עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אז ככה, קוראים לי חוף, אני ילדה שאוהבת מאוד לכתוב, אז כאן אני יעלה כמה סיפורים קטנים...
מקווה שתאהבו!;)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2013  (2)
פרק 1+2
27/06/2013 14:02
חוף

אז לפני שאני מתחילה, תדעו, שאני אוהבת לא תמיד להיצמד לכל מה שהגיוני בסיפורים שלי. הרבה פעמים תראו שלא הכל תמיד מסתדר, ואין מצב שזה היה קורה במציאות. אז אם תראו משהו שלא הגיוני כאן, תבינו....:)

 

טוב, אז את הסיפור הזה חילקתי לפרקים קצרים, אני יעלה עוד פרק בכל יום חמישי ושלישי.
אז בגלל שזאת הפעם הראשונה (!) אני יעלה לפה שני פרקים, רק הפעם... :)  :

 

--(אין לי עוד שם לסיפור, אם תחשבו על משהו תגיבו)--

פרק 1:

"אבל קרקר!" אור אמרה "אל תלכי! אני אתגעגע אליך!"
"אני מצטערת" אמרתי לה "אני גם לא רוצה ללכת. אבל אני חייבת. אני אפגוש אותך כל חצי שנה..."
"מבטיחה?" היא שאלה
"כן" אמרתי וחיבקתי אותה
"נו, קרן,  את באה כבר?!" רן צעקמהקומה למטה
"אני באה, רן" אמרתי
 "ואור", רן המשיך "כבר מאוחר. את כבר צריכה להתחיל להתארגן לגן, טוב?"
"טוב אבא!" אור ענתה
"בי קרקר!" היא אמרה וחיבקה אותי
"ביי אורוש" אמרתי וירדתי במדרגות.
רן חיכה למטה, מוכן לנסיעה.
"כמה זמן לוקח לך?" הוא שאל
"סורי...."אמרתי
הוא יצא מהבית ונכנס לאוטו
גררתי את המזוודה שלי והכנסתי אותה לאוטו
אני אתגעגע מאוד לבית הזה. ולאור. ואפילו לרן.
התיישבתי במושב האחורי וחגרתי את עצמי. התחלנו לנסוע.
"את באה??" רן אמר "הגענו"
התעוררתי אחרי נסיעה של 5 שעות מדרום הארץ לצפון...
הוא הביא לי את המזוודה
"מחכים לך. בואי, אני אלווה אותך" יצאנו מהאוטו ונכנסנו למקום.
הוא מוקף בגדר עץ ירוקה ישנה, עם המון עצים ודשא. מקום ממש ציורי...
"היי, אני שמחה שבאתם. את בטח קרן, ואתה רן. קרן, חכי פה, אני אשמח לדבראיתך, אבל אני צריכה לדבר עם רן
קודם כל" אישה אחת אמרה לנו.
התיישבתי על הדשא.
הסתכלתי מסביב.
כל-כך שקט פה, בניגוד לחיים בעיר הגדולה...
אחרי בערך 20 דק' האישה חזרה שוב, רן אמר לי להתראות ונסע.
"שלום קרן, נעים מאוד לפגוש אותך! אני נילי, בעלת הבית, כל בעיה שיש לך-את יכולהלפנות אלי. בואי, אני אעשה
לך סיור במקום. בת כמה את?" היא שאלה
"אני בת 15 וקצת" עניתי
נכנסנו לבית ענקי, בסגנון עתיק, ישן כזה.
 פשוט מושלם.
היא הראתה לי את המטבח והסלון, ואז עלינו למעלה.
"הנה החדרים" היא אמרה "יש לי חמישה ילדים. שלושה בנות ושני בנים. דינהואיתי בגיל שלך, כל השאר קטנים יותר.  כלחדרי השינה נמצאים בקומה הזאת. החדר שלך בסוף המסדרון, ימינה. אני ארד למטה, אתתתמקמי. אם תצטרכי משהו תקראי לי"
"תודה" אמרתי
החדר ממש מדהים.
פרקט עץ יפה, עם חלון גדול עם וילונות דקים בצבע ירוק בהיר.
פרקתי את המזוודה והכנסתי את הבגדים לארון.
גמרתי תוך חצי שעה.
אין לי כוח עכשיו לרדת אל הנילי הזאת...
אין לי כוח לכלום. כואב לי הראש.
נשכבתי על המיטה ונרדמתי.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

פרק 2:

" "קרן, בוקרטוב מתוקה, צריך ללכת לבית הספר" אמא אומרת ומנשקת אותי על המצח.
"אבל אני לא רוצה לקום" אמרתי
אמא מדגדגת אותי ומלבישה אותי.
"בואי לאכול ארוחת בוקר" אמא אומרת
"טוב" עניתי והלכנו למטבח
אבא יושב על הספה, שותה קפה וקורא עיתון
"בוקר טוב חמודה" אבא אומר
"GoodMorning
!" אני עונה
"לא. בחוץ תדברי אנגלית כמה שאת רוצה, אבל בבית הזה מדברים עברית" אבאאמר
"טוב, בוקר טוב אבא!" עניתי.
התחלנו לאכול.
דפיקות בדלת.
"אני אפתח" אבא אומר
הוא חוזר אחרי כמה דקות עם פנים לבנות
"אוי לא..." אמא אמרה " אני אקח את קרן ואחזור "
אבא נישק אותי
"בואי קרן" אמא אמרה
"לא רוצה. אני רוצה להישאר עם אבא" אמרתי
"קרן. זה לא זמן למשחקים. בואי איתי. עכשיו!" אמא אמרה
באתי אחריה. יצאנו דרך החלון.
ירדנו במעלית והתחלנו לרוץ.
"אמא, אבל הגן בכיוון השני" אמרתי
אמא שתקה.
נכנסנו לאוטובוס וירדנו אחרי כמה תחנות
הגענו לצריף קטן, שמעולם לא ראיתי קודם לכן.
פתחה לנו אישה זקנה ומוזרה.
נכנסנו. אמרו לי לחכות.
האישה ואמא נכנסו לחדר צדדי.
הם התחילו לדבר.
אחרי רבע שעה אמא נישקה וחיבקה אותי חזק.
"ביי קרן" היא אמרה ויצאה

"אמא!!!"צעקתי ורצתי אחריה,
אבל כבר לא ראיתי אותה.
נכנסתי לצריף עם האישה.
היא הובילה אותי לעוד חדרון עם מיטה קטנה.
"זה החדר שלך בינתיים" היא אמרה
יצאנו מהחדר.
היא נתנה לי כמה דפים וציירתי.
ציירתי את אמא, אבא ואותי.
לא ידעתי מה קורה כאן, אבל ידעתי שאמא ואבא עוד יחזרו. הם עוד יחזרו!
גרתי אצל האישה כמה שנים. בקושי דיברנו. אני אפילו לא יודעת איך קוראים לה.
יום אחד היא באה אלי עם מזוודה חדשה שמלאה בבגדים חדשים ויפים.
"בואי איתי" היא אמרה.
הגענו לשדה התעופה, ומשם טסתי מניו יורק לישראל.
חיפשו קרובי משפחה שאני אוכל לגור אצלם, והיחיד שמצאו שם היה רן, הבעל של האחייניתשל אבא שלי.
גרתי אצל רן, מימי אשתו ואור, הבת שלהם, במשך שנה וחצי,
הגעתי אליהם בדיוק באמצע חופשה משפחתית, ודי הרסתי אותה בטעות......
ואז, הם כנראה מצאו מישהו קרוב אלי קצת יותר, ורן הביא אותי לכאן.
אני בחיים שלי לא ראיתי את נילי. אין לי מושג מי זאת.
אבל בדבר אחד אני בטוחה,
אמא ואבא עדיין יבואו. הם עוד יחזרו. אני יודעת את זה!"
התעוררתי.
דמעה קטנה ירדה לי על החי. ניגבתי אותה מהר.
ירדתי למטה.
"שלום, אני רואה שקצת נמנמת. בואי, שבי קצת, הילדים עוד מעט יחזרו מבית הספרואני אציג אותם בפניך" נילי
אמרה
התיישבתי על הספה בסלון.
מי זאת הנילי הזאת? מה הקשר שלה איתי?

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

חחחח....יצא לי ארוך קצת....

12 תגובות
היי לכולם!
26/06/2013 22:51
חוף

לכל הקוראים!!!

טוב, אז היי! אני חוף, ואני מאוד אוהבת לכתוב סיפורים.

החלטתי להקים בלוג, שאני יעלה אליו כל מיני סיפורים קטנים שרשמתי...

לא רעיון כלכך מקורי-אבל אני מקווה שתאהבו!

-♥-

חוף;)

0 תגובות