עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
"ורק על עצמי לספר ידעתי"
הבנות. התבוננויות. השראות. אור.
מחיי היום יום.
חיפוש
ארכיון
על היכולת לא להבין
04/11/2014 14:54
ואהבת
"אני מסכימה לא להבין, על מנת להבין.
להיות ערה.
כרגע אני לא מבינה- אבל עוד אבין.
להסכים להרפות ולהבין שבדרך אני לא מבינה,
אך מסכימה להיות לומדת, לא רצה, ממתינה.
לחכות לבשלות, לקבל את הקצב שלי"
(מתוך לימודי ימימה)

הפעם הראשונה שבה נתקלתי בחוסר הבנה היה לפני קרוב לחמש שנים כשהייתי בצבא.
ישבתי עם חייל סיפר לי על מצבו הכלכלי בבית ועל הקשיים שלו. הייתי המש"קית ת"ש שלו והתפקיד שלי, בהתאם למסגרת הצבאית, היה לעודד אותו ולהסביר לו את ההיגיון מאחורי הדברים.
אז אמרתי לו ש"אני מבינה".
"את לא מבינה אותי ואין לך מושג מה זה להיות במקומי". הוא אמר בכעס.
אני זוכרת שנפגעתי מאוד מהדברים שלו. אז הייתי עמוק בתוך התחושה של 'גיבורת על' שמצילה את החיים של האנשים סביבי.
אבל הוא כל כך צדק.

בתור ילדה שגדלה בסביבה שבה ידע והבנה הם סולם ההצלחה וחוסר הבנה או חוסר ידע היה אצלי מושג שבכלל לא נחשפתי אליו. אם אני לא מבינה-כנראה שאני טיפשה. וידע...ידע הוא כוח.
אז התחלתי להצטיין, חקרתי, למדתי, קטפתי תארים ותעודות הצטיינות בזו אחר זו.
והתהלכתי, לצערי ,שנים בתחושה שאני יודעת הכל.

מאז אותו חייל, שניסה לפקוח את עיניי לפני חמש שנים, עברתי עוד מספר חוויות בדרך שרק חידדו לי את מושג חוסר ההבנה.

בחיים אנו חווים כל כך הרבה סיטואציות ומצבים שאנחנו לא באמת מבינים. לא באמת יודעים.
חלק מהשיעורים והחוויות שאנו חווים יכולים להיות מובנים לנו רק ממבט רוחק, כעבור זמן.

המנגנון הטבעי שלנו מנסה לנתח אותם, לקטלג, לפרש.
אבל האם נסכים פשוט להרפות ולקבל שאנחנו לא מבינים או לא יודעים?

לי, באופן אישי, היה תהליך ארוך וקשה לשחרר את תחושת הידיעה.
כשהתבוננתי פנימה, שמתי לב לכל אותם הפעמים בהם אני בוחרת לקפוץ למסקנות ולידיעות לא מדוייקות על מנת לרצות את האגו שלי.
ואז בחרתי לשנות את התפיסה. להיות במקום של התבוננות מבוקרת. לאפשר לעצמי לא להבין. לא לדעת.
לא מתוך הקטנת ראש.
אלא דווקא במקומות שאליהם אני מגיעה מחוסר ידיעה אני לומדת הכי הרבה. נשארת ערה לנוכחות ברגע הזה.
מתוך הפנמה שמה שאני לא יודעת עכשיו, אדע כשיגיע זמנו.
וגם אם לא, הכל בסדר.

כמה שחרור יש בלקבל את עצמנו כמו שאנחנו על אף חוסר הידע והבלבול.

ופתאום אני מוצאת את עצמי אומרת "לא מבינה" הרבה יותר מאשר שאני נאבקת בלדעת את התשובה.
ואז היקום שולח לי כל כך הרבה הזדמנויות מבורכות ללמידה.

אז אומנם אני לא מבינה הרבה.
אבל אני יודעת שלרגע הזה, בנוכחות הזו, אני בצפייה ערה על מה שמתרחש סביבי.
מוכנה לקבל את הלימוד שכל רגע ורגע נשלח לי.
ומחכה להבנה הנכונה והערה.

נמסטה.
2 תגובות
בריאה
27/10/2014 18:49
ואהבת
אור
מנסה לשים את המילים הראשונות על הדף ומקבלת בלאק-אוט. כמו אז בתקופת התיכון כשהייתי צריכה לעלות להופיע על במה, או שהייתי צריכה לחלוק משהו אישי עם הסובב.
אבל הפעם בשונה מגיל 16, הפעם האחרונה בה הרשתי לעצמי לכתוב בבמה ציבורית, הגעתי מוכנה יותר.
קרובה יותר לקיומי.

בשנים האחרונות הבנתי,שאור הוא מדבק.
ככל שמפיצים אותו הוא מאיר ומתרחב.
כמו הליכה בלילה ברחוב חשוך, כשמדליקים פנס כיס. והאור מתפזר ונוגע.
ובעיקר האור מעניק שלווה פנימית.

בימים אלו אני שוהה בהודו. ההבנה על פתיחת הדף ישבה שם כבר תקופה.
חג הדיוואלי ההודי חיזק את הידיעה הפימית.
החג הוא סוג של חנוכה. חג שמסמל את נצחון האור על החושך.
כשצועדים בסמטאות הקטנות של הרחובות, על מפתני הדלתות של כל הבתים, יש נרות דלוקים.
הרגשתי שהנרות מלווים אותי בבטחה בדרכי, בכל צעד וצעד מעצימים אותי.
עלה בתוכי משפט שמלווה אותי כבר שנים "מעט מן האור מרחיק הרבה מן החושך"

אז החלטתי לפתוח במה שבה אוכל לשתף מהתבוננותי מחיי היום יום
ולהרחיב את האור סביבי.

במילים פשוטות, בהבנה ישירה, בלי תיווכים.
בשאיפה להגיע ללבבות רבים ככל האפשר.
להעיר את הקריאה לטוב.


מקווה להביא במילותי בריאה של טוב ואור.


0 תגובות