עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
רגשות  (12)
בית ספר  (8)
חיים  (5)
טיול  (3)
כתיבה  (3)
אזעקות  (2)
ביטחון  (2)
החיים  (2)
חברים  (2)
חלומות  (2)
ישראל  (2)
מחשבות  (2)
משפחה  (2)
אני  (1)
חברות  (1)
חופש  (1)
טוב  (1)
טוב לי  (1)
לחץ  (1)
מחשבות בקול  (1)
מסובך  (1)
ספרים  (1)
סרטים  (1)
סתם  (1)
שולי  (1)
שחרור  (1)
ארכיון
השירים האהובים עלי
אני מאחלת לעצמי
25/08/2019 14:10
MadGirl
אוקייי אז חחחח טיפה נעלמתי, רק טיפה. אתם יודעים, פשוט היה לי טוב, במשך חודשיים היה לי טוב. משום מה, כשטוב לי אני לא מסוגלת לשתף אחרים, אני בכלל לא חושבת על זה באותו רגע נתון. חחחח אני מקלידה ומרגישה שאני טיפה חלודה, האצבעות לא נעות בחופשיות ובביטחון.
היה לי כיף, פשוט ככה. ביליתי עם האנשים שאני אוהבת, טסתי, נחתי, השתעממתי, עבדתי, קראתי, ניגנתי, ציירתי ואולי גם החכמתי.
והתקופה הטובה הזאת כמו כל דבר אחר, עומדת להסתיים. מצד שני, שנה חדשה, עם הזדמנויות חדשות מתקרבת וכל מה שנותר לי לעשות זה לקבל אותה בברכה ולאחל לעצמי כמה דברים לפני שהכל מתחיל (שוב):
אני מאחלת לעצמי שאני אשיג חברים חדשים
אני מאחלת לעצמי להמשיך להתמיד כמו שאני יודעת
אני מאחלת לעצמי לא לוותר ולהילחם על מה ששייך לי
אני מאחלת לעצמי להמשיך להנות מהלמידה
אני מאחלת לעצמי לצבור עוד חוויות נעימות
אני מאחלת לעצמי להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת
אני מאחלת לעצמי ללמוד מהטעויות
אני מאחלת לעצמי פחות לכעוס, יותר לחייך
אני מאחלת לעצמי לדבוק בדעותיי
אני מאחלת לעצמי לשמור על התחרותיות שלי
אני מאחלת לעצמי שכשאני אסתכל על השנה הזו במבט לאחור כל מה שאומר: "היה טוב,וטוב שהיה"

טוב נראה לי אני אסיים כאן,התכוונתי לסיים את עבודת הקיץ שלי ובמקום זה התחלתי לכתוב, אופייני לי. (אבל במתמטיקה כבר סיימתי!!!! זה היה מייגע)
  
 
2 תגובות
סיפור לא מלוטש
10/07/2019 20:23
MadGirl
כתיבה, שחרור, חופש
אני מחכה בקצה הרחוב על שפת המדרכה תחת המנורה היחידה שלמרבה הפלא, דלוקה. כבר זמן רב שהאנשים בכפר הפסיקו להשקיע בתחזוקת המקום, אחרי הכל, הדבר כרגע מוגדר כדאגתם האחרונה לאור המתרחש. המנורה מהבהבת בפרקי זמן אקראיים ומשמיעה רחשים אשר קוטעים את הדממה המחרידה החונקת את הלילה. חששותיי מתרבים עם כל הבהוב וקול לא מזוהה ודואגים להרגשתי הרעה אשר שוכנת בי כבר זמן מה. השעה כמעט חצות ואני מציצה בחטף בעשר השיחות האחרונות שלא נענו. אני חושבת לעצמי ומצחקקת בשקט: "ניחוש פרוע!אלו בוודאות הוריי"  
לאחר בדיקה שגרתית של הרכילות ברשתות החברתיות, השקט מתחיל להעיק עליי וכעבור מספר רגעים אני מוצאת את עצמי מתופפת בקוצר רוח עם רגלי על הרצפה המלוכלכת בניסיון להפר את הדממה. השעה חצות מופיעה על צג המסך ואני מרגישה שהלחץ מתחיל לכרסם את בטני, מבפנים ומבחוץ, תרתי משמע, אני גם כוססת את ציפורניי ואיני אפילו עוצרת לרגע לחשוב על תחושת הסיפוק שהציפה אותי כאשר מרחתי את הלק בקפידה. פתאום, אני רואה מולי את האיש שגרם לכל סערת הרגשות בשבועיים האחרונים בחיי. תחושת ציפייה ממלאת אותי ופרץ אדרנלין תוקף אותי. בעודי ניגשת אליו עם היסוס גלוי בצעדיי, הוא מקדים אותי ומותיר לי ליפול היישר לזרועותיו החסונות, למקום הכי בטוח על פני האדמות. 
-----------------------------------------------------------------------------------------------

לא יודעת למה כתבתי את השיט הזה ב - 2 בלילה כשהמוח שלי בקושי מסוגל להבחין ולזהות את האותיות השזורות במקלדת. אפילו לא תיקנתי את מה שכתבתי, פשוט הנחתי לזה. האם זהו תחילתו של סיפור לא מלוטש? לא יודעת, אבל במצבי, גם לא כל כך אכפת לי

נתראה,

4 תגובות
clueless
10/06/2019 18:35
MadGirl
רגשות, מחשבות, מחשבות בקול, שולי, אני
הרגשתם פעם כלואים? כלומר, אני מתכוונת כלואים בעקבות תיוג שהוצמד אליכם או מן צפייה מסוימת בגלל הנתונים ההתחלתיים שלכם (גיל, מראה..)
הלוואי והייתי מקבלת שקל על כל פעם שאנשים דאגו לומר לי שאני בוגרת לגילי.
אבל לפעמים, אני לא בטוחה איך לקבל את זה.. כברכה או כקללה? 
אני יכולה להעיד שזה עלול לגרום לי לאי נוחות, כאילו אני זאת שמתנהגת באופן ילדותי וחריג.. לפעמים אני לא מרגישה בנוח להגיב לכם ולייעץ לכם, כי מה לי, לילדה קטנה (יחסית) יש לומר לכם - לאנשים בעלי ניסיון רב יותר בחיים? 
אני יודעת, זה נשמע מופרך אבל זה מביך ולפעמים אני מרגישה שבגלל הגיל שלי אני מאוד מוגבלת בהתבטאות.
נכון, כל דבר בעתו אבל זה עדיין מוזר ובמיוחד, זה לא עוזר כשאנשים אומרים לך: "השתנת, פעם היית אחרת". כמובן שהשתנתי!!! התפתחתי, החכמתי, התייפתי וגדלתי. ויודעים מה? זין אם זה לטובה או לרעה, זאת אני. ואם אני שלמה עם עצמי וזה הכי חשוב.
אם אנשים מתייחסים אלינו כאל ילדים קטנים שאין להם מושג מכלום אז אנחנו נוהגים לנצל זאת, ולאמץ התנהגות מהסוג אותו מראים.
לא יודעת, זה פשוט קצת דפוק אבל נראה לי שאני אנסה לא לתת לזה להפריע לי, אחרי הכל זה לא משהו שאחרים מבינים.

חחחח מעניין אותי :)
בת כמה אתם חושבים שאני? לא מבטיחה להגיב :)
1 תגובות
השיר הכי טוב בעולם
08/06/2019 13:18
MadGirl
טוב לי, סרטים, החיים
* אזהרה: הפוסט ילדותי ביותר *
אתמול הלכתי עם אחותי לגרסה החיה של אלאדין. לפי דעתי בינתיים כל הסרטים שהמירו אותם לחיים האמיתיים יצאו מאוד מושקעים וממש שווים לצפייה (חוץ מסינדרלה כמובן). אמנם אני ואחותי כבר גדולות אבל סרטי דיסני זו מסורת שאנחנו לא מפספסות.
הסרט פשוט מדהים. מאוד אהבתי את השירים ואת המוטיבים הערביים אשר שזורים בהם. אני חושבת שמוזיקה ערבית מאוד שונה ויפה להקשבה.
ממליצה לכל אחד לא משנה מה הגיל, ללכת ולהנות מהחוויה האדירה הזו.
אני כבר לא יכולה לחכות לסרט החדש של "מלך האריות"!!! וגם "היפה והחיה" היה מהמם.
בכללללל מקרה, הנה לכם, השיר הכי טוב בעולם:





נתראה,

0 תגובות
משהו טוב
29/05/2019 22:14
MadGirl
רגשות, טוב, משפחה, בית ספר
אתם יודעים למה שמתי לב? שאני כותבת רק על דברים קשים ועצובים. האמת, זה הגיוני. המון אנשים התחילו את דרכם מכתיבה פשוטה על יום חרא שהם עברו. אבללל, הרגשתי צורך להודות על המון דברים טובים שקיימים בחיים שלי. אז הנה לכם רשימה קצרה כי יש כל כך הרבה, כלומר, אצל כל אחד יש המון דברים טובים השאלה אם הוא לוקח את אותם המותרות כמשהו שהוא מובן מאליו.

1. יש לי משפחה אוהבת ותומכת שתמיד מקשיבה לי ואני מאוד מאוד אוהבת אותם
2. יש לי חברה אחת שהיא החברה הכי טובה שלי (טוב בעצם שתיים, גם אחותי :))
3. אני טובה בלימודים ויש לי ציונים גבוהים
4. קראתי המון ספרים טובים ששינו לי את כל עולמי
5. יש לי קורת גג
6. הבית שלי ממוקם במקום הכי טוב בעיר וליד הים
7. יש לי המון כישרונות מפותחים ואני משתתפת בהמון חוגים
8. יש לי המון בגדים
9. בבית תמיד יש אוכל טעים
10. יש לי את היכולת להביע את עצמי בבהירות 
11. יש לי את היכולת להיות אסרטיבית ולהשיג את מה שאני רוצה
12. יש לי את היכולת לנהל
13. יש לי את היכולת לחוש חמלה
14. יש לי את ההזדמנות לעשות טעויות וללמוד מהן
15. אני אוהבת את עצמי, גם מראה חיצוני וגם פנימי
16. העובדה שאני טובה בלימודים לא סותרת את הכישרון שלי בספורט
17. אני בוגרת לגילי ומאוד מחושבת
18. אני כותבת ויודעת איך להוציא עצבים ותסכולים בצורה בריאה
19. יש לי אמצעים טכנולוגיים
20. יש לי ולמשפחתי את האפשרות לטוס לחו"ל ולראות עולם
21. יש לי חדר משלי
22. יש לי חופש
23. יש לי מודעות עצמית גבוהה
24. אני מאודדד תחרותית ולרוב, אם אני רוצה וקובעת לעצמי יעד אני מגיעה למקום הראשון :)
25. אני צנועה (באמת שכן)

טובבב יש עוד המון דברים אבל הפוסט הזה עזר לי להיזכר מי אני והוא מאפשר לי לראות את הטוב שבו כדאי לי להתמקד.
נתראה,
"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב." ~ עברי לידר
שוברים סטיגמה חיחי
3 תגובות
אומץ
26/05/2019 16:26
MadGirl
בית ספר, מסובך
אתם יודעים, אני צריכה לאזור אומץ. אני מרגישה שהנחתי לו לשקוע אי שם בין העימותים. פתאום, אחרי כל התקופה הקשה אין לי כוח. אני מרגישה שאין לי כוח לריב עם אנשים ולעמוד על שלי כשהידיעה שזה לא ישנה שום דבר דוחקת בי. זה ממש מעציב אותי.
מעציב אותי שכאשר אני בקרבתם של אנשים שפגעו בי אני מרגישה לא בנוח, אני חשה בצורך לפרוש כנפיים ולעוף משם בדיוק שהמצב אמור להיות הפוך והבושה אמורה להשתלט על המזג הדוחה שלהם.
אני מתעסקת במשהו שאני מאוד אוהבת או יותר נכון התעסקתי. הדבר הזה לרוב גורר המון תגובות בין אם הן רעות או בין אם הן טובות, בכל מקרה, זה היה תחביב. נהיה לי יותר מידי אכפת ממש שאנשים אומרים ופחות מידי אכפת ממקומי בסיפור.
אבל היום, החלטתי שזהו. אני עומדת על שלי וכבר התחלתי.
האמת, זה התחיל די בגלל היועצת, כן זאת שאמורה לעזור. ממתי אני ילדה עם קשיים חברתיים? ממתי אני אחת מהילדים הבעייתיים (כבר נקודה אדומה)? היא פאקינג יושבת ואומרת לי לחשוב אם אני יכולה להתחבר לילדים אחרים. מה היא חושבת שאני סתומה? אם הייתי רוצה הייתי עושה ויותר מכך, מצליחה. דבר שני היא יושבת ומברברת לי עד כמה שהילדה שפגעה בי אכולת חרטה. היא פאקינג לא ביקשה ממני סליחה!!!!!!! וזה עוד המעט שהיא יכלה לעשות על מנת לשלם על הנזק שגרמה לי. ועוד היועצת אומרת לי שהיא רואה זאת על פי השיחות שלהן בוואצפ. כן אני יודעת, WTF. איזו מן יועצת מדברת עם הילדים בוואצפ ועוד מאמינה לשטויות המזויפות שהם מצליחים לכתוב בעזרת ריבוי באמוג'ים. יודעים מה? אני סיימתי. סיימתי עם התנהגות קורבנית, כי אני לא כזאת. יאלה, אני פשוט שמה פס על כולם. אני אעשה מה שאני רוצה. אני תמיד הייתי הכי חייכנית ומקור האור במשפחה ובכללי בקרב החברים שלי, אז מה השתנה? אני לא אתן לחבורת ילדים חולי נפש לערער אותי.
2 תגובות
הכל לא בסדר
22/05/2019 18:21
MadGirl
חלומות, רגשות, חיים, משפחה
פקחתי עיניים. הראש עדיין מעורפל והמחשבות משתדלות להסתדר כדי להקל על התשישות הגוברת בכל שנייה.
אור השמש החודר מבעד לחלון מסנוור ולא מותיר ברירה אלא לקום. בכל זאת, אני בוחרת להישאר עוד קצת במיטה.
אני מנסה להיזכר איזה יום היום ומה המטלות שלי להיום.
לאחר שכיבה ממושכת על המיטה ללא מטרה מסוימת, אני מזדקפת ופתאום אני נעשית ממוקדת. אני חשה בלחיי היבשות ובפי הדביק אך לא מסוגלת להיזכר מה הסיבה.
אימי נכנסת, מתיישבת על ידי ושואלת שאלה אחת פשוטה במבט יודע כל: "את מרגישה בסדר?"
מצחיק שרציתי לענות לה שעד שלא שאלה אם הכל בסדר כמעט שכחתי שהכל לא בסדר.
6 תגובות
הטיול
05/05/2019 20:47
MadGirl
טיול, בית ספר, רגשות, חברים
אוקיי אני יודעת שכבר די חפרתי היום אבל אני חושבת שמגיע לכם הסבר על הפוסט העמום שכתבתי לגבי הטיול. תחזיקו לי אצבעות שאזעקה לא תיקטע אותי באמצע. הטיול כבר נראה פרט שולי, תפל, חסר משמעות לעומת המצב הקיים.
הנסיעה הייתה מעט מייגעת. מצד אחד, לשמחתי הצלחתי לקרוא ספר בלי לחוש בחילה או רצון להקיא אבל מהצד השני זהו לא היה התכנון המקורי שלי. חשבתי שאקשיב למוזיקה, אבל נחשו מה? מסתבר ששכחתי להוריד את השירים כך שלא יכולתי להקשיב להם בלי אינטרנט.
כשהגענו יצאנו למסלול, היה מאוד יפה ולפי דעתי, ההליכה לא הייתה מאתגרת. כשחזרנו הביאו לנו זמן להקים אוהלים ולהתמקם באזור לפני שעת הארוחה. הייתי לבד באוהל. אחרי הארוחה, עשינו קומזיץ. לפי דעתי זו הייתה פעילות מאוד נחמדה אם נתעלם מההערות שבהן הילדים התחננו כבר לצלות את המרשמלו ולאכול בשקט באוהלים. התבקשנו לכתוב על דף אחת מהמגרעות שלנו ואז אחרי שנספר עליה לכולם, נשליך את פיסת הנייר לאש.
לפני שהתחלנו בסבב לאוזני הגיעה אמירה מפי הילדה שאני לא כל כך מסתדרת איתה(בלשון המעטה). היא אמרה: "איזו תכונה אני אכתוב? לא עולה בראשי שום דבר, מה אני אעשה? אני אוהבת את עצמי" חחחחחח. השתדלתי לשמור על פי. כמעט התפתיתי להציע לה את עזרתי. אם היא באמת הייתה אוהבת את עצמה היא הייתה מכירה במעלותיה ובמגרעותיה, אז כנראה שהיא לא כל כך שלמה עם עצמה. אמממ יכולתי להציע לה חוסר מודעות עצמית. זה יכול לסביר את מצבה העגום. אני שרבטתי על דפי בכתב עקום בשל החושך את המילה "בלגניסטית". זהו בהחלט הרגל שכדאי להיפטר ממנו.
לאחר מכן, כולם התפזרו ושוטטו באיזור הלינה עד לשעת השינה. הלילה היה קשה. הקולות הרועמים של הצחוקים העזים חדרו דרך אוהלי. ניסיתי לא להאשים הרי אחרי הכל אם גם אני הייתי מוקפת בחברה קרוב לוודאי שהייתי מדברת ומנסה להפיק את המיטב מהלילה.
ביום השני המסלול היה גדוש בעליות לעומת היום הראשון ובכל מקרה, נהניתי לא פחות. לקראת הנסיעה בחזרה המדריכים שלנו (משצים) רצו לשמוע את דעתנו לגבי הטיול. אני הייתי אחרונה בסיבוב. החלטתי להתייחס גם למדריכים עצמם ולאופן התנהלותם מכיוון שאף אחד לא חשב להודות להם. אמרתי שנהנתי מהמסלולים והם היו אחלה של מדריכים. סך הכל היה כיף, בהחלט חוויה יוצאת דופן.

נתראה,
"ועכשיו, הארי, בוא נצא אל הלילה, לחזר אחרי אותה פתיינית הפכפכה, ההרפתקה."
מתוך הספר "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם", מפי הדמות "אלבוס דמבלדור" }
2 תגובות
עוד פעם #2
05/05/2019 20:23
MadGirl
אזעקות, ביטחון, ישראל, כתיבה
רק היום בעירי נשמעו כ -14 אזעקות,
הם הפציצו בית ויש גם מכונית שספגה פגיעות קשות,
פצוע אנוש אחד וסך הכל 3 הרוגים,
מתי זה כבר ייגמר אלוהים?
יש בידינו את הכוח להשתיק אותם לתמיד
אבל מסכימה שזה לא יהיה מוסרי לחסל על ידי הדחף להכליל,
בדיוק כרגע עצרתי בכתיבה ולמרחב המוגן רצתי במהרה,
כן, עוד אזעקה צלצלה.
אני לא אחת שמפחדת, ולא נסה על נפשה,
אמנם בעירי האזעקות לא נשמעות בתדירות כזאת גבוהה,
אבל מספיק פעמים על מנת לעורר אצל חלק מהתושבים פאניקה
עוד לילה בממד, כמה נחמד.
הספרים מעסיקים,
בדיוק לפני חצי יום סיימתי את "אשמת הכוכבים"
הספר כל כך עצוב ובו זמנית מדהים.
עברתי ל13 סיבות,
אני מחפשת דרך להעסיק את עצמי בין כל המהומות.
כמובן שיש לי שיעורי בית,
אבל אני מעדיפה משהו שיתרום לי היבטים למחשבות השונות.
אני חוששת ליום העצמאות,
איני רוצה להימצא בבית למות ומשעמום.
הטלפון לא מפסיק לרטוט,
כל רגע הכיתה מחליטה לעדכן בחדשות הידועות.
טוב, אלך להתמקם בחדר, תישארו חזקים!
מקווה שאצלכם המצב לא מחריד...


1 תגובות
עוד פעם
05/05/2019 15:31
MadGirl
אזעקות, ביטחון, ישראל, כתיבה
התכוונתי לכתוב
רציתי לכתוב
הדלקתי את המחשב
הידיים נחו על המקלדת
האצבעות כבר החלו להתרוצץ בחיפזון
אבל אז, נשמע צלצול צורם
קול שכבר היה דחוק במגירה מאובקת במחשבותיי,
קול שלא שמעתי בארבע השנים האחרונות
פעם נוספת, הם מנסים להפגין את הכוח שאין להם
שמטתי את האזניות ורצתי בבהלה
כל משפחתי כבר התאספה 
לעזאזל, זו הייתה אזעקה
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »