עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אם תלך בדרך ההמון, סביר להניח שלא תעקוף אותו. אך אם תלך בדרך שלך, במקרה הגרוע ביותר, תפסע במקומות שאיש עוד לא ביקר בהם...

המוטו: אומץ אומץ אומץ ולא לשקר לעצמך.
חברים
שקדIt's my lifeאפרתsmooth criminal
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
זיכרון, דיוקן, רמיזה. שיר שהוא בקשה.
27/10/2013 23:58
לביא
קירות ביתי, חורף ע״ד------- פגיעה תמה, אותי דקרה,אנחת שברון הרוח. שוב החזירה לי שתיקה,שבקירבי תנוח. כשכבר חישבתי, בא הקץ,והחידה, אל פיענוח, נשמט החוט אז מידיי,ושוב אני מתוח. שימחתי האין סיפית,למרות הכל, קיימת. יש מאין היא נמצאת,ברקע מתנגנת. וכשמרוב הרעש,לא אשמע אותה, בצומת הדרכים אצמיד,אל מול עיניי זיכרה. נותר לנוע, עוד לתור,אחר עוד הזדמנות. כאן השארת פתית של לחם,וכיוון אליו לשוט. האמת היא, שהדרך,אין פשוטה ממנה. לא צריך כאן סימנים,רק לצעוד אליה. אך מה אעשה אני,שבראתני בעל מום. מאור עיניי, נלקח ממני,והאור סתום. לא בא אני תלונה אליך,אלא בקשה. פתח לי סדק, לא יותר,זיכרון, דיוקן, רמיזה.
0 תגובות
האם רק הכאב, הוא אמיתי?
22/10/2013 17:38
לביא
האם אני משקר? עכשיו כשמנגינה בי משתפכת.. וחוף זהוב מנצנץ ובדמיוני זורח.. האם רק הכאב הוא אמיתי? והרי כל תחושת שלמות היא שקר! ההבנה אני כה רחוק ממנה מרחק שהוא בעצם אין סופי.. פה ושם אני עוד קצת רגוע נשאר לי איזה עוגן מבטחים ורק אני נושא תפילה אליך שיעגון בי קצת יותר האם אני מתרחק? עכשיו כשהדימעה אותי חונקת או שזה רק כמו לצאת ממערה לוקח זמן להתרגל לאור השמש האם רק הכאב הוא אמיתי והרי כל תחושת שלמות היא שקר ההבנה אני כה רחוק ממנה מרחק שהוא בעצם אין סופי פה ושם אני עוד קצת רגוע נשאר לי איזה עוגן מבטחים ורק אני נושא תפילה אליך שיעגון בי קצת יותר...
0 תגובות
בין הברור ללא נודע, מתמשכת עלטה
25/09/2013 15:34
לביא
עומדת היא בדרכי כבר שנים רבות. מותחת קורי ערפל על עיניי. לא יודע אני היכן שוררת העלטה יותר. בעולמי או בעולם. העלטה. העייפות. עייפות ממלחמה בלתי גמורה. מקרב שלעולם לא נגמר. נשאר הוא כאילו תמיד בעיצומו. לעיתים גובר אני, ולפעמים גוברת היא. העלטה. אך תמיד יש תזוזה. וגם כשנדמה שהזמן קפא לרגע, והמצב כאילו יישאר לנצח, לטוב ולרע, בתוך תוכי אני יודע. השינויי בוא יבא. לטוב, וגם להפך... דרכו של עולם. דרכי שלי. ותהום באמצע. החבלים שמקשרים בין שתי הדרכים, בין שני העולמות, פרוסים שם מאז ומתמיד. אך לעיתים שאני מוסיף גם חבל נוסף משלי. לפעמים אני גם מנתק... אבל זה תמיד בשביל לחבר אותו שוב. לקשור קשר כפול ומכופל. ואם לא... אז ניתקתי אותו בטעות. נישבע. ומטעויות לומדים. או מנסים ללמוד. תמיד הנסיון הוא גם חלק מהלימוד. ככה אומרים אנשים שאנשים אחרים אומרים שהם חכמים. העלטה, שוררת בעיקר בתהום הזה. התהום שבין העולם שלי האישי, הפנימי, רגשותיי, כאביי, חלומותיי ואמונתי ותקותי, ובין העולם הכללי. ששייך לכולם. יש רגעים שאני חש שהכל מתוכנן כך בכוונה. אני מטפס על צוק גבוהה בעולמי. אני לא צריך לצעוק. נהפוך הוא. כדי שישמעו אותך אתה צריך לשמוע את עצמך. ואת עצמך אתה שומע גם כשאתה לוחש. ולכן אני לוחש. לעצמי ולעושה מעשה בראשית. אני כאן אני כאן. הינני. לא שחכתי קיומך. לא שחכתי קיומי. לפחות לא לנצח... והראייה: הנה אני כאן. על הצוק הזה, שמשקיף לתהום ולעולם. מהצוק הזה, כשלא מעונן, אפשר לחוות לרגעים ספורים, את השמיים. וקצת יותר ברור להכיר באמת. שהכל מתוכנן. ועוד מעט, העלטה תוריד את המסכה, ותראה את פניה האמתיות: תיכנון אלוקי שמצדיק את הסבל. ואז... אז גם מתגנבת השלווה. ומהתהום, עולה שלווה תהומית. ומתנגנת מנגינה לא תהומית בעליל. מנגינה שמרעידה את הלב וכמעט שהורגת אותו... מהבנה.
7 תגובות
הגיגים על האמונה והרגשות שבעקבותיה:תופעות לואי
25/09/2013 11:36
לביא
הכל היה, פחות או יותר רגוע. מים זרמו במורד,אך הלב כבר שמע, שמועה רחוקה. שלא לעד, תימשך הדממה. ואכן כאן פיצוץ מתפוצץ. והציפורים הבוכיות, פרשו כנפם וברחו. הפיצוץ היה מכיוון ליבי. משהו שם, נשבר בתוכי. סלע ניסדק. משהו נידפק. ופרץ שיטפון. ממש נסיון. פרצתי בכעס. אין לי כאן מקום. מה אתה רוצה? מה תבקש? הנה ציווית, ובערתי באש. לא כפית, רק גילית. שאתה מרומם, מכל כאביי. מרום רצונך, שרפת חיי. גם הבחנת, עדיין נותרת, שליט נערץ. ובסתום תחפץ. כאילו לא תשגיח, בציוויך אותי תניח. שאתמודד. כוח נתת, והוספתי הכר בחפצך. לא אאבד. עכשיו רסיסים. שברי לוחות. לוחות ליבי, הגדוש בבכיות. רק אתכופף, שלא אתנדף, מעוז הרוחות לא אשכח אמיתות. שלא אשבר, ואז אתחרט. שלא אקרע, שלא אתמוטט. כי יודע אני. אין זו העת.
4 תגובות
שיר שכתבתי בשותפות
25/09/2013 03:32
לביא
זמני ומרוחק החלום שנהרס אחרי שנים של דמיונות סערות, מחשבות, בתוך ים של רגשות הזכוכיכת העדינה שהיתנפצה לה דיי מהר מתקשה להאמין שעוע יבוא אדם אחר הגאות עלתה ושטפה את הכל כל מה שהיה ברור נבלע שוב בחול עומדים ופורשים את ידיינו נאנחים בכנפיים שלנו פגעו חיצים מורעלים פיזמון: אולי עדיף לתפוס רגליים ולרוץ אל מקום זמני ומרוחק שהאושר בתחתית והכאב שם ממותק אל מקום זמני ומרוחק
0 תגובות
מסע בלילה
24/09/2013 18:28
לביא
זה כבר המון זמן שאני מרגיש שמשהו מתחיל לדגדג אותי מבפנים זה כבר המון זמן מלמטה למעלה אני עובר מסע בלילה הילד שחי בתור הנער אני ניזכרתי איך הייתי פעם מטפס מלמטה למעלה אני עובר מסע בלילה ואני רוצה שהלילה הזה יעצור בזיכרוני שלא יניח לי ולא יירפה עד שאזכר מחר כשיאיר היום עוד פעם אני יאבד לי בכל הרעש רוחי זמן רב צועקת שקר לה מוצא מקלט מהרוחות בלילה ואני רוצה שהלילה הזה יעצור בזיכרוני שלא יניח לי ולא יירפה עד שאזכר
0 תגובות