עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"...אור גדול מאיר הכל
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכל מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר..."

אור גדול / אמיר דדון.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
ילד אחד יחיד ומיוחד!
17/11/2017 23:15
ORFRIDMAN

אתמול הייתה ביקורת של גיל 3 בטיפת חלב לאיתמר, הבן הבכור שלי.

הגיע הקטע של הציורים.
האחות מבקשת ממנו לצייר שמש.
הוא מצייר עיגול כחול ואומר לה שזה שמש.
היא אומרת לו שהשמש צהובה ולא כחולה....
הוא לא מוכן לצייר שמש צהובה.

ממשיכים.
האחות - תצייר דשא.
הוא מצייר בסגול ואומר לה הנה דשא.
האחות ממשיכה שהדשא הוא ירוק ולא סגול
והוא בשלו... רוצה דשא סגול.

אחרי עוד 3-4 בקשות של ציורים בצבעים "קבועים מראש" היא מבקשת ממנו לצייר ילד (הכי פשוט. עיגול 2 נקודות לעיניים וקו לפה)
הוא מצייר ציור בצבע אדום וחום.
מצייר מצייר והיא כל הזמן הזה אומרת לו שזה לא ילד וככה לא מציירים ילד.

הוא מסיים את הציור ואומר לה:
"תקשיבי.... לא בא לי ילד. אז את יודעת מה עשיתי??? זה צב. צבי צב"

My work here is done!!!!


בתמונה:  הצב של איתמר

0 תגובות
7 החטאים שיהרסו לך את הסטייל - חטא 2
10/09/2017 22:15
ORFRIDMAN
אז החטא הראשון היה חטא הגאווה, 
מקווה שכולכם נכנסתם ללינק ונרשמתם לתוכן החינמי (יש לציין)!

כבר כתבתי לכם אתמול שאני חטאתי בכל שבעת החטאים, זוכרים?
אספר לכם קצת על חטא הגאווה שלי.
אני חושבת שמאז שאני זוכרת את עצמי תמיד ידעתי להתלבש (אם אפשר לקרוא לזה ככה),
לא תמיד הייתי בשיא האופנה אבל בהחלט לא הייתי בתחתית.
היו פעמים שאנשים ממש התלהבו ממה שאני לובשת ואף החמיאו והיו פעמים שאף היו מרימים גבה ותוהים לגבי "מה עבר עליי" באותו הבוקר?

עם כל כמה שאהבתי להתלבש, הסיוט שלי היה לעמוד כל בוקר מול הארון ולבחור בגדים, 
תמיד אותו סיפור, השעון מצלצל, אני מתמהמהת מול הארון ואז לא נשאר לי זמן לארגן את הילדים ולשים בגנים.
חשבתי לעצמי אולי אקח עזרה / קורס / סטייליסטית וזה יקל עליי אבל מצד שני, (פה נכנס חטא הגאווה לעניין)  אני? אני לא צריכה שילמדו אותי להתלבש.
אני לא צריכה למישהו ילמד אותי איך ומתי לבחור בגדים.

לפני כמה חודשים נתקלתי בפרסומים של רביד ואיילת הלא הן הבעלים של סטייל גורו,
אני שילמתי על הקורס במיטב כספי,
ואתם??
אתם יכולים להנות משבוע החטאים חינם וללא עלות!
כל שעליכם לעשות הוא להירשם בלינק (מזכירה שוב שהוא חינמי) מצרפת אותו שוב:
ולקבל מדי יום את החטא היומי למייל!

ושלא תחטאו :)

בתמונה:
אני והקימונו, מי אמר שקימונו זה רק לים??
0 תגובות
7 החטאים שיהרסו לך את הסטייל - חטא 1
09/09/2017 22:36
ORFRIDMAN
אז גם אני חטאתי בכל 7 החטאים!!!

נתחיל מהתחלה......
מאז ומתמיד הייתי שמנה, מעולם לא נחשבתי (ולו בטעות) לרזה.
יחד עם זאת, מאז ומתמיד היה לי ביטחון עצמי גבוה (היו תקופות שהוא היה גבוה יותר), ותמיד תמיד אהבתי את איך שאני נראית,
גם בתקופות השמנות יותר ובתקופות השמנות פחות.
בשנה וחצי האחרונות אני בבית (שמירת הריון וחופשת לידה שהתארכה), 
מצאתי את עצמי "מזלזלת" בלבוש ולא תמיד מביאה את עצמי ליידי ביטוי.
שמתי לב שלא משנה איך אני מתעוררת בבוקר (שמחה, עצובה, עייפה, או כל תחושה אחרת) אני מתלבשת בבגדים מסויימים והם מקרינים לי את הרגשות והתחושות שלי למשך כל היום!
שמתי לב שבימים שאני "מזלזלת" ולא משקיעה באקססוריז או במחשבה בלבוש ההרגשה הכללית שלי ירודה.
הרגשתי שעם כל זה שאני אוהבת את איך שאני נראית אני מרגישה שאני לא מספיק מביאה את זה לידי ביטוי בלבוש שלי.

לפני כמה חודשים נרשמתי לקורס סטיילינג בסטייל גורו.
הקורס שינה את חיי פלאים!!!
לא אגלה לכם את כל הסודות אבל ממש על קצה המזלג:
למדתי מהו מבנה הגוף שלי (לא שלא ידעתי קודם, אבל הובהר לי יותר) ומה הכי מחמיא עבורו ועבורי.
למדתי שאף על פי שזו נשמעת משימה קשה לחשוב ערב לפני מה אני הולכת ללבוש ביום למחרת - זה ממש לא קשה.
למדתי שהארון שלי לא חייב להיות מפוצץ בבגדים בשביל לייצר קומבינציות מעולות ומרשימות.

השבוע יעלה כל יום לינק לחטא אחר.

מזמינה אתכם לצפות בלינק ולהירשם (ההרשמה חינמית!!) לקורס המשנה חיים הזה:


בתמונה,
אני, לא מפחדת ממטפחות :) 

0 תגובות
קנינו בית - הגיע הזמן לפוסט תודה!
26/08/2017 20:03
ORFRIDMAN
לפני 9 חודשים קנינו דירה.
לפני חצי שנה קיבלנו מפתח והתחלנו לשפץ,
לפני שלושה חודשים עברנו לגור בה.

נתחיל מהתחלה,
הדירה שקנינו הייתה במצב נורא! באמת.
אממה, המיקום שלה מעולה, הבניין במצב טוב וכמובן, איך לא, נוף ילדותי נשקף מהחלון.
הדירה ממש מול הבית של סבא וסבתא שלי.
כשראיתי את הדירה הזדעזעתי (במילים עדינות) הדירה הייתה מחולקת לשתי דירות והיה כאוס וטינופת.
לקחנו נשימה, אמרנו שאנחנו קונים שטח. פשוט שטח, נמצא קבלן ונעצב אותה איך שאנחנו רוצים.
התחלנו לחפש קבלנים, קיבלנו הצעות מחיר מטורפות, בין לבין אנשים אמרו לנו ששיפוץ כזה גדול שמתחיל מאפס כולל תשתיות של מים וחשמל, כדאי להתייעץ עם מעצבת פנים.
שקלנו, תהינו, חשבנו שזו תהיה הוצאה כספית מיותרת.
לבסוף, העליתי פוסט בפייסבוק וקיבלתי המלצות על 2 מעצבות שהתגלו כתותחיות על.
קבענו פגישה, הווייב היה מהמם, ישר היה חיבור וזרמנו על זה.
לאחר כמה ימים הן גם אמרו שיש להן קבלן מהמם ושאם נחליט בסוף לסגור איתו זה גם יותר נוח שמעצבות וקבלן עובדים יחד.
נפגשנו גם איתו, היה קליק מטורף! וכמובן, זרמנו. סגרנו עם הקבלן.
אחרי שלב ה"דיבורים" הבטיחו לנו שיפוץ בסדר גודל של שלושה חודשים +-, לנו היה דד ליין של מסירת הדירה הקודמת שגרנו בה,
והיה לנו גם סכום כסף מאוד מתוקצב לכל השיפוץ כולל כל הרכישות החדשות.

התחלנו בשיפוצים, שברנו (טוב לא אנחנו אבל הם שברו) קירות, החליפו תשתיות (מים וחשמל) ופשוט חידשו לנו את הדירה.
השיפוץ לקח חודשיים וחצי!!! (הקבלן עמד בזמנים ++)
הרכישות ותקצוב כל השיפוץ לא חרגו מהסכום שהקצבנו לעצמנו!

המעצבות המהממות ליוו אותנו בתהליך הזה יד ביד (תרתי משמע) ולכל מקום הלכו איתנו, ייעצו לנו בבחירות (אחרי הכל להן הייתה ראייה כוללת איך בסופו של דבר הכל אמור להיות)
בכל חנות שהגענו איתן קיבלנו הנחות מאוד מאוד יפות ומשמעותיות,
עצם זה שהקבלן והמעצבות מכירים היה ממש כיף, הן היו לפעמים בדירה בלעדיי, דיברו איתו ולחצו עליו לסיים דברים בזמן.

אני רוצה להגיד תודה ענקית לכמה אנשים שבלעדיהם כל זה לא היה קורה:
* בראש ובראשונה לבעלי, שסבל אותי במהלך כל השיפוץ,
שזרם איתי ונתן לי יד חופשית בבחירת העיצוב לדירה.
* למעצבות האלופות שלנו, ויטל פרי שלטון וגיתית מגל, שכבר מעבר למעצבות הפכו להיות חברות שלנו! שיצאנו איתן לאכול, שכל יום קניות היה יום חווייתי וממצה ושכל העבודה נעשתה בנועם סבלנות וסובלנות.
* לדדי ה-קבלן האלוף שלנו, ולזוהר ועארף ושאר הצוות המקסים.
* לגאיה מטבחים - על מטבח הורס ביופיו ועל מוצרי חשמל איכותיים ביותר!
* לחזי בנק - על כלי סניטציה ברמה הכי גבוהה שיש.
* לריביירה ארונות - על ארונות בכל הדירה ועיצובים הורסים.
* לסימפלי ווד - על כורסא מהממת (שכל הזמן אנחנו מקבלים עליה מחמאות) ועל מזנון צף שווה.
* לביתילי על ספה ארוכה מיוחדת במינה.
* לקולקטי COLLECTIE - על דקורציות מעלפות (שכל מי שרואה שואל אותנו מאיפה הן).
* לאייטמס גלרי - לגילי המהמם שכל דבר נעשה אצלו בנועם, בלי לחץ ובמהירות ובמיומנות. תודה על דקורציות אליפות!
* לפיק אפ גלרי - על כסאות בר ושולחן סלון מושלם
* לבדוסה - על כריות בעיצוב מושלם.
* לקונטרסט על שטיח מיוחד במינו.
* לעמית שלנו על וילונות מהממים וכל כך מוסיפים.
* לעדנאן הנגר שלנו על מדפים צפים איכותיים.

תודה רבה לכולכם!
בזכותכם אנחנו גרים בדירה מושלמת, מעוצבת ומהממת.
הגשמתם לנו חלום.

תודה רבה!


בתמונה - הסלון שלנו :)

ו.
 
0 תגובות
היינו בימית 2000 ושרדנו כדי לספר
05/08/2017 23:00
ORFRIDMAN
בתחילת השבוע קבענו עם חברים להיפגש בשבת.
הם הציעו ללכת לימית 2000. 
מזועזעת מהרעיון (שונאת עומס של אנשים, פארק מים עם שני קטנטנים, אני מסתובבת בבגד ים לנוכח כל העולם.... ועוד) לאחר כמה משפטי "מחץ" כמו " נגיע מוקדם. איך שיפתחו"
"יהיה כיף לילדים"  "הם ישנו טוב בצהריים" ודומיהם - השתכנעתי.

קנינו כרטיסים (ואו. באתר כרטיס עולה פאקינג 108 שח לאדם!!!! מזועזעת שיש אנשים שמשלמים מחיר מלא!)
קנינו כרטיסים מוזלים (איפ..... איתמר כבר עולה לנו כרטיס מלא) וקבענו להיפגש בימית 2000 בשבת.
שבת בבוקר. השעון המעורר מצלצל (כן.... אצלינו הילדים יכולים לישון עד 12).
קמנו ב7 והתארגנו.
קופסא של תפוחים ואגסים, מים, בגדי ים ויצאנו לדרך.
הגענו לימית 2000 בשעה 8:30 בדיוק!
אנחנו ועוד (בערך) 30 רכבים וגם 4 אוטובוסים!!!!

נושמת עמוק.... מחנה את הרכב ונכנסים!
תופסים מקום בשורה ראשונה מול "עולם הילדים".
בריכה גדולה (מים רדודים מגיעים עד הקרסול) מלא מגלשות ומזרקות.

קרם הגנה לשני הפיצקים שלי, "בגד ים של דיזונאו" = דינוזאור (מפי איתמר), כובע אריה תואם לשניהם והופ למים!

תחושת האושר שמילאה את איתמר בלתי ניתנת לתיאור!
ילד בן 2.7 עולה במדרגות ומתגלש במגלשות של הגדולים (של הילדים הגדולים) לבד לבד.
(כן.... אחרי פעמיים שעליתי איתו הוא אמר שהוא כבר ילד גדול והוא יכול לבד ו"אמ אמא... חכי לי פה. אל תעלי אני רוצה לבד...."
אוקיי.....
והוא עלה לבד!!
לבד במגלשה הורודה. לבד בכחולה. לבד בירוקה וגם בכחולה הסגורה!
ילד גדול!

ואז חשבתי... למה שרק איתמר יהנה?
למה שאריאל לא יתגלש גם? 
שאלתי את איתמר אם הוא רוצה להתגלש עם אריאל...
ובכן... התשובה הייתה ברורה  "כןןןןן. ברור!!! אני יעלה לבד לבד... אני אשב במגלשה הכחולה. אני אפתח רגליים ותשימי לי אותו פה ואני אחזיק חזק חזק".
אוקייוש! אמא זורמת.

עולה איתם למגלשה.
איתמר יושב. אריאל בין הרגליים שלו ואני מאחוריהם. מחזיקה את שניהם.
אי אפשר היה לפספס את קולות הצחוק שלהם!

אושר!

אחרי 4 שעות שאנחנו שם כבר רצינו (אייבי ואני) ללכת הביתה.
גם כבר התחיל להיות עמוס וצפוף, גם חם  וגם... כבר דיי. מה עם מנוחה???
אז אמרתי לאיתמר שעוד מעט הולכים. 
כמובן שהוא סופר את ה"עוד מעט" בפעמים. שאל אותי כמה פעמים נשאר לו, אמרתי לו שיש לו עוד פעמיים ואז נלך.
הוא אמר לי אוקיי, פעם אחת בורודה ופעם בכחולה, ובאמת כך היה.
הוא סיים להתגלש הרמתי אותו על הידיים (הרצפה חמה) והוא שואל אותי בחצי בכי " אמא... אבל למה??? למה צריך כבר ללכת??"
עניתי: "איתמרי, אמא ואבא מאוד עייפים וגם כבר מתחיל להיות צפוף וגם חם נורא! אני רוצה לנוח צהריים ורוצה שגם אתה ואריאלולי תישנו"
והוא אומר לי:  "אהההההה. אוקיי אוקיי"
הגענו לכיסאות שלנו והוא אומר לי:
"יאללה. מהר מהר תנגבי אותי נתלבש וניסע הביתה לישון".

מיותר לציין שהוא נרדם לי על הידיים בדרך לאוטו.

אחכ עוד שנצ בבית של שעתיים ונפלו לשנת לילה עמוקה!


מודה שלא חשבתי שהוא יכול להינות כל כך.
זו חוויה לילדים.
ממליצה בחום.
0 תגובות
מכירים את זה ש....?
04/07/2017 22:03
ORFRIDMAN
מכירים את זה שאתם מרגישים שאלוהים בוחן אתכם?
מכירים את זה שיש דברים שיכולים לקרות רק לכם?
מכירים את זה שלא משנה מה תעשו תמיד "יתפסו" אתכם??
אם אתם מכירים - נעים מאוד,
אם לא - בואו תקראו.

כמו כל אמא (וגם אבא, אבל לטובת הפוסט והמקרה נתמקד באמהות) הורדתי הבוקר את הילדודס בגנים - עד כאן הכל טוב.
כמו כל אמא נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע - עד כאן, שוב, הכל טוב.
כמו כל אמא / אישה (סביר להניח) פתאום גירד לי בראש - וגירדתי - עד כאן - הגיוני וטוב.
יד ימין על ההגה ויד שמאל מגרדת בראש.
כמו כל אמא / אישה שיש לה פנדורה (או לא) נתקע לי הצמיד בעגיל!!!!
אני כאמור תוך כדי נהיגה, ועכשיו הסיטואציה היא שיד ימין אוחזת בהגה ויד שמאל תקועה בצורה הזויה בין פרק כף היד לאוזן שמאל.
לא נלחצת (או שזה מה שאני רק מספרת לעצמי באותו רגע) וממשיכה בנהיגה,
חושבת על זה שממש עוד פנה אחת ימינה, 3 רמזורים, שוב ימינה, פרסה, רמזור אחד שמאלה ועוד ימינה ואני בבית. ממש עוד רגע.
פונה את הפניה הראשונה ימינה, מסובבת את ההגה ביד אחת - יד ימין כשפתאום כשאני משתלבת לרחוב הראשי אני שמה לב לניידת ובמאית השנייה קופץ ממנה שוטר ומבקש ממני לעצור את הרכב בצד!
לפני שאני מבינה מה קורה הוא ניגש אליי לחלון וזה הולך ככה:

שוטר: "שלום, את נוהגת עם נייד? אני מבקש שתניחי את הנייד בצד ותראי לי רשיונות".
אני: "אהההה.... הנייד שלי פה בתיק, (עם יד ימין עוזבת את ההגה ומגששת בתוך התיק להראות לו שהנייד שלי אכן שם).
שוטר: "ומה זה? הנייד הזה שאת מחזיקה פה?" (מצביע על היד התקועה שלי).
אני: "אהההההמ... זה לא נייד, אני פשוט גירדתי בראש ו.... ו...... (מתפדחת קלות ומשחררת את זה לעולם) ונתקע לי הצמיד בעגיל באוזן..."
שוטר: "....."
אני: "אהמ..... יש סיכוי שאתה עוזר לי לשחרר אותו?"
שוטר: "......(מבט תמוהה, ספק מתבאס שלא החזקתי נייד ספק חושב שאני איזו קוקו לוקו)....."
אני: "אני יכולה לנסוע?"
שוטר: "אהההה. רגע, אני אעזור לך לשחרר את זה..."

לאחר מבוכה היסטרית (!!!) הצמיד שוחרר מהעגיל

שוטר: "זה מאוד מסוכן שזה נתקע לך ככה, סעי בזהירות."
אני: "כן. הפנדורה האלה..... תודה, יום נעים".


לפנדורה ולעגיל שלי - שלום!

** הסיפור אמיתי, וכן, זה משהו שיכול לקרות רק אבל ממש רק לי!
** השוטר ההמום כנראה לא הגיע למכסת הדו"חות היומית שלו.
** אף שערה לא נפגעה במהלך האירוע.
** כל המעורבים יצאו בשלום.


מכירים את זה?
אם כן - נעים מאוד,
אם לא - הכרתם! תתחדשו :)
0 תגובות
סופ"ש עם צמודים - כמה תובנות...
02/07/2017 05:04
ORFRIDMAN
אז נסענו למושב אמנון וחזרתי בחיים כדי לספר על זה.
אנחנו מטיילים הרבה בארץ, אנחנו גם נופשים הרבה בארץ (ובחו"ל), 
אז למה הסופ"ש הזה היה שונה?
קודם כל למי שיודע ולמי שלא אני נהגת יחידה בבית.
אייבי, בעלי, לא נוהג.
(לראייה, אפילו עשו עלינו כתבה ב"לאישה)

http://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4947404,00.html

ולכן, 
אם אנחנו עושים יום טיול אנחנו מתחשבים בי שצריכה לנהוג לבד הלוך חזור ותמיד זה יהיה יחסית קרוב....
כשאנחנו נוסעים ללילה זה היה (עד כה) עם ההורים שלי והאחים שלי ככה שתמיד יש מישהו שיכול להחליף אותי בנהיגה.

הפעם....
ההורים שלי בחו"ל {כבר חודש!!! כמה זה קשה, אוף :( ,  אבל הכי מפרגנת להם ותמשיכו לטייל ולבלות!!!!}
ואחותי נשארה בבית (היי, יש לה בית ריק - אבו דאבי דו).
ואחי וגיסתי נסעו איתנו (אבל היי, הם כבר הורים בעצמם...) - איזה כיף וכמה חיכיתי לרגע הזה!!!!
אז אין מי שיחליף אותי,
וכך יצא שנסענו לצימר לשישי שבת עם שני ילדים (שניים שלנו), איתמר בן השנתיים וחצי ואריאלולי בן העוד מעט 11 חודשים.

ולהלן כמה תובנות:

1 - קודם כל ולפני הכל אין כמו משפחה!
2 - איתמר, לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. ילד בן 2.5 שמתנהג כמו אחד המבוגרים.
3 - להרגיל את הילדים לשמוע מוסיקה שלנו (ולא דיג דיג דוג / טיף וטף / מה שזה לא יהיה) זה אחד הטובים במיוחד בנסיעות ארוכות.
4 - אפשר לשמוע את השיר של בוב מארלי "A la la long" בריפיט מרמת גן ועד מושב אמנון בכינרת!!!! (כן, זה בערך 200 פעמים בריפיט)
ועדיין להתלהב ולרקוד כשאפילו אריאלולי פעם בכמה זמן צועק לו מאחורה: "לללה".
5 - הכי טוב לנסוע "בלי כלום" ולקנות הכל בסופר. גם חוויה לילדים וגם פחות לסחוב :)
6 - סלאח דבאח במגדל זולים והבשרים שלהם טעימים.
7 - יש להם סנדלים של מיקי מאוס רק ב 10 ש"ח (נווט טו מיי סלף, להרחיק את איתמר ממוצרים של מיקי מאוס), כן. קנינו גם סנדלים.
8 - **לא כל כך חשוב** לאיתמר יש כבר 8 זוגות נעלי קיץ!!!
9 - צימר מהמם, "עץ הדעת" במושב אמנון, 2 צימרים בלבד, 
הבריכה פרטית שלנו, המדשאה פרטית שלנו, הכי כיף בעולם. אנחנו והקול של איתמר :)
10 - לרשום לחוג שחייה מגיל 3 חודשים - חובה לכל אחד!!!
11 - אריאלולי נהנה במים בלי גלגל ולא בתוך הבריכה המתנפחת, ככה, כמו שהוא, ומשפריץ מים על כולם.
12 - איתמר רק(!) בן 2.5 וכבר שוחה לבד!!!! ניפחנו גלגל וזוג מצופים והוא לא היה מוכן שנחזיק אותו ...
13 - לגדל ילד לעצמאות זה טוב מגיל 0.
14 - אריאלולי נרדם לבד, הוא גם לא צריך מוצץ (ילד שני אולי....??)
15 - איתמר קופץ לבד לבריכה, נותן הוראות לכל אחד איפה לעמוד ומה לעשות.
16 - אייבי נשלח להביא שלוקים פעמיים! בפעם הראשונה איתמר לא רצה את הצהוב :)
17 - צמיד מגן יתושים של PARAKITO הוא מוצר חובה לכל תינוק מעל גיל חצי שנה!
18 - שחרונת אומנם רק בת 3 חודשים אבל היא קיבלה קליפס PARAKITO על הלול ולא נעקצה :)
19 - להרגיל לשנ"צ מלידה!!! מהבית חולים!!! זה עובד!!!
20 - הגענו לצימר, נכנסנו לבריכה, יצאנו, התקלחנו, נמנמנו שנ"צ, התעוררנו, הכנו א. ערב, הלכנו לישון.
21 - התעוררנו בבוקר, אריאלולי קיבל בקבוק, איתמר עשה פיפי בשירותים ועבר לישון איתנו במיטה, חזרנו לישון עד 10 בערך, התעוררנו שוב, הכנו ארוחת בוקר, שוב בריכה, שוב מקלחת, שוב שנ"צ, חיממנו ארוחת צהריים - ערב העמסנו ונסענו חזרה.
22 - פעם ראשונה שאני נוהגת דוך עד הבית בלי עצירה, זה לקח לנו רק שעתיים.
23 - לא טעיתם, גם בדרך חזרה שמענו בריפיט A LA LA LONG של ידידינו מארלי!
24 - אריאל ישן כל הדרך.
25 - איתמר סיפר סיפור לכובע של מיקי מאוס, 
26 - איתמר ביקש מהכובע לא לזוז.
27 - יש מהמורות בדרך....
28 - נכון! איתמר צועק (!) על הכובע: "אמרתי לך לשבת בשקט ולא לזוז".
29 - איתמר חצי נרדם עד שראה טרקטור (הצעת ייעול לעובדי כביש 6, כשאתם מסיימים לעבוד תחנו את הטרקטור בחניה שלו ואל תשאירו אותו באמצע השביל לעיני כל הנוסעים בכביש 6....
30 - הגענו הביתה בשלום.
31 - החלפות חיתול, הלבשת פיג'מות ולילה טוב לכולם.
32 - קטע, אני בת 32....

היה כיף.
אין כמו המשפחה שלי הכי שבעולם!
היה סופ"ש מהמם,
טבילה קטנה לקראת שבוע בחו"ל.....


בתמונה:

רגעים קטנים של אושר...

0 תגובות
סופ"ש עם צמודים - כמה תובנות...
01/07/2017 21:03
ORFRIDMAN
אז נסענו למושב אמנון וחזרתי בחיים כדי לספר על זה.
אנחנו מטיילים הרבה בארץ, אנחנו גם נופשים הרבה בארץ (ובחו"ל), 
אז למה הסופ"ש הזה היה שונה?
קודם כל למי שיודע ולמי שלא אני נהגת יחידה בבית.
אייבי, בעלי, לא נוהג.
(לראייה, אפילו עשו עלינו כתבה ב"לאישה)

http://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4947404,00.html

ולכן, 
אם אנחנו עושים יום טיול אנחנו מתחשבים בי שצריכה לנהוג לבד הלוך חזור ותמיד זה יהיה יחסית קרוב....
כשאנחנו נוסעים ללילה זה היה (עד כה) עם ההורים שלי והאחים שלי ככה שתמיד יש מישהו שיכול להחליף אותי בנהיגה.

הפעם....
ההורים שלי בחו"ל {כבר חודש!!! כמה זה קשה, אוף :( ,  אבל הכי מפרגנת להם ותמשיכו לטייל ולבלות!!!!}
ואחותי נשארה בבית (היי, יש לה בית ריק - אבו דאבי דו).
ואחי וגיסתי נסעו איתנו (אבל היי, הם כבר הורים בעצמם...) - איזה כיף וכמה חיכיתי לרגע הזה!!!!
אז אין מי שיחליף אותי,
וכך יצא שנסענו לצימר לשישי שבת עם שני ילדים (שניים שלנו), איתמר בן השנתיים וחצי ואריאלולי בן העוד מעט 11 חודשים.

ולהלן כמה תובנות:

1 - קודם כל ולפני הכל אין כמו משפחה!
2 - איתמר, לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. ילד בן 2.5 שמתנהג כמו אחד המבוגרים.
3 - להרגיל את הילדים לשמוע מוסיקה שלנו (ולא דיג דיג דוג / טיף וטף / מה שזה לא יהיה) זה אחד הטובים במיוחד בנסיעות ארוכות.
4 - אפשר לשמוע את השיר של בוב מארלי "A la la long" בריפיט מרמת גן ועד מושב אמנון בכינרת!!!! (כן, זה בערך 200 פעמים בריפיט)
ועדיין להתלהב ולרקוד כשאפילו אריאלולי פעם בכמה זמן צועק לו מאחורה: "לללה".
5 - הכי טוב לנסוע "בלי כלום" ולקנות הכל בסופר. גם חוויה לילדים וגם פחות לסחוב :)
6 - סלאח דבאח במגדל זולים והבשרים שלהם טעימים.
7 - יש להם סנדלים של מיקי מאוס רק ב 10 ש"ח (נווט טו מיי סלף, להרחיק את איתמר ממוצרים של מיקי מאוס), כן. קנינו גם סנדלים.
8 - **לא כל כך חשוב** לאיתמר יש כבר 8 זוגות נעלי קיץ!!!
9 - צימר מהמם, "עץ הדעת" במושב אמנון, 2 צימרים בלבד, 
הבריכה פרטית שלנו, המדשאה פרטית שלנו, הכי כיף בעולם. אנחנו והקול של איתמר :)
10 - לרשום לחוג שחייה מגיל 3 חודשים - חובה לכל אחד!!!
11 - אריאלולי נהנה במים בלי גלגל ולא בתוך הבריכה המתנפחת, ככה, כמו שהוא, ומשפריץ מים על כולם.
12 - איתמר רק(!) בן 2.5 וכבר שוחה לבד!!!! ניפחנו גלגל וזוג מצופים והוא לא היה מוכן שנחזיק אותו ...
13 - לגדל ילד לעצמאות זה טוב מגיל 0.
14 - אריאלולי נרדם לבד, הוא גם לא צריך מוצץ (ילד שני אולי....??)
15 - איתמר קופץ לבד לבריכה, נותן הוראות לכל אחד איפה לעמוד ומה לעשות.
16 - אייבי נשלח להביא שלוקים פעמיים! בפעם הראשונה איתמר לא רצה את הצהוב :)
17 - צמיד מגן יתושים של PARAKITO הוא מוצר חובה לכל תינוק מעל גיל חצי שנה!
18 - שחרונת אומנם רק בת 3 חודשים אבל היא קיבלה קליפס PARAKITO על הלול ולא נעקצה :)
19 - להרגיל לשנ"צ מלידה!!! מהבית חולים!!! זה עובד!!!
20 - הגענו לצימר, נכנסנו לבריכה, יצאנו, התקלחנו, נמנמנו שנ"צ, התעוררנו, הכנו א. ערב, הלכנו לישון.
21 - התעוררנו בבוקר, אריאלולי קיבל בקבוק, איתמר עשה פיפי בשירותים ועבר לישון איתנו במיטה, חזרנו לישון עד 10 בערך, התעוררנו שוב, הכנו ארוחת בוקר, שוב בריכה, שוב מקלחת, שוב שנ"צ, חיממנו ארוחת צהריים - ערב העמסנו ונסענו חזרה.
22 - פעם ראשונה שאני נוהגת דוך עד הבית בלי עצירה, זה לקח לנו רק שעתיים.
23 - לא טעיתם, גם בדרך חזרה שמענו בריפיט A LA LA LONG של ידידינו מארלי!
24 - אריאל ישן כל הדרך.
25 - איתמר סיפר סיפור לכובע של מיקי מאוס, 
26 - איתמר ביקש מהכובע לא לזוז.
27 - יש מהמורות בדרך....
28 - נכון! איתמר צועק (!) על הכובע: "אמרתי לך לשבת בשקט ולא לזוז".
29 - איתמר חצי נרדם עד שראה טרקטור (הצעת ייעול לעובדי כביש 6, כשאתם מסיימים לעבוד תחנו את הטרקטור בחניה שלו ואל תשאירו אותו באמצע השביל לעיני כל הנוסעים בכביש 6....
30 - הגענו הביתה בשלום.
31 - החלפות חיתול, הלבשת פיג'מות ולילה טוב לכולם.
32 - קטע, אני בת 32....

היה כיף.
אין כמו המשפחה שלי הכי שבעולם!
היה סופ"ש מהמם,
טבילה קטנה לקראת שבוע בחו"ל.....


בתמונה:

רגעים קטנים של אושר...

0 תגובות
איך חוגגים לך יום הולדת כשאתה אינך?
17/06/2017 00:11
ORFRIDMAN
סבא,
היום יום הולדתך,
פעם ראשונה שיש לך יומולדת ואתה לא כאן!
כבר 7 חודשים עברו מאז שנפטרת. מטורף!!
מצד אחד זה נראה שרק אתמול הייתי אצלך בבית החולים והחזקנו ידיים ומהצד השני זה נצח שאתה לא איתנו.

איך חוגגים לך יום הולדת בלי להתקשר אליך על הבוקר?
איך חוגגים לך יום הולדת בלי לקנות לך זר פרחים? בלי שתשאל אותי:
"אבל למה פרחים? מה אני אעשה איתם? גם ככה הם ינבלו"
ואני אענה לך בשנים הראשונות: "שיהיה לך מה להריח" ובשנים שאחרי: "שתריח".
ונבוא אליך שבוע אחרי ונראה את הפרחים נבולים ותגיד לנו: "אתם רואים, אמרתי לכם שזה ינבול".

איך חוגגים לך יום הולדת בלי לשלוח לך מגש של פירות לדיאליזה?
איך חוגגים לך יום הולדת בלי לבוא אליך?
איך חוגגים לך יום הולדת בלי שאיתמר יבוא ויברך אותך: "מזל טוב, לבריאות (=בריאות) ועשרים (=עד 120)"??

זה בלתי נתפס!
היום עלינו לקבר שלך.
חגגנו לך יום הולדת בקבר,
הבאנו פרחים (שתריח), והדלקנו נר נשמה (אני הדלקתי לך גם אחד בבית, שיהיה לי לנשמה),

זה פשוט לא נתפס שאתה כבר 7 חודשים גר בקרית שאול,
זה לא נתפס שאני חודש וחצי גרה מול הבית (הקודם) שלך.
זה לא נתפס שהיית יכול לראות אותנו כל יום כל ה-יום מהחלון.
זה לא נתפס שאיתמר קורא מהחלון ואתה לא שם לענות לו.
וזה הכי לא נתפס שאי אפשר לחבק אותך יותר.

סבא שלי,
7 חודשים עברו!!
זו היום הולדת הראשונה (ולצערי לא האחרונה) שנחגוג לך בלעדיך.
אל תדאג, הבטחנו לזכור! ונזכור!.
הבטחתי שאיתמר יזכור - והוא זוכר.
כשסיפרתי לו הבוקר שיש לך היום יומולדת הוא ישר אמר:
"אמא, לסבא יוסי שבשמים יש יומולדת, את יודעת למה הוא בשמים? כי הוא נפטר..."
הלכנו לחלון של המטבח, זה שצופה לבית שלך והוא התחיל לשיר היום יום הולדת...
הוא כל כך מרגש סבא.
אם רק היית פה לראות מה נהיה ממנו היית משתגע!
היית אומר שהוא "וואחש".
והוא וואחד וואחש!!!
ויש לו פה, סבא... אחד הפיות אם לא ה-!!!
היית מתחרפן ממנו. באמת!

הלכת מוקדם מדי, ממש מוקדם.
רק התחלנו וכבר נעלמת.

סבא שלי
המונים של מזלים טובים
אוהבת והכי מתגעגעת שבעולם!!
אני.


בתמונות:
סבא שלי מנשק אותי בדרך לחופה
סבא שלי רוקד איתי בחתונה
(ולחשוב ששבוע לפני החתונה אמרו לנו שלא תצא מזה, התחננו לרופאים שיחזיקו אותך בחיים עד החתונה,
והנה, בבוקר החתונה השתחררת מבית החולים ובאת לשמוח איתנו),
סבא שלי מחזיק את איתמר, הנין הראשון והבכור שלו!
וסבא ואני אוחזים ידיים פחות מ 24 שעות לפני שהוא נפטר.



1 תגובות
אני זכיתי בו!
06/06/2017 11:56
ORFRIDMAN

לפני כמה ימים העליתי את הפוסט לאחת הקבוצות בפייסבוק שאני חברה בהן,

הפוסט זכה לאלפי לייקים ושיתופים, וחשבתי למה לא לשתף גם פה, 
בכל זאת, לא כתבתי כאן כבר הרבה זמן.....
מוכנים?!  הנה זה בא. 
 זה לא סוד שאני שמנה, זה גם לא סוד שנולדתי שמנה.... כל החיים הייתי שמנה. (גם אם לא לפי ההגדרות של שמנה אז תמיד הייתי יותר מאחרים, בכל אופן יותר מהחברות שלי ויותר מהחברה בחוגים שאני מסתובבת בהם).
 תמיד הייתי מקשיבה לאמא שלי, בקטע כזה שהייתי סומכת רק (!) על הדעה שלה, הייתי הולכת לקנות בגדים רק (!) איתה וכל מה שהיא אמרה לקחת ללב וישר יישמתי.
 מאז ומתמיד אמא שלי אמרה לי שלא מחמיא לי ללבוש שמלות / חצאיות, שזה יפה - כן, אבל אני תמיד אראה "חצי" במכנסיים.
היא חלילה לא השפילה אותי, מאז שאני ילדה תמיד פירגנה לי ולימדה אותי לאהוב את עצמי כמו שאני, אבל בעניין הלבוש תמיד העדיפה מכנסיים...

 אכן יש לציין שכל השנים הלכתי רק (!) עם מכנסיים. אין לי (ולו תמונה אחת) מהיסודי או התיכון או השנים שאח"כ שלי עם שמלה, היה לי משבר גדול לקראת החתונה.... לא רק שמלה אלא גם לבנה.
 ועברתי גם את זה (הייתה לי שמלה מהרסת, אהבתי את עצמי בשמלה לבנה ולא... לא הייתי משנה כלום אם הייתי מתחתנת שוב היום).

מקצרת לונג סטורי שורט,
התחלתי ללכת עם שמלות וחצאיות, קיבלתי הערות והארות מהסביבה, מהמשפחה וגם מאמא ומאבא שלי, ההערות כבר לא פגעו בי, אני כבר יודעת מה מחמיא לי יותר ומה פחות מחמיא, אין לי שום בעיה לא להיראות "חצי" כל הזמן (בטח לא בימים מאוד מאוד חמים).

לפני כמה ימים הלכתי עם הילדים להוריי, 
לבשתי ג'ינס וחולצה,
אבא שלי (בשנייה שנכנסתי בדלת) הסתכל עליי ואמר לי: 
"ואוווו, רזית!! כל הכבוד לך!"
(יש לציין שגם הוא תמיד פרגן לי ומעולם לא ירד עליי או חלילה השפיל אותי בגלל המשקל שלי)
אמא שלי אמרה לו:
"היא לא ירדה הרבה, היא פשוט בלי השמלות המגדילות האלה..."
ואני אמרתי לה:
"כן, אני לובשת ג'ינס... 
"


בעלי הגיע אחרי העבודה ישר להוריי, ואמא שלי אומרת לו:
"אתה חייבת להגיד לה להפסיק עם השמלות האלה וללכת רק עם מכנסים, היא נראית מעולה בזה, ממש חצי!"
והוא ענה לה:
"היא נראית מעולה בכל דבר, את יודעת למה? כי היא אוהבת את עצמה כמו שהיא ולא אכפת לה מה כולם חושבים. גם לא אני!"
מיותר לציין שזה ריגש אותי ברמות, שאמא שלי הייתה בשוק (בקטע טוב) והתקשרה אליי למחרת על הבוקר להגיד לי שהתגובה שלו ריגשה אותה ושזכיתי שיש לי בעל כזה!
אז כן, זכיתי!!  כן, התרגשתי מאוד מאוד מאוד!!  כן, אני סוף סוף אוהבת את עצמי  (גם בבגדים שפחות מחמיאים לי)! כן, לובשת רק מה שעושה לי טוב!! כן, לא אכפת לי מה אומרים!!
וכן, בעלי עדיין מעדיף ותמיד יעדיף אותי עירומה 
!


בתמונה:
אני והשומנים ההורסים שלי.
(מטפחת אותם כבר 32 שנים)



0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »