עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ביקורתיות זו מילה גסה.

משמע אני גסת רוח.
ביקורתית כלפי עצמי בצורה חסרת גבולות. (משהו בתחביר יצא לי לקוי)
כלפי הזולת זה כבר אחרת.
אני לא הם, הם לא אני- לכן פה הביקורת מתגמדת.

״מטפסת לי במעלה הגרון.
״אני אשמה״ זורם לתודעה כמו גל שנשבר..״
חברים
אביחיסופרת כוכבים
..
נמאס לי כבר לחכות.
לא רוצה עוד לחכות.
לא לאף אחד.
לא רוצה להשאר בעמדה האומללה הזאת.
ההיא שמחכה..
לא רוצה עוד להשאר.
להיות פה,
להרגיש מה זה פה.
לשמוע ולהרגיש מה זה באמת להשאר,
להשאר מאחור.
להשאר איפה שאני
ללכת על אדמה שלא מובילה לאן.
רק לא להשאר כאן.
סיוט

כשהסיוט הופך למציאות.
כשהיא רואה אותו,
את אותו אחד שרודף אותה בלילות.
עומד שם,ניצב ממש למולה,
מחייך את חיוכו השלו והבטוח כל כך.
כל מה שלא רצתה לחשוב,
מכל מה שחששה,
צועד לקראתה.
והיא?
היא עומדת שם משותקת מאימה.
אם רק הייתה חזקה יותר,
הייתה חושבת איך היא לעזאזל נפטרת מעצמה.
~

אדם לא נולד אמיץ בהכרח,
אולם הוא נולד עם פוטנציאל.
ללא אומץ איננו יכולים לשלוט בשאר המעלות בעקביות –
נדיבות, יושרה, רחמים או יושר.
מאיה אנג׳לו.
שוב נופלת..
09/02/2014 17:43
Forbidden
אני שוב נופלת. או שזה רק נדמה שלא ? אני פה, בדרכי למטה, מחכה לסוף הנפילה. אבל היא ? לא מוכנה להגיע להסתיים. פשוט ממשיכה עוד ועוד כלפי מטה. אני עוד נופלת, זו לא הפעם הראשונה. אינני רואה דבר. רק עוד ועוד אפלה סביב. לרגע ראיתי. אני בטוחה שראיתי. ראיתי אור, האור הזעיר בקצה התהום שנדמתה כאינסופית ? אני רואה אותה, ממש שם. מסמנת לי לשחרר ולהמשיך ליפול. אני רוצה להיות שם, להיות מוקפת באור התמים ההוא. להמשיך ליפול מטה. עזבתי את המוכר האחרון שאחזתי בו, וויתרתי עליו למען הלא מוכר, האור שנראה כ״כ ידידותי, וכ״כ מתאים. אני נופלת עדיין. אני צוללת, ושוקעת. אני כבר לא רואה את האור. רק שוב, אפלה סביב. ידעתי אז בתוכי שהיה אסור לי לשחרר, עכשיו אין לי דרך לעצור.
2 תגובות
להרדם.
09/02/2014 07:10
Forbidden
עיניי עייפות, כבכול התקופה שעברה. רוצה לישון,לישון עד אינסוף, לא לקום ולשמוע את הקריאות. קריאות של מילמולים ואף צרחות,ממלאים את תודעתי בכל רגע של נחמה. עין אחת נעצמת ובעקבותיה גם שכנתה. היא נרדמה.
0 תגובות
לא מפסיקה לקשקש. פשוט ככה.
04/02/2014 18:03
Forbidden
נמחק.. זה באמת היה קשקוש רציני..
0 תגובות
4.2.14
04/02/2014 15:54
Forbidden
תאריך נחמד. חודש אחרי היומולדת.לעניין.אני לא מבינה איך זה קורה לי.אני קוראת בלוג, חלקים מתוכו שנכתבו לפני שבע שנים לכל היותר.ואני כל כך מזדהה עד כדי דמעות. כן כן, נסיכת הקרח מזילה דמעת הזדהות ברגע זה.אותה בלוגרית בת ה21 שהתחילה לכתוב את הבלוג כשעוד הייתה בת 14-15, והיא עוד כותבת עכשיו.אני יום שלם קוראת ומסדרת לסרוגין את הכאוס שאחותי הכניסה לחדר שלי ( חשוב לציין יום שלם של השענות במחלה שחצי או טיפה יותר מחצי חלפה לה. ניסיון השארות אחרון בבית. רק לא לחזור לשירות, רק לא לחזור לשירות!)אני קוראת, שומעת שיר שהעלתה, ואני כ״כ מזדהה- עד כדי דמע. אני דומעת ומתרגשת.התרנגולת הפתטית יצאה.חייבים לאכיל את האפרוחים שלה אם רוצים להשתיק את הקרקורים.כל הלבטים, הכאב, הוא רק נכנס בי חזק.משגע את המחשבות שלי.איך אני, איפה אני, למה אני כזאת אני.לעזאזל.אני חייבת להתחיל להזדהות עם עצמי דרך עצמי, כמה שטויות בפוסט אחד...אני מחרטטת את חיי.המילים המיותרות שאני מוסיפה עכשיו רק מבלבלות יותר.מצטערת על החפירה, פשוט כ״כ התרגשתי.
0 תגובות
נשבר לו
04/02/2014 12:34
Forbidden
בדיוק כשנשברתי, הוא בא שבור והרוס. פניתי את עצמי מהבעיות שלי כדי לנסות להיות איתו, לעזור לו. הגיע כשכולו מרוסק, כמו שבחיים לא ראיתי אותו כך. כל התקווה שלו, כל מה שרצה - התנפץ לו בפנים. הבכי, הדמעות האלה שמביעות את כל הכאב שנאגר בתוכו. אני כ״כ רוצה לעזור, כ״כ רוצה להיות שם בשבילו ועדיין אין לי מושג איך. אמרתי שאם לא התממש הרצון, אז לפחות שההתמודדות עם המציאות תהיה לו פשוטה וקלה, ושבסוף יבין עד כמה שהוא נהנה. אמרתי שאני אוהבת ותמיד פה. אלו דברים כ״כ בנאלים שאם היו אומרים אותם לי הייתי ממלמלת בשקט ״בסדר..״ רק כדי לא להזכר בכאב. אבל אני באמת פה בשבילך. מוכנה לעשות המון כדי שתהיה קצת יותר מחויך. אני נשמעת כ״כ נואשת לעזור.. הגיוני כשאין לך מושג איך. אני פה.. רק מקווה שאמצא את הדרך הנכונה כדי לממש את ה״להיות כאן״.
0 תגובות
יותר מידי..
04/02/2014 11:46
Forbidden
-תגידי מה את עושה ? ״אני כותבת.״-מה כותבת ? כמה את יכולה כבר לכתוב מול הדבר הזה??!״אני כותבת וזהו.״-מה, את מתכוונת כותבת שירים ?״מחשבות, לא משהו שצריך לעניין אותך.״-אבל למה דווקא ככה? למה לא עט ודף?״כי ככה אני אוהבת.ככה נוח לי.״-את תמיד עושה רק את מה שנוח לך.נעשית כזאת עצלנית.״תודה. אני אסירת תודה.״-אבל כמה כבר אפשר לכתוב?״כל עוד הצורך קיים אני לא עוצרת.״-את לא מי שאת.״אני לא מי שאת חושבת שאני.״-אני מכירה אותך.״מוזר. בדיוק התכוונתי לומר ההפך.״-אני מכירה אותך.״אם זה מה שאת מאמינה בו.שאני כבר לא אני, שאת מכירה אותי..אז אולי תספרי לי מי אני? מה אני כבר לא?מה נסגר איתי? את הרי מכירה אותי.״-יש לך נשמה גבוה.(נחרה שלי)את היית ילדה כ״כ טובה, כזאת רגישה ומכבדת. כ״כ דומה לחברות הצנועות שלך, בקול בהופעה..״אז זהו, קבעת שהילדה הזאת מתה כבר?כי חבל שאין לי גם כמה מילים יפות להוסיף להספד הזה שלך..״(עיוות עובר בפניה. הנה מגיעה המתקפה.)-הלוואי ותחזרי מהר למקום הרחוק ממנו הגעת. עדיף לכולנו בלעדייך.נעצה בי מבט ארוך, אחד כזה מלא תוכחה רווי כאב וכעס.״אני אלך, אם זה מה שאת רוצה, אלך הכי רחוק מכולכם.״בראש שלי קול עוד לוחש״אני אוהבת אותך אמא שלי״ למרות הכל.
0 תגובות
לא תשתנה גם עוד מאה שנה.
04/02/2014 07:32
Forbidden
התכות אשמה מככבים בשמיים שלו כמו זיקוקים ביום חג. רק שהחג הזה, הוא איננו חגיגה, הוא סיוט. העננים מפליגים ברחובות השמיים האינסופיים, ללא מטרה להגיע ליעד מסויים. האשמה לבשה צבע, ובגד המתאים לו. היא הייתה שייכת לו תמיד. היא תמיד הייתה, ותהיה בתוכו. הוא האשם. הוא לרוב אם לא תמיד הסיבה לכל דבר. ראה עצמו מיותר לא אחת, שכח להרגיש אחרת.
0 תגובות
הלוואי והייתי מכירה יותר ממך את המנגינה ההיא
04/02/2014 07:29
Forbidden
צלילים מכוונים אין יפים מהם, ואין יותר מחריד כשמניחים את הקרובים והופכים אותם לסמוכים מידי.אני אוהבת לראות בעיניהם של אנשים את הכמיהה לפרוק את יומם בתוך ים של צבע בלתי נראה. טוב לדעת שמה שיוצא תחת יד הכלי גורם לאחרים להוריד אט אט את המסביב ולשקוע בקו התופס את מקום התודעה..
0 תגובות
חצאים.
03/02/2014 20:42
Forbidden
אני לא רואה בעיה בחסר או במקולקל. חצי חיים, חצי נפש, חצי עולם חצי. לקחת שברים עם מכנים שונים, לחבר אותם בכוח, בניגוד למה שהם, ליצור עיוותים. אי ראיית הבעיה פורשת וחושפת השתקפות לבעיה. אומנם חצי, אבל לא רואה. חצי שבור שהאמנתי שהוא שלם, עיוורון ? או חצי ראייה ? סביבה מעוורת, ׳את לא ראויה..׳ שמעתי לא פעם.. הם שוכחים - שאומנם אני כולי מלאה בשברים, שכולי חצויה לחצאים שלמים מרוסקים, אבל לב חצוי ? לא היה לי כזה עד שאמרו זאת. הוא היה שלם ,כך לפחות היה . לב לא שלם ? לב עם שבר ??! הוא כבר לא קיים, היה אחד - והוא היה שלם, במקום ליצור את העיוות הרגיל , לא נחצה לי הלב . הוא נתלה. בגללה.
2 תגובות
Deletion
03/02/2014 18:57
Forbidden
אני עשיתי את זה . מחקתי את החלק שהיה בתוכי, ההוא שיצא החוצה. הרסתי את מה שנבנה. אני אשמה עם חוטי חרטה שמושכים אותי לתוך האדמה. אני רוצה לא להיות. לא יכולה. עצרתי את כל מה שטעון . ואני יכולה. באמת שכואב לי. וזו אשמתי. ״כפוית טובה״ קורא הלב. ״סוף סוף עשית צעד נכון״ עונה בחזרה השכל. נמאס לי להיות נתונה לדרישות. לעצום עיניים וזהו . זה הכי טוב שאני יכולה לבקש עכשיו. רק לא להתמודד עם החלק שמחקתי.
2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
-

מזכיר לי את כל ההזדמנויות שכבר לקחתי.
אלה שאני יכולה לומר עליהם-
תשמעו שם,
ושם,
ושם,
ושם?
פישלתי.

-