עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 13 וחצי מהמרכז, כמעט 14, עולה לח'.

נערה נוסטלגית, אוהבת לחזור למקום המוכר והטוב, הרזונת הקטנטונת הזאת שתמעכו בדרך לאולם ספורט. חולת סרטי אימה, קומדיות. אוהבת לצייר, בעיקר גרפיטי, גרפיטי זו אהבה. אפשר לומר שאני ציונית. באה ממשפחה מסורתית עד דתייה. חולמת על משפחה גדולה. מאוהבת במישהו שיורק על האדמה שאני פוסעת עליה. חולת מוזיקה, לא מגבילה את עצמי לז'אנר אחד.

בקשה מיוחדת...? חוץ מזה שההורים שלי לא ייכנסו לכאן אין לי בקשות נוספות.


מודל לחיקוי? אפשר להגיד שסבא. כן, סבא. האדם הכי חכם שהכרתי ואני עוד אכיר.

תכונות שאני אוהבת בעצמי?
אולי זה נקרא שחצנות אבל...בכל זאת
-כתיבה
-ציור
-מציאותית
-לא מוותרת
-חולמת בגדול

תכונות שאני שונאת בעצמי?
-שקופה מדי
-חלשה
-נשברת
-מתאהבת בקלות
-מגושמת

מה עוד אני שונאת? שגיאות כתיב יכולות לחרפן אותי. בשפת היום יום גם אני לא שמה לזה אבל כשזה מגיע לכתיבה זה מעלה לי את הפיוז.
כתיבה בשבילי זה...אני לא יכולה להגיד שזה דבר קדוש, רק ה' קדוש אבל כתיבה היא בהחלט אחד הדברים ה...בעלי משמעות וערך בעולם הזה.
כן, משמעות וערך,וכבוד. מספיק טוב לא?
חברים
TigerLily
נושאים
ווידוי
31/08/2013 11:51
Makena

טוב, אני שומרת את זה הרבה זמן

אבל יש לי ווידוי

בזמן האחרון עברתי תקופה מבלבלת מאוד

זוכרים את הבלוג של נונה (אדריאן)?

כן?

אני דיי מקווה שכן

אז ככה:

קיבלתי תגובות לא כל כך טובות אז החלטתי לפתוח בלוג חדש לגמרי שאף אחד לא יידע מי זו אני

אבל התחרטתי, אחרי שראיתי עד כמה נתמך היה הבלוג הזה

והחלטתי לחזור לבלוג הזה

מחדש

ולכן בזמן הקרוב אני הולכת להפוך את הבלוג הזה(מאקנה) לבלוג של נונה ולהכניס בפנים את שאר הפוסטים

למקרה שלא הבנתם:

אני היא נונה, מהבלוג נונה

ופתחתי בלוג חדש כדי שלא יידעו מי אני

עכשיו החלטתי לחזור

הפתעתי אתכם?

3 תגובות
המכתב ששבר אותי
31/08/2013 11:36
Makena
משפחתי

ביום השני לבצפר המורה חילקה לנו דפים

היא אמרה לנו לכתוב לעצמנו מכתב ממישהו שהיינו רוצים לקבל ממנו

לדוגמא: למאקנה מאימא, וממש לכתוב את המכתב הזה

בלי לחשוב פעמיים התחלתי לכתוב מסבא

היו לי דמעות בעיניים ושאלתי אולי עשר פעמים אם מישהו הולך לראות את המכתב הזה

סיימתי לכתוב את המכתב והרגשתי סוג של הקלה כזו

אבל המועקה חזרה

המועקה של סבא

4 תגובות
ספירת מלאי- שבוע ראשון ללימודים
30/08/2013 12:52
Makena
ספירות מלאי

שוב צועקים על המורה להיסטוריה, המורה לתנ''ך מאכזבת, חולצה אדומה, עזב, קושי, עוגיות, הכנה לחג, פרווה נושרת, התאריך לעזיבה קרב, מצחיק אותי, לקח אותו, עדיין לא חדש, צוברת כוחות, מתגעגעת לשמש, בולעת מילים,משקה ירוק, משחררת מחמאה, ''אני סותרת את עצמי'', מיואשת מלחפש עבודה, קשה משדמיינתי, דחיפות, הסעה צפופה...

 

חטיבת מרכז- כיתות ז' משתלטים על הבצפר

הבוגרים עזבו

 

לא כתבתי פה כמה ימים, הייתי עסוקה, לפחות יש לי את סוף השבוע

 

 

0 תגובות
ושוב צועקים על המורה להיסטוריה
30/08/2013 12:43
Makena
בצפר

שלושה ימים ראשונים לבצפר וכבר שיעורים ומבחנים..טוב, למה ציפיתי? כיתה ח'

הכרנו את רוב המורים שלנו, די התאכזבתי מהמורה לתנ''ך. כולם אהבו אותה כי היא לא מביאה שיעורים,

היא מצחיקה, היא מגניבה... אין לי שום בעיה אם היא תהיה מורה של שיעורים אחרים אבל תנ''ך? זה השיעור האהוב עליי

שלא תטעו, אני לא אוהבת לעשות שיעורים, לא אוהבת מבחנים או ללמוד בכללי אבל בשבילי לעשות שיעורים בתנ''ך זה כיף.

כן, זה כיף. השיעור היחידי שאני טובה בו חוץ מאומנות.

אם מדברים על אומנות אני כבר מחכה ליום שלישי, לשיעור הראשון. את המורות לאומנות אני כבר מכירה בכללי ורוב הסיכויים שזו

תהיה אותה מורה כמו שנה שעברה.

מה עוד...?

לקירא יש אהוב חדש,

הילד שאותו חיבבתי, שעזב את הכיתה שלי, חשבתי שהעזיבה שלו לא תהיה כה קשה לי,

היא הייתה די צפויה אם לומר את האמת, אבל זה היה יותר קשה ממה שציפיתי. אני מקנאה בקירא שמצאה לעצמה

אהבה חדשה, שאוהבת אותה בחזרה... מסתבר...

קיטן מתחילה להימצא בשכבה, איילה זורחת אבל עם שיעורים עד מעל לראש וריטה? כרגיל.

כנראה שבאמת חיבבתי את אותו הילד ומאז שהוא עזב נשארתי עם האפשרות היחידה והבלתי אפשרית שלי, אותו נער שהתאהבתי בו מאז היסודי. לאט לאט הגורל זורק לי רמזים שהוא רוצה אותי מיועדת רק בשבילו.

ושוב צועקים על המורה להיסטוריה 

אין לי מושג מה המשפט הזה אומר אבל הייתי חייבת להוסיף אותו

2 תגובות
כן...חזרנו
28/08/2013 15:53
Makena
בצפר
שמתי לב שבכלל לא כתבתי כאן ביום הראשון ללימודים.
אז איך הוא היה? אם לומר את האמת, לא תאם את ציפיותיי.
תיארתי לעצמי דבר אחד וקרה דבר אחר.
ההרגשה הייתה כאילו עברנו בסף הכול סוף שבוע, הפסקה קצרה והנה חוזרים לשגרה, שום דבר לא השתנה, הכול חזר למקומו.
אין ילדים חדשים בכיתה, אנחת רווחה בשבילי.
אבל יש כאלו שעזבו, על אחד מהם הצטערתי, ילד שדי חיבבתי, לפחות לא התאהבתי בו. 
לאט לאט אני מבינה מהגורל שהוא רוצה אותי מיועדת אך ורק לאחד.
כנראה שזכרתי רק את הדברים הטובים ושכחתי את הרעים, שזה דבר חדש בשבילי.
הציפיות היו גבוהות ואופטימיות והתוצאות היו רגילות ואפילו גרועות מעט יותר.
כשיצאתי בבוקר הרגשתי כחלק מתהלוכת ענק, אנשים יצאו מכל קצוות הרחובות.
בתחנה שלי אין חברות, כולם מדברים, נרגשים ומה אני? יושבת בצד מחכה שהאוטובוס יגיע.
עליתי אליו, התחלה לא טובה במיוחד...חברים?אוטובוס שני לא כדאי לפספס
הגעתי לכיתה, כרגיל, אותן חברות, כמה הפתיעו אותי, וכמה הפתיעו אותי לרעה.
מצאתי את קיטן, עברה לבית הספר שלנו השנה.
חברה שחשבתי שהייתה לי, עברה לצד האחר, פופולאריות , ואני כבר לא מעניינת.
כיתה ח'? בהצלחה


2 תגובות
שיגוע נושן
25/08/2013 13:24
Makena
העולם שלי
מה עובר עלייך? אל תשאל, אני מציעה לך לא להיכנס לעולם שלי

אובססיה
אובססיבית מלידה, במיוחד עם כל הטכנולוגיה של היום אני מרגישה חשופה מדי, מסתירה את הרמקול בפלאפון כשאני מדברת עם חברות, פוחדת להעמיק יותר מדי בהודעות טקסט, בקושי מדברת בחוץ, הרגשה כזו שאוזן של אדם מונחת בכל פינה.
עוד מילדות, דמיינתי בטירוף שהכיתה/ של הגן שלי מסתכלים עליי יום ולילה כחלק מחייהם. הרגשתי רדופה, ובאמת האמנתי בזה שהמצלמות מלוות אותי ומבעדן אותם האנשים שלא הייתי רוצה בחיי.
שרואים אותי, יודעים הכול, בגלל זה אני מתעקשת להישאר אטומה, שקיפות אף פעם לא הייתה תכונה טובה. הצעד הראשון לחולשה הורגת היא השקיפות הזו. ולצערי עברתי הרבה אירועים בחיי שבהם חששותיי התממשו. היום אני משלמת על התכונה הגרועה הזו. יש שתי הגדרות לשקיפות. ושניהם נפשיים ולא פיזיים. אבל ההפך הגמור.
השקיפות הזו שבה את קלה לקריאה, יודעים עלייך הכול לעומת השקיפות הזו שלא שמים עלייך, את לא קיימת בעולם שלהם
אני חוויתי את שתיהן אבל יותר מהראשונה, אני לא בודדה ויש לי חברות
יש לי מה שאני צריכה

אגב, עיצוב חדש

4 תגובות
בדיקת דם ועיצובים חדשים (לא מופיע בפוסט)
25/08/2013 12:49
Makena
עצבים


טוב נו, אני לא מתה על דם, אני לא יכולה לראות מכות, או דם או כל דבר דומה, זה מעביר בי צמרמורת (מה שקורה לי עכשיו). חוץ מסרטי ערפדים, במקרה כזה אין לי בעיה, כנראה בגלל חוסר הריאליות. למרות הכול אמרתי לעצמי, טוב זו לא הפעם הראשונה שאת עושה בדיקת דם, את תתגברי. בדרך כלל אני עוצמת עיניים ומחכה שהבדיקה תעבור. הפעם לא. בהחלט לא. בהתחלה האחות לא מצאה את הוריד, קשה למצוא אצלי ורידים, השאירה את הזרוע מדממת (סליחה אם הגעלתי) ועברה לזרוע השנייה גם שם השאירה אותי מחוררת וחסרת ורידים. הם קראו לאחות נוספת, גם היא חוררה אותי בכאבים עצומים. לא עבד. הם קראו לרופא המתמחה, ממשיך לחורר ולהכניס את המחט יותר עמוק ויותר כואב. התחלתי לצעוק. ''אל תבכי'' הוא אמר לי. אני שונאת שאומרים לי לא לבכות כשאני לא בוכה. לכל הרוחות אתה רואה אותי בוכה עכשיו?!


 ואז הגיע הקטע הנורא מכל, היד. הם החליטו להשאיר את הזרועות שלי מדממות, מטפטפות דם על הרצפה ולדקור את גב היד. זה היה כאב נוראי, עצום וחד. וזה לא היה קצר. צעקתי, בעטתי, הייתי במצב קשה, והמחט לא יוצאת מהיד. זה לקח זמן עד שהוציאו את הדבר הזה מהגוף שלי, הכאב לא נפסק. יצאתי מהקליניקה והתחלתי לבכות. אכן טראומה,קודם לא אהבתי בדיקות דם ועכשיו אני לא סובלת בדיקות דם. אני לא יודעת מה יקרה בפעם הבאה שאני אצטרך לעשות אחת, זה לא יהיה נעים.


וכל זה בגלל אישה אחתשלא אזכיר את שמה, האישה הזו אחראית לכל הבעיות שלי, איזו רופאה אחת שהכניסה ליג'וקים למוח, בלבלה אותי לגמרי וגרמה לי לעשות בדיקת דם שבכלל לא הייתי צריכה,אותה בדיקת דם נוראית שעשיתי היום. 


סליח אם הגעלתי אבל... הייתי חייבת להוציא את זה. 

אתם יודעים מה הרגיע אותי? חזרתי הביתה, לבד וחשבתי לעצמי... על משהו שתמיד גורם לי להתאפס. ממשיכה לבכות אמרתי לעצמי ''לעזאזל מאקנה!! את הולכת להיות בקרבי, אנשים חזקים לא בוכים!'' מייד הסטירה הזו הכתה ונזכרתי במה שאימא שלי אמרה כשהיא טיפלה לי ברגל. צווחת ובוכה. ''ואת עוד רוצה להיות בקרבי...'' צודקת. אנשים חזקים לא בוכים. 

2 תגובות
המלחמה של קווין-פרק 5
23/08/2013 22:26
Makena
המלחמה של קווין
המלחמה של קווין-פרק 5

''נייקי'' אמרתי לעצמי
חייכתי, חיוך פנימי כן? אני לא מרבה לחייך.
אין לי סיבה. 
יש לי ראייה חדה, קלטתי אותו, מהמרחק הלא כל כך רב שעמדנו.
הוא היה לבד בחוץ אבל הרגשתי שיש עוד אנשים בתוך המבנה הזה שהוא עומד מחוצה לו.
מה הוא עשה בחוץ? מה שחשבתי שהוא. עישן סיגריה והסתכל לאופק. 
לא התאפקתי מלצעוק.
''נייקי!''
הוא נראה מתוח ודרוך. סובב בחדות את ראשו לעברי. אחז בצוואר, הפנייה החדה הזו גרמה לו לכאב.
אני מכירה את זה מקרוב.
התקרבתי אליו, הוא נראה מופתע, לא חייך, קצת בהלם הייתי אומרת.
''את עקבת אחריי?'' הוא נראה רציני
''מה נראה לך?'' כעסתי עליו, מה הוא חושב שאין לי מה לעשות בחיים?
''שכן'' עכשיו חיוך קטן עלה במורד שפתיו
''טוב אם זה מה שאתה חושב'' השפלתי את מבטי, לא רוצה לראות את החיוך היפה שלו...קווין על מה את חושבת לכל הרוחות?!
''חיפשתי מקום ללילה, הסתובבתי קצת בעיר, הגעתי לשדות ומשם אלייך''
''אה'' הוא נראה מבויש
הייתה שתיקה קטנה שבה חלקנו מבטים קצרים ומבוישים לבין בהייה ברצפה
''מה זה המקום הזה?'' לרגע שחכתי ליד מה אנחנו עומדים
''אפשר לסמוך עלייך?'' הוא הרים את עיניו
''הייתי אומרת שלא'' חייכתי חיוך ממזרי
''לא יודע למה אבל את נראית לי אחת לעניין'' עכשיו הוא נראה הרבה יותר בנוח מאשר הדריכות שאחזה בו מקודם''רק שתדעי, אני לא אומר את זה הרבה''
הוא הכניס אותי לתוך המבנה המואר באורות הצבעוניים ובחלונות המכוסים וילונות
סוג של זולה בעלת חמש קומות, נערים, פחות או בטווח הגילאים שלי רוקדים, שרים, צוחקים, מעשנים ומדברים בקולי קולות
אורות מרקדים בכל מקום, מוזיקה חזקה, מכל כיוון מוזיקה אחרת, מצד אחד נערים הולכים על הקירות, מצד שני נערים קצת יותר גדולים ממני משחקים עם ילדים קטנים, אני חושבת שגם תינוק היה שם באותו רגע
המקום היה סוג של בית נטוש שהפכו אותו לזולה מדהימה
''וואו'' הייתי בשוק
''אוהבת?'' לא הסתכלתי עליו אבל שמעתי את החיוך הרחב בקולו
''וואו'' לא יכולתי לדבר
הנערים חדלו לעשות את מעשיהם ושמו לב שאני שם
''היי!!'' הם צעקו לעברי, לא בנחמדות גדולה במיוחד
''מישהי חדשה?'' אחד הנערים קם ממקומו, דרוך וקשוח
''גנבת?''נערה אחרת בחנה אותי 
''מייסון מה אתה אומר?'' אחד הנערים שדיבר עם חבריו קודם לכן באחת הפינות השקטות הרים סוג של אקדח מוזר שכזה
''מייסון?'' הסתכלתי על נייקי, מבולבלת
הוא השפיל את מבטו
''אל תעשו כלום!'' הוא הרים לעברם יד ''תכירו את קווין, אחת משלנו''


0 תגובות
בית קברות
23/08/2013 14:39
Makena
משפחתי
עכשיו חזרתי מבית הקברות בירושלים
נסענו לקבר של סבתא רבה שלי
אני בחיים לא הכרתי אותה, היא נפטרה לפני שנולדתי, בשיבה טובה
עברנו באותו בכבישים שמחלקים את בתי הקברות
עוד קומה ועוד קומה ועשרות אלפי קברים הופיעו בפניי
זו הייתה הרגשה כל כך...קשה
כאילו ראיתי מול העיניים שלי ברגע זה עשרות אלפי אנשים מתים
ועוד קבר ועוד קבר...

בחיים שלי לא הייתי בקבר של סבתא רבא
הגענו לחלקה המתאימה והתחלנו ללכת, עברנו בין אלפי קברים, כמעט דרכתי בטעות על קבר אחד שהיה ממש מתחתיי, מכוסה בחול, כנראה קבר ישן במיוחד
הקבר שלה היה בסוף החלקה
הוא לא היה נקי כל כך, אימא ישר התחילה במלאכה וניקתה את הקבר, שפשפה אותו עד שיבריק, זה היה קשה ואבא עזר לה
היא אמרה לי לחפש אבנים כדי לשים על הקבר-לכל אדם שלא נמצא עכשיו איתנו, אחים, דודים, סבתא, אחים של סבתא, לכל אחד לקחנו אבן ושמנו אותה על הקבר.
כל אבן מייצגת את אותו בן המשפחה שהיה רוצה להיות עכשיו ליד הקבר ולא יכל להגיע

אימא הדליקה שתי נרות ואבא התפלל
עלו לי דמעות בעיניים, לא יודעת למה, ההרגשה הזו של בית הקברות כל כך דיכאה אותי
אימא חיבקה אותי ואבא התפלל בשקט
היה קר בטירוף, היינו על גובה
הסתכלתי למטה, על ההרים והדשא. לסבתא רבה יש נוף יפה...חשבתי לעצמי
פעם ראשונה בקבר של סבתא רבה
וגם לא האחרונה

אני פוחדת להגיד שאני מקנאה, אבל זו הרגשה דומה... יש לי משפחה נפלאה אבל...
אני חייבת להודות, משהו חסר
הייתי רוצה לומר כמו חברות שלי ''אני נוסעת לסבא וסבתא'' אבל לצערי יש רק סבתא
אני רוצה לומר ''אני עושה קידוש אצל המשפחה'' אבל כולם גרים בחוץ לארץ
''אני הולכת לסבתא מצד אבא'' אבל לצערי לא כל כך אכפת לה מאיתנו, בחיים שלי לא ראיתי אותה
מבחינתי יש רק סבתא אחת שמתפקדת כמו סבתא וזו אימא של אימא שלי
את סבא הכרתי,הוא נפטר לפני שנתיים וקצת
סבא מצד אבא נפטר לפני היוולדי
אני רוצה משפחה גדולה, ויש לי כזו אבל כולם כל כך רחוקים, גדולים, חיים משלהם
הם לא זקוקים למשפחה הזו, הם כבר בנו משפחה משל עצמם
אבל אני זקוקה, נמאס לי להיות לבד בחגים, זה עצוב
רק אני אימא ואבא, אפילו אחותי עברה כבר לחגוג עם חבר שלה
זהו זה? ככה אני נשארת? לבד?

1 תגובות
המלחמה של קווין-פרק 4
22/08/2013 22:19
Makena
המלחמה של קווין
 

המלחמה של קווין-פרק 4  

הרגשתי שני גופים עומדים לי על הכתפיים. שטן ומלאך.
הם מלווים אותי בכל החלטה שאני לוקחת בחיי.
השטן רשע, ערמומי, הוא גובר על המלאך.
המלאך נחלש מפעם לפעם ולפעמים אני חוששת שייעלם.

עזבתי את נייקי, מתהלכת ברחוב לאור ירח
מרגישה את הנשימות הכבדות של המלאכים על צווארי, מחכים שאני אספק להם עבודה
כמה אני רעבה
לא אכלתי יומיים, עברתי ליד מסעדות וליקקתי את חלונות הראווה
אבק וערפל מילא את האוויר, כמו בסרט ישן בשחור לבן
כך הרגשתי באותו הלילה
ריח שוקולד הגיע לאפי, חוש הריח התחדד עם השנים
עקבתי אחריו, עברתי רחובות, סמטאות, אבנים, כבישים,דרכים, כמו רוח רפאים שעוברת בצורה עיוורת בתוך מבנים
ככל שהתקדמתי לכיוון צפון הריח נהיה ברור יותר
הגעתי למין מבנה זוהר ודלוק באורות צבעוניים
הסתכלתי מסביב, שממה
התקרבתי, סקרנות זה חלק מהחיים שלי
''נייקי'' אמרתי לעצמי

(לפעמים הסיפור מסופר מנקודות מבט שונות)

-פרק קצר, אני לא אוהבת להעמיס על הקורא

1 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
חיפוש
ארכיון