עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אנרגיה חדשה
13/02/2016 20:45
Night Owl

כבר 11 יום לא כתבתי...ככה זה כשדברים משתפרים...נעלמת המוזה ;-)

למוזה יש נטייה לבקר רק כשהרגשות חזקים מאד...בין אם רגשות חיוביים או שליליים...כשהרגשות נעים להם אי שם על קו השוויון, משום מה המוזה נפקדת...

פברואר הביא איתו אנרגיה הרבה יותר קלילה מינואר, ואני הגעתי להשלמה עם המצב, נגמר התסכול, ונכנסה אנרגיה חדשה של עשייה...

ומתוך האנרגיה הזאת כנראה גם הגיעו ההזדמנויות שביקשתי...הגיעה הזדמנות לעבודה שחשבתי שנסגרה לפני מעל כחודש, ופתאום פנו אלי והאופציה נפתחה שוב...אני לא בטוחה במאה אחוז שזאת עבודת חלומותי, אבל אני בטוחה שהיא יותר בכיוון ממה שעשיתי עד היום...אז אני זורמת הלאה בשמחה והתלהבות, ויודעת שהיקום יביא לי את מה שצריך בזמן הנכון...

אמונה וקבלה...זה המפתח...

ובמקביל אני מתנדבת לי בכייף בכל מה שמרגיש לי תורם וראוי, והלב נפתח ומתרחב...

וכן, עוד יש עבודה רבה...עדיין אחיזת האגו ניכרת...אבל אני מתרגלת...מקפידה בכל יום לעגן את האנרגיות של המימד החמישי, אנרגיות של אהבה ואלוהות, בגופים שלי...זוכרת את החזון שלשמו אני פה, וממשיכה בתרגול של להכניס עוד אהבה וחמלה וענווה לכל מקום שאני יכולה...

אכן הרבה עבודה, אבל אני אופטימית :-)

ובחזרה לרגשות...אמנם אין רגשות חיוביים קיצוניים כמו שחוויתי בדצמבר האחרון, אך גם רגשות נמוכים כמו בינואר כבר לא כאן...יש שלווה והשלמה...מצפה להתגברות שלהן, יחד עם התגברות השמחה...


השינויים האנרגטיים ניכרים גם בפיסי...אני מוצאת שהגוף שלי מתחיל לבקש שינויים בתזונה...ואני הרי אוכלת די בריא...ומאד אוהבת אוכל...המחשבה על כך שהגוף לוקח אותי בכיוון טבעוני, על מנת לשמור על גוף אנרגטי יותר קליל, עדיין לא משמחת אותי במיוחד...הוויתור קשה, ובינתיים קשה לי מאד להשלים איתו ולזרום עם הגוף...

ויתור נוסף שהגוף שלי מבקש הוא להיפרד סופית מאלכוהול...ואני לא שתיינית כזו גדולה...הבקשה הזו כבר נוכחת בחיי תקופה ארוכה, ובשנה האחרונה מצאתי את עצמי שותה גג כוס יין בשבוע/שבועיים...לאחרונה אני מוצאת שהגוף שלי מגיב ממש רע אפילו לחצי כוס יין...ויין הוא אחת מאהבותי הגדולות...אני בהחלט מוכנה להוריד כמויות, אבל להיפרד ממנו כליל?? איך נהנים מארוחה טובה בלי כוס יין?


אכן, כנראה שבתהליך החניכות נדרשים לעשות וויתורים. והוויתורים על הנאות הבשר בהחלט קשים ולא טריוויאליים...

1 תגובות
אמונה
02/02/2016 23:30
Night Owl
עוד ראיון עבודה...אני דווקא מאד טובה בהם...מאד קל לי למכור את עצמי...ודווקא היום הרגשתי שכל ההתלבטויות הפנימיות שלי והחוסר רצון שלי לחזור לעבוד שוב בהייטק משתקפים בי כאילו הייתי שקופה...

זה כל כך קשה לחפש עבודה כשאתה לא באמת רוצה את העבודות שאתה פונה אליהן...

ואני בלופ סגור...מצד אחד לא רואה כרגע שום אפשרות שאני מצליחה להתפרנס ממה שאני באמת רוצה, ומצד שני כ"כ לא רוצה לחזור אחורה, לעבודה בהייטק שכל כך משעממת אותי מצד אחד, ומכלה מצד שני...ואני חייבת לצאת מהלופ ולא יודעת איך...

וכל עצות מביני הניו אייג' ובריאת המציאות כבר לא עוזרות...רק מתסכלות...והדבר היחידי שנותר הוא להשלים עם המצב...לקבל אותו קבלה אמיתית...אבל זה כל כך קשה...

ובשיחות עם המון חברים אני נדהמת כמה רבים נמצאים במצב דומה לשלי, אם זה רק במחשבה, ואם זב אצל מעטים גם במעשה...

יצרנו מציאות שמכתיבה לנו אורח חיים מסוים, ולרובינו כל כך קשה לצאת ממנו...לשבור את מעגל ההרגלים, את מעגל הנורמות, וליצור מציאות חדשה...ועם זאת יש כאלה שמצליחים...ואני מביטה בהם בקנאה, ואני יודעת שאין להם שום דבר שאין לי ובכל זאת...הם כבר שם ואני עוד פה...עם יותר שאלות מתשובות...


ואין שום קורס, שום סדנה, שום ספר שיעזרו...כבר קראתי את כולם...כבר שמעתי הכל...כל סדנה רק מביאה לי תחושה של דזה-וו...

ואני יודעת שיש דרך לפרוץ את הלופ, הרי חייבת להיות...זה לא יכול להמשיך כך. זה הרי לא ייתכן שנידונתי לעבוד בעבודה שאני לא אוהבת, בייחוד כשכבר הגדרתי לעצמי מה אני כן רוצה לעשות...


ממשיכה להאמין...שהיקום שולח לי מה שנכון לי עכשיו...שהכל לטובה גם אם אני לא מצליחה כרגע להבין איך...מה עוד נשאר לי חוץ מהאמונה?

0 תגובות
קואן
01/02/2016 02:34
Night Owl

שוב לילה...חוסר השקט שמתלווה לזה שכבר 2 בלילה ואני רחוקה מלהיות עייפה...

הראש כבר עייף מהניסיון של לפתור את הבעיות הקיומיות...בשבועות האחרונים אני מסתובבת שוב ושוב סביב אותה שאלה...אני יודעת מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה, וגם ובעיקר מה לא...ואיך שאני לא הופכת את זה אני לא רואה איך אני מתפרנסת ממה שאני רוצה...

ונכון, אני מפונקת ורגילה לחיים טובים וקשה לי מאד לוותר על זה, אבל גם כשאני מנסה לבדוק על מה ניתן לוותר, אני שוב ושוב מגיעה לזה שהחיים פה במדינה הזאת נורא יקרים, ואני באמת לא רואה איך אני חייה פה חיים סבירים מלעשות מה שאני באמת רוצה...

הרי "צריך לעבוד קשה בשביל כסף" זו רק אמונה...אמנם אמונה שקיימת אצל רוב האנושות, ובשל כך היא גם מגשימה את עצמה יפה יפה, אבל איך לעזאזל אני מפריכה אמונה שכל מה שאי פעם ראיתי ושמעתי מצדיקים אותה? איך מפריכים אמונה שהתודעה האנושית שלנו כל כך מאמינה בה, שהיא יוצרת אותה בכל רגע מחדש?

כן, יש כמה גורואים של ניו אייג' שטוענים שהם הצליחו לצאת מהמשוואה הזאת, אבל קודם כל הם לא גרים כאן בישראל, במדינה הכבדה והדחוסה הזאת, ותסלחו לי כל הציונים, אין לי שום דבר נגד ישראל, אבל אתם חייבים להסכים איתי שהמדינה הזאת לחוצה ומודאגת כל הזמן, אפופת רוחות מלחמה, ורוב האנשים עובדים פה ממש קשה בשביל לגמור את החודש...זה לא ככה בכל מקום...ואני בטוחה שגם פה נצליח לעשות שינויים בעתיד, אבל הכל מתחיל בתודעה, והתודעה היהודית שרויה באסונות שקורים לנו בכל דור ודור ואויבים שרודפים אותנו מזה שנים...ואני מניחה שיקח עוד קצת זמן עד שנצליח לנקות אותה...ועל כל זה גם יושב ה"אני לא אצא פראייר" הכל כך ישראלי...בכל שניייה אנחנו עסוקים באיך לעגל פינות ולנסות להשיג משהו יותר טוב ממה שהציעו לנו, ובדרך אנחנו לא שמים לב שאנחנו דורכים אחד על השני והיחידים שמרוויחים מזה אלה המנהלים של רפובליקת הבננות הזאת...קבוצה קטנה של בעלי הון...

וכן...היו לנו כוונות מדהימות כשהקמנו את המדינה, אבל בדרך לקחנו את הקפיטליזם האמריקאי כהשראה, והנה התוצאה...

אבל אם נעקוף את המצב הכללי, בסה"כ יש פה חבורה אנושית מדהימה, בדיוק כמו בכל מקום אחר על הפלנטה, ואני גם מאמינה שבאמת מציון תצא תורה, ושאנחנו נעזור להביא את השלום במזרח התיכון, ובעקבותיו גם שלום עולמי...

אבל בדרך לכל זה, איך לעזאזל מתפרנסים פה ממשהו שבאמת נהנים ממנו? מישהו יכול לעזור לי עם זה?

וכן, חזון ועבודת אמונות כבר עשיתי...כנראה לא מוצלחת במיוחד...;-)

אז שוב...משבר אמונה...בפעם השנייה השנה...לוקח אותי עמוק למטה, לתהומות הנפש שלי, שמוכרים לי היטב מהעבר. אני לא אוהבת לבקר בתהומות האלה, ועם זה נמשכת אליהן כמו מכור לסם שלו...הרגלי המחשבה הכה מוכרים...תחושת בית...הרחמים העצמיים...ואז דממה, עוצרת את העולם ובורחת. רק לא להיות פה...

האם השאלה איך אני מתפרנסת ממשהו שאני ממש נהנית ממנו ומלהיב אותי זה קואן?


2 תגובות
לילה
31/01/2016 02:50
Night Owl

לילה...זמן להרהורים...

הלילה תמיד היה הזמן היצירתי שלי...זמן למחשבות...

יש הרבה אנשים שמאד יצירתיים בבוקר...המון תורות ופרקטיקות מעודדות את זה...

לא אני...בוקר זו מלחמה. כל יום מחדש. המוח מתחיל לפעול אי שם בסביבות 10 והגוף עוד שעה שעתיים אחרי...

אני אוהבת את השקט של הלילה...אף אחד לא מפריע. לא קוטע את שטף המחשבות...אין טלפונים, סמסים, וואטסאפים...הכל שקט ומחכה לי ליצור משהו...

לאחרונה אני לא יוצרת כלום. מעין תחושה שאני לא באמת רוצה להיות כאן, שאני בעצם שייכת למקום אחר, ולא באמת ברור איך התגלגלתי לפה...

קצת מתסכל. הרי אני ישות בוראת...לפחות כך אני מאמינה...אז למה אני בוראת לי כזה ואקום?

בשנה האחרונה עפתי לי גבוה גבוה על פני תורות הניו אייג' והמידע הרב שהגיע מהישויות השונות. מתחברת לכל מילה, שואבת אנרגיה ומתחזקת, ומידי פעם מרחפת לי ברקיעים גבוהים, מסוחררת מאושר ואהבה...

ואז מידי פעם מגיעה הנפילה...נפילה לתוך היומיום הרגיל שלי מפעם, שעדיין כנראה מאד נוכח שם בפנים...כל הרגלי המחשבה הקטנוניים, הביקורת העצמית, האשמה...זה בעצם הפוך על הפוך...אם קודם הייתי אשמה פשוט מטעם זה שלא הייתי מספיק מוצלחת בשביל להשיג או ליצור מה שאני רוצה, עכשיו כשאני יודעת שאני בוראת כל רגע ושכל רגע הוא השתקפות של התודעה שלי התסכול רב מתמיד...אם אני יודעת הכל אז למה אני לא מצליחה לברוא את שנפשי חפצה?

וכן, אני מודעת לחוקיות של חוק המשיכה, אבל כשאני בזון הזה, אני לא באמת מצליחה להיות מה שאני רוצה לאורך זמן...המציאות מכה בפנים והאמונה נחלשת...ולפעמים גם האהבה העצמית לא מספיק חזקה בשביל להתמודד עם חוסר האונים...ואני מרימה ידי, נכנעת, נותנת ליקום לקחת אותי לאיפה שצריך...אבל בדרך אני גם קצת נעלמת...פיסה פיסה בכל פעם...עד שנותר איזה צל קטן פה במימד הזה, והצל הזה כבר לא רוצה כלום...רק לנוח...

ויכולות המנוחה שלי מרקיעות שחקים...אולי אני מתרגלת להיות מאסטר במנוחה? הלב אומר שלא...

אז נותר רק להמתין. להיכנע ולהמתין לבאות...ולקוות...כאילו יש ברירה אחרת....

היום חבר אמר לי שיומולדת 42 שלו גורם לו להרהורים קיומיים רבים...על איפה הוא בחיים, לאיפה הוא רוצה להגיע ומה הוא בעצם השיג...מעין יומולדת 40 מאוחר שכזה...

אמרתי שאני לא רואה בזה הרבה טעם...עשיתי את זה רבות בעבר. היום אני פשוט מבינה שאני פה כי פה אני צריכה להיות. גם אם עכשיו אני לא בדיוק מבינה למה. זו הנקודה המדויקת במרחב ובזמן שהיקום ואני תכננו ביחד, וכל מה שנותר הוא להישיר מבט ולנסות להבין מה אני רוצה שיקרה הלאה...ולא שמישהו מבטיח שזה מה שיקרה, אבל מה כבר נותר לעשות? לקבל את ההווה ולהמשיך ליצור. עם הכאב, אולי דרכו, כי כנראה שזה מה שצריך להיות כרגע...עד שתגיע הבהירות...לנשום ולחפש את הרגעים שאפשר להיות בהם אהבה...

לילה טוב :-)

0 תגובות