עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פוסט ראשון וארוך... :P
09/10/2014 22:06
מאי

הי אני מאי. סתם ילדה פשוטה, חח ילדה, כבר לא ילדה: בכל זאת התפתחתי, התבגרתי וגדלתי לעולם ההזוי להפליא הזה. אז מה אני עושה עכשיו? אני כותבת לי כאן רק כדי תחושת שחרור שכזו. מה באלי לשחרר אתם שואלים? באלי לשחרר רגשות שלילייים ואת כל החרא שאני סוחבת מעליי כל יום ויום שאני חיה ונושמת (אותו שיט) מהזה משנה מה אני יעשה כבר, יש דברים שמעבר ליכולתי אז אני פשוט פורקת פה. 


קיצר, מה רציתי להגיד? בכל אופן אני עוד בת 17 מתבגרת- מתוסבכת ווואלה אני לא יודעת מה לעשות כבר כדי לצאת מהצרות האלה, הצרות שסובבות אותי, מקיפות אותי ולא נותנות לי פתח יציאה- מקום מפלט מהסיוט. כן כן, אני יודעת שאני לא אישה בת 45 גרושה עם חמישה ילדים שחווה את משבר אמצע החיים אבל זה לא אומר שלא קשה לי. קשה לי ברמות שאף אחד לא מבין, אנשים יכולים לנסות להזדהות ועדיין לא להבין לגמרי את רמת הטירוף שאני חשה. 


היום שלי מתחיל בשש וחצי בבוקר, אותה רוטינה מסריחה כל בוקר: לצחצח שיניים, לאכול, להתלבש, להתאפר, להסתרק ואחרי שכל סעיף וסעיף בתהליך הזה בוצע כהלכה אפשר לצאת לבית הכלא שנקרא בית ספר. כרגיל כשאני מגיעה לבית הספר אומרת שלום לשומר הנחמד שלנו, הדבר החיובי היחיד ב"מוסד" הזה שאשכרה מחייך אלייך ומתכוון לזה. לאחר מיכן- הולכת במסדרון מוזיקה קצבית ברקע- תלוי במוד, ואז עולה בגרם המדרגות הראשון, השני, השלישי, הרביעי והחמישי! עד שאני מגיעה לכיתה המזורגגת הזאת- כן, זו עוד דרך לשגע פיזית ונפשית תלמידי תיכון ורק אחרי שעושים את כל הכושר הזה נכנסים לכיתה בסטייל: שיער פזור, תיק צד, משקפי שמש ואוזניות ( רק כדי לשדר תדמית שאני לא שמה זין ומצד שני שיהיה נחמד אם מישו ישים לב אליי ויזרוק מחמאה או שתיים ;) ). 


כעת, המורה נכנסת (במקרים שהמורה יותר מאחרת ממני היא נכנסת אחרי ובשאר המקרים אני נדפקת.).אחרי בלבולי השכל של המורה על מה שהיא ראתה בחדשות היום או על איזה נושא מפגר שהיא הקריצה מאין לי מושג מאיפה, מתחילות החפירות או לפי ה"הגדרה התקינה" של "בית הספר": שיעור. ככה זה נמשך כל היום, למזלי המציאו שלושה דברים מופלאים: פלאפון, אוזניות ומוזיקה- כשמחברים את כולם נוצר שילוב מופלא שמונע ממני להקשיב לזיוני השכל שמאכילים אותי מדי יום. בנתיים אני מתעדכנת בוואטסאפ עם החברים, צוחקת קצת, שומעת שירים ואז מגיעה ההפסקה המתוקה שנותנת לי 20 דקות של "אושר עילאי" בהתחשב שזה די מייאש כשאני אמורה להעמיד פנים שאני מקשיבה במשך פאקינג שעתיים. אחרי יום מתיש שכזה שנמשך עד שלוש בצהריים בימים טובים, חוזרת הבייתה זורקת את התיק מבלי שיהיה לי אכפת היכן הוא ינחת ושמה מוזיקה בפול ווליום מבלי שיהיה לי אכפת מה יגידו השכנים. שיעורי בית לא הצד החזק שלי, אז אחרי ארוחת צהריים זה ריקודים בכיף שלי, עוד התכתבויות בוואטסאפ – הכל ברוח הנוהל הרגיל. זהו יום שגרתי עבורי- וזה די מבאס שהמצב ככה. 


שגרה זה דבר מבאס ובאלי לשנות את הדברים, לא מזמן הייתה לי תגלית: אני רוצה להיות רקדנית מקצועית ולהצליח בזה. תמיד חלמתי על זה, אבל אף פעם לא האמנתי שאני אוכל להגיע לדבר כזה כי אני יודעת שאני טובה בזה בהתחשב שאני רוקדת נכון לעכשיו 13 שנה, אבל זה תמיד היה ברמה חובבנית במתנס השכונתי פעמיים- שלוש בשבוע שעה ומשו כל פעם לא משו רציני וכדי להיות מקצועית צריך לנשום ריקוד, אז אולי מחכה לי הרבה עבודה קשה כדי להגיע לזה אבל אני מאמינה שאני אוכל להשיג את המטרה הזו עם הרבה רצון וכוח הן פיזי והן נפשי.  


תמיד ראיתי את עצמי עם הגוף החטוב של הרקדנית רוקדת בלהקה שאני בראשה יחד עם שותף ושנינו מנהיגים את הלהקה ורוקדים ויוצרים ריקודים ברמה עולמית ואנחנו מצליחים בכל העולם, אוליזה לא נישמע ריאליסטי, ועדיין  זה החלום שלי ולרדוף אחריו יגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. אז, אני אנסה צעד אחר צעד לעשות מה שיבכולתי כדי להגיע לזה, בין אם זה לעשות הרבה כושר  או ללמוד מהאינטרנט דבקים חדשים שלא ידעתי על ריקוד אני יעשה מה שצריך ומי יודע אולי אחרי שאני יסיים ללמוד אני אתחיל לחסוך לקראת לימודים במכון וינגייט או משו כדי להיות מקצועית. בנתיים מקווה לטוב, ויכול להיות שחפרתי לכם וזה או שמה שכתבתי פשוט לא מעניין פשוט רציתי לכתוב מה שבאלי ובהמשך מי שירצה לקרוא, תכירו אותי יותר טוב ;)


0 תגובות