עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

בן 60+ נשוי + ילדים ונכדים. חוזר בתשובה מתוך אהבת השם, לומד בישיבת תומכי תמימים במגדל העמק. שליח של הרבי לבתי אבות בטבעון והאזור.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מאחורי הקלעים של 'עמוס 2' - חיים יהודים
11/09/2016 12:28
HowtoDat
שבת, הלווין עמוס, רצון טוב, גוי מכבד שבת
ב"ה
להבין את ערך השבת. פרידמן

הלוויין 'עמוס 6', שהתפוצץ בשבוע שעבר על כן השיגור בכייף קנוורל שבפלורידה, היה אמור להחליף את 'עמוס 2', ששוגר לפני שלוש-עשרה שנים, ומאז פועל ללא דופי במתן שירותי תקשורת. בצוות המהנדסים שעמלו על תכנונו ובניינו, כמו על תכנון הלוויינים שבאו בעקבותיו, בתעשייה האווירית לישראל, נמנים שומרי תורה ומצוות לא מעטים.

מי שהיה ראש צוות של 'עמוס 2' הוא החסיד ר' אלכסנדר פרידמן (66), העוסק כשלושים וחמש שנה בתחום הלוויינים וכיום מעורב במיזם לוויינים של חברת גוגל. הוא חושף את מה שהתרחש מאחורי הקלעים: "היה לחץ גדול להזדרז בשיגור הלוויין קודם שפוליסת הביטוח שלו מסתיימת. ביקשו ממני למצוא רב שיתיר שיגור בשבת. לחצו עליי וטענו שזו סכנה גדולה לפרנסתם של עובדים רבים, והדבר אף עלול להביא חלילה למיטוט המפעל".

נחישות ופירותיה
אך הוא היה נחוש: "הבהרתי שבשום פנים ואופן לא יהיה שיגור בשבת. השיגור נעשה מבייקונור שבקזחסטן. הצענו לשגר ביום ראשון, ותשובת הצוות הרוסי הייתה שאין הם רוצים לשגר ביום ראשון. כשלחצנו, התברר שביום זה חל חג נוצרי. אמרתי למנהלים שלנו: 'אתם רואים, בהם מתחשבים, ואנחנו אמורים לחלל את השבת שלנו?!'".

בעקבות התעקשותו בוצע השיגור בלילה שבין יום שני לשלישי. ימים של מתח עצום עברו עליו: "הייתי מוטרד מאוד מחשש שאם חלילה יקרה משהו, יבואו אליי בטענות. התפללתי שהכול יעבור בשלום, ואכן, בחסדי ה' השיגור בוצע בהצלחה רבה, בלי תקלות".

הגויים מכבדים
עניין השבת העסיק אותו לא רק בעת השיגור. "לאחר השיגור יש פעילות של תיקון מסלול, שבה מכוונים את הלוויין עד שהוא מגיע בדיוק לנקודה שבה הוא צריך להיות ממוקם", מסביר פרידמן. "הפעילות הזאת דורשת עבודת צוות אינטנסיבית. הגדרנו שפעילות כזאת לעולם לא תתבצע בשבת".

לדבריו, שמירת השבת זכתה להערכה בקרב לא-יהודים, וזה מזכיר לו אפיזודה משעשעת: "באחת הפגישות עם צוות רוסי, כשדיברתי על השבת, הייתה שם אישה יהודייה מבוגרת, ששאלה מה זה שבת. בטרם הספקתי להשיב, מהנדס לא-יהודי השיב לה בחיוך: 'גברת, צריך ללמוד חומש כדי לדעת'"...

רצון טוב יניב פתרונות
שיחתנו מתנהלת בעיצומו של המאבק על עבודות הרכבת בשבתות. הקולות שנשמעו בוויכוח הזה גורמים לפרידמן צער: "כואב לראות יהודים שאינם מבינים את משמעות השבת וחשיבותה. זה עצוב. צריך להשקיע בחינוך הנוער היהודי, הדור הבא, בדרכי נועם, כדי שיבינו שהשבת היא ערך חיוני לעם היהודי".

ומה באשר לטענה כי בעולם מודרני אי-אפשר להשבית את העבודה לגמרי בשבת? "בהחלט יש בעיות, אבל כשיש רצון טוב משני הצדדים אפשר לצמצם את חילול השבת למינימום ולמצוא פתרונות".

מאת: מנחם כהן

שיחת השבוע - מס' 1549, ערב שבת-קודש פרשת שופטים, ו' באלול ה'תשע"ו (09.09.2016)
0 תגובות
דגים: לא מה שהיה פעם
01/09/2016 20:43
HowtoDat
דג, תולעים, כשרות, מעבדה, חבד, סין
ב"ה

זה לא רק דג. הרב וולקן בעבודתו

דרכונו של הרב אהרן וולקן (47), חסיד בובוב מבני-ברק, גדוש ויזות וחותמות של מעברי גבול, ובהן של מדינות אפריקה, המזרח הרחוק, רוסיה, ארה"ב, קנדה, נורווגיה ועוד. לכל מקום נסע בעקבות הדגים. פיקח, חקר, עקב ובדק. בעבר עבד במערכת הכשרות של בד"ץ העדה החרדית, וכיום הוא מייעץ ליבואני דגים.

בעבר היה מקובל שאם לדג יש סנפיר וקשקשת – הוא כשר ואין עוד בעיות. הרב וולקן מסביר מה השתנה: "בעבר הדיג היה בעיקר בקרבת החופים, ואילו כיום הטכנולוגיה מאפשרת דיג במעמקי הים, ושם עולה בשיעור ניכר שכיחות התולעים בגוף הדגים. הדג עצמו כשר, אבל כאשר הוא שורץ תולעים, אנו עלולים להיכשל באיסור חמור. תעשיית הדגים בימינו גם מחייבת פיקוח שלא התערבבו בדגים הכשרים דגים שאינם כשרים, כי אין דרך להבחין בכך אחרי העיבוד".

מה השתנה?
לדבריו, השגחה על דגים מחייבת לא רק ידע מקצועי, אלא גם ניסיון: "יש אלפי סוגי תולעים. צריך לדעת אילו תולעים עלולות להימצא בדגי מעמקים ובדגי חוף, בדגי מים מתוקים ובדגי ים, בדגי מים חמים ובדגי מים קרים. צריך גם לדעת באיזה חלק בגוף הדג הן עלולות להימצא".

הרב וולקן מסביר שגופי כשרות רציניים מפעילים משגיחים מנוסים, העורכים בדיקה מדגמית בכל משלוח דגים, כדי לוודא שהדגים נקיים מתולעים: "אנחנו עורכים תחילה בדיקה ראשונית בעין. בהמשך עושים ניתוח במעבדה, הכולל בדיקה בקיבה, בחלל הבטן, בבשר הדג. אם מגלים שהדגים נגועים, פוסלים את המשלוח".

תוספות בדגים
האם יש דגים שאין בהם בעיות של תולעים? התשובה חיובית. "אמנון המיובא מסין, לברק, דניס, מוסר, נסיכת הנילוס – נקיים בדרך כלל", מסביר הרב וולקן. "לעומת זה, רוטבש ובקלה צעיר נגועים מאוד וההמלצה היא שלא לאוכלם".

דגים הנמכרים בקופסות שימורים מחייבים פיקוח על דרך הבישול. הרב וולקן מספק הצצה לתעשייה הזאת: "בתעשיית השימורים הדגים עוברים בישול במערכת קיטור. צריך להקפיד שהקיטור לא יעבור בקו ייצור נוסף, שבו יש דגים לא כשרים או בשר. יש גם תופעה של הזרקת תוספות לדגים, כמו סויה, עמילן, סוכרים, מלחים ואף שומן מן החי. מערכות הכשרות המהודרות בודקות היטב את התוספות האלה, והשאיפה היא שלא יוסיפו דבר. כך הדג מגיע טבעי, בלי תוספות מלאכותיות".

תרמית במפעל
המשגיחים צריכים להיות ערניים ולוודא שאין מרמים אותם: "נפגשנו עם מנהל מפעל סיני לדגים, שהצהיר כי יש לו מערכת קיטור חדשה, המיועדת לקו של דגים טהורים בלבד. באנו למפעל, בדקנו את מערכת הקיטור, והייצור התחיל. במהלך העבודה כיבינו את הקיטור וגילינו להפתעתנו שהתנורים מוסיפים לעבוד. התברר שהייתה שם מערכת קיטור נסתרת, שעקפה את הברזים שסגרנו. מובן שפסלנו את הייצור".

הרב וולקן מבקש לנצל את ההזדמנות ולהודות לשלוחי חב"ד, שבהם נעזר במהלך ביקוריו. "הם מארחים אותנו בחום ומספקים מידע חשוב. פעמים רבות, בלי הסיוע שלהם לא היינו יכולים להגיע לתוצאות הראויות".

מאת: מנחם כהן

שיחת השבוע - מס' 1548, ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ט במנחם-אב ה'תשע"ו (02.09.2016)
0 תגובות
ענף ההצלה - מעשה שהיה
27/08/2016 22:11
HowtoDat
צדקה, חסד, מצווה, הזנה, עני
ב"ה



ניחוחות התבשילים התפשטו בסביבה הקרובה. ריח הבשר הנצלֶה התערב עם ריחות שאר המעדנים וגירה את חושי הטעם. הריחות חדרו בקלות מבעד לסדקים של הצריף הקטן שעמד ליד הבית המפואר.

בתוך הצריף התהפכה קיבתם של דייריו. היו שם אישה וכמה ילדים רעבים. זמן רב לא טעמו את טעמו של תבשיל בשרי. העניות היא לחם חוקם. עשירות ברוחניות יש להם בשפע. אבי המשפחה קדוש ופרוש מענייני העולם, ומבלה את יומו ולילותיו בלימוד ובתפילה. אבל העוני והרעב מציקים מאוד.

כמה מהילדים לא יכלו לעמוד מול הריחות המגרים, וצנחו על הארץ מתעלפים. האֵם המבוהלת פרצה בצווחות ובקריאות לעזרה. בעל הבית המפואר, שהיה גם בעל הצריף שאותו השכיר לדייריו העניים, מיהר לבוא לעזרת האישה.

נכנס האיש אל הבית ונדהם למראה עיניו. העוני והעליבות זעקו מכל פינה. פניהם החיוורות של הילדים העידו על המצוקה הגדולה שהם שרויים בה. לאחר שהעיר את הילדים מעלפונם שאל האיש היכן בעל הבית. "הוא בבית הכנסת", אמרה לו האישה.

"אלך לראות מה הוא עושה שם", קרא בעל הבית בזעף. "אני חייב לברר אם אכן הוא איש קדוש או סתם בטלן, שאינו חס על בני משפחתו ומניח להם לרעוב". בצעדים מהירים יצא מהצריף ומיהר לבית הכנסת.

בבואו לשם ראה את האברך עומד סמוך לכותל, שעון על ידו, שקוע בשרעפיו. חמתו של בעל הבית בערה בו. אכן, הולך בטל האברך ואינו עושה דבר. במקום לעבוד ולפרנס את בני משפחתו הוא מבזבז את זמנו לריק. אגרופו כבר נקמץ בזעם, והוא התקרב אל האברך במהירות.

באותו רגע הסתובב האברך לעברו. פניו האירו בנהרה שלא מן העולם הזה. עיניו דלקו כלפידים. השכן קפא על מקומו. "אם רצונך להכות אותי, בבקשה!", אמר לו האברך. השכן סב על עקבותיו ושב אל הצריף. הוא נתן סכום כסף נאה לאשת האברך וביקש ממנה לקנות בו מזון לבני המשפחה. "אכן, בעלך איש קדוש", הודה בשפל קול.

מאותו יום אימץ האיש את המשפחה ודאג לכל מחסורה. אף שהוא עצמו היה רחוק מיראת שמים, חש ליבו כבוד לשכנו העני. הוא הבין שאין הוא אדם רגיל.

שנים חלפו. אט-אט החל להתפרסם באזור שמו של אדם קדוש ומורם מעם, הלוא הוא רבי שלמה מקרלין – האברך העני. חסידים דבקו בו ונהרו אחריו. רבים החלו לפקוד את בית מדרשו ולהאזין לדברי תורתו. סיפורי מופתים שחולל עברו מפה לאוזן. יהודים שנזקקו לישועה באו לתנות לפניו את צערם.

יום שישי אחד נפטר בעל הבית העשיר והלך לעולמו. רבי שלמה מקרלין יצא להשתתף בהלווייתו. לאחר שנטמן בקברו ניגש רבי שלמה לעץ סמוך, תלש ממנו ענף ונעץ אותו בחלקת הקבר הטרייה. הדבר היה לפלא בעיני החסידים. אחר-כך פנה הרבי לביתו והתכונן לשבת.

בהגיע שעת סעודת ליל שבת הייתה ארשת רצינית שרויה על פניו של רבי שלמה. פניו בערו ועיניו היו נעוצות כאילו בנקודה נעלמה. נראֶה היה שהוא כאן בגופו, אך לא בנשמתו. הנוכחים המתינו, אולם השעות חלפו ורבי שלמה כמו שרוי בעולם אחר; אינו מדבר מאומה ואינו טועם ממאכלי השבת.

פתאום התנער. "הגישו את סעודת השבת, כי שבת קודש היום להשם!", הורה. מכאן ואילך התנהלה הסעודה כרגיל, כאילו דבר לא אירע. הדבר התמיה מאוד את הסובבים, אולם איש לא העז לשאול את הרבי לפשר הדבר.

המחזה הטריד במיוחד את אחד החסידים הקרובים אל רבי שלמה. כל הלילה לא הצליח לעצום עין. בבוקר לא היה יכול לכלוא עוד את צימאונו להבין את סוד העניין. "אנא, יאמר לי רבנו מה אירע אתמול בליל שבת", ביקש ברעדה.

"שכני המנוח הגיע לשמים", פתח רבי שלמה וסיפר, "ושם נוצר רעש גדול. מלאכי החבלה רצו לעשות בו שפטים. המוני מקטרגים הזכירו את כל העוונות והחטאים שעשה במשך חייו. אכן, הוא היה רחוק מלהיות יהודי ירא שמים ומדקדק במצוות. ואולם אז התברר שהמקטרג אינו מצליח לגעת לרעה בנפטר.

התברר שפיסת העץ שנעצתי בקברו מגִנה על האיש ואינה מניחה לפגוע בו. השטן השתולל. הוא דרש לדעת את פשר הדבר. במהרה התברר שאני נעצתי את פיסת העץ בקבר. הסנגורים סיפרו שעשיתי זאת מפני שלפני שנים רבות הציל האיש את בני ביתי מחרפת רעב ואף תמך בי שאוכל להתעלות בתורה ובעבודת השם. לפי זה, טענו המלאכים, הרי שהאיש הוא בחזקת 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא'.

העניין הובא להכרעת בית דין של מעלה. המקטרגים הדגישו את אורח חיים הקלוקל של הנפטר. מנגד ניצב מעשה החסד שעשה עמי. בסופו של דבר, לאחר דיונים רבים, הוכרע דינו של שכני והוא יצא זכאי בדין.

"אך אני", הוסיף רבי שלמה להמתיק סוד באוזני תלמידו, "הוזהרתי מבית דין של מעלה שלא לחזור ולעשות שוב מעשה שכזה"..

שיחת השבוע - מס' 1547, ערב שבת-קודש פרשת עקב, כ"ב במנחם-אב ה'תשע"ו (26.08.2016)
0 תגובות
לשמר את כיסופי החלום
24/08/2016 17:01
HowtoDat
ארץ ישראל, קדושה, אהבה, חינוך, ילדים
ב"ה

דווקא אנחנו, החיים בארץ ישראל,
זקוקים ליתר הכרה בקדושת הארץ.
הורים ומחנכים צריכים לטעת בילדים
את להט האהבה לארץ


ארץ ישראל — משאת נפש של דורות (צילום: ספריית הקונגרס)

איננו נותנים כל-כך את דעתנו לעובדה שחיי השגרה שלנו כאן בארץ הם בעצם חלום בעיני דורות של יהודים. אנחנו חיים בארץ ישראל, ארץ הקודש, אוכלים מפרייה, מתהלכים על אדמתה ורואים אותה נבנית ושוקקת חיים.

קרה לנו מה שקורה פעמים רבות עם הגשמתו של חלום. כל עוד היה חלום, הוא הרטיט לבבות. ברגע שהתגשם פג קסמו וחלפה ההתרגשות שליוותה אותו. אם כן, האם מוטב שלא להגשים חלומות? לא, אלא שלאחר שמגשימים את החלום, זקוקים למאמץ מיוחד כדי לשמר את חיוניותו.

ארץ קדושה
בעבר המושג 'ארץ ישראל' היה משאת נפש, ערגה ותפילות. יהודים עשו מאמצים כבירים לבוא אליה, לנשק את עפרה, לנשום את אווירהּ. זקנים היטלטלו בדרכים שבועות וחודשים, כדי לזכות לסיים את חייהם בארץ ישראל ולהיטמן באדמתה הקדושה. וכיום אנו חיים בארץ ישראל, וזה נראֶה לנו דבר שבשגרה.

בכל אומה קיים הערך אהבת מולדת. כל עם מספר בשבחה של ארצו, עברה ונופיה, כדי ליצור בלב בניו קשר רגשי לאדמה שעליה הם חיים. ואולם בעם ישראל זה הרבה יותר מאהבת מולדת. בארץ ישראל יש מימד של קדושה. שבחה של הארץ אינו ביפי נופיה ובאוצרות הטבע שבה בלבד, אלא גם בקדושה השורה בה.

אהבת ארץ ישראל קשורה בהבטחה האלוקית, שניתנה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. היא מתחברת ליציאת מצרים ולמתן תורה, ראשית היוולדו של העם היהודי, שאז הבטיח הקב"ה לבני ישראל "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב".

אהבת הארץ עולה מכל התנ"ך ומדברי חז"ל. פרקים רבים בתורה הם שיר הלל מופלא לארץ ישראל. חז"ל מרבים לדבר על מעלתה של הארץ, 'פלטרין של מלך', שהקב"ה בחר בה מכל הארצות כדי לתיתה לעם שבחר בו מכל העמים. זו "אֶרֶץ אֲשֶׁר... תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹוקֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

ההלכה שאסור לצאת מארץ ישראל (אלא בשל סיבות מוגדרות וברורות) ממחישה היטב עד כמה מקומו של יהודי בארץ ישראל ולא במקומות אחרים. בכל הדורות מסרו יהודים את נפשם למען ישיבה בארץ ישראל, בתנאים קשים, בעוני ובמחסור, ולא עלה על דעתם לעוזבה ולחפש לעצמם חיים נוחים יותר בנֵכר.

האם השקענו?
בדורות קודמים אהבת הארץ הייתה כמיהה טבעית, בשל הריחוק מארץ ישראל. בימינו זו חובתם של הורים ומחנכים לטעת בילדים את להט האהבה לארץ. הבה נשאל את עצמנו: מתי בפעם האחרונה לקחנו את ילדינו לכותל המערבי, למערת המכפלה, לקבר רחל ולאתרים מרכזיים אחרים בארץ ישראל? כמה זמן השקיע כל מחנך בשנה האחרונה כדי לטפח בלב תלמידיו את האהבה לארץ ולהחדרת קדושתה בנפשם?

דווקא אנחנו, החיים בארץ ישראל חיי יום-יום, זקוקים ליתר הכרה בקדושת הארץ. עלינו להקדיש לזה יותר מחשבה והתבוננות, כדי שתחושה זו לא תאבד מעוצמתה בתוך חיי השגרה, וכדי שנדע להנחילה לדור הבא.

מאת: הרב מנחם ברוד

שיחת השבוע - מס' 1547, ערב שבת-קודש פרשת עקב, כ"ב במנחם-אב ה'תשע"ו (26.08.2016)
0 תגובות
מעמד הר סיני 2 - פרשת ואתחנן
18/08/2016 21:37
HowtoDat
ואתחנן, משה רבנו, בעל פעור, דבקות, מצווה

 ב"ה


 

ההקדמה הארוכה בתורה
במרכזה של פרשת השבוע ואתחנן, נמצאת ההקדמההארוכה ביותר בתורה, למשהו. זה ההקדמה לעשרת הדיברות שמתארת את מעמד הר סיני בפעםהשנייה. כל פרק ד' -ארבעים ותשע פסוקים ואחרי זה שלושים פסוקים של עשרת הדיברותומה שקורה אחר כך. ההפנמה הזאת כוללת בתוכה את האזהרות הגדולות ביותר. [ד' ט']"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶתהַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵיחַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" ואת ההבטחות הגדלותביותר אשר תפנים לעצמך את מה שהיה במעמד הר סיני. [דברים ד' ל"ה] "אַתָּההָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי הַשֵם הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" כו'.

כל הסיפור הזה הוא מרכזה של הפרשה. ותמיד אנחנושואלים את עמנו על כל החזרות בספר דברים, ובמיוחד על החזרה הארוכה הזאת. הרי ברורשמשה רבנו עליו השלום יכול היה להגיד, לגבי עשרת הדיברות, עיין שם [שמות כ' ב'].זה היה הרבה יותר קצר. נכון, יש כמה שינויים קטנים, אז היה מוסיף אותם. פסוקים,שהם כל-כך יום יומיים אצלנו, נמצאים בתוך ההקדמה הזאת. [דברים ד' מ"ד] "וְזֹאתהַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" עץ חיים היא גו'.הפסוקים האלו שאנו אומרים כאשר מגביהים את התורה לאחר הקריאה בה. שמזכיר לנו אתהתורה שאתה יורד משה רבנו  מהר סיני. היאמהווה כותרת ב-'שלישי' לעדוֹת, החוקים והמשפטים שחוזר משה רבנו ומזכיר בעבר הירדןבגיא מול בית פעור. הם הדברים, מסביר רש"י, אשר דיבר משה רבנו בצאתם ממצרים.וחזר וְשׁנָאַם להם בערבות מואב. הוא מזכיר להם היכן הם עכשיו, ושכבשנו וירשנו אתסיחון ואת עוג. ועכשיו הוא פונה אלהים ומזכיר להם את מעמד הר סיני.

שתי נקודות תמוהות בפרשה
מה התובנה המיוחדת שאותה בעצם מבקש משה רבנולהעביר לנו? דור שכבר לא יכנס עם משה. לדור שיזכה להיכנס לארץ. והוא חוזר על זהפעם אחר פעם. שאנחנו זוכים להיכנס לארץ וירשתם את הארץ. ומה תעשו כדי שתחיו בארץ.ובעצם כל הפרשה הזאת מתחילה אחרי הכותרת שלה: ואתחנן אל השם. אבל אני לא זכיתילהיכנס לארץ.

התשובה נמצאת בשתי נקודות . שנראות תמוהות שכדאילתת עליהם את הדעת. האחת האזכור של המצווה אחת בלבד. בכל שבעים הפסוקים, אין מצוותספציפיות. מדובר עליהם בכללות. למכלול הזהירות מפני עבודה זרה. ומהתיישנות ושחיקהבארץ.

משה רבנו 'חוטף' מצווה
באמצע הנאום מפסיק משה והולך ועושה פעולה. פתאום,תוך כדי נאום מגיעים שלושה פסוקים שבהם משה לא מֵצווה מִצווה אלא עושה מצווה, עםהצהרה. [דברים ד' מ"א] "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶרהַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ" הוא מבדיל בפועל את שלוש ערי המקלט הראשונותמבין השש שצריכות להיות מוקמות. שלוש במזרח ושלוש במערב. והוא זכה להקים את אלו שלהמזרח, לפי השבטים: גד, ראובן וחצי המנשה.

מה זה עושה כאן? למה זה חשוב כל כך? מצווה אחתמתוך תרי"ג המצוות. שדרך אגב לא רלוונטית כרגע, כי רק כאשר מוקמות כל השש(וזה יהיה רק בתקופת יהושע בן נון מאוחר יותר). היא לא רלוונטית מבחינה הלכתית, כיאי אפשר עדיין להשתמש בהם כערי מקלט לקלוט רוצחים בשוגג. אז לכאורה אין טעם למהשמשה רבנו עושה.

הנקודה השנייה היא האזכור החוזר ונשנה, הלא קשורלכאורה של בעל פעור. ולא סתם, אלא של הגיא מול בית פעור. והיא גם הכותרת של הפרשה:[דברים ג' כ"ט] "וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר", "ד'א' וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּיםוְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים גו'." איזה יחוּס. ואחר תזכורת: [דברים ד' ג']"... כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ הָשם אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ" לעומת – "ד' וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהַשֵם אֱלֹקֵיכֶם חַיִּיםכֻּלְּכֶם הַיּוֹם". לא הוזכר בכלל עבודה זרה ספציפית אחרת. הפעור לא מצדעבודה זרה אלא גם באיזה מקום אנחנו עומדים כשמשה רבנו מדבר בגיא אל מול בית פעור.

שתי הנקודות מסבירות את התובנה
מה שבעצם אומר משה רבנו לבני ישראל הוא, אתם בניישראל הולכים עכשיו לסיכויים הכי גדולים, למה שאני מעולם לא זכיתי. ואני בעולם הזהלא אזכה. לא רק להיכנס לארץ. המשמעות של הכניסה לארץ לגבי הר סיני היא, שאתםיכולים להפוך להיות בפועל – דבקים בהשם אלקיכם.

אתם יודעים למה. כי שם במדבר בהר סיני, במדברסיני, יכולנו להיות עם עמוד הענן ועמוד האש, אבל, לא כל מכלול החיים היה לגלותאלוקות בעולם. עכשיו שאתם מגיעים לארץ – כל פעולה שאתם עושים כל גידול שאתםמגדלים, כל פעולה מעשית שאתם הולכים לעשות, הכול למען [דברים ד' א'] "...תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר גו'."

אני (משה רבנו) התחננתי להשם תן לי להיכנס.כצמח, כחיה. אבל, תן לי להיכנס למקום שבו אני יכול לגלות שהכול אלוקות. שאני יכוללהיות דבוק לגמרי באלוקות. מספרים על האדמו"ר הזקן שאמר: ריבונו של עולם אנילא רוצה את העולם הזה שלך, לא את הגן עדן שלך - אלא אותך אלא להיות דבוק בך.

אתם רוצים להבין מה זה דבקות, אומר משה רבנו,אני אסביר לכם. ב'הפוכה'. פעור אתם יודעים מה זה? להיצמד אתם יודעם מה זה? היצמדותבעל פעור אתם זוכרים לפני חודשים שלושה ארבעה? תדעו לכם הפעור הזה הוא מושך גם כןלהידבק בו. הוא הבסיס של כל ההתמכרויות בעולם. והוא לא נגמר. כל האיומים האחריםנגמרו. סיחון והאמורי, ועוג מלך הבשן, והזמזומים, והנפילים. כולם עברו מן העולם.אין כלום. אנחנו יושבים בבתים שלהם. אבל, הפעור עוד יש – אנחנו יושבים בגיא מולבית פעור. ואף על פי כן בא הקב"ה ואומר: אני יודע שיש בעולם פעור. והפעור הזהכל רגע מושך לריגושים חדשים. הפעור הזה ובנות מואב שכול הזמן מבקשות ממני להיותמכור. אתם יודעים למה הוא זקוק להתמכרות הזאת? כי הוא מחפש דברים חדשים. הוא מחפשריגושים. הוא?! אני! – הפעור קיים. עוד לא נפטרנו ממנו.

יש דרך אחת לנצח אותו – להתמכר בהתמכרות כמורהלצד השני. 'תתמקר' למקור. אם תלמד את התורה ותדע את התורה, אז תחזור על הש"ספעמיים אבל, אם לא תתמכר אליו, אם לא תהיה דבוק – השגרה והשחיקה. ותוליד בנים ובניבנים ונושנתם בארץ. וכל זה יביא אותך לצורך מחודש בפעור. אתם יודעים למה הבדיל משהרבנו שלוש ערים? אומר רש"י, כי מצווה שבאה לידו (זה לא רלוונטי אם זה הלכתיכרגע או לא) יש לי מצווה אני רץ לעשות אותה. באמצע הנאום. למה כי הקב"ה נתןלי לעשות מצווה. כזאת מעשית. בארץ. להבדיל ערים. לכם יהיה זה כל יום. כך תוכלולהיות דבוקים בשם אלוקיכם יתברך.

זאת התורה אשר שם ממשה לפני בני ישראל. התורההזאת של הדבקות. שנזכה להיות דבקים בשם אלוקינו חיים כולנו היום.
 

ובא לציון גואל

דברים בשם אומרם:
הרב מרדכי איילון שליט"א 
מקור הציטוטים:  ויקיטקסט

0 תגובות
ביצור יסודות התא המשפחתי
17/08/2016 22:58
HowtoDat
חתונה, נישואין, תא משפחתי, השקעה, טיפןח
ב"ה

על ההורים לזכור שאיכות התא המשפחתי
קובעת את אושרם ובריאותם, הרוחנית והגשמית,
של ילדיהם

נישואים — עבודה שצריך להשקיע בה (צילום: ישראל ברדוגו)

מרבים לדבר על האיומים לשלום העולם הגלומים בהתחממות הגלובלית או בהידלדלות מקורות המזון, אך ממעטים לדבר על איום מטריד לא פחות – הרס המשפחה. הנתונים מזעזעים: באירופה מגיע שיעור הגירושים ל-35%, ואילו בארץ הוא עומד על 27% (אולי בשל שיעור הגירושים הנמוך בקרב אוכלוסיות דתיות).

יועצים למיניהם מנופפים בססמה הפשטנית: "אם לא טוב לכם – אל תישארו". זהו? זה השיקול המכריע בקבלת החלטה על פירוק המשפחה? ואיפה הילדים בתמונה? מה על הסבל שהם עתידים לסבול, על הקרעים בנפשם, על השבר שלעולם לא יוכל להתאחות? עד כמה הנתון הזה נכנס למשוואה?

ודאי שיש מקרים שבהם אין מנוס מפירוק החבילה. לשם כך נתנה התורה את דיני הגירושין. אבל זה צריך להיות צעד אחרון, אחרי שכלו כל הקיצין ואחרי בחינת כל השיקולים, ובכלל זה טובת הילדים. הקלות שבה אנשים מחליטים להתגרש בימינו, רק מפני שהנישואים לא הגשימו את כל חלומותיהם – מזעזעת ממש.

משכן צריך לטפח
מוקד השבר טמון בהתייחסות לנישואים כאל עניין פורמלי, מנהלתי. לכן יש השואלים למה צריך להתחתן כדת משה וישראל דווקא ולא דיי בטקס אזרחי. אבל זה בדיוק העניין, נישואים אינם דומים לקניית מכונית או אפילו דירה, ששני הצדדים לעסקה חותמים על חוזה ומקבלים חותמת של הרשויות. מעמד הנישואין מתחיל ב'קידושין' – מלשון קדושה, כי הקמת בית בישראל היא עניין רוחני, קדוש, נשגב.

בית בישראל הוא מעין משכן לשכינה, ומשכן צריך לטפח. צריך לשמור עליו מפני השפעות זרות, שעלולות לפגום בטהרתו. צריך לפקוח עין על 'אש התמיד' שתבער בו, תאיר אותו ותחמם אותו. זאת עבודה שבני הזוג צריכים להשקיע בה, מתוך הכרה בחשיבותה.

מובן מאליו שכאשר נולדים ילדים האחריות המוטלת על בני הזוג גדלה שבעתיים. מרגע זה ואילך עליהם לזכור שאיכות התא המשפחתי קובעת את אושרם ובריאותם, הרוחנית והגשמית, של ילדיהם. טבעם של הורים שהם מוכנים למסור את חייהם למען ילדיהם, ולכן טובת הילדים צריכה לעמוד מעכשיו בראש מערכת השיקולים שלהם.

הדרכה בזמן
דומה שהתפיסה האינדיווידואליסטית הרוֹוחת בימינו, המעמידה את צורכי הפרט בראש סדר העדיפויות, באה על חשבון האחריות לילדים. בני-אדם התרגלו לחשוב במונחים של טובתם האישית, והם מביאים פחות בחשבון את משמעות החלטותיהם על אחרים, אפילו הם ילדיהם. התוצאה היא שיותר ויותר ילדים גדלים עם פצע פעור ועם בית שנשבר דווקא בשעה שהיו זקוקים להגנתו.

לכן חשוב כל-כך להנחיל לציבור את משמעות קדושת חיי הנישואים, ובה בעת לתת לזוגות הצעירים הדרכה מתאימה. כמה חבל שזוגות רבים באים ללמוד על חיי נישואים רק אחרי שיחסיהם עולים על שרטון. פתאום מתברר להם שאילו למדו את הדברים קודם לכן היו חוסכים מעצמם הרבה מאוד משברים, כעסים ותסכולים.

ביצור מוסד הנישואים וחיזוק יסודותיו של התא המשפחתי – הם אתגר חיוני בימינו, ובו טמון עתידו של עם ישראל.

מאת: מנחם ברוד

ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, ט"ו במנחם-אב ה'תשע"ו (19/08/16) 
0 תגובות
גלות וגאולה
15/08/2016 11:32
HowtoDat
גלות, גאולה, משיח, אחרית הימים, חלום
ב"ה


יושבים יהודים בארץ-ישראל, בירושלים ההולכת ונבנית מיום ליום, ומתפללים לה' שיגאל אותם מהגלות ויביא אליהם את הגאולה; האין כאן סתירה מניה וביה?! וכי אין אנו בני-חורין לחיות כרצוננו?! איפה כאן ה'גלות'?

ברם, ביהדות בכלל ובחסידות בכלל יש למושג 'גלות' משמעות עמוקה הרבה יותר מ'גלות' במובנה הפשוט; ולפי מושג זה של ה'גלות', שרויים אנו עדיין בגלות גדולה וקשה עד מאוד...

כמו חלום
גלות, בתפיסה הכללית ביותר, הריהי התייחסות בלתי-נכונה בין דברים. כאשר העליונים-בדרגה אינם נמצאים במקומם הגבוה וכאשר הנמוכים-בדרגה עולים למעלה - הרי זו גלות. גלות, אם כן, מציינת מצב בלתי-תקין, מצב לא-טבעי.

גם גלות ישראל מארצו נכללת בהגדרה זו. המצב הטבעי עבור יהודי הוא להימצא בארץ-ישראל, וכאשר הוא נמצא מחוצה לה ואילו בארצו שולט עם אחר - הרי זו גלות, שכן זהו מצב בלתי-תקין ובלתי-נכון. אולם ההגלייה הפיסית של עם ישראל מארץ-ישראל הינה מרכיב אחד בלבד של הגלות הכוללת.

הגלות העיקרית מתחילה בקב"ה, הנמצא, כביכול, בגלות; גלות השכינה. כאן בולט המצב הבלתי-תקין. הרי האמת היא ש'מלוא כל הארץ כבודו' ושכל המציאות יונקת את חיותה מהכוח האלוקי הטמון בה. אבל אמת זו חבויה ומוסתרת. אנו רואים לנגד עינינו רק את העולם הגשמי והחומרי, ואיננו רואים את הכוח האלוקי המחייה ומקיים את הכול. הקב"ה אינו מתגלה איפוא; הוא נמצא בגלות, כאשר את מקומו תופסת הגשמיות...

גלות נוספת היא גלות הנשמה. ערכה של הנשמה גבוה לאין-ערוך מערך הגוף (והראייה, שהנשמה חיה חיי-נצח ואילו הגוף הופך לאבן דוממת בצאת הנשמה ממנו). אולם במקום המצב האמיתי והטבעי שבו הנשמה היא השולטת על הגוף, הרי אצל רובנו המצב הוא הפוך והגוף ותאוותיו הם המעסיקים אותנו ביותר. כאשר התורה ועבודת-ה' אינן נתפסות (בהרגשה) כעיקר החיים, וענייני הגוף גוברים על צרכי הנשמה - הרי זו גלות הנשמה.

משום כך נמשלת הגלות לשינה, לחלום. החלום מבטא את הגלות בהיותו אף הוא צירוף של תקינות למראית-עין, המכסה על דברים שאינם נכונים ושאינם יכולים להיות נכונים. שהרי החלום הוא צירופם של דברים ומאורעות ותופעות בעולם, אשר כל אחד מהם יכול אמנם לעמוד בפני-עצמו, אולם צירופם יחד הוא בלתי-אפשרי לחלוטין. ועם זאת, המאפיין את החלום הוא הרגש הפנימי שבו - שבשעת החלום נעשה הבלתי-אפשרי למציאות קיימת, מובנת כביכול מעצמה.

שתיחשף האמת
זו הגלות האמיתית, הגלות הכוללת, המצב הבלתי-טבעי של העולם, של האדם, של השכינה. ועל כך אנו מתפללים ומבקשים - שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה, שתיחשף לעיני-כול האמת של הדברים, שהאור האלוקי לא יסתתר עוד ושהנפש-האלוקית לא תהיה נתונה בשבי הגוף.

כאשר תתבטל הגלות הכוללת ישוב, באופן טבעי, גם עם ישראל כולו לארצו, ייבנה בית-המקדש השלישי והשכינה תשוב לשכון בישראל וביתר שאת מבעבר. כל עוד כל זה לא בא, ואדרבה, מבחינת היבט זה של הגלות, הרי החשיכה הרוחנית הולכת וגוברת - נתונים אנו בגלות ואנו מתפללים להשם שלושאמונה פעמים ביום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון", בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

משנת חב"ד - מושגים בחסידות י"א באב התשע"ו, 15/8/16
0 תגובות
תשעה באב - מן המעיין
14/08/2016 12:20
HowtoDat
תשעה באב, 9 באב, אמרות, ורטים, משיח
ב"ה

מיעוט האבל בשמחה

"משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ד,ו). כשמגיע חודש אב, עם האבלות שלו, "ממעטין בשמחה" – אפשר למעט את האבלות על-ידי שמחה, כי בזכותה מגיעים לגאולה. (רבי חיים מצאנז)

על מה להצטער
נאמר בשולחן ערוך: "ראוי לכל ירא שמים להיות מצר ודואג על חורבן בית המקדש". שאלו את רבי מנחם-מענדל מקוצק: ומי שאינו  ירא שמים אינו צריך להצטער על חורבן בית המקדש? השיב להם: אדם כזה צריך להצטער קודם על חורבנו האישי.

כגודל הסבל עוצמת הגילוי
כשיבוא המשיח נראה כיצד כל ייסורי הגלות היו הכנה לאור הגאולה. אז נבין מדוע ככל שהסבל גדול וארוך יותר, כן נעלה האור ומופלא יותר. על כך נאמר (ישעיה יב,א) "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני". (אדמו"ר הזקן)

כל אדם לעצמו
"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם" (איכה א,א). בעת החורבן היו שנאה, מחלוקת ופירוד בעם ישראל. זו "עיר רבתי עם" ובכל-זאת "ישבה בדד", כי כל אחד ואחד היה בודד לעצמו. (רבי יהושע מקוטנה)

השגחה תמיד
'בדד' ראשי תיבות: "בכל דרכיך דעהו". "בכל דרכיך" – אפילו בדרכי הגלות, שהן דרכים עקומות, צריך איש ישראל לדעת כי גם שם ישנה השגחתו יתברך, ובכוחה גם הדרכים המשובשות שבני ישראל הלכו בהן סופן להתיישר. (שפת אמת)

ה'עקב' מתארך
"הגדיל עלי עקב" (תהילים מא,א). תקופת ה'עקב', עקבתא דמשיחא, גדלה והתארכה ביותר. הגלות מתארכת ועדיין לא נושענו. (רבי לוי-יצחק שניאורסון)

שחרור המידות
"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ההתמרמרות שהייתה צריכה להיות על הריחוק מה' נהפכה להתמרמרות על המחסור בענייני העולם הזה; והשמחה שהייתה אמורה להיות על קיום מצווה נהפכה לשמחה בתאוות העולם. זהו 'ושביה' – שתי מידות אלה הן בבחינת שבויים ממש. והפדיה היא על-ידי צדקה, רחמנות על העני, המעוררת את "רחם נא עלינו ותן בליבנו בינה". (ליקוטי תורה)

דיבור על משיח
בית המקדש חרב בעוון שנאת חינם, והכלי לביאת המשיח הוא אחדות. כאשר בני ישראל יתאחדו וידברו על משיח, ימשיכו ברצון ה' יתברך את הגאולה השלמה על-ידי משיח גואל צדק במהרה בימינו.

שיחת השבוע - ערב שבת-קודש פרשת דברים / חזון, ח' במנחם-אב ה'תשע"ו (12/08/2016)
0 תגובות
שנאת חינם? מה פתאום?!
12/08/2016 14:28
HowtoDat
9 באב, גאולה, בית המקדש, אהבת חינם
ב"ה

האם תמצאו אדם אחד שיודה כי שנאתו
לאדם אחר או לקבוצה כלשהי היא שנאת חינם,
היינו שנאה טהורה, בלי סיבה?

מקוננים על החורבן. לתקן את סיבת הגלות (צילום: מנדי הכטמן)

בשנים האחרונות התפתח דפוס קבוע לציון תשעה באב – ערבי דיון וסימפוזיונים בנושא שנאת חינם. שוב ושוב מקבילים בין ימי הבית השני לימינו ומדברים על סכנתה של שנאת חינם.

אך מהי שנאת חינם? האם תמצאו אדם אחד שיודה כי שנאתו לאדם אחר או לקבוצה כלשהי היא שנאת חינם, היינו שנאה טהורה, בלי סיבה? לא תמצאו אדם כזה, כי כל אחד ואחד יציג סיבות למכביר לשנאת הזולת.

אלא שהסיבות והנימוקים והטענות למיניהן הם פעמים רבות עטיפה חיצונית לשנאה הבסיסית, זו שאינה צריכה טעמים. לא הסיבות והטענות הולידו את השנאה, אלא השנאה מצאה לה סיבות ונימוקים להתכסות בהם. הלוא איש אינו רוצה להודות כי הוא שונא את הזולת בשל עצם קיומו, ולכן נוח לו להיתלות בטענות כאלה ואחרות, כדי להפוך את השנאה למוצדקת כביכול.

בלי מסננות
כזאת הייתה שנאת הגויים לעם ישראל לאורך ההיסטוריה. פעם אחת הסבירו האנטישמים כי סיבת השנאה היא עושרם של היהודים. אחרי שגזלו את כספם והורידו אותם לשפל המדרגה, נימקו את השנאה בהיות היהודים קבצנים עלובים. כשדבקו בדתם – טענו שהם מתבדלים. כשניסו להתערות בין הגויים – התריסו כלפיהם שהם חודרים לכל מקום. אבל מאחורי כל הסיבות והטענות עמדה האנטישמיות הבסיסית, שנאת יהודים טהורה.

זוהי למעשה שנאת חינם, שנאה על עצם קיומו של הזולת. לכן קשה כל-כך להתגבר עליה. אם אדם שונא את חברו בשל סיבה מוגדרת, אפשר לפתור את עילת הסכסוך ולסלק את השנאה; אבל כשהשנאה היא בשל עצם קיומו של הזולת, והיא רק נתלית בנימוקים כאלה ואחרים, אין טעם למצוא פתרון לטענה ספציפית, כי תמיד תצוץ טענה חדשה.

למרבה הצער, אנחנו חיים במציאות שבה השנאה ניתזת מכל כיוון אפשרי. נשמעת כיום טענה שבעבר דברים המתפרסמים ברשות הרבים עברו מסננת של עורך, שהיה בולם דברי גנאי ונאצה, ואילו עכשיו הכול יכולים להפיץ את הגיגי ליבם בראש חוצות, וכך האוויר מתמלא ביטויי שנאה קשים, רוויי נאצות וגידופים.

זה נכון, אבל נראה שמשמיעי הטענה הזאת נזעקו רק כשטעמו את טעמה של השנאה המופנית כלפיהם. במשך שנים נכתבו ביטויי שנאה מזעזעים בעיתונים ה'מכובדים' ונשמעו דברי נאצה מחרידים בשידורי הרדיו והטלוויזיה – אלא שהם הופנו לעבר קבוצות אחרות באוכלוסייה, כמו מתנחלים וחרדים. עכשיו גם חלקים אחרים בציבור חשים את טעמה הרע של השנאה.

לאהוב בלי סיבה
האמת היא שבלב כולנו מסתתרת שנאת חינם למישהו שקשה לנו לסבול את עצם קיומו, והיא המזינה את המחלוקת ואת ההיתלות בתואנות כאלה ואחרות. הדרך להכרית אותה היא על-ידי טיפוח אהבת חינם – אהבה בלי סיבות, אהבה גם כשיש סיבות הפוכות.

חשוב להזכיר לעצמנו שוב ושוב כי כל יהודי הוא אח אהוב, בשר מבשרנו. גם אם הוא חושב אחרת או מתנהג אחרת – אחינו הוא. אהבת חינם תכרית את השנאה, תבטל את סיבת החורבן ותביא את הגאולה.


שיחת השבוע - מס' 1545, ערב שבת-קודש פרשת דברים, ח' במנחם-אב ה'תשע"ו (12.08.2016)
0 תגובות
האם משה רבנו כתב לנו כתב חידה? - פרשת דברים
11/08/2016 22:30
HowtoDat
תוכחה, אהבה, לץ, חכם, העצמה

 ב"ה

 

והרי כתב החידה לפניכם

בפסוק הראשון של חומש דברים נשמע כמו כתב חידהוכבר למדנו בכל החומשים הקודמים, שנפסוק הפותח את הספר, טומן בתוכו את הסוד, אתהכותרת לכל הספר כולו. באו נבחן יחד את הפסוק הראשון: [דברים א' א'] "אֵלֶּההַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּןבַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹתוְדִי זָהָב"

תודו. כתב חידה. הרי לא יכול להיות שמשה רבנועליו השלום יעמוד בכל המקומות האלו בו זמנית ומכל אלו ידבר אל כל ישראל. גם במדברגם בפארן כם בערבה גם המוֹל סוף כל אחד מהם הוא מקום אחר לגמרי. ולכן פותחרש"י את הספר שלנו ביסוד: " 'אלה הדברים'- (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכךסתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל"

מעניין מאוד עפ"י רש"י הספר הזה הואספר של תוכחות. אבל אין אלה תוכחות כפי שכבר היו בספרים הקודמים, כי בפעמים הקודמותשמשה רבנו הוכיח את עם ישראל היה זה תוך כדי האירוע, המעשה. וכדי להפריש אותם      מהאיסור שהם היו מצויים בתוכו. במקרים של:קורח ועדתו, המרגלים, כו'. והנה הפעם עומד משה רבנו לפני מותו, ומדבר לא עםהחוטאים אלה עם בניהם. ומבקש להגיע לטיפול שורש. זוהי לא תוכחה סתמית. את התוכחותהאלו אומר משה רבנו ברמיזה, ועפ"י רש"י כל המקומות האלו שאנחנו אומרים,אינם בדיוק מקומות, אלה שמות שמזכירים את כל המקומות שהכעיסו לפני המקום. הםמוזכרים ברמז מפני כבודם של ישראל. הדבר מחייב הבנה עמוקה. (אם תוכיחה, אז תןתוכיחה) הרי בהמשך ספר דברים משה רבנו יאמר דברים חריפים מאוד: ממרים הייתם עםהשם, מקציפים הייתם. אז מה כבודם של ישראל? זה חשוב איך נראית הכותרת ח"ו.מה, אנחנו עוסקים כאן בחיצוניות?! ובכלל בכל החומשים הקודמים פתח משה רבנו מפיהשכינה. הקב"ה אומר ומשה רבנו כותב, כפי שכולנו יודעים, בדברי חיבה לישראל.

חומש שמות נפתח ואלו שמות בני ישראל, אע"פשמנאם בחייהם בשמותם חזר ומנאם במיתתם, להודיע חיבתם לפני המקום, שנמשלו לכוכבים.את חומש ויקרא פתח משה רבנו במילים לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמהקריאה, לשון חיבה. ומיד בהמשך כל החיבה הזאת, היא לא עבורי, משה רבנו, אלא בשבילכםהוא נדבר עמי. את ספר במדבר פתח משה רבנו, שוב, מתוך חיבתם לפניו מונה אותם כלשעה.

ועכשיו, שמתחיל החומש של משה רבנו, לא השם אומרומשה רבנו כותב, אלא משה מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו. עכשיו מגיעה המטלה הקשהשצריך להוכיח. מה לעשות, לפעמים צריך לתת תוכיחה. אבל, זה פלאי פלאות, זו לאתוכיחה אָד הוֹק, (מלטינית: לעניין זה) במקום, זוהי תוכיחה כדי באמת להגיע לשורש.כי מדובר כאן על דברים שהיו, ורובם נעשו בכלל לא ע"י השומעים, אלא ע"יאבותיהם, כאמור. ודווקא במקום הזה, מופיעה העוצמה של הכוח לאהוב. כמו שכתוב: [משליג' י"ב] "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב הָשֵם יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּןיִרְצֶה" כוח התוכחה האמיתי יכול לבוא רק מפני שאתה מבין, בעומק בעומק, אתהאהבה. אם אינך אוהב אל תוכיח. אתה פטור לחלוטין מהמצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַאֶת עֲמִיתֶךָ גו'." לאהוב אותו ומתוך כבודו, הוכיח אותו.

 

איך באמת מוכיחים

אלשיך הקדוש שואל על הפסוק [משלי ט' ח'] "אַלתּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" את השאלההמתבקשת: זו 'חכמה קטנה' הלץ הוא זה שאני צריך להוכיח לא את החכם. אז מה כתוב אלתוכיח לץ פן ישנאך – לך תעשה חיים קלים, תוכיח חכם, הוא יאהב אותך. משיב האלשיךהקדוש: יש כאן עומק עצום – המדובר הוא על אותו אדם. ויכול להיות שמדובר בילד שלך,באשתך בחבר כו'.רק יש להעצים אותו לפני שאתה מוכיח אותו. כי אם תגיד לו: "בואהנה יא חתיכת לץ שכמוך תקשיב לי עכשיו..." אין לך מה להמשיך. כי ברגע שאמרתלו "לץ" הוא שונא אותך. ואז, [משלי כ"ז י"ט] "כַּמַּיִםהַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". (האופי והרגשות שלנו משתקפיםבלב הזולת) זה משפיע אליך ועכשיו גם אתה שונא אותו. ומכך אינך יכול להוכיח אותו.כי כבר נאמר שאפשר להוכיח את עמיתך רק אם אתה אוהב אותו.

 

אבל, אם אתה פותח ואומר לו: "תקשיב אתה הריבאמת חכם. לא כי אי אומר את זה לצורך הפרוטוקול, כי אני ממש מאמין בזה. אתה חכם."יכול להיות שהילד הזה לראשונה בחייו שומע שהוא חכם. "ובתור חכם תגיד לי: למהאתה הולך על השטות הזאת? אתה כל כך חכם." אתם יודעים מה קרה עכשיו? רק מהמושגהזה שאתה רואה אותו כחכם, הוא אוהב אותך. ואם הוא אוהב אותך כמים הפנים אל הפניםגם אתה אוהב אותו, ועכשיו אתה יכול להוכיח אותו. כי זה משפיע עליך ויחס גורר יחס.

תוכיחה מלשון הוכחה. כי אז אפשר להוכיח מישהו שאתה מוכיח לוכמה הוא באמת גדול.

 

הפירוש של הרבי

אם כך, מפרש הרבי את הפסוק הראשון כך:

"במדבר" - לא במדבר היו אלאבערבות מואב ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות י"ז ג') מייתן מותנו וגו'.

אם כך למה לא אמר במדבר סין כו'. כי הוא ביקש להגידשהתלונה נגרמה בעקבות תנאי המדבר. נכון שהייתה תלונה, אבל, היא כל כך הגיונית זה היהבגלל המדבר...

 

"בערבה" - בשביל הערבה שחטאובבעל פעור בשטים בערבות מואב, ומוזכר דווקא הערבה והערבות שמואב השפיעה עלינו והזנותוהפריצות הזאת של מואב.

לא הם אשמים. מה אתה רוצה ריבונו של עולם... הושבתהאותנו שם.

 

"מוֹל סוּף" - על מה שהמרו ביםסוף בבואם לים סוף שאמרו (שם י"ד י"א) המבלי אין קברים במצרים וכן בנסעםמתוך הים שנא' (תהלים ק"ז ו') וימרו על ים בים סוף כדאיתא בערכין (ערכין ט"ו).

מוֹל זה כמו מוּל, אבל הם היו מוֹל סוף. לא היה לאןללכת. הם היו לכודים. הם עמדו להיכרת. לכן הם הגיעו לחטא הזה.

 

"בין פארן ובין תפל ולבן" – אמררבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדבריםשתפלו על המן שהוא לבן שאמרו (במדבר כ"א ה') ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מהשעשו במדבר פארן ע"י המרגלים:

בין פארן – זה עניין המרגלים. זה לא הם, זה אבותיכם,זה המרגלים.

בין תופל ללבן מדובר על המן שתפלו עליו שהוא לבן.נו באמת, זה הפשט בפסוק?! המן הלבן אמרו עליו שהוא לחם קלוקל לא שהוא לבן. ורש"יאומר: אתם יודעים למה הייתה התלונה? כי הוא כל כך לא זן. כל כך חיוור כמו כתונת הלבןהזאת שאין לה טעם. אז מובן למה התלוננו.

 

"וחצרות" - במחלוקתו של קרח(ספרי). דבר אחר אמר להם היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרעואתם נדברתם במקום:

זה קורח גרם להם.

 

"ודי זהב" - הוכיחן על העגלשעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:

והסיום – זה השיא. ריבונו של עולם לא קורח ואלא המרגלים.אתה הוא זה שהשפעת עליהם רוב זהב. ובתוכחות אני מראה להם כמה הם גדולים – ועכשיו אנייכול להתחיל בתוכחות. אלא הדברים אשר דיבר משה.

 

ובא לציון גו­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­אל

דברים בשם אומרם:

הרב מרדכי איילון שליט"א  
מקור הציטוטים:
 ויקיטקסט

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »