עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הקדמה
25/01/2012 22:10
Ha Shpitz

אני מחפש עבודה.

15 חודשים טיילתי ברחבי תבל ולא טרחתי לעשות דבר פרודקטיבי למעט הפצת זרע, ופתאום אני נואש למעט הכנסה. לאחר יומיים אינטנסיביים של גרבוץ איכותי קפצתי לחברת מארוול ע"מ לומר שלום למכרי הוותיקים. אופיר (הבוס הקודם שלי) ניצל את ההזדמנות ודפק לי 'אמבוש' בלוויית חבר המנהלים, שכמעט וקיבלו התקף לב מזקן הדוס שגידלתי, השיער שלא היה מבייש את רובינזון קרוזו וכובע הקסקט ששידר דיבליות וחוסר בגרות (2 התכונות היחידות בהם אני מצטיין!).

בכל מקרה, זה לא מנע מהם מלדפוק לי הצעת עבודה שערורייתית, שאפילו פליט מלחמה מרוואנדה היה בורח ממנה, ובוחר באלטרנטיבה העדיפה של עינויים עם אופציה למוות בטרם עת.

כשחקן פוקר כושל, הרהרתי בחלופות:

ת'חלס, אני מבלף פה. סחבק לא זוכר כלום מהתואר העלוב שעשה בהנדסה. שגם אותו מסרו לו בחסד ובעצימת עיניים מכוונת. 3 שנות עבודה בהיי-טק הסתכמו עד כה במשחקי פינג-פונג יומיים, שחמט עם מאיר לאחר ארוחת צהריים, ריקודי היפ-הופ במעבדה, וסקווש עם אופיר אחת לשבוע. בשורה העליונה, אם יקרה ויפנו אלי שאלה מקצועית כלשהי, שלא קשורה לפורנו, כנראה והבלוף ייחשף ויזרקו אותי מהחלון (בכדי שלא אזהם בטפשותי את מעלית המקום). אוקיי.. בלעתי את הרוק ושאלתי בבטחון מזוייף: 'אהה... יש מקום לגמישות בעניין השכר?'

המנהל הבכיר דווקא הראה בגרות וסבלנות, וענה לי בדיפלומטיות:

'לא יא חתיכת נאנדרטל לא מפותח! הרגע חזרת מארצות פרא ואתה נראה כמו עכברוש! תגיד תודה, תנשק לי את כפות הרגליים ותעוף לי מהעיניים! יש לך מזל שאופיר אוהב אותך, אחרת ממזמן המשרה הייתה מומרת ל'ממלא מקום פח זבל. כשהוא שבור.'

אוקיי, הבנתי שעלי להתייעץ עם אוייב נאמן לפני החלטה אם לחתום מיידית, או 'לשחק אותה מהרהר בחלופות פיקטיביות' שאין לי, ואף פעם לא יהיו לי, ולחתום למחרת. 

קפצתי לשיחה עם איש הסיסטם הראוי לשימצה אך מסיבה לא ברורה דווקא זוכה להערכה, אילן מלצר המלך.

ולאחר ששמע על כך שיש סיכוי (קלוש אמנם) ששוב יצטרך לעבוד איתי , ולספוג את כל השטויות שלי על זיונים ומסיבות ואלכוהול (ושאר חיות שלא הספיק לחוות כי איזה כוסית תפסה אותו באשכים כמו דוברמן בגיל ההתגברות), שלא לדבר על כל הבאגים שאני מייצר לדורות הבאים, שלא יעזבו את המערכת גם אחרי גריסת כל המחשבים ברכוש מרוואל, ומכיוון שברור לו שהעבודה איתי תעלה לו כנראה על חשבון משרתו (לכל היותר) או על חשבון חיי נישואיו (לכל הפחות) - נתקף הבחור בפאניקה תהומית ו 40 מעלות חום (תוצאה ממערכות ההגנה של הגוף מפני טורף פוטנציאלי).

השמועה אומרת שמלמל לתוך הלילה שוב ושוב ובבכי תמרורים:

'הוא חוזר.. הוא חוזר.. למה הוא חוזר? אלוקי למה?! יש לי אישה, ילדים. אפילו אופניים יש לי! שייקח את האישה, אבל האופניים?! שלא יחזור.. אני מתחנן אלוקי. אהיה נזיר! טוב, נכון, זה כבר ככה מנת חלקי מאז החתונה.. אני.. אני אקדיש את חיי למרוואל! אהה, גם את זה אני עושה בלאו הכי.. רק, פליז, שלא יחזור..'

קיצר, אם היו לי לבטים, הם נסגרו במשחק הסקווש הראשון נגד אופיר. הבן זונה ניצח. וברור שלא אוכל להמשיך את חיי העלובים וחסרי התכלית מבלי להחזיר לו בעוד הפסד מפנק..

טוב, אחרי שמצאתי עבודה התפנתי לסוגיית הרוויה הכושלת שלי. אמא ואבא רוצים נכדים. לא ברור לי ולשאר העולם התרבותי מדוע זה טוב. אפילו להיפך, אני יכול למצוא מליארד סיבות למה זה יהווה הפרה בוטה של אמנת ג'נבה, ויהיה בגדר 'פשעים נגד האנושות והאנושיות'. אבל לא אומרים לא להורי האהובים, אז קפצתי לסקירה קצרה ברחובות ת"א הצנועה והחסודה.

התחלתי עם פלרטוט + קריצה ואיזה צחקוק מזוייף עד ש...

 

היא שואלת: 'אז איפה אתה גר?'

מענה: 'עם ההורים בפ"ת הוותיקה?'

תגובה: אין יותר תגובה מהאובייקט בעל פוטנציאל הרוויה.

 

עברתי לקורבן מספר 2.

 

היא שואלת: 'אז איפה אתה גר?'

מענה: 'אהה.. בנתניה?'

תגובה: 'בית שכור או קנוי?'

מענה: 'אהה.. שכור?'

תגובה: אין יותר תגובה מהאובייקט בעל פוטנציאל הרוויה.

.....

.....

.....

עברתי לקורבן מספר 21957.

 

היא שואלת: 'אז איפה אתה גר?'

מענה: 'גר במגדלי עזריאלי עם מרפסת לים + אני נוסע ביגואר ויש לי יחטה העוגנת בהרצליה. סה"כ אני טיפוס צנוע ככה שאין לי אייפון..'

תגובה: 'וואי! אתה בנדם מדהים! איזה אצילות.. אף פעם לא פגשתי משהו עם אופי כ"כ... טחון!'

 

הבנתי ת'רמז ושכרתי דירה במרכז ת"א הכוללת מרפסת לזיונים עם פוטנציאל לארוחות בוקר. רק חבל שאת המשכור העלובה ממרוואל אצטרך להעביר ישירות ובהוראת קבע לבעל הדירה כל חודש.

 

השלב הבא - אימוץ מראה של אדם יציב, נורמטיבי ומשעמם תחת.

 

קפצתי לספר והוא סרב לטפל בי בתואנה של 'אין תקווה'.

 

קפצתי למנתח פלסטי והוא סרב לטפל בי בתואנה של 'גבר, ממש אין תקווה'.

 

קפצתי לבדיקות איידס והרופא סרב לטפל בי בתואנה של 'ברגעים כאלו, חשוב להיות חזק. אבל אל תשלה את עצמך. אין תקווה. ובמקרה שלך, טוב שכך'.

 

צעד הבא: אוטו.

התעניינתי באוודי TT חדשה, ב BMW זד 4 ומרצדס S-L. ואז הגיעה נציגת המכירות ושאלה את התקציב שברשותי.

- ' 8 שקלים וארבעים אגורות. אהה, ונשארו לי 5 ריאלים מברזיל. מקבלים כאן ריאל ברזילאי, נכון?'

 

קניתי יונדאי i10. זמן הספקה - שנתיים.

 

משם, קפצתי עם שי לאיקאה וקניתי מיטה מתפרקת. אבי, מהנדס חוזק חומרים בתעשייה לשחיטות אווירית לישראל, תחקר אותי אודות הקנייה (נשבע לכם שזה הלך ככה. מילה במילה. נשבע לכם!):

 

אבא: 'קנית מיטה? יפה. בדקת שהיא חזקה?'

אני:'כן אבא'.

אבא:'לא, אני פשוט אומר. כי יש סיכוי, בהסתברות נמוכה אמנם, שתביא בחורה הבייתה'.

אני:'כן אבא'.

אבא:'ואז אתה צריך לחשוב על האימפקט הנגרם למיטה בתדירות הרזוננס של המבנה'.

אני:'כן אבא'.

אבא:'אתה מבין, אימפקט דינאמי הוא משמעותי הרבה יותר מאימפקט סטטי'.

אני:'כן אבא'.

אבא:'קח למשל 1 קילוגרם של סיליקון לא מעובד. אם תניח אותו על המזרון לא יקרה כלום לחיזוקים. אבל צריך לחשב את העומס הנגרם ע"י תנע קווי במהירות 1 מטר לשניה ולהוסיף אליו את התנע זוויתי הנגרם עקב מומנט סביב ציר האגן'.

אני:'כן אבא'.

אבא:'אתה יודע לחשב את זה נכון? הרי יש לך תואר בפיזיקה.'

אני:'לא אבא. אין לי מושג איך לחשב את זה. אבל רק שניה. טלפון אחד לאילון רגב ותקבל תשובה מדוייקת יותר ממה ש NASA היו מחשבים'.

 

ומשם - לכדורסל.

 

'לא איבדת את הטאץ' '. אמר לי חן טיסוצקי ושיקר לי במצח נחושה כשאני מראה 0.1% אחוזי קליעה מהשדה.

 

'לא איבדת את הטאץ' '. אמר לי אורן מרגלית ושיקר לי במצח נחושה  אחרי הנפילה ה 200 מהסנובורד ששברה לי את עצם הזנב.

 

'לא איבדת את הטאץ' '. אמרה לי הגרמניה בבוליביה לפני חודשיים כששברתי לה את עצם הזנב. היא לשם שינוי, לא שיקרה.

 

ומה נשאר לי לעשות בזמני הפנוי? להתחיל בלוג חדש.

לאלו שלא מכירים אותי, אני אוריון כהן, חזרתי כרגע מחו"ל אחרי טיול ארוך ומהנה. הכל רשום בבלוג הטיול שלי בקישור הבא:

 

http://blog.travelpod.com/travel-blog-entries/orioncoh/1/1305583239/tpod.html

 

וזהו הבלוג החדש שלי - שיתאר בהומור את חיי החדשים בעיר הגדולה. אתם מוזמנים לשתף, להשתתף ולהפיץ.

שונא המון,

אוריון. 

 

 

2 תגובות