שגם אם עשית דברים רעים בחייך זה לא אומר שאי אפשר לשנות, זה לא אומר שאתה רק רע מבפנים, אלא שכל עוד האור דולק – תמיד אפשר לתקן.

שתמיד יש תקווה ותמיד צריך להאמין שיש כזו ולתת מעצמך את המקסימום עד הסוף.
שאת החיים האלו צריך לסיים בשלווה ולא בחרטה על מה שעשית, אלא בסגירת מעגל, סליחה ופיצוי לדברים טובים יותר.
שצריך לתת מעצמך לעיתים, ולא להיות אך ורק אנוכי ״ומה יוצא לי מזה״, אלא הקרבה עצמית.
שאין דבר שנשאר לנצח, אלא מחזוריות. מעגל החיים. ולפעמים ללמוד גם לשחרר כשצריך.
בנוסף, שגם המאסטר הכי גדול יכול לטעות..
ושכל חיינו אנחנו לומדים..

מעבר לכל העומק שיש בסרטים האלו, יש את כל שאר הדברים הנהדרים כמובן: שהסרט עשוי מדהים מעבר לכל רמה, עלילה מבריקה, מפתיעה, סוחפת, מרגשת, מצחיקה לעיתים, מתח ואקשן, התחדשות של דמויות וקווי עלילה חדשים, דיוק בפרטים הכי קטנים שיש – כאילו היו לא פחות חשובים מכל השאר, והרבה תקווה לעולם טוב יותר.

מודה לכל מי שעבד והוציא את הסרט הזה לאור.

תודה.

0 תגובות
מעבר לבלוגר
15/12/2017 02:04
PizzaByte
ישראבלוג

פליט ישראבלוג, ממשיך כאן (:
3 תגובות