עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
הדברים מהם פחדתי, הדמויות שחבשתי כמסכות על פניי
לא יהיו יותר, לא אתן להם לחיות בי
אני מחדשת את עצמי למה שמעולם רציתי להיות.
חברים
תיאואושר אטדגיHere To Loveסופרת כוכביםנערת הגורלBlackChamomile
LonelyGirlORIYALIכבר לא כאןשאריות של החייםsmooth criminalDror
אוויר לנשימה.
•  Evanescense
•  Avril Lavigne
•  Die Happy
•  Demian Marley
•  Bob Marley
•  שילה פרבר
•  המכשפות
•  Eminem
•  Aimee Mann
•  Tine Turner
•  Eric Clapton
•  Tool
•  Fall Out Boy
•  Five Finger Death Punch
•  Foo Fighters
•  Muse
•  The Fray
•  Fugees
•  Incubus
•  Iron Maiden
•  Jay-Z
•  Jeff Buckley
•  John Mayer
•  The Kooks
•  Krezip
•  מאיה איזקוביץ'
•  היהודים
•  אסף אבידן
•  תמר אייזנמן
•  יעל נעים
•  K's Choice
•  Lamb Of God
•  Maroon 5
•  Oasis
•  Linkin Park
•  LifeHouse
•  Lisa Lavie
•  MCR
•  RHCP
•  Nas
•  2Pac
•  Natasha Thomas
•  Neil Young
•  Nick Lachey
•  NightWish
•  No Doubt
•  Notorious B.i.g
•  Omnia
•  Pantera
•  OutKast
•  Outlandish
•  Paramore
•  A Perfect Circle
•  Pink
•  Rolling Stones
•  Scar Symmetry
•  Shawn McDonald
•  Sick Puppies
•  Skillet
•  Staind
•  Guns&Roses
•  Ellie Goulding
•  Deep Purple
•  Arctic Monkeys
•  Pink Floyd
•  Black Sabbath
•  Sting
•  Story Of The Year
•  Sublime
•  Sum41
•  GreenDay
•  Tatu
•  Taylor Swift
•  Therion
•  Three Days Grace
•  Thousand Foot Krutch
•  Dope
•  Within Tanptation
•  12 stones
•  30 Seconds To Mars
מתנגן בי:
•  Free Yourself - maya
תוך-תוכי.
•  זמרת.
•  גיטריסטית.
•  רגישה. לפעמים מדי.
•  בעלת שמיעה מוזיקלית מעולה.
•  רגישה מאוד לסביבה שלי.
•  רומנטיקנית.
•  פלספנית.
•  מתחילה ללמוד חינוך-מיוחד.
•  חיה רעה של פסיכולוגיה.
•  אוזן קשבת טובה להפליא.
•  מתרפקת ברצון-לא רצון.
•  מאוהבת בחיות, כלבים בכלל.
•  בעלת כלב, תוכים וחתולה.
•  כותבת משאני זוכרת את עצמי.
•  משפחתית, ביתית.
•  אוהבת לחבק, להיחבק.
•  מאוהבת בחורף על כל פניו.
•  אוהבת את הים, בלילה.
•  פריקית של ירח לבן מלא.
•  ישנה עם החתולה שלי במיטה.
•  רוצה להוציא ספר-שירים.
•  רוצה לכתוב מחזה.
•  בעלת בטן-רגישה.
•  על כדורים.לצערי.
•  חייבת מעקה להישען עליו.
•  זוכרת כל כך הרבה אנושיים.
•  מתקשה לשמור טינה.
•  נותנת צ'אנסים על ימין ועל שמאל
•  בעלת חלום אחד גדול.טוב,שניים.
•  רוצה לרפא.
•  חיית צדק-ומוסר.
•  אוהבת תשומת-לב,כנה.
•  כנה.
•  חמה. אוהבת. מרגשת.
•  קצת מזוכיסטית.
•  מעט סדיסטית.
•  אוהבת סרטי אימה.
•  וורבלית מאוד.
•  חסרת קעקועים ופירסינגים.
•  ניגנתי על כינור 9 שנים.
•  פוחדת ממותם של הוריי.
•  התרגלתי לסיוטים.
•  רוצה לטוס למזרח לשנה+.
•  נרגעת מבישולים.
•  ניזונה מחום ואהבה.
•  בת 22 ב28.9.
•  עמוקה. חושבת 24/7.
•  לא יכולה לצום.
•  בת מזל מאזניים.
יפן.

אני רוצה לראות את המקום הזה. הייתי נותנת הכל, כדי לראות את המקום הזה.
המקום בו לנשמה אסור לחיות, ועם זאת - יש לה כל כך הרבה משמעות והשפעה.
אני רוצה לראות את המקום בו לא מרשים לאדם להביע את רגשותיו, כל כך הרבה איפוק באמונות שלהם, אך האמונות שלהם גדולות כל כך ורבות משקל.

יפן, אהובתי, בקרוב אבוא.
מיוחד. עוד לא שלי, אבל אולי.
02/01/2015 15:36
M1chaly

 

הריח שלך נשאר עליי

שוב

לא ציפיתי

 

הבושם על שרוולים ארוכים חומים לעת חורף ,

הנשיכות שנשכת השאירו סימנים

על הצוואר, ואתה כאן ללא הרף, למרות שכבר לא.

 

צוואר על יד, "רק צריך לפתוח חלונות"; מתבדחת בשנינות, מצטטת אותך, מצחקקת

אתה חצי ער חצי נם,

וכשאני מגלה את השפורפרת ההיא

שמעולם לא ראיתי כמותה לפני כן

אני שואלת למשמעותה;

אתה שותק, נבוך

נרדם.

 

הריח שלך נשאר עליי

שוב

לא ציפיתי

 

השארת גם היקי קטן, מסתבר.

 

לא רציתי שתלך, אבל היית חייב להחזיר את הרכב.

ככה זה, כשחייבים להורים. אבל זה מובן ובסדר,

הכל מובן ובסדר - תמיד בסדר, ותמיד מובן. אני לא כועסת, אני גם לא אכעס.

הכל סביר עד עכשיו; את כל התירוצים שלך קבלתי

בהבנה.

 

הריח שלך נשאר עליי

שוב

לא ציפיתי

 

שאסניף אותו תוך שלומדת למבחן בשירה.

 

6 תגובות
מוות.
10/10/2014 18:50
M1chaly
בידיה של המוזיקה תמיד היה הכוח להרגיע אותי. 
בין אם המטאל שהצליח באופן מפליא, כל פעם מחדש לפרוץ אל תוך-עצמותיי ולהוציא משם כל פירור-כעס שהחיה אותי אל החוץ,
לצרוח את מילות-השיר ולהקיא את הכאב מבפנים החוצה.
בין אם שירים שמנגינתם הייתה מלווה בהרבה כינור וההמון פסנתר וגרמה לי לבכות כל כך הרבה, עד ששיחררה אותי,
ובין אם שירים כמו Life must go on של 2Pac שגרמו לי לנתק קשר של שנתיים וחצי, קשר שהוציא ממני את כל המיץ ועשה לי רע ותו לא. 
בלעדי השיר הזה, בלעדי החיוך שעלה על שפתיי באותו היום החם במכונית שבה נסעתי ברחבי ארצי, לא הבנתי כמה רוע הוא ממשיך לנטוע בי למרות שכבר שתול הרוע בעומקי לבי, וכמה כבר מזמן היה עליי לשחרר.

כל מה שרציתי זו שליטה. רציתי להיחבא אל מאחורי מסיכות רבות כל כך אבל מצד שני, רציתי, כל כך רציתי להיות אני
שיראו אותי, יופי מיוחד כל כך על ילדה מעט שמנה ומכוערת. שנאתי בורידים את איך שנראיתי.
עשו עליי חרם כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתי לספור.

יסודי- כיתה ג'. 
הילדה הכי מקובלת, עדן, עם שאר החברות הלקקניות שלה שאתן שמן איני שכחתי וסביר שלא אשכח, יושבות שם על אותם ספסלים ירוקים שצבעם כבר מתקלף ובוהות בי, בוהות בי כאילו הייתי חייזר, או מפלצת או שד שאחד לא רוצה בו. 
אני זוכרת שהייתי חולה באותו היום. אני לא זוכרת מה לבשתי, אבל אני זוכרת שהיה חם וגופי רתח, נזלת, כל סיבה לגחך עליי. 
כיתה ג', כל שרציתי זו חברה. Society.

יסודי -כיתה ו'. 
סבא שלי, מצד אמא, מבצע בי מעשים מגונים למשך שנה.
גיל 12, גיל בת-מצווה. קירבה לאלוהים?אז, זה לא נתן לי יותר מדי. בעיקר אונס. זה מה שקבלתי כמתנה.
הרבה שנים דיכאוניות אח"כ, סובלת מזה עד היום. חתיכת חרב בגב  - לא , לא נכנס לזה. לא הפעם .
זה היה החרם שלו עליי, וההתרה שלו לכל כך הרבה שדים בעולם הזה להשתמש במעשיו כירידות, כחלאנות וברוע טהור כלפיי.

גיל 21.
מכינה ייעודית לחינוך שאותה סיימתי רק לפני מספר שבועות. 
הבנות יושבות מאחורי ואני לא בטוחה אם הדאחקות שמעבירות הן עליי או על נושאים אחרים. אבל זה מרגיש עליי. 
יש מחלה כזו שאת שמה שכחתי, שבה אדם בטוח שמדברים עליו ומוכן להישבע על כך. ואלו מחשבות שווא; הן נמצאות רק בראשו, והוא מדמיין.
היו מבטים. היו בהיות. אני לא כל כך בטוחה שאני חולה.
כשנכנסנו לשם, כבר ביום הראשון, דאגתי להקיף עצמי באותן בחורות שבחרתי בפינצטה ונראו לי כהכי נורמאליות באותה כיתה שבה יועדתי ללמוד בחצי-השנה הקרובה.
בתחילה, הן היו נורא נחמדות אליי. 
נורא זו מילה שלילית,אז...לא. בעצם, אני מאמינה ש"נורא" זו מילה מושלמת לסיפור הזה.
בכל אופן. 
הייתה בחורה נחמדה שהתרחקה ממני מהזמן. ועוד אחת. ועוד שתיים.
לאט, אותן הבחורות שבררתי לעצמי מצאו כתכונה שהכי מאפיינת אותי את טוב-לבי וניצלוהו היטב. 
'תעזרי לי בעבודה'? ,' תכתבי אותה בשבילי'?, "'תשלחי את זה בשבילי'"?, וכו'. 
בהתחלה לא חשבתי שזה יהיה כזה נורא ואף האמנתי שזה מה שעושים בחברות, טובה תחת טובה, עזרה כתמורה לעזרה וכו', ושעל זה מתבססים האמון והעזרה-ההדדית.
רק שלא באחת ולא בשנייה נותרתי לבדי כשהזדקקתי לעזרה. 
ומעבר לכך, עם הזמן מצאתי עצמי שוב ושוב יושבת לבד בהפסקות ונראית כל כך מעוררת רחמים שפשוט רציתי לקום ולברוח. 
וזה הרגיש כל כך רע.

לא חשבתי שאותה שנת ג' תחזור על עצמה בשנות-חיי הבאות שיבואו, חשבתי שזה משהו שאחד לכמה אנשים עוברים ושזה בסדר ושלב לגיטימי בחיים. 
שפעם אתה נורא פופולארי ופעם חנון, בתחתית החברה, למרות שהדבר על-לא-עוול בכפך.
פשוט... יש את אלו שתמיד יהיו טובים יותר.
כנראה שעליך לקבל את זה, מהסיבה שכנראה אין לך יותר מדי מה לעשות עם זה.
יש דברים שלא בשליטתך.

חיכיתי לרגע שבו תסתיים המכינה, ולא רק בגלל שהיה עלינו, התלמידות, לקבל בו ציון ממוצע של 92 ומעלה. 
כמובן שזה היה מפחיד וקריטריון שכולנו היינו בטוחות שלא נגיע אליו, שלא נדבר על לעבור אותו(מאמינה שחשוב לציין שקבלתי בסוף 100).
חיכיתי שהמכינה תסתיים כי פחדתי. וכי עייפתי, והייתי פגועה ועצובה. 
עייפתי, כי נמאס לי שמנצלים את טוב-לבם של אנשים. 
שלא יכולים לראות בזה משהו טוב ואולי מדי פעם להיעזר בכך ולהתנחם בכך, אבל לא לבסס קשר שלם, חד צדדי(כמובן מהצד הטוב יותר של הקשר) המתבסס על ניצול, חוסר נתינה והחזרה, ולקיחה. אין סוף של לקיחה.
וזה הכאיב לי ומכאיב לי ואני מלאה רחמים על הילדה הקטנה שהייתי, כי כל כך הרבה אנשים עם לב שחור ניצלו ומנצלים גם היום, את הרצון העז שלי לעזור, את האכפתיות הבלתי נתונה בדבר שלי ואת האהבה הנצחית שיש בי חשק עצום כל כך להעניק.

אני קצת מאוכזבת מעצמי שאיני לומדת מטעויות,
כל כך מאוכזבת שכל כך הרבה אנשים אומרים לי, "יש לך בעייה, את מצפה. אל תצפי"- ואני לא מצליחה להקשיב להם ולהפנים את זה...גם אם..גם אם אני מסכימה. ואני מסכימה.
היצור הכל כך (מגעיל) ונאיבי שבי, שאני כמעט בטוחה שעוד קיים בי, זהו הכל כך מקווה שעוד יש טוב טהור ותמים בעולם, 
שיום אחד אני אפגוש בו, ולא ינצל את טוב הלב המטופש שלי, לא ינצל אותי
ייתן לי בחזרה, טובה תחת טובה, אהבה תחת אהבה.
הלוואי ולא הייתי תמימה או סתומה, לעזאזל.
איזה בן אדם לא לומד מטעויות?

הגיע היום המיוחל, והיא נגמרה. 
למרות שבהמשך התואר (שאליו התקבלתי, ואגב גם בזה לא האמנתי עקב שרידי-חוסר-הביטחון שעוד שרויים בי) אני כנראה אלמד איתן, אראה אותן, למרות שאני עוד לא בטוחה אם את כולן או רק חלקן אבל זה מספיק בשבילי.

כל כך רציתי לפתוח דף חדש, ואני יודעת שאני אכיר עוד מלא אנשים חדשים, אבל אני פוחדת שאגיע שוב לאותו מצב שאגב אין לי שמץ איך הגעתי אליו, ניסיתי להיות הכי נחמדה שרק אפשר, ביום הראשון ללימודי-המכינה ישר פיניתי לזו שאיחרה את הכיסא לידי וחשבתי שזה מה שיבטיח את המשך חברותנו לשארית לימודנו יחד אבל לא. טעיתי. גם היא התרחקה.

לא הייתי צינית. לא סיננתי. לא עצבנתי . לא התחצפתי. לא התנשאתי ולא התייהרתי. ועדיין, נותרתי לבד, גם ביום האחרון של המכינה.
כשצעקתי "להתראות, בהצלחה", כשיצאתי מן הדלת ראשונה בסופה של הפגישה האחרונה, כלל לא זכיתי למענה. גם לא מהמורה עצמה.
זה היה כל כך עלוב, פתטי וחסר אונים. לא אתפלא אם עד היום הן מוצאות בי מושא לגיחוך.

הייתה שם מישהי שבאחד מהשיעורים סיפרה על שבעבר הנהיגה מרד על מישהי מהקיבוץ שלה. 
לא אתפלא אם הנהיגה מרד נגדי כשלא טרחה להציב לפה המסריח שלה מחסומים כשדברה אליי באיזו צורה שהייתה בא לה לדבר אליי או לשם שינוי, לכל מישהי אחרת מהכיתה. 
היא יהירה, ומגעילה, ומביטה בך ממעל,ובטוחה שמגיע לה הכל ואני כל כך מקווה לא לפגוש בה שוב.
כואב לי. ואני מקווה שזה לא יחזור על עצמו במשך התואר שאני עתידה לעבור ב4 השנים הקרובות.
אני מקווה שאכיר אנשים טובים עם לב טוב וחם וטהור, 
שבאמת יסכימו לקחת ממני אך גם לתת. שירצו בעומקי לבם להיות חברים אמיתיים, לא נצלניים ואינטרסנטיים להפליא. ולהגעיל.
מעבר להיותי רוצה להצליח בתואר הזה כמובן, אני מקווה לא להישאר לבד. 
כי מאסתי מזה, וכי זה הפך להיות אחד הפחדים הגדולים שלי, בעקבות כל כך הרבה סכינים בגב עד שהוא כבר מתחיל להתפורר .

כל מה שרציתי זו שליטה. וקיבלתי בוקס. 
אני אלמד את כל המגננות האפשריות.
אני אלמד את כל האגרופים של כל אומנויות הלחימה.
אני אלמד את כל הבעיטות, הבריחים, הנעילות,
אלמד את כל הדרכים להשיג רעלים בטבע ולהשתמש בהם כדי להרוג.

לא אמות שוב.
מתתי כבר יותר מדי פעמים.


4 תגובות
כריסטינה.
21/09/2014 23:49
M1chaly
היי בשקט. 
אני רוצה להיזכר בכל. 
היי בשקט,
תני לאוויר לריאותיי לחדור. 
לאישוניי להישען אחורה, לא לראות דבר
תני להיזכר בכאב, בזכרונות 
ודי. עזביני לנפשי.

היי שקטה; אני רוצה להישכב ,בשקט. 
להתמכר לרוגע כשאת לא נמצאת.
היי שקטה,
לחרוט כל זכרון בלב
תאפשרי לי לטעום שוב מן הכאב ברגשות ,
ודי. עזביני לנפשי. 
1 תגובות
כתיבה-משותפת עם אהוב שנותר לעבר.
21/09/2014 23:47
M1chaly
מים שדוהים
דוהים עם האוויר
בועות-בועות, ממלאות חדרים .
אתה ואני. זה בזה מביטים.
לא שואלים, רק טועמים
את זיעת גופו של זה.

רוח קלילה על פנינו
מתנוססת, כבר אין אוויר בחדר-המיטות.
ורק שתיקה זמנית עוד ממלאת את החדר,
בלי מילים, ישר נושקים
זה על שפתיו של זו.

עניין אותי לדעת מהו טעם 
שפתייך הדוברות, הקלילות, הגדולות
הרכות, אלו שלא פוחדות לצאת להרפתקאות.
רק רציתי לטעום ולהתענג
עד הרגע האחרון, 
עד התום.
0 תגובות
זהבה ושלושת-מלאכים
21/09/2014 23:43
M1chaly
יומן גדוש שירים וציורים
זו הייתה דרך מוצאה
לברוח מן הבדידות לתוך רואים, זו הייתה דרכה היחידה.
דמעות מלוות היו לה, היוו לה דרך פורקן
היא לא ידעה רק למה, היא לא יכלה להיות רגילה.
פנים מעוותות היו לה, ורק יומן אחד הקשיב.
לברוח מצללים לתוך דמויות -
זו הייתה נחמתה היחידה. רגשות אשם היו לה- 
וצריבות בכל הגוף, היא גם לא ידעה מדוע
ואיך ניתן להיפתר מהכישוף.
לא היה מי שיתמוך בה. היה לה מר ורע לה, 
רע לה. 
לילות שלמים בכתה שעות
ואף אחד שם לא היה .
היה חסר לה חום מלמעלה, ולא היה מי שיאהב.
היום בקבר מתהפכת...ובוכה דמעות זהב.

0 תגובות
שיעור.
21/09/2014 23:40
M1chaly
זה לא היום הראשון בחיי ,
אני יודעת כבר את כל מה שניסית להראות לי.
ואם אתה חושב שלא חוויתי על בשרי -
כבר נדקרתי מכל סוג של אהבה.
כל הצלקות שעל גופי, אתה יודע
כל הצלקות מאכזבה.
ואם אתה שואל (מבלי לרצות לפגוע) -
המון פצעים הם תוצאה של התשוקה.
הסתכנתי בהתקרבותי אל אש
נשרפתי, ונפשי גם נשרפה.
חשבתי שלהסתכן זה כוח, ולא פחד-
מסתבר שהאהבה כישפה אותי.
מכאן, כבר אין לי דרך חזרה
האש צרבה את כל גופי.
ואם אם אסתכן בדרכי לשוב כחזקה -
אצטרך לשוב ולשרוף אהבתי.

0 תגובות
תהיות שנת-2008
21/09/2014 23:35
M1chaly
אני יושבת כאן
בידיעה שלא תהיה שלי.
אני ממשיכה לשאוף אוויר כדי להיות יכולה 
להגיד לך ש
אני אוהבת אותך.
אני חיה כדי לשמור אותך חי.



לאהוב אותך, בלי סוף.
לאהוב, וללחוש את שמך לאוויר בלילות שלי.
ללחוש, בתקווה שתשמע. רק 
שתשמע. להיזכר במילותייך ההורגות. לאהוב, להתאפק- 
ולאהוב עוד.



רצתי. רצתי מהר. 
ניסיתי להשיג אותה.  הייתי קרובה. 
היא חמקה מבין אצבעותיי... חמקמקה;מהירה;נחפזת .
אהבה אנוכית ושוברת. 


אם אברח - היא תבוא אחריי? 
אחת שאוהבת בתשוקותיה להטריד, בתחושותיה להציק -
ולנגוס בך בעודך בחיים.
הטרדה נעימה היא האהבה....

0 תגובות
בידייך.
18/09/2014 22:39
M1chaly
אתה הופך אותי לחיית-לילה.
אתה הופך אותי לחיה.
אתה הופך אותי ללילה.

0 תגובות
מפורקת.
18/09/2014 14:33
M1chaly

מתגאה בשיר חדש שכתבה; אתה מתגאה בחזה הגדל .

אתה מתעניין בשיערה המסתלסל; היא עוד בשלב של חקר שמש וצל.

היא מטיילת ובוהה בפרחים; אתה מתקרב ובוחן איברים.

היא עוד לומדת כיצד מחשבים; אתה מחשב צעדים נוספים.

היא מתחילה את צעדיה בנגינה; בך מתבטל כל פסיק נשמה.

היא מתרגשת לקראת קבלת תעודה; אתה מתרכז בהפיכתה מנודה.

היא מתגעגעת למי שהייתה לפני; אתה רק חושב איך להיות אחרי.

היא עורכת שולחן, מניחה המפות; אתה מתכנן איך לנגוע בפות.

מניחה הכוסות, הסכו"ם לא נשכח; אתה מתעסק בלטמון שוב פעם פח.

טועמת מהאורז, מהעוף, מהסלט; מושך בידה לחדר, בבת -אחת .

מביטה לצדדים, מתפללת לשם-לב; מבלי לשים לב, אתם כבר בפנים.

מתפללת שישמעו את ה"הצילו" הבא; מתכנן איך לגמור בשנייה הקרובה.

היא מוכנה. פותחת פה, בכוח. אתה קרב: גומר. מאשים אותה.

 

הארוחה נגמרה.


0 תגובות
תחת-אש
18/09/2014 14:27
M1chaly

 

את מנסה להתמסכן ולהשמע משכנעת ,כדי שאעמוד לצידך ולא לצד הבת שלך. את יודעת שזה קשה ושאת דורשת ממני משהו בלתי אפשרי. בסך הכל אני מקווה שתרצי בטובת הבת שלך, שתרצי באמת ובתמים באושר שלה, שתאהבי את האור שפניה מכניסות לבית שלך, הבית שמלא ברוחות רעות לטענתך, שכשמשאירים במקרר בצל מקולף שנותר מיותר מהפסטה שהכנו בצהרי-אתמול. אני חושבת שאת מגזימה. אני חושבת שלא בדיוק הבנת שיש לך משפחה על הכתפיים, שאת בחרת לעשות, בגיל מסויים, בתקופה מסויימת בחיים, ביום בהיר אחד, ואני תוהה אם קדמה לכך מחשבה כבדת-משקל מבחינתך. אני תוהה אם את לוקחת אחריות על הילדים שלך ועל בעלך, אני תוהה אם את יודעת מה את עושה, אם את חושבת לפני שאת לוקחת החלטות, לפני שאת הורסת חיים ולפני שאת מנסה לתקנם; לעיתים בניסיון שווא ולעתים את מצליחה בזאת. אני פוחדת מאוד שהיא מאמינה בך לחינם, וכך גם אני. אני פוחדת שאת שוב תולה בה תקוות שווא שאת אדם עם נפש חמה ואוהבת, ושאת באמת, אבל באמת רוצה באושרה ככל שיהיה, בכל צורה העולה על הדעת. כן, גם אם זה אומר שהיא לסבית. אני תוהה אם היא תמימה או שמא באמת מקווה שאמא שלה תגבה אותה בכל החלטה שתבחר לקחת, במיוחד כשזה על החיים שלה.

 

את יכולה להיות שם, אני מבטיחה לך. את יכולה להיות שם ולהגן עליה מפני האימרות המכוערות של החברה שלנו, שאת בכוח מנסה להיות חלק מהתועבה הזאת. את יכולה להיות שם. תומכת, אמא שנמצאת שם ולא משנה כמה ההחלטות של הבת שלך נראות כשגויות בעינייך. את יכולה להיות שם, ולאהוב את בת הזוג שלה- אותי. את יכולה לחייך אליהן, להכין להן ארוחת בוקר ולשם שינוי - לתת להן להכין לך ארוחת בוקר. את יכולה לשבת איתם לשיחת נפש על קפה, בדיוק כמו שעשית איתי אתמול. ולמען האמת? נהניתי. אני מקווה שלא סבלת, אני מקווה שיהיו לנו עוד בקרים כאלו; בהם את יושבת עסוקה בעבודות המלאכה שלך ואני מורידה את הכלב, כי היא בצבא ותיכף תחזור.

 

תחת מטר של טילים אני עושה זאת בחיוך, כי אני חושבת על החיוך שייפרש על פניה כאשר תגיע הביתה להפסקה , גוועת מרעב, ויודעת שלקחתי אותו לטיול.

 

אני אוהבת את החיוך שלה. ואני מבטיחה לך, שגם את יכולה לאהוב. באמת ובתמים.

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 15 16 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
ציטוטים ששבו אותי.
"למיטב ידיעתי, היא לא נזקקה לאכול את מה שהכינה, כדי להתקיים".
"היא אכלה כדי להישאר בחיים עד ההזדמנות הבאה לאכול כדי להישאר בחיים".
"אוכל,לדידה, אינו -אוכל-. אוכל הוא אימה, כבוד, הכרת-תודה, נקם, שמחה, השפלה, דת, היסטוריה, וכמובן אהבה".
"כאילו הפרות שהיא תמיד הציעה לנו, נקטפו מהענפים ההרוסים של אילן היוחסין שלנו".
"איננו פוגעים בחברים או בזרים, איננו פוגעים אפילו ברהיטים מרופדים. העובדה שלא חשבתי לכלל חיות ברשימה הזאת, אינה עושה אותן ליוצאות מהכלל, היא רק עושה אותי לילד, בור בהלכות עולם, עד שחדלתי להיות בור. ובשלב הזה, היה עליי לשנות את חיי".
"המילים הראשונות שאמרה סבתי כאשר ראתה את בני לראשונה היו, 'הנקמה שלי'".
"לאכול בעלי-חיים"/מאת" יונתן ספרן פויר.
----------------------
"כאשר האמונה תשלוט בלבבנו ובנפשנו, כל איברנו יעמדו לרשותה בכל מאודם"./מישל דה מונטן
"שפיות היא חוט דקיק. החוט שלי נקרע"./'ההזדמנות האחרונה'
אדם חסר זהות הוא אדם מת'.פרא אציל/דודו בוסי
'אהבה לאישה אחת זו ברבריות, משום שזה נעשה על חשבון הנשים האחרות'./פרידריך ניטשה
'אני כעיוור אחרייך הולך'.מישהו לרוץ איתו
'במצב של שלום איש מלחמה יתקיף את עצמו'./פרידריך ניטשה
'בת זונה הבדידות'. פרא אציל/דודו בוסי
'האמונה אינה עוקרת הרים ממקומם, אלא מציבה אותם במקומות שאין בהם הרים כלל'./פרידריך ניטשה
'הגעגועים אכלו אותי, חדרו עד אחרון הנימים בנפש המדממת שלי'. פרא אציל/דודו בוסי
'הדבר הזה קורה פעם באף-פעם'.פרא אציל/דודו בוסי
'הוא חי את הדמיון ומדמיין שהוא חי'.פרא אציל/דודו בוסי
'הוא מוכה שטן. או אולי מכה את השטן'.פרא אציל/דודו בוסי
'הזמן שלו שאנטי כשהוא מוריד מעליו את היום'.פרא אציל/דודו בוסי
'היום הייתי מרוסק. מת למות'.פרא אציל/דודו בוסי
'הייתה דממה רועמת'.פרא אציל/דודו בוסי
'הייתי ילד תועה ואחר כך נער תלוש, ועכשיו אני גבר מקולקל'. פרא אציל/דודו בוסי
המילים הראשונות שאמרה סבתי כאשר ראתה את בני לראשונה היו, 'הנקמה שלי'-יונתן ספרן פויר
'הנער רץ קדימה, אך מחשבותיו מסתבכות הרחק מאחור'.מישהו לרוץ איתו
'הסברים מיסטיים נחשבים עמוקים. האמת היא שהם אפילו לא שטחיים'./פרידריך ניטשה
'הצל שלי ואני יצאנו לדרך'.מישהו לרוץ איתו
'התשוקות נעשות מרושעות ונוכלות, אם מסתכלים עליהן ברשעות ונוכלות'./פרידריך ניטשה
'ימים רבים מדי אצל הבדידות ישבתי ושכחתי את השתיקה'./פרידריך ניטשה
'יש טווס אשר יסתיר מעין כל את הדר זנבו, ועל כך גאוותו'./פרידריך ניטשה
'יש קנאה גם בשנאה; אנו רוצים את אויבנו כולו לעצמנו'./פרידריך ניטשה
כאילו הפירות שהיא תמיד הציעה לנו, נקטפו מהענפים ההרוסים של אילן היוחסין שלנו/יונתן ספרן פויר
'כל דבר שנעשה מאהבה, מתרחש מעבר לטוב ורע'./פרידריך ניטשה
'כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים'. דמות מוערכת אהובה וקרובה, עידו שלי.
'לכל מכור תחתית משלו'.פרא אציל/דודו בוסי
'לעוף אינך יכול, ללא מעוף נפשך'. אורי יצחק נצר
'מה הדרך הטובה לטפס על הר? רק טפס עליו ואל תהרהר בדבר'./פרידריך ניטשה
'מי כמוהו יודע שהאסטריביות של גרושתו מגיעה לרמות של ערסטיביות' . פרא אציל/דודו בוסי
'מכור הוא מכור הוא מכור. תמיד מחליף סם בסם. והכל במנות יתר'.פרא אציל/דודו בוסי
'פילוסוף דה לה חרטה'.פרא אציל/דודו בוסי
'רבים נוהגים בעקשנות במרדף אחר הדרך שבחרו לעצמם, מעטים במרדף אחר המטרה'./פרידריך ניטשה
'רֵעים חיים אני צריך, ההולכים בעקבותיי, משום שרצונם ללכת בעקבות עצמם'./פרידריך ניטשה
אני.

אני לא חושבת שאי פעם ידעתי כיצד לאהוב את עצמי.
אני חושבת שזה משהו שאלמד כל חיי, עד לרגע בו אלך.
מעולם לא התיימרתי להיות אדם טוב מדי, התיימרתי להיות טובה מספיק
כדי שיאהבו אותי, בחזרה, בדיוק כפי שמגיע לי.

אני מקווה שיום אחד אדע בדיוק מה אני שווה,
בדיוק כפי שאני מתיימרת לכך שאחרים ידעו זאת.