עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

נושאים
אהבה היא כמו אש
13/06/2012 21:15
that girl
אהבה ושטויות אחרות

אהבה היא כמו אש.

בהתחלה יש רק להבה קטנטנה, היא גודלת וגודלת מתפתחת וצוברת תאוצה עם כל משב רוח קטן.

אם רוצים להבה גדולה, או שריפה, צריך לתת לה חצן ליזון ממנו וענפים לשרוף. צריך לתפח ולדאוג לה כדי שתגדל ותתעצם.

אם לא רוצים אש, אפשר לתת לה לדעוך. לא לספק לה חמצן או לשפוך עליה מים.

מים הם כמו בגידה- מכבים את הניצוץ או את הלהבה בשניות. גורמת לסוף מהיר ובטוח.

אבל אם האהבה היא חד סיטרית. אם הוא\היא לא מחזיר\ה אהבה אפשר לגרום לה לדעוך- לא לספק לה חמצן. זה תהליך ארוך, בהתחלה האש לא תשתנה, ואזהיא תדעך. היא תחלש ותקטן עם הזמן, אחריי הרבה זמן ישארו רק הגחלים החמים והאדומים שלוחשים. רק אחריי הרב מאוד זמן הם יתקררו ויכבו.

אז ניתקת את הקשר. את\ה לא רואה אותו\ה יותר. ניתוק מוחלט. האש כוותה לגמרי.

אבל אם את\ה פוגש\ת אותו\ה לפניי שהגחלים התקררו לגמריי?

הניצוץ עדיין שם, הגחלים עדיין חמות. את\ה רואה אותו\ה וזה כמו נשיפה. משב הרוח הקטן שמספיק כדי להעלות להבה גחלים. הלהבה מתעצמת עם כל מבט, כל מילה בשיחתכם גורמת לאש להתעצם וללב להחסיר פעימה. ואז יש שתי אפשרויות.

אפשרות ראשונה, הוא\היא יחזיר\תחזיר לך אהבה. לא כמו מיקודם, היא\הוא יאהב\ תאהב אותך, תבין\יבין מה היא\הוא פספס\ה. הלהבה תתעצם ותגדל ולא יהיה דבר שיעצור אותה. מזל טוב. התחילה מערכת יחסים.

אפשרות שניה, הרגשות שלו\שלה כלפייך לא השתנו מאז הלהבה הקודמת. שמיכה ענקית מכסה את האש וחונקת אותה. האש נכבת, הגחלים קפואות, והלב נשבר.

 

זה כואב.

מאוד.

0 תגובות
סוף סוף שמחה
05/06/2012 15:38
that girl

אז היום היה נהדר.

חבר שלי (לא חבר חבר) ניפרד מחברה שלו והתקרבנו נורא. בגלל שכל היום יש לנו חזרות אז היה לנו הרבה מאוד זמן לבד. דיברנו הרבה ואז בשה האחרונה של היום הוא נישק אותי וזה היה כיף! סופסוף מה שכל כך רציתי.

עכשיו רק צריך לראות לאן זה יתפתח

 

חברה שלי לסבית והיא וחברה אחרת שלי ביחד באופן רשמי. חוץ מהמבחן במתמטיקה מחר אני חופשיה מדאגות.

 

 

יום מושלם כל כך!!!

 

 

1 תגובות
החלום שלי...
04/06/2012 20:21
that girl

יש לי חלום שחוזר על עצמו כבר הרבה זמן...

אני יושבת בשדה פרחים גדול. כל הפרחים אדומים.

בקצה של השדה עומד מלאך עם כנפיים ענקיות ולבנות. הוא מגיע אליי בשניות ומרים אותי ליער גדול ואפל. הוא מחבק אותי ואומר לי שהוא יגן עליי ושאני לא צריכה לפחד. ואז נשמעת יריה ועיניו של המלאך שלי מתמלאות בדמעות. הוא מצמיד את שפתיו למצחי, נופל ומת.

הסיוט הזה חוזר על עצמו הרבה.

ובשום מצב אני לא יכולה להציל את המלאך שלי. גם אם אני ממש מנסה.

3 תגובות
אאעאעאעאעאעאעאעאעאע! זהו. צעקתי.
04/06/2012 15:31
that girl
my incredible life

בא לי לצרוח!!!!!

הרופא שיניים שלי כל כך חתיך! איך אפשר לכעוס עליו ככה??!?!?!?!!?

הוא הרדים לי את הפה (אני יודעת שזה לטובתי) ועכשיו זה מרגיש כמו חלק מת! כאילו יש לי נמק! יאק! זה נוראי!

אמא שלי עיצבנה אותי ברמות!  היא עושה את זה תמיד- דברים קטנים כאלה שאי אפשר באמת לכעוס בגללם. זה יכול להיות:

"אפשר לשבת פה?" בלי שאני אוכל לסרב- חייבת לפנות לה את הכיסא

או:

"הלכתי לקניות למה לא אמרת שאת צריכה שעווה לרגליים?" ואפילו שאני אומרת לה שאני אמרתי לה פעמיים והיא שכחה היא לא מאמינה.

או:

"אויש תסדרי גבות"

די די די די די די די די די די די די די די די!!!

 

אין על אמא... נכון?

4 תגובות
This day gets weirder and weirder...
04/06/2012 13:54
that girl
my incredible life

אז בבצפר לא עשינו כלום חוץ מחזרות על הריקודים למסיבת סוף שנה (כמו פרום רק הרבה יותר גרררווווע!) אז אני לא רוקדת (אין שום קשר בין הרגליים שלי לידיים ולשאר הגוף- כל קשר אפשרי מקרי בהחלט!) אז היה לי הרבה שעות חופשיות... חברה שלי סיפרה לי שהיא לסבית. היא פחדה שאני אתרחק ממנה בגלל זה או שאני לא אקבל אותה או what ever. אבל בשבילי היא לא השתנתה בכלל עדיין אותה אחת :)

חבר שלי (לא boy-freind. רק freind) ואני דיברנו והוא לא מפסיק לחפור על החברה ה"מושלמת" שלו. זה די מעצבן שהוא כל כך עייור! קשה לו לראות שאני אוהבת אותו?!?!?!?! בכל מקרה אני לא אהרוס לו ולחברה ה"מושלמת" שלו...

 

אז זה מה שהיה בבצפר..

חזרתי הבייתה וראיתי את אבא שלי בונה קיר באמצע הבית (הקומה העליונה אם להיות ספציפית) זה רק הזכיר לי שאני עוברת :'(

אז הוא שואל אותי "איך הקיר?"

"נוראי" אני אומרת ותורקת אחריי את הדלת. צמותר לי להיות עצבנית לפעמים!

 

בשתיים בערך יש לי רופא שיניים :\

 

 

 

לעוד מישהו יש יום "נהדר" כמו שלי?

4 תגובות
בוקר טוב כולם :)
04/06/2012 07:40
that girl

בוקקר בוקר :)

אז יש לי בדיוק שתי דקות על המחשב בלי שאמא שלי תשים לב (כי בבוקר מחשב זה אסור) ולפני שאני מכינה לעצמי קפה ועפה לבצפר....

בדיוק לפני כמה דקות גיליתי שאין לי עוד מבחנים השנה!! חוץ מהמיצ"ב במתמטיקה אבל זה באמת שטויות כי בשבילי הוא קל...

וגגגגםםם  מתחיליפ סופסוף את החזרות למסיבת סיום!!! ייאיי!!!

אבל כמו בכל יו יש גם חדשות רעות... :(

אבא שלי מתחיל לבנות עוד קיר בבית בשביל מי שמסכיר את הבית...

וגגגםםם...

מי שמסכיר את הבית הוא הילד שאני הכי שונאת בכל השיכבה והשכבה מתחתנו ובאצם כל הבצפר...

הבית שלי עומד להזדהם במשך 3 שנים :\

אבל אני לא אתן לזה להשפיע עליי (טוב נו אולי רק טיפה) אז אני ממשיכה את הבוקר הזה בכיף (בערך כי בכל זאת אני עדיין הולכת לבצפר ולא לשטיח האדום) אז ביושים ביושים חברים!

 

 

 

אה.. ובוקר טוב 3>

3 תגובות
שיעמום יכול להרוג... חחחח :)
03/06/2012 20:43
that girl

אז הכותרת לא קשורה.. so what?! אני במצב רוח טוב ובוא ננצל את זה :)

כל כך מבאס שיש עוד טונה זמן עד העונה השניה של אוקוורד.... ולעונה הרביעית של יומני הערפד

למישהו יש סדרות להמליץ לי עליהן? או סרטים או (תאמינו או לא) ספרים? אני תקועה בלי כלום.. טוב נו ספרים יש לי אבל כל השאר אין...

8 תגובות
משהו שהאקס שלי כתב על תעודה
03/06/2012 20:06
that girl
פתקים ומכתבים שכתבו לי

אני אוהב אותך.

חבל שניגמרה השנה.

אני אוהב אותך כל כך!!!

את זוכרת שבתחילת שנה (21.1) נהיינו זוג רשמי? אני בחיים לא אשקח את זה.

you are mine forever

 

זה משהו שהאקס שלי כתב לי על התעודה בסוף שנה שעברה. עכשיו אנחנו רק חברים לא יותר מזה, היה מבאס להפרד אבל הרבה יותר טוב לנו ככה.

7 תגובות
פרק 1- איזבל
03/06/2012 19:59
that girl
סיפור קטנטן

 סופסוף אני מרגישה חופשיה. אין קירות שסוגרים אותי באחוזה או גדר אבן גבוהה שכולאת אותי בחצר. אני חופשיה.
אני מסתתרת ביער, בתוך גזע חלול. אור היום מונע ממני להמשיך לברוח, רחוק יותר ויותר מהאחוזה, אני תקועה פה בנתיים. אני לא מתלוננת. כל מקום עדיף מהאחוזה הנוראית בה גדלתי כל חיי. האחוזה הגדולה נמצאת על האי. היא אחת מחמשת האחוזות הגדולות. היא לא הגדולה ביותר, אך גם לא קטנה ביותר. היא מלאה בחדרים ...
גדולים, טרקלין אורחים גדול בו מתקיימות הארוחות החשובות ונשפים, מטבח שתופס קומה שלמה, חדר השינה של מנהלת האחוזה ובעלה השלישי. החדר שלי נמצא בקומה העליונה,בקצה המסדרון. אף פעם לא אהבתי את המקום הזה. היו בו יותר משרתים מאנשים שהתגוררו בו וידעתי רק את שמותיהם של שלושה; רוזה, מרי ו-וויל. הם היו האנשים היחידים שהתראתי איתם. רוזה הייתה המטפלת שלי, מנהלת האחוזה החליטה למרות שאני בת חמש-עשרה (כמעט) אני חייבת מטפלת צמודה. מרי הייתה בתה של רוזה היא הייתה בערך בגילי אולי קצת יותר מבוגרת, רוזה הביאה אותה איתה לפעמים כדי שאני לא אשתעמם וארגיש בודדה. אני שמחה שהיא חשבה ככה, הייתי יוצאת מדעתי לו הייתי לבד כל כך הרבה זמן. וויל היה המשרת שלי, הוא היה כבן עשרים, התפקיד שלו היה להביא לי אוכל שלוש פעמים ביום ולעשות כל מה שאני מבקשת ממנו, הוא אהב לעצבן אותי מאז שנהיה המשרת הפרטי שלי והיה שואל אותי כל דקה אם אני צריכה משהו. את שמה של מנהלת האחוזה אני לא יודעת.
אבל כל זה מאחורי עכשיו. אני חופשיה. וכשיחשיך אני אמשיך לברוח, לרוץ רחוק ככל שאני יכולה, לקצה השני של האי. אולי אמצע אותו שוב, אולי הוא סופסוף ייתן לי תשובה
0 תגובות
אז אני מתחילה לכתוב סיפור.
03/06/2012 19:58
that girl
תאחלו לי בהצלחה :)
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2012  (13)