עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
טוב, אז אני תלם. היי.
בת 12 וכמה ימים, כותבת פה תחת שם בדוי, אוהבת קייפופ, לקרוא ולכתוב - בעיקר פנטזיה ולפעמים מדע בדיוני וכל הז'אנרים האחרים. כרגע אני מתמקדת בסיפור "התעוררות", שמתפרסם באופן רציף פה בבלוג. אני כותבת גם שירים, קטעים קצרים ועוד כמה סיפורים ארוכים, אבל אותם אני לא אפרסם בינתיים. אולי, לאחר שאאזור אומץ ואחשוף את הזהות שלי, אפרסם אותם. אני לא בטוחה.

על כל מה שנכתב בבלוג הזה יש זכויות יוצרים. כל מי שיעתיק את הסיפורים שלי יחליט להתעסק איתי. לא כדאי לכם, תאמינו לי. מי שמתווכח איתי לא מנצח.

- תלם.
התעוררות - מה, מי ומו?
שלום קוראים נחמדים.
בוודאי תהיתם למה יש את הרשימה הזו - הרי, אתם יכולים לקרוא את הסיפור ולסיים עם החפירות שלי!
אז בואו ואני אגלה לכם סוד - מאחורי הסיפור הזה יש סיפור רקע - מאיפה הגיע הרעיון ה(לא) גאוני הזה?
טוב, האמת שזה הזוי לגמרי. יום אחד הייתי עייפה נורא, ושכבתי לישון במיטה. אז נרדמתי (כמובן), וחלמתי על סצטנה מסוף הסיפור הראשון. שקמתי בבוקר, בקושי זכרתי את החלום, רק זיכרון קלוש. לילה לאחר מכן חלמתי אותו שוב. ולילה לאחר מכן שוב, וגם לאחר מכן... במשך 12 לילות חלמתי את אותו חלום. אז הבנתי שאני פשוט חייבת לכתוב את הסיפור הזה. התחלתי לכתוב את הפרק הראשון (הגרסה הלא מחודשת) בתאריך 26.12.13, וסיימתי לכתוב אותו בתאריך 27.12.13. מאז, הסיפור הזה הוא כל עולמי. הוא הסיפור היחיד שסיימתי לכתוב ולא נטשתי באמצע, והאמת? אני ממש שמחה על החלום הזה. דרך אגב, חלמתי גם על סצנה מהסיפור המשך (השני מבינהם, "נבואה"), אבל זה לא קשור כל כך.
הסיפור הזה הוא אחד הסיפורים שאני הכי אוהבת לכתוב. כל פעם שאני ניגשת לוורד אני כותבת עם חיוך ענק על הפנים. אני מקווה שגם אתם תחייכו ותבכו בדיוק כמוני.

- תלם.
I Am Telem.
10/02/2015 15:26
תלם :)
הי, שלום ומה נשמע? לכל האנשים הנחמדים שנכנסו לבלוג שלי.
פה אני אפרסם את היצירות שלי.
הו, רגע. תנו לי לספר על מה אני מדברת.
אז היי. אני תלם (כותבת תחת שם בדוי בינתיים, במידה וארצה אחשוף את האמיתי), בת כמעט 12 (ביום חמישי בת מצווה), ואני מאוד אוהבת לכתוב. אני כותבת מגיל ארבע. בבלוג יהיו שירים, סיפורים ואפילו ספרים מתחילים - כל מה שכתבתי ואני אשמח לפרסם. אני מקווה שתיהנו לקרוא את הדברים שכתבתי כאן - אני נהניתי לכתוב אותם.
אני אשמח מאוד אם תכתבו תגובות. היום ככל הנראה אני אעלה פרק ראשון של סיפור פנטזיה שאני כותבת בהמשכים. יש לו שתי גרסות - קצרה ומחודשת. אני אהיה נחמדה אליכם ואפרסם לכם את המחודשת. פרק יעלה כל שבוע וחצי. את תקציר הסיפור תקבלו בצורה מסודרת שהפרק יעלה. בכל פעם שאני אעלה פרק/סיפור/שיר/מה שזה לא יהיה, אני אחכה עד שתהיה לפחות תגובה אחת (נכון לפתיחת הבלוג אני חושבת שזה מה שאני יכולה לדרוש, אם כמות הנרשמים תעלה אז זה יכול להיות אפילו יותר תגובות) לפני שאעלה את היצירה הבאה.

- תלם.
2 תגובות
התעוררות - פרק ראשון
14/02/2015 18:50
תלם :)
התעוררות, פרק 1, סיפורים
אוקיי, אז תקציר מהיר של הסיפור:
ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי, יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר הם חבורה של נערים נורמטיביים בני 14.
כן, ברור.
הם לומדים בפנימייה ורק הם נמצאים שם. הם גאונים ברמות לא הגיוניות, ויום אחד גם מתחילים לקרות כל מיני דברים מאוד משונים.
תלמידה חדשה מגיעה לפנימייה, ואם זה לא מספיק שהיא לא אמורה להיות שם בכלל כי הפנימייה היא רק שלהם אז גם בעיניים שלה עובר זיק אדום כדם ברגע שהיא רואה את החבורה. אחרי זה המגיעים לעולם מוזר ומשונה, ומגלים שיש להם כוחות על והם צריכים להציל את שני העולמות.
עוד שנה משעממת בשתים - עשרה הממלכות.

פרק 1

מישהו נענע את נובמבר. היא התהפכה במיטתה, אבל הניעור המשיך. לבסוף, פתחה את עיניה. מולה, קרובה כל כך אל פניה שנובמבר נאלצה לפזול כדי לראותה כמו שצריך, עמדה יוני.
"
אמא!" קראה נובמבר. יוני גלגלה עיניים.
"
הו, הנה, סוף - סוף. הזומבי קם לתחייה. עכשיו בואי, כי יש ארוחת בוקר. ואת צריכה להכין לנו שוקו חם." זה היה הנוהל של כל החברים בפנימייה - כל בוקר, כל אחד מכין לעצמו ארוחת בוקר, ונובמבר מכינה לכולם שוקו חם. זאת הסיבה שתמיד יוני מכינה לה את הארוחה. השתיים היו חברות טובות. למען האמת, נובמבר אפילו לא זכרה יום אחד שלא הייתה בפנימייה.
נובמבר רטנה משהו שנשמע ליוני כמו 'אני עוד אתנקם בך...', וקמה ממיטתה. היא הסיטה קורי שינה מעיניה, והרכיבה את המשקפיים הגדולות והעגולות שלה. פתאום, העולם חדל להיטשטש.
יוני זרקה לחברתה חולצה ומכנסיים.
"
קחי. פבי בחרה את זה בשבילך. והפעם, וידאתי שאין בזה ורוד." אמרה.
נובמבר בחנה את הבגדים, כאילו בודקת אם הם ראויים לה. לבסוף, משכה בכתפיה.
"
אם אין בזה ורוד, הכל בסדר. אז לכי לכולם ותגידי שבגלל שאפ דפק לנו על הדלת כל הלילה לא הצלחתי להירדם ולכן אנחנו מאחרות. חמש דקות ואני באה." נובמבר נכנסה אל החלק הקטן שהיה השירותים והמקלחת שלה ושל חברתה, וסגרה את הדלת. יוני נאנחה, וירדה למטה, אל חבריה.
"
הנה את! איפה במבר?" שאל אפריל בחיוך כאשר יוני נגלתה במעלה המדרגות.
"
מתלבשת. אתה יודע, בקושי ישנו בלילה כי [b]מישהו מסויים[/b] החליט לדפוק לנו על הדלת כל הלילה." אמרה יוני ברוגז. אפריל החניק צחוק.
"
נו, אבל אתן נוחרות כל כך חזק שזה דורש את זה." הוא התלונן. יוני שלחה בו מבט רצחני שאומר בבירור 'תיזהר ממני או שאני אעקור לך את המעיים', ופנתה אל המקרר. היא הוציאה משם תותים, פנקייקים וקצפת בשבילה ובשביל נובמבר. היא לקחה את האוכל ושתי צלחות, ושמה אותן על השולחן שמול הטלוויזיה במבואה הענקית של הפנימייה. היא התיישבה ליד ספטמבר.
"
היי," אמרה ספטמבר באגביות.
"
היי." ענתה לה יוני.
"
את עצבנית בטירוף."
יוני נאנחה. "את תמיד יודעת לזהות את זה, נכון?"
ספטמבר פרצה בצחוק.
"
רואים את זה על הפנים שלך. אז מה, אפ עצבן אותך?"
יוני הנהנה. "ברור. הוא דפק לנו על הדלת כל הלילה, מה שלא הכי נוח בעולם שאת מנסה לישון, את מבינה."
ספטמבר הנהנה בכובד - ראש. "מבינה לגמרי. פעם הוא דפק לי ולמאי על הראש כל הלילה. הוא גם לא ישן, כי הוא היה בקומה העליונה כל הזמן כדי לעצבן אותנו, אבל לא עצמנו עין לרגע. מזל שפבי באה בסוף ונעלה את הדלת של החדר שלו בשביל שלא יפריע לאף אחד."
"
צודקת. זה היה ממש מעצבן." אמרה מאי, שהגיחה מאחורי יוני.
"
מטורפת!" קראה יוני בהפתעה. מאי צחקקה.
"
יון! מתקשרים אלייך!" קראה נובמבר מקצה הדרגות, וזרקה אל יוני את הסלולרי שלה. היא הביטה בצג. מספר חסום. משונה.
"
הלו?" שאלה בהיסוס קל.
הקול שענה לה מהצד השני היה נעים במידה מפתיעה. זה היה קול של נערה.
"
שלום," אמרה הנערה. לחץ נשמע בקולה. "אני מדברת עם יוני?"
"
כן, זאת אני. האם יורשה לי לדעת עם מי אני מדברת?" שאלה יוני.
"
הו, מלכי, איני חושב כי זה ממקומך לשאול אותי לשמי." צחקה הנערה המצד השני. פיה של יוני נפער ולסתה איימה לפגוע ברצפה. "אני תמי. וגם אני מטורפת על 'אוצרות מן הגהינום', למקרה שתהית. זה ספר כזה מעולה!"
המבט המופתע על פניה של יוני הפך לחיוך גדול.
"
סוף - סוף מישהו לדבר איתו על הספר הזה! אף אחד לא מכיר אותו. שאני מחפשת אותו באינטרנט, אפילו אין לו דף בוויקיפדיה. זה ממש מעצבן אותי."
"
גם אותי! אבל יואו, אני פשוט לא מאמינה שהוא היה רע מספיק בשביל להרוג את ג'אנה. זה פשוט אכזרי. כאילו, העלילה דרשה את זה אבל המוות שלה היה רע מדי. זה פשוט חיסל אותי לחלוטין."
"
כן... טוב, מכל מקרה... למה התקשרת אליי ספציפית? לא נתתי את מספר הטלפון שלי לאף אחד." אמרה יוני בחשדנות מסויימת.
"
קיבלתי אותו מהמנהלת של הפנימייה שלכם. אני הולכת להצטרף אליכם. קיבלתי על הדרך דיווחים על כל מיני דברים שאתם אוהבים, וחשבתי שזה יהיה נחמד אם אני אתקשר אלייך ונדבר קצת על ספרים מעולים כגון אוצרות מן הגהינום."
"
בסדר..." יוני עדיין הייתה חשדנית. "אבל למה את ממספר חסום?"
"
אני עדיין ממספר חסום? פשוט, תביני, לפני חודשיים הייתי צריכה להשתמש במספר חסום בשביל לעבוד על חברה שלי שאני נציגה של חברת שוקולד בינלאומית ושהיא זכתה בהגרלה מבין כל אנשי העולם, והטלפון שלי לא הוריד לי את המספר החסום בצורה אוטומטית! אחרי השיחה אני אסדר את זה." התלוננה תמי.
"
אה," נאנחה יוני בהקלה. אז תמי הנחמדה הזאת שמדברת איתה לא סתם מישהו שעובד עליה. "אז תגידי, מתי את מגיע לפנימייה? סתם מתוך סקרנות."
"
היום, למען האמת. אני צריכה לסיים לארוז ואבא שלי יזמין לי מונית אליכם. אני מקווה שאספיק להגיע לפני השיעור הראשון. אני צריכה עוד להכיר את המקום. טוב, אני צריכה לסיים לארוז. נדבר עוד שעה - שעתיים?" שאלה.
"
ועוד איך." אמרה יוני בחיוך.
"
טוב... ביי."
"
בי."
יוני ניתקה את השיחה. נובמבר הסתכלה עליה בשאלה, אבל יוני שלחה לה מבט של 'אחר - כך', ונובמבר הנהנה.

יוני אפילו לא העלתה בדעתה שיכול להיות שתמי הזאת הרבה יותר חשובה לחייה מכפי שחשבה.


אשמח לתגובות :)
4 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש