עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
The Ottoman Book
History, Politics and Telenovelas
חברים
ɛAngelɜרות.sunshine
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
שחקנים תורכיים  (8)
האימפריה העותמאנית  (7)
טלנובלות טורקיות  (5)
סדרות תורכיות  (4)
הסולטאן  (3)
איראן  (2)
בחירות  (2)
המיתולוגיה התורכית  (2)
הסולטאן.  (2)
סולימאן המפואר  (2)
פוליטיקה  (2)
קוסם סולטאן  (2)
קוסם סולטאן.  (2)
שחקניות טורקיות  (2)
תימן  (2)
א-נהאר  (1)
א-ספיר  (1)
אגה אדה.  (1)
אימפריה עותמאנית.  (1)
אל פולה  (1)
אלאור אזריה  (1)
אסלאמיסטי  (1)
אסלי אנוור.  (1)
ארדואן  (1)
ארטוגרול  (1)
ארצות הברית  (1)
אשרף ביי  (1)
בדלנות אמריקנית.  (1)
בוריס גונסון  (1)
בחירות 2016  (1)
בחירות.  (1)
ביאזיד הראשון  (1)
ביאזיד השני  (1)
במזרח התיכון אל תהיה חלש  (1)
ברית ירוקה-אדומה  (1)
גוש קטיף  (1)
גיור  (1)
גיזם  (1)
דונאלד טראמפ  (1)
דונלד טראמפ  (1)
דמיס רוסוס  (1)
דף פייסבוק היסטריו  (1)
האזאל קאיה.  (1)
האימפריה העותמאנית.  (1)
האינתיפאדה השלישית  (1)
האינתיפאדה.  (1)
הורם סולטאן  (1)
הורם סולטאן.  (1)
המזרח התיכון  (1)
הנוסע הוירטואלי  (1)
הנשיא טראמפ  (1)
הסיכסוך הישראלי-ערבי  (1)
העותמאנים.  (1)
הרמון הסולטאן  (1)
התורכים  (1)
התיישבות בעפולה  (1)
התנתקות  (1)
וינסטון צרציל  (1)
חדשות  (1)
טלנובלות ונצואלה  (1)
טלנובלות תורכיות  (1)
טלנובלות.  (1)
טרור  (1)
יאן סובייצקי  (1)
יוואניטיקה.  (1)
יוונים מצרים  (1)
יוונית-יהודית  (1)
יחסי ישראל-טורקיה  (1)
ישילצאם  (1)
כוזרים  (1)
כזריה  (1)
כפרים ערביים.  (1)
לדינו  (1)
לפיד  (1)
מהמט ה-1  (1)
מהמט הכובש.  (1)
מהמט השני  (1)
מוראד הרביעי.  (1)
מזרחים.  (1)
מיתולוגיה טורקית.  (1)
מלחמה בסוריה.  (1)
מלחמת לבנון הראשונה  (1)
מלחמת לבנון השנייה.  (1)
מלכת הלילה.  (1)
ממלכת הכוזרים  (1)
מניסה  (1)
מצביעי ימין  (1)
מראל אקשנר  (1)
מרים אוזרלי  (1)
משאל העם בתורכיה  (1)
נאנו  (1)
נורגול ישילצאי  (1)
נכבה  (1)
נתניהו  (1)
סאפייה סולטאן  (1)
סדרות תורכיות.  (1)
סוכן חשאי  (1)
סטראטוס.  (1)
סיכסוך במזרח התיכון  (1)
סלים הראשון  (1)
עדות המזרח  (1)
עותמאן  (1)
עיתונות  (1)
עיתונות לבנונית.  (1)
עלי כמאל ביי  (1)
עפולה  (1)
ערב הסעודית  (1)
ערכיות.  (1)
פיגוע באיסטנבול  (1)
פיגוע בשרונה  (1)
פליטים מסוריה  (1)
פנתיאון האלים התורכי  (1)
פסטיבל הרגאי  (1)
צרציל  (1)
קואליציית קוקוריקו  (1)
קולנוע תורכי  (1)
קמרון.  (1)
קרואסון  (1)
רצועת הביטחון.  (1)
שמאל קיצוני  (1)
שנות התשעים.  (1)
שר בריטי  (1)
שרתי לך ארצי  (1)
תוכניות לילה  (1)
תורכית.  (1)
תקיפה באיראן  (1)
ארכיון
כל הסדרות התורכיות ששודרו ומשודרות בישראל
19/09/2017 11:44
Harun The Ottoman
סדרות תורכיות, טלנובלות טורקיות
רשימה ופירוט על כל סידרה בשלושה חלקים:

חלק ראשון: http://histerio.co.il/?p=1910


0 תגובות
הסדרות התורכיות ששודרו עד היום בארץ-1
30/06/2017 13:14
Harun The Ottoman
סדרות תורכיות
לפני שש שנים, בשנת 2011, עת היו היחסים בין ישראל לתורכיה מאוד מתוחים ועל סף נתק מוחלט, עלתה בערוץ "ויוה" הסידרה התורכית הראשונה ששודרה בארץ: "מנקשה וחליל". הסידרה הובאה, בין היתר, מתוך רצון להפשיר את היחסים הקפואים בין המדינות ולגלות לציבור הרחב בישראל שתורכיה היא לא רק הכל כלול באנטליה ובבודרום או כדורים פורחים בקפדוקיה. 
מאז שודרו בישראל כמעט 30 סדרות תורכיות, שהטובה ביותר מהן, לדעתי, היא הסידרה ההיסטורית "הסולטאן", שהיא סידרה רבת משמעות ונסובה סביב אירועים היסטוריים אמיתיים, שהאפקט שלהם יצר את המפה המזרח-תיכונית והאיזורית שלנו כמו שאנו מכירים אותה. 
בשונה ממה שהכרנו מהטלנובלות הדרום-אמריקניות, הסדרות התורכיות והסרטים התורכיים לא מסתיימים לרוב בסוף טוב, אבל העלילה שלהם רצופה במתח גדול עד הפרק האחרון. הסדרות האלה מושפעות בעיקרן מתרבותה החילונית של הרפובליקה התורכית המודרנית, שהוקמה ב-1923. למרות שהן נראות ככלי להפצת המורשת העות'מאנית וההשפעה התורכית ברחבי העולם, מדיניות של מממשלתה האסלאמיסטית הנוכחית של תורכיה, יש בסדרות האלה,שהפכו ללהיט בעיקר בעולם הערבי, ניגוד: במקום להפיץ תרבות או מורשת עות'מאנית-מוסלמית הן מפיצות דווקא חילוניות וערכים חילוניים ברובן. חוץ מזה, הסדרות גם גילו לנו כמה שחקנים ושחקניות נפלאים שלא ידענו על קיומן. עד היום הישראלים הכירו רק זמרים וזמרות תורכיים, שהשפיעו בייחוד בשנות השמונים והתשעים על סצינת המוזיקה המזרחית בארצנו. 
למרות שאני לא כתב תרבות ולא צופה בקביעות בטלנובלות, ראיתי צורך לסכם את כל הסדרות ששודרו עד היום בישראל. ההשפעה התורכית שהיוו הסדרות האלה בישראל היא רבה, אבל השפעתן עוד יותר גדולה בעולם הערבי ואפילו אצל ערביי ישראל וברשות הפלסטינית. במזרח ירושלים, גם מסיבות פוליטיות-דתיות (ושוב, כאן האבסורד, כי התרבות והמסר של הסדרות הוא חילוני), וגם אולי בגלל שהרחוב הראשי של מזרח העיר נקרא סולטאן סולימאן, יש גל של תורכיפיקאציה: לימוד תורכית, אימוץ מילים תורכיות ואף מכירת מאכלים תורכיים. 

לצורך ציון שש שנים לעליית הסידרה הראשונה, אני קיבצתי כאן את רשימת הסדרות התורכיות ששודרו בארץ או משודרות בה ועל כל אחת אספר בקצרה בהמשך. היות שעד היום שודרו ומשודרות בישראל 27 סדרות, אני כותב את הפוסט הזה בשלושה חלקים, 9 סדרות כל חלק. הנה החלק הראשון:

רשימת סדרות:

1. הסולטאן- המאה המפוארת: אומנם היא לא הייתה הסידרה התורכית הראשונה שהוקרנה בארץ, אך הייתה הסידרה התורכית הטובה ביותר ששודרה בארץ. הסידרה, בכיכובם של האליט ארגנץ ומרים אוזרלי המדהימה, מבוססת על רקע היסטורי ומספרת את סיפורו של הסולטאן הידוע והמפואר ביותר של האימפריה העות'מאנית בת 600 השנים, סולימאן הראשון, שנתן גם את ההוראה לבנות את חומות ירושלים כפי שאנו מכירים אותן כיום. הסידרה נמשכת על פני ארבע עונות, ומלווה את סולימאן מהרגע שבו הוא הכיר את אישתו, רוקסלאנה-הורם האוקראינית, ועד למותו. בסידרה 139 פרקים, והיא שודרה בין השנים 2011-2014 בתורכיה, והחל מדצמבר 2013 במשך שנה בישראל בערוץ 9 ברוסית עם תרגום עברי. 

2. מנקשה וחליל- הטלנובלה התורכית הראשונה ששודרה בישראל, בקיץ 2011 בערוץ "ויוה". מככבים בה סדף אווג'י וקיוואנץ' טאטליטו. סדף משחקת את מנקשה, בחורה בת 20 ממשפחה שמוצאה מהעיר אורפה שבמזרח תורכיה, איזור שהוא דתי-מסורתי מאוד באופיו (גם בקרב המוסלמים וגם בקרב היהודים שחיו שם). משפחתה של מנקשה מהגרת לגרמניה, והיא פוגשת את חליל (קיוואנץ'), גבר ממוצא בוסני, ומתאהבת בו. בעוד משפחתה רוצה להשיא אותה לבחור מסורתי בשם מוסטפא, מנקשה עומדת להינשא לו אך היא וחליל בורחים לאיסטנבול. משם מתחיל מסע קשה מאוד וטראגי. הסידרה שודרה במקור בתורכיה בין השנים 2007-2008, והיא בת 36 פרקים בני 100 דקות כל פרק במקור. 

3. אהבה אסורה- טלנובלה, שמבוססת על סיפור שנכתב עוד בתקופה העות'מאנית, בשנת 1900, ועובד בהתאם לימינו-אנו. שודרה בישראל בשנת 2012 בערוץ "ויוה", ובתורכיה בין השנים 2008-2010. הסידרה בת 79 פרקים במקור. מככבים בה ברן סאאת היפהפייה (אני חושב שהיא השחקנית התורכייה האהובה ביותר בתורכיה ובעוד מדינות), כיום בת 33, וקיוואנץ' טאטליטו. סיפור הסידרה, שכאמור מקורו בתחילת המאה העשרים, הוא מסובך: אדם עשיר ושמו עדנאן זיאגיל מתחתן עם ביהטר  בתה הצעירה של אשת חברה תאוותנית בשם פירדבס (שימו לב, השמות הפרטיים של הדמויות הם שמות עות'מאניים, שהושפעו מאוד מהשפה הפרסית). לעדנאן יש בן מאומץ ושמו בהלול ובת אמיתית בשם ניהאל. בהלול הוא "פלייבוי" ורודף שמלות, ובהתחלה ביהטר לא סובלת אותו. עם הזמן מתפתח בין השניים רומאן טראגי שמכניס את כולם למלכודת. 

4. נור- סידרה תורכית שהייתה מאוד מפורסמת בעולם הערבי, ושודרה בישראל בערוץ "ויוה פלוס". במקור נקראת Asla Vazgeçmem ("אני לא מוותר"). אגב, בישראל היא נקראת "נור" בשל גיבורת הסידרה ששמה בסידרה נור קוזאן, והשחקנית שמשחקת אותה היא אמינה גולשאה, מלכת היופי התורכית לשנת 2014. אבל במציאות, בעולם הערבי הסידרה שידועה כ"נור", היא הסידרה הבאה שאדבר עליה "גומוש". ולעניינינו. הסידרה שידועה בישראל כ"נור", שודרה בין השנים 2015-2016 בתורכיה מספרת על נור, בת העיר אדנה (קרובה לאורפה, במזרח תורכיה), שבאה לאיסטנבול לאחר שהיא מאבדת את אביה. שם היא פוגשת את איאיט קוזאן, שאותו משחק טולגהאן סאישמאן, שמגדל לבד את בנו הקטן לאחר שאישתו הגיעה לתרדמת עקב תאונה, שלגביה הוא מרגיש רגשות אשמה. נור מתאהבת באיאיט, ומכאן מתחיל סיפור מסעיר. הסידרה בת 59 פרקים במקור. 

5. גומוש- פירוש השם של הסידרה הזאת בתורכית הוא "צבע הכסף". הסידרה שודרה בערוץ 25 "הערוץ הים תיכוני", שודרה במשך 3 עונות בתורכיה בין השנים 2005-2007, בכיכובם של קיוואנץ' טאטליטו וסונגול אודן (כיום בת 38). סיפורה של הסידרה הוא על שני בני הזוג מהמט, בן למשפחה עשירה (קיוואנץ') וגומוש (סונגול) סעדאולו, בני זוג שהתחתנו בגלל מותה של חברתו הקודמת של מהמט בתאונה, בהמלצתו של סבו של מהמט. גומוש אוהבת את מהמט מילדות, אבל לוקח זמן עד שמהמט מתאהב בגומוש. משך הסידרה הוא 100 פרקים. 

6. קוזיי גוניי (שם הסידרה מתורכית: צפון דרום)- סידרה ששודרה בתורכיה בין השנים 2011-2013, ובישראל בערוץ "ויוה". הסידרה היא בכיכובם של קיוואנץ' טאטליטו (שאפשר להשוות אותו לשחקנים הארגנטינים גוסטבו ברמודס או גבריאל קוראדו, שכמעט לא הייתה טלנובלה בלעדיהם, או לעאדל אימאם המצרי, שנדירים הם הסרטים הערביים במצרים שאינם בכיכובו), שמשחק את קוזיי הפרוע, אויקו קאראייל, שמשחקת את ג'מרה, בה מאוהבים קוזיי ואחיו, ובורה גולסוי משחק את גוניי, אחיו השקט והרגוע יחסית של קוזיי. ג'מרה וגוניי מאוהבים אחד בשני, וקוזיי מתאהב גם בג'מרה. יום אחד, מתרחשת תאונת דרכים באשמת גוניי, אך היות והוא סטודנט ואדם שקט, קוזיי לוקח את האשמה עליו ונכנס ל-4 שנים לכלא. קוזיי משתחרר מהכלא לאחר 4 שנים, וכך מתחיל הבלגאן הגדול בסידרה. הסידרה במקורה כוללת 80 פרקים. 

7. אהבה ועונש (Aşk ve Ceza אשק ו-ג'זה בתורכית) - סידרה בת 62 פרקים במקור, ששודרה בתורכיה בין השנים 2010-2011, בכיכובם של נורגול ישילצ'אי ומוראט יילידירים. סיפורה של הסידרה הוא על יסמין (נורגול), בת 29 שעומדת להינשא למהמט, עד שהיא מגלה שהוא בגד בה. הם נפרדים, ובחופש בבודרום (שם צולמה חלק מהסידרה), היא פוגשת שם את סאוואש (משמעות שמו הפרטי בתורכית: מלחמה), שמשחק אותו מוראט יילדירים, והיא מתאהבת בו. בינתיים, אירוע טראגי מתרחש במשפחתו של סאוואש והעניינים מסתבכים. בישראל שודרה הסידרה בערוצי "ויוה". 

8. הסוף (בתורכית: SON)- סידרה תורכית, ששודרה בתורכיה בשנת 2012, ובישראל בערוץ "ויוה פלוס". בת 25 פרקים במקור. הסידרה בכיכובם של איאיט אוזשנר ונהיר ארדואן (אין קירבה משפחתית למנהיג התורכי). איילין (נהיר ארדואן) היא אישה שנשואה באושר לבעלה סלים (אוזשנר). יום אחד היא לוקחת אותו לשדה התעופה, ולאחר מכן שומעת שהמטוס שלו התרסק. היא חושבת שהוא נהרג, אך לפתע היא מקבלת הודעה שבעלה אינה ברשימת ההרוגים. מסתבר, שבעלה עזב אותה בשדה התעופה יחד עם אישה אחרת וילד, מבלי ידיעתה. מכאן העלילה מסתבכת....אגב, הסידרה בוימה בידי הבמאי של הסידרה "אזל", ושחקנים מאותה סידרה מופיעים גם בסידרה הזאת.

9. פטמגול (בתורכית: Fatmagül'ün Suçu Ne?- מה אשמתה של פטמגול?) סידרה מרגשת וכבדה בכיכובה של ברן סאאת הידועה. פטמגול (ברן סאאת) גרה בכפר אילדיר שבפרובינציית איזמיר במערב תורכיה. היא מאורסת ועומדת להינשא למוסטפא הדייג. היא חיה בבית עם אחיה, ראהמי, וכל הזמן עסוקה בלהתחמק מגיסתה שמתנכלת לה, מוקאדס. יום אחד, מתרחשת מסיבת אירוסין של בנם ובתם של איש עסקים ופוליטיקאים. שלושה גברים: ווראל ובני הדודים ארדואן וסלים, יוצאים שיכורים יחד עם חברם, כרים אילגאז (אנגין אקיורק, הכוכב השני של הסידרה) ממסיבת האירוסין ונתקלים בפטמגול, שבדרכה לפגוש את מוסטפא ארוסה. בדרך ווראל, ארדואן וסלים אונסים את פטמגול, וזורקים אותה בצד הדרך. פטמגול הפגועה נאספת על ידי אבה נינה, דודתו של כרים, בזמן שהיא (נינה, העוסקת ברפואה טבעית) קוטפת צמחים למרפא. כרים לוקח על עצמו את האשמה באונס, למרות שלא פשע כמו השלושה האחרים, ומתחתן עם פטמגול. הוא מתאהב בה בהדרגה. המשפחות של פטמגול וכרים עוזבות לאיסטנבול, ובסופו של דבר עלילת הסידרה מסתבכת כשפטמגול מאשימה את כרים לשווא באונס, ומשפטם של שלושת האנסים האמיתיים נפתח. הסידרה בת 80 פרקים במקור, ושודרה בתורכיה בין השנים 2010-2012 לאורך שתי עונות. בישראל היא שודרה בערוץ "ויוה". 


0 תגובות
האופוזיציונרית הראשית בתורכיה
16/04/2017 12:14
Harun The Ottoman
משאל העם בתורכיה, ארדואן, מראל אקשנר
על האישה שהיא המתנגדת הראשית לארדואן-מראל אקשנר

בהפיכה הצבאית האחרונה בתורכיה, נהרו מיליוני חילונים לרחובות ויחד עם עוד מיליונים של אסלאמיסטים חסמו בגופם את ההפיכה. האמת היא שהחילונים לא עשו זאת מאהבת ארדואן, שהרוויח מההפיכה, אלא יותר מחשש ממלחמת אזרחים, כי ידעו כי התגובה להפיכה תהיה נהירה של מיליוני אסלאמיסטים לרחובות ומחאה שעלולה להוביל למלחמת אזרחים. החשש של התורכים, שהביטו דרומה בחשש לסוריה השכנה המשוסעת, והחשש ממשטר צבאי טראומטי כמו בעברה של המדינה, הוא שמנע את ההפיכה.

מאז שנת 1950, בכל מערכת בחירות, עלו לשילטון בתורכיה מפלגות שמרניות או אפילו שמרניות-דתיות. המפלגה שייסדה את הרפובליקה התורכית המודרנית, מפלגת העם הרפובליקנית CHP (השם שלה מבוטא כג'ה הא פה, JEHAPE), היא מפלגת שמאל סוציאל דמוקרטית ולא מתאימה למודל המפלגות שעלו לשילטון בשישים ושבע השנים האחרונות במדינה. לכן, מפלגה זו היא כיום מפלגת האופוזיציה הראשית החלשה, ואין לה סיכוי גדול לעלות לשילטון. אם ישנה אופוזיציה עם פוטנציאל שילטוני לעתיד לשילטון השמרני-אסלאמי הנוכחי בתורכיה, היא תהיה רק ימנית-שמרנית. מפלגת הימין השמרנית, הMHP- מפלגת התנועה הלאומית, שדוגלת בפאן-תורכיזם ובתוראניזם (לאומיות תורכית והקמת אימפריה תורכית שתשתרע מאיסטנבול ואדירנה, בחלקים-לא כולל שטחי הרוסים ושטחי המנדרינים הסינים, על כל שטחיהם של העמים התורכיים השונים עד סין), ובלאומיות תורכית, היא כיום ברובה בעלת בריתו של ארדואן. מזה עשרות שנים שולט בה דוולת בהצ'לי, מחליפו בעל האופי הרודני של מייסד המפלגה האגדי, אלפ-ארסלאן תורכש. לאחרונה, כאמור, כרתו בהצ'לי ובנו של תורכש ברית עם ארדואן במאמציו להפוך לנשיא שולט. בנו של תורכש אף הצטרף למפלגה שייסד ארדואן והפך לסגן ראש הממשלה. מול בהצ'לי במפלגתו צצה פוליטיקאית ימנית-שמרנית ותיקה, מראל אקשנר Meral Akşener בת השישים. היא כיהנה לפני עשרים שנה בממשלת הקואליציה מטעם "מפלגת הדרך הנכונה", מפלגת הימין השמרנית, כשרת הפנים של תורכיה (שבין היתר הייתה אחראית על הלחימה במחתרת הפועלים הכורדית PKK). מפלגות אסלאמיסטיות לא זרות לה, כי מי שהיה ראש הממשלה שבה שירתה אקשנר הוא נג'מטין ארבקאן, ראש "מפלגת הצדק" וראש ממשלתה האסלאמיסט הראשון של תורכיה. מפלגתה הייתה חברה בקואליציה של ארבקאן. לאחר מכן עברה למפלגתו של בהצ'לי.

גילוי נאות: אני לא מומחה לתורכיה המודרנית, אלא יותר להיסטוריה של העמים התורכיים ושל העות'מאניים. בהיסטוריה התורכית זיהיתי נשים חזקות, שהפכו לשליטות בפועל וגם חלקן באופן רשמי, כמו למשל הורם סולטאן, אשת סולטאן סולימאן האגדית. ישנם מומחים שונים לתורכיה המודרנית, ביניהם כאלה שנולדו במדינה ומכירים אותה ממש טוב. אבל אי אפשר שלא להתעלם מההמשכיות. יכול להיות שצומחת כאן "סולטאנית" חדשה?
נשים שולטות אינן זרות לתורכיה ובמיוחד למפלגתה המקורית של אקשנר. לפני עשרים וחמש שנים הייתה אישה שעשתה היסטוריה בתורכיה: טאנסו צ'ילר, ראש מפלגת "הדרך הנכונה" ובת טיפוחיו של הנשיא האגדי, סולימאן דמירל. כיום היא בת 70, אך בגיל 45 היא נבחרה לראש(ת) ממשלת תורכיה, האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד. לאחר שנתיים, בשנת 1996, עשתה היסטוריה כשהפכה לשותפה הראשית בקואליציה שהקים נג'מטין ארבקאן, שהפך לראש ממשלת תורכיה האסלמיסט הראשון, יחד עם מפלגתה.

היא מושווית כל הזמן לאסנה, הזאבה המיתולוגית מהמיתולוגיה התורכית, מתנגדת למדיניות נאו-עות'מאנית אך תומכת במדיניות פאן-תורכית (יצירת קשרים עם כל המדינות התורכיות האחרות, ויצירת השפעה של תורכיה על המדינות של העמים התורכיים בעולם), תומכת מובהקת בשיטה הפרלמנטרית בתורכיה ומתנגדת למשטר נשיאותי, ויוצאת נגד התערבות תורכיה במדינות ערב כולל בסוריה. היא ממלאת אולמות בעצרות שלה, והיא הקול הבולט מאחורי הקריאה להתנגד למשאל העם, ולהצביע "לא", ובכך לא לאפשר רשמית את הרחבת סמכויות ארדואן. אבל, בניגוד לראשי אופוזיציה אחרים, היא מתנגדת אדוקה ללאומיות הכורדית ולטרור של "מפלגת הפועלים הכורדית"- וזה מה שמקנה לה את התמיכה בקרב התורכים.

אקשנר הואשמה חדשות לבקרים בשיתוף פעולה עם איש הדת האסלאמיסט, פתהוללה גולן, שמואשם כי עמד מאחורי ההפיכה כנגד ארדואן, אך טענה כי חברי מפלגתו של ארדואן הם משת"פים לשעבר של גולן וחלקם נשארו תומכים בו. עצרות שלה פוצצו על ידי ביריונים שנשלחו לכאורה בידי מפלגת השילטון. היא יותר דומיננטית מיו"ר האופוזיציה, מנהיג "מפלגת העם הרפובליקנית", כמאל קיליצ'דאראולו השמאלני, ויותר תקיפה כלפי בהצ'לי וארדואן בהתבטאויות שלה.
טוענים כי יש לה פוטנציאל שילטוני לעתיד, היות והיא ימנית ושמרנית, והאלטרנטיבה למפלגה שייסד ארדואן היא רק מפלגה ימנית-שמרנית. עמדותיה כלפי ישראל לא ידועות, אגב, בעוד ישראל וארדואן התפייסו זה לא מכבר.

עוד מצעירותה היא ייעדה עצמה לפוליטיקה: כילידת העיר איזמיט, היא למדה היסטוריה באוניברסיטת איסטנבול היסטוריה, והשלימה דוקטורט בהיסטוריה ובמדעי החברה באוניברסיטת מרמרה. תוך כדי, היא התמידה בפעילות פוליטית במפלגות הימין השונות בתורכיה, בייחוד מפלגתם של סולימאן דמירל וטאנסו צ'ילר, "הדרך הנכונה". בשנת 1995 היא נכנסה לראשונה לפרלמנט התורכי כנציגה באחד ממחוזות איסטנבול, ולאחר שנה כבר הפכה לשרת הפנים. בשנת 2001 הצטרפה למפלגה הלאומנית MHP ונבחרה לפרלמנט בשנת 2007, כשהיא הפכה מיד לסגנית יו"ר הפרלמנט וכיהנה בתפקיד מספר שנים.
כיום היא דה פקטו ראש האופוזיציה בתורכיה, ומתכוונת להמשיך את ההתנגדות לארדואן, ולא משנה מה תהיינה תוצאות משאל העם, ובהמשך אולי להפוך לו אלטרנטיבה. טוענים כי היא תעמוד בראש מפלגת ימין מרכז שמרנית חדשה, שתהווה אלטרנטיבה למפלגתו של ארדואן, יחד עם בכירים לשעבר ממפלגת ארדואן וממפלגת הימין השמרני. בשנים 2015 ו2016 היא הספיקה לסיים את כהונתה בפרלמנט התורכי וגם עזבה את מפלגת MHP, כנראה לכיוון חדש ואופוזיציוני.
0 תגובות
הצגת היחיד של יאיר לפיד
08/04/2017 23:24
Harun The Ottoman

בהמשך לביקורת שכתבתי על שלושת הספרים של יאיר לפיד, שנכתבו על דמותו של הבלש (שלא היה קיים במציאות, אבל ניתן לזהות בו את האלטר-אגו, "האני האחר" של לפיד), אני רוצה לכתוב אודות שני ספרי הפרוזה הנותרים שלו שקראתי, שבניגוד לספרי ג'וש שירמן, שכתובים בגוף ראשון, כתובים בגוף שלישי, מנקודת מבט של מי שמשקיף מהצד ומספר את סיפורה של הדמות הראשית- שאינה ג'וש שירמן הפעם. הבדל נוסף בין הספרים "הצגת יחיד", שנכתב בשנת 1993 והיה ספר הפרוזה השני של לפיד ואיתו הספר "שקיעה במוסקבה", ספר הפרוזה הבלשי האחרון של לפיד שנכתב בשנת 2007, הוא שעלילות הספרים האלה מתרחשות ברובן מחוץ לישראל, בעוד סיפורי שירמן מתרחשים בתוך ישראל. לצורך כתיבת "הצגת יחיד" נסע לפיד לפריז ושהה בה, ולצורך הספר "שקיעה במוסקבה" נדרשו שבע שנות מחקר וטיסות לרוסיה עבור הכותב.

"הצגת יחיד" הוא סיפורו של אדם, שהיה במאי תיאטרון במקצועו בשם דניאל גורן. הוא חי חיים רגילים עד גיל 42 עם אישה וילדים והצגות תיאטרון ושחקניות (איתן לעתים קשר קשרים רגעיים מחוץ לנישואין) ושחקנים וכסף וכבוד. לפתע, בגיל 42, נודע לדניאל כי הוא חולה בסרטן הריאות, ואז הוא מתחיל תהליך (שמוכר היטב) של בריחה מבשורה ומטיפולים רפואיים, ואז הוא בורח לפריז. שם הוא מכיר מישהי שאינה אישתו, שאיתה הוא מנהל מערכת יחסים של מתח מיני וקונפליקט לגבי יחסו לאישתו, שאותה הוא אינה אוהב. 
יאיר לפיד כתב את הספר בהיותו בן 300. דמותו של דניאל גורן מתארת אדם שמבוגר מהכותב בעשר שנים, וחווה את גיל הארבעים. וכמו שיש אנשים שבורחים להודו כדי לחשוב מה לעשות עם עצמם ולחקור ולהגיע למסקנות על חייהם עד הנסיעה, דניאל בורח לפריז היקרה בהרבה מהודו ומישראל ושם הוא חי חיים של אדם שאין לו כבר מה להפסיד, כשבארץ משפחתו ורופאו מנסים לאתר אותו ומתחננים לפניו שיגיע ויטפל בעצמו, שאולי אפשר עוד להציל את חייו. דניאל, שאינו מאמין בכך, חי בגלות חיים של כאילו אין מחר, נהנה מהנופים של העיר, מהאוכל שלה ומסיפוריה- תוך עריכת חשבון נפש מקיף לגבי חייו שלו. שם הוא מתחיל לחשוב מחדש על חייו, על השתעבדותו לקריירה ועל מה היה קורה אילו. מעשיו של דניאל הם מעשים של בן אדם אגואיסט, שמבין שלא נותר לו עוד הרבה ולא כל כך אכפת לו מהדאגה של קרובי משפחתו וחבריו בארץ לגורלו. 
 לספר לא קוראים סתם "הצגת יחיד". נושא האגו וחשבון הנפש האישי בולט שם מאוד. זה מעניין כיצד כותב הספר, שהיה בן שלושים בעת כתיבתו, מתחיל לחוש כבר אז את משבר גיל הארבעים. אפשר להשוות את שם הספר גם למצב הפוליטי העכשווי בהקשר ללפיד. מפלגת "יש עתיד" היא בעצם הצגת היחיד של לפיד, למרות שיש בה חברי כנסת טובים מאוד ואיכותיים עם דעה ומעשים משלהם (גם אם אני לא מסכים עם דעתם). כמו שדניאל מציב לעצמו מטרות והולך עליהן למרות כל הקשיים והידיעה לגבי מחלתו, כך לפיד, להבדיל אלף הבדלות, סימן לעצמו מטרה- את ראשות הממשלה- והוא הולך עליה בכל הכוח.

הספר השני, שהוא ספר הפרוזה החמישי והאחרון של לפיד, עוסק בענייני בלשות, משטרה ויהדות רוסיה. האמת היא שמדובר בספר הכי כבד והכי אפל שלפיד כתב, ספר שהיה לי קשה מאוד לקרוא ולסיים. מוסקבה שלאחר קריסת הקומוניזם מתוארת כעיר הכי מסובכת, אפלה ואחת האפורות בעולם. כמו בספרו הראשון, "הראש הכפול", מעשים פליליים נקשרים לקהילה החרדית במוסקבה, וכאן מתעורר שוב הקשר המאוד סבוך בין לפיד ומשפחתו לנושא החרדי, למרות שהוא מחמיא ובצדק למרכז חב"ד במוסקבה בסוף הספר, ואומר שהם עושים עבודת קודש, מה שנכון וטוב שעשה. 
בספר מתואר נושא שמוכר לי היטב מתחום מחקרי, אימפריות קורסות, ובמקרה הזה האימפריה הקומוניסטית שהייתה ברית המועצות וקרסה. מוסקבה הפכה ממרכזו של "הגוש המזרחי" ו"ציר הרשע" לעיר בירה שזוהרה הועם בשנות התשעים. לפי הבנתי, עלילת הספר מתרחשת בשנות התשעים בעיקרה, לפני עלייתו של פוטין ששם לעצמו להשיב את ימי האימפריה הרוסית לגדולתה. 
הספר מספר את סיפורו של ארקדי זכרין, בלש יהודי שדולק אחרי רוצח סדרתי ומתעמת עם הממסד. הקג"ב האימתני, השירות החשאי הסובייטי הנודע, כבר איננו, ואותו מחליף הפס"ב. עלילה כבדה וחשאית זו רווייה מתח מיני רב אך בניגוד לספריו האחרים של לפיד, המיניות בו בקושי יוצאת אל הפועל. בספר הזה מרגישים שנעשתה עבודה קשה ומסובכת, והספר מסובך בהתאם. חשוב לי לציין כי לפיד מגלה בספר שליטה רבה בשמות רוסיים, בדמויות רוסיות, ידיעה כלשהי בשפה הרוסית ובהיסטוריה הרוסית- וזאת במידה וירצה לפנות לקהל מצביעים שמוצאו מהמדינה הזאת. מה שניתן להרגיש מלפיד ככותב הוא שמדובר בסופר שמאותת שהוא מאס בכתיבת רומנים בלשיים, והוא כבר חושב על העתיד של יותר מלהיות סופר או מגיש תוכניות בטלוויזיה, ומתכנן אותו. גם נושאים פוליטיים והיסטוריים באים בספר הזה לידי ביטוי, יותר מכל ספריו האחרים של לפיד. למרות העבודה הקשה שנעשתה כדי לכתוב אותו, הספר מעורר בי געגועים לסיפוריו של ג'וש שירמן שיושב במשרדו הקטן ברחוב מאפ"ו בתל אביב, כשאני מקווה שבעתיד ישקול לפיד להוסיף לטרילוגיית שירמן שכבר קיימת ספר נוסף.


0 תגובות
הראש הכפול של יאיר לפיד
08/04/2017 23:22
Harun The Ottoman

הראש הכפול של יאיר לפיד
 שלום וחג שמח,

מתוך עניין, קראתי את כל חמישה ספרי הפרוזה שכתב יאיר לפיד (לא קראתי את ספרי העיון, הביוגרפיה וכמובן את ספר הילדים שהוא כתב), ואני רוצה להביע את דעתי עליהם. יאיר לפיד אומנם לא נחשב מגדולי הסופרים, אך הספרים שלו, ארבעה מתוכם ספרי מתח בלשיים, מספקים עניין ומתח, וגם מאירים את דמותו האישית והפוליטית של הכותב. חשוב לי להעיר, שהספרים נכתבו בין השנים 1989-2007, עוד לפני שלפיד חשב להיות חלק מהמערכת הפוליטית.

אני רוצה להתחיל בפוסט זה עם שלושת הספרים שעוסקים בדמותו של האלטר-אגו של לפיד עצמו, ג'וש שירמן הבלש. הספרים הם "הראש הכפול" (1989), "החידה השישית" (2001) ו"האישה השנייה" (2006) ג'וש שירמן הוא אדם נון-קונפורמיסט, רווק הולל בעל קסם רב על נשים בן ארבעים פלוס שחי ועובד כחוקר פרטי שהודח מהמשטרה לפני כמה שנים בגלל שהרביץ לסוחר סמים. שירמן הוא חובב איגרוף תאילנדי (מה שלפיד עסק בו) וגר בדירת מרתף ברחוב מאפ"ו בתל אביב. בדמותו של שירמן שילב לפיד את סיפורו האישי, הטרגדיות המשפחתיות שעבר וגם את דמויותיהם של הוריו, כשאביו של שירמן, כמו אביו של לפיד, הוא עיתונאי ותיק שמוקף בחבריו העיתונאים הוותיקים כמוהו. לפיד גם הזכיר את היותה של משפחתו משפחת ניצולי שואה בדמותו של שירמן וכן הוא גם שילב את אמונותיו האישיות ואת גישת משפחתו לקהלים מסוימים, כמו למשל החרדים. הספר הראשון שכתב לפיד מספר אודות שירמן, ושמו "הראש הכפול". הוא נכתב בשנת 1989, ובו נחקרת פרשייה שמשלבת בתוכה אישה שגדלה בבית חרדי. בספר נמתחת ביקורת על ה"חצרות" בעולם החרדי ועל הצביעות הרבה שבו ועל כך שקיימת פשיעה גם בתוך עולם סבוך זה. שירמן, ואפילו לפיד עצמו שבטוח עשה מחקר לפני שכתב את הספר, מתוודע לעולם הישיבות הבני-ברקי. הוא כותב על הישיבה בבני-ברק ששירמן מבקר בה: "מבפנים, הישיבה נראתה כמו בית ספר תיכון בימים האחרונים של הלימודים. עשרות צעירים, לבושים בשחור אחיד, הסתובבו במסדרונות". הספר בעצמו הוא לא רע. כמו בסיפור בלשי טוב, העלילה זורמת, מותחת, והאשם האמיתי הוא האדם שפחות חושבים עליו שהוא האשם. אגב, כשקוראים בספריו של לפיד, מרגישים גם את הקידמה הטכנולוגית שהתחוללה בשנים האחרונות. בספרו הראשון הוא משתמש באסימונים כדי לדבר בטלפון ציבורי, אך בספר השני שכתב, שאינו עוסק בבלש שירמן, "הצגת יחיד" 1993, שעליו אדבר בפוסט הבא, לגיבור הספר יש כבר מחשב נייד וכך גם לבלש שירמן ב2006. ובאשר לעולם החרדי, אסור לשכוח שלמשפחתו של לפיד היה "חשבון" עם החרדים: לאביו של לפיד, כמו לניצולי שואה רבים, היה חשבון עם הדת היהודית, היות והוא עצמו היה אדם שבא ממשפחה דתית מאוד עד שקרתה השואה. בשואה עצמה, לפי מי שמאמין, היה "הסתר פנים" של האל, היות ויהודים עונו ונרצחו בזוועתיות, מביניהם בני משפחתו של לפיד, למרות שהיו אנשים מאמינים ואף כוח עליון לא עזר להם. את "הסיפור החרדי" של דור הוריו של לפיד ספג גם לפיד עצמו. 
 "הראש הכפול" הוא ספר ביכורים מעניין. העלילה בו מותחת וזורמת, אבל מרגישים שמדובר בסך הכל בספר ביכורים שכתב סופר צעיר בן 26. "הראש הכפול" הוא לא הטוב בספריו של לפיד, אלא דווקא הספר הבא שיספר את עלילות שירמן. מה ששמתי לב שמיוחד בשירמן הוא האידיאליזם שלו: הוא מוכן להקריב הכל, אפילו את בני משפחתו וחבריו, למען המטרה, למען עבודת ולמען לקוחותיו כחוקר פרטי. מדובר בדמות של חוקר פרטי מסור, שכל הזמן מפריעה לו העובדה שהוא סולק מהמשטרה ולמרות השכר הנאה שהוא מרוויח בעבודתו כעצמאי, הוא תמיד יתגעגע אל המסגרת המשטרתית. כשקראתי ספר זה, תמהתי ואני נמצא בתמיהה עד עכשיו, מדוע לפיד לא בחר להיות השר לביטחון פנים ודווקא בחר במשרד האוצר. בספר הוא מפגין ידע רב בעניינים בלשיים ומשטרתיים, למרות שמעולם לא עבד במשטרה או לא עסק בעריכת דין, כמו רבים מהפוליטיקאים. בנוסף להיותו בלש, שירמן גם מצטייר כפעיל חברתי שעוזר לקורבנות חלשים. כנראה גם לפיד ראה ורואה את עצמו ככזה. שירמן הוא לא רק בלש, הוא גם גיבור-על שנלחם בפושעים, חושף עוולות, פותר תעלומות ומציל את המצב כשהוא קשה. יכול להיות ששוב, גם לפיד רואה את עצמו ככזה. גם היום לפיד, כדמות פוליטית, רואה את עצמו כמי שיציל את המדינה שנמצאת במצב לא פשוט, בדיוק כמו שג'וש שירמן הוא הבלש החוקר שיורד לפרטי פרטים והגיבור שמציל את קורבנותיו.

ספר הפרוזה השלישי של לפיד, שהוא הספר השני שמספר על עלילות הבלש שירמן, "החידה השישית", נכתב בשנת 2001, והוא ספר מעולה שעשוי לעילא ולעילא. מרגישים בו שכותב הספר הוא כבר סופר מנוסה. את הספר הזה לא הנחתי לרגע מידיי, ומדובר בסיפרו הטוב ביותר של לפיד. מדובר בסיפורה של ילדה שנעלמת ביום קיץ אחד, והבלש שירמן מתגייס כדי למצוא אותה ולהציל אותה מהחוטף שלה. יש בו את כל האלמנטים של סיפור בלשי משובח: עלילה דרמטית, דינמית וזורמת, מתח רב, רמזים שנשתלים לאורך כל הספר, עלילה מתמשכת מהעמוד הראשון עד העמוד האחרון וכמובן המון הפתעות. עד לעמוד האחרון מצליח לפיד למתוח את מי שקורא את הספר. שמו הוא "החידה השישית" כי מתגלה שהילדה שנעלמה היא השישית בשרשרת של ילדות שנעלמו מאז שנת 1989 (השנה שבה לפיד כתב את ספרו הראשון). שירמן נמצא במירוץ כנגד הזמן על מנת להציל את הילדה מרצח. סופו של הספר הוא מפתיע מאוד. ושוב מופיע בו אלמנט שבו הקורבנות הם קורבנותיהם של אנשים שהיו בעבר קורבנות של אחרים בעצמם- דבר שמלמדים בלימודי קרימינולוגיה. ושוב, גיבור הספר, ג'וש שירמן הנון-קונפורמיסט, מסתבך עם המעסיקה המקורית שלו, המשטרה, גם בספר זה. שוב, שירמן, כמו לפיד עצמו, קורא תיגר על חברות סגורות, ממוסדות שגם מצטיירות לכאורה כצבועות. פעם זה החרדים, והפעם זו המשטרה.

את הספר הבא בתור, שעוסק בעלילות שירמן,"האישה השנייה", הייתי ממליץ לכם גם לקרוא, למרות שהוא פחות טוב מ"החידה השישית". מדובר בספר שמכיל אלמנטים אלימים ומיניים, אפילו יותר מקודמיו. שירמן הנון-קונפורמיסט,זה שלא מוכן לקבל הוראות מאף אדם-בדומה ללפיד עצמו, שלא הייתי רואה אותו חבר רגיל במפלגה שלא הוא עצמו מנהיג אותה- נכנס חזיתית במשטרה ואפילו בחברו הטוב ביותר, שהיה שותפו לעבודה במשטרה, רק כדי לרדת לפיתרון התעלומה ולתפוס את מי שאשם. בספר זה ג'וש שירמן הוא לא רק בלש, הוא גם מאבטח שעבר קורס לאבטחת אישים. הוא נשלח לאבטח את אישתו של עבריין כבד, ואז מתחיל מותחן חסר מעצורים כשפוגעים במשפחתו של אותו עבריין. שירמן המאבטח מתגייס כאן גם כבלש, למצוא אחות תאומה אבודה וגם למצוא מי זה שפגע באותה משפחה עבריינית: האם מדובר במתחרה של אותו עבריין, או שמא אדם שלא חשבו עליו? בספר הוא גם מעיר את העובדה שלפעמים מתרחשים פיגועים פליליים שהם לא פחות חמורים מפיגועים על רקע לאומני, שבהם גם נפגעים קורבנות שווא. אני בטוח שההשראה לסיפור היא הפיגוע הפלילי שבוצע בשנת 2003 בתל אביב כנגד זאב רוזנשטיין, שבו יצא (כמו בפעמים קודמות) רוזנשטיין בפציעה קלה בלבד, אך מי שנפגעו הם גם קורבנות חפים מפשע.

לסיכום, ספריו של יאיר לפיד ודמותו המרכזית של הבלש, המאבטח והחוקר הפרטי ג'וש שירמן, משקפים הרבה מדמותו האישית של לפיד עצמו, וכן מחשיבתו הפוליטית העכשווית והעתידית. מומלץ לקרוא אותם, במיוחד את הספר השני ("החידה השישית" המשובח) והשלישי ("האישה השנייה") שעוסקים בשירמן. אני מקווה שלפיד ימצא לעצמו זמן פנוי מכל הקלחת הפוליטית וימשיך את עלילות שירמן בספר נוסף.


0 תגובות
מיהם העלאווים (הסורים) והעאלווים (התורכים)?
02/04/2017 02:21
Harun The Ottoman
"אני מעיד שאדוננו עלי ברא את אדוננו מוחמד, והשרה עליו מאור עצמיותו".... משפט פרובוקטיבי זה מופיע בספר "אל באקורה אל סולימאנייה", ספרו של סולימאן אל-אדני מהמאה ה-19, שחשף את סודות הדת העלאווית, שמאמינה בהתגלמותו של האל בבני אדם. הדת העלאווית, למי ששכח, היא דתו של המיעוט השולט בסוריה ודתם של בני משפחת השילטון בסוריה, אל-אסד. בדומה לאסמאעילים, לדרוזים, לשיעה הזיידית (של תימן), לעאלווים ולעוד קבוצות, העלאוויזם הוא תוצר ונגזרת של הפיצול בשנת 680 לספירה הנוצרית בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי. האסלאם השיעי, כזכור, מחשיב את עלי, הח'ליף המוסלמי השלישי, בן דודו של מוחמד נביא האסלאם וחתנו, ואת צאצאיו של עלי, שיחד איתו מהווים את שנים עשר האמאמים (כשיש קבוצות בשיעה שרואה בדמויות שונות, כלומר בצאצאים שונים כאותם אמאמים), כמחליפיו הפוליטיים אך גם הרוחניים של מוחמד, בעוד האסלאם הסוני, שמהווה 90 אחוזים מהאסלאם, רואה במוחמד את המנהיג הרוחני-דתי האחרון של האומה האסלאמית, את אחרון הנביאים בכלל, ורואה בבני משפחתו המורחבת מאוד של מוחמד מצד שבטו, שבט קורייש, כח'ליפים, כמחליפים הפוליטיים בלבד של מוחמד בהנהגת האומה האסלאמית. 

 העלאווים נחשבים בעיני הזרם המרכזי של האסלאם, הסונה, ככופרים, היות ולפי המשתמע מפסוק זה, העלאווים מאמינים בהתגלמותו של האל בבני האדם, וליתר דיוק, בהתגלמותו של האל לאורך ההיסטוריה במשך שבעה שילושים, בדומה לנצרות. בשל כך ניתן לעלאווים הכינוי "נוסיירים", כלומר מעין נוצרים. אבל למעשה הם לא נקראים "נוסיירים" בגלל הנצרות, אלא בגלל אדם בשם אבן נוסייר, שנלווה לאמאם השיעי ה-11, חסן אל-עסכרי. נכדו של אבן נוסייר התיישב בשנת 1032 בלטקייה שבחוף הסורי (אז הביזנטי), ובכך החל הזרם העלאווי (מערבית- המאמינים בעלי) לפעול. 
הדת העלאווית יצאה מחוץ לגבולות האסלאם השיעי בסוף המאה ה-11 לספירה, והאסלאם הסוני מחשיב אותה ברובו עד היום ככפירה. לאסלאם השיעי, שממנו יצאו העלאווים, יש דעה אחרת עליהם: בשנת 1974, ומסיבות פוליטיות על מנת למצוא חן בעיני נשיא סוריה דאז חאפז אל-אסד, הכריז המנהיג הדתי והפוליטי של השיעים בלבנון, מוסא אל-סדר, על העלאווים כחלק מהאסלאם וכמוסלמים לכל דבר ועניין. 
מכאן אפשר להבין את שינאתם של התנועות המוסלמיות הסוניות, כמו "האחים המוסלמים", "אל קאעדה" ודאע"ש לעלאווים. 

וכך נראה השילוש העלאווי: האל התגלם באדם שהוא ה"משמעות" (מענא בערבית), לדוגמה האמאם עלי, בן דודו וחתנו של מוחמד נביא האסלאם. מי שכיסה על התלמיד היה רבו, כלומר במקרה של עלי הנביא מוחמד, שהוא רק ה"שם" שבעזרתו הוסתרה העובדה לדידם של העלאווים, שהאל התגלם בעלי. והאדם שהיה ה"שער" (באב) בין שניהם היה חברו של מוחמד, סלימאן אל-פארסי, או פשוט סולימאן הפרסי. 
אגב, השילוש הראשון, לפי העלאווים, הורכב מהבל בנו של אדם הראשון, שבו התגלם האל, אדם הראשון היה רק ה"שם" או ה"צעיף" שכיסה עליו, והמלאך גבריאל היה השער שחיבר בין שניהם. בתקופת משה רבנו, האל התגלם ביתרו (שועייב) חותן משה, כשמשה היה רק ה"שם" שכיסה על מי שהאל התגלם בו. וישו הנוצרי? כן, גם הוא היה רק ה"שם" או ה"צעיף", שכיסה על תלמידו פטרוס, שבו התגלם האל. נשמע מוכר? כן, הדת הדרוזית (שיצאה מהזרם האסמעילי של השיעה האסלאמית) היא אמנם סודית ושונה במקצת, אך מהמעט שיודעים עליה יש מאפיינים משותפים כלשהם בינה לבין הדת העלאווית. 

עוד דבר מעניין בעלאווים הוא שהם חוגגים את כל החגים של האסלאם, כולל ובייחוד האסלאם השיעי, והנצרות, אך נותנים להם משמעות חדשה לגמרי מתוכנם המקורי. כמו כן, העלאווים מותרים בשתיית יין, בניגוד לשאר המוסלמים, והמצווה החשובה ביותר אצלהם היא ה"תקייה" (Taqiyya), כלומר ההסתרה, שלפיה מותר וצריך לעשות הכל כדי להסתיר את זהותם הדתית האמיתית בשעת סכנה. כמו כן, הם מאמינים בקוראן אך נותנים לו פירוש אליגורי בלבד ולא מאמינים במצוות הכתובות בו. הספר הקדוש החשוב לעלאווים נקרא "כתאב אל-מוג'מע", ואין להם בית תפילה רשמי כמו מסגד, אך יש מקום התכנסות שמיועד לאנשי הדת שלהם בלבד. רוב העלאווים, כמובן אלה שאינם אנשי דת, הם חילוניים, וזאת במסגרת ה"תקייה" שלהם. עלאווים רבים (בדומה לבני מיעוטים אחרים במזרח התיכון, כמו הנוצרים) אימצו אידיאולוגיות חילוניות- שמאלניות בחום, כמו את הלאומיות הערבית או את הלאומיות הערבית הסוציאליסטית של מפלגת הבעת', מפלגת השילטון בסוריה ומפלגתם של בני משפחת אסד, על מנת להסתיר את אמונתם הדתית, ולאמץ אידיאולוגיה שהיא תגובה לעליית האסלאם הסוני הפוליטי (בלבנון מרוכז המיעוט העלאווי הקטן תחת "המפלגה הדמוקרטית הערבית) כמו כן, הנשיא הסורי בשאר אל אסד ואביו, הנשיא לשעבר חאפז אל אסד, תמיד דאגו להצטלם במסגד בחגים מוסלמיים כשהם מתפללים את התפילה המוסלמית בנוסחה הסוני הרגיל. גם זו תקייה. 

עוד מאפיין מיוחד לעלאווים היא אמונתם בגילגול נשמות, בדומה לדרוזים. כמו כן, ישנה אמונה בקרב העלאווים כי בני האדם נולדו ככוכבים, והאמאמים השיעים דומים לנחיל דבורים או למקבץ כוכבים (אחד מכינוייו של האמאם עלי, בן דודו וחתנו של מוחמד, הוא "נסיך הדבורים" (בערבית: "אמיר אל-נחל"). בתוך העלאווים ישנן אף שתי כתות משנה, הכת הראשונה נקראת "שמסייה" (אנשי השמש), שטענה כי האמאם עלי נמצא בתוך השמש, ומולה יש כת משנה אחרת בשם "אל-קמריה" (אנשי הירח), שטוענת כי האמאם עלי נמצא בתוך הירח. 

הדת העלאווית היא תוצר של הפילוג הסוני-שיעי, והיא במקור כת, שמשתייכת לקבוצת כתות בשם ה"רולאת" (Ghulat/Rulat), או "ע'ולאת", שמשמעה המגזימים, כלומר אלה שהגזימו לגבי סיפורו של האמאם עלי, שהשיעה טוענת שהוא וצאצאיו הם מחליפיו הפוליטיים והרוחניים של מוחמד. הכתות האלה הגזימו ביחסן לעלי, עד כדי כך שטענו שהוא התגלמותו של האל, ממש כפי שהנצרות טוענת שישו הוא בנו והתגלמותו של האל. 

חלק גדול מהעלאווים מרוכז לאורך החוף הסורי במערב המדינה (בין השנים 1920-1936 אף הייתה קיימת במערב סוריה, לאורך החוף, מדינה עלאווית בחסות הצרפתים) וכן באיזור טריפולי שבחוף של צפון לבנון. ישנם עלאווים מעטים גם בדרום מזרח תורכיה, וכן בכפר רג'ר שחלקו נמצא בתחום ישראל.  אבל מה שחשוב ואסור להתבלבל בו הוא בין העלאווים (Alawi), לבין העאלווים, או אלווים (Aleviׂׂ) של תורכיה. העאלווים (Alevi) הם שיעים בעיקרון, אך הם שונים מהעלאווים (Alawi). הם שונים גם בביטוי שמם, גם במנהגים וגם בזיהוי. 
כעשרים אחוזים מאוכלוסייתה של תורכיה הם עאלווים, בעוד העלאווים מהווים פחות מרבע אחוז מהאוכלוסייה התורכית. 
סודותיה של הדת העלאווית, בניגוד לסודות הדת הדרוזית שמעולם לא נתגלו, נחשפו בשנת 1863 עת אדם מהעיר אדנה, שנמצאת כיום בתורכיה אך בעבר הייתה חלק ממחוז חלב (כיום בסוריה), בשם סולימאן, פרסם ספר ובו גילה את סודותיה של הדת. על ספר זה אני נסמך כשאני מספר על הדת העלאווית. לספר קוראים "ביכורי סולימאן", או בערבית "אל-בא(כ)קורה אל-סולימאנייה). 

מי הם העאלווים (Alevi)?

העאלווים הם, למעשה, שילוב בין האמונה השיעית שהיא חלק מהאסלאם למיסטיקה המוסלמית, הצופיות. בניגוד לעלאווים, העאלווים אינם מאמינים בשילוש, אלא באיחוד של מוחמד ועלי. העאלווים מאמינים שמוחמד ועלי הם שליחיו של האל, לא התגלמותו בכלל. לפי האסלאם הצופי, על האדם לעבור שלבים עד שיגיע לדרגת טיהור עליונה ולקירבה לאל. הטקסים העאלווים מאוד דומים לטקסים הצופיים, ויש מי שמזהה אותם עם המסדר הצופי (Sufi) הבכתאשייה, היות שמייסד המסדר, חאג'י בכתאש וולי (Bektash Veli) בן המאה ה-13, בן המאה ה-13, נחשב כדמות מקודשת מאוד אצל העאלווים. לפי העאלווים, לאדם ישנה את הדרך הרוחנית, בתורכית יול (yol), שהיא כוללת בתוכה ארבעים שלבים וארבעה שערים. טקס התפילה המרכזי, המיסטי, של העאלווים נקרא ג'ם (Cem, ניתן לבטא כJem), והוא מבוצע בבית התפילה המרכזי של העאלווים, הג'מווי (Cemevi, Jemevi). הטקס כולל שירה, שתיית יין (לעאלווים, בניגוד למוסלמים, מותר לשתות יין) ריקודים והקראת פסוקי קוראן ושירים מיסטיים. בראש כל טקס עומד הדדה (Dede), שהוא אב הטקס. יחד עמו ישנן 12 דרגות, כשכל דרגה מייצגת דמות באסלאם, שמקבילה לשנים עשר האמאמים השיעים. בסך הכל יש 12 סוגים שונים של טקסים. אצל העלאווים מעמד האישה נחשב גבוה וכמעט שיוויוני, והסובלנות והחברות הם ערכים חשובים מאוד באמונה זו. דמות חשובה נוספת אצל העאלווים היא דמותו של אליהו הנביא, לו מוקדש חג שמלא טקסים בשם "חידר" (Khidr, כינויו של אליהו באסלאם). חגים נוספים שמציינים העאלווים הם ראש השנה הפרסי, הנורוז, וגם את חג העשוראא, ציון רצח האמאם חוסיין בנו של עלי בכרבלאא, בדומה לשיעים. כמו כן, אצל העאלווים יש מנהג של פולחן קדושים, ומצווה לעלות לרגל לקברי קדושים (זייארה, זייארת), כששוב, הדמות הקדושה ביותר אחרי מוחמד ועלי היא דמותו של חאג'י בכתאש וולי. האמונה העאלווית נחשבת לא מחמירה ואף פתוחה וליברלית. חלק מהכורדים בתורכיה הם עאלווים (ובשל כך נרדפו בעבר).
עם זאת, העאלווים נחשבים כיותר שיעים מאשר העלאווים, שנחשבים כבני דת נפרדת, ואף מזוהים עם ה"קיזילבאש", שהיו השיעים של אנטוליה (תת היבשת שעליה שוכנת תורכיה של ימינו) בימי האימפריה העות'מאנית. בניגוד לאסלאם שמתיר להינשא לעד ארבע נשים, העאלווים מתירים להינשא לאישה אחת בלבד, ומתגאים בכך. 
ראש האופוזיציה בתורכיה, שהוא גם מנהיג "מפלגת העם הרפובליקנית", המפלגה שייסדה את תורכיה המודרנית- וכיום באופוזיציה, הוא כיום כמאל קיליצ'דאראולו, שהוא עאלווי באמונתו. 


0 תגובות
פוסטים על פוליטיקה
28/03/2017 14:14
Harun The Ottoman
פוליטיקה, חדשות
שלום,
אני מצרף כאן רשימה של פוסטים שכתבתי בנושאים פוליטיים, פלוס קישורים. 

ראשית, אפתח בארבעה פוסטים מהאתר שלי, Histerio.co.il. אני מציין כי לאתר יש נטייה ליפול לפעמים מעומס כניסות, אז אנא היאזרו בסבלנות. 

הפוסט הראשון: הראש הכפול של יאיר לפיד http://histerio.co.il/?p=1675

הפוסט השני: הצגת היחיד של יאיר לפיד http://histerio.co.il/?p=1678

הפוסט השלישי: ארצות הברית בדלנית זה לא רע לישראל http://histerio.co.il/?p=1186

הפוסט הרביעי: הצעה למשטר נשיאותי במדינת ישראל http://histerio.co.il/?p=660

ועכשיו, לקישורים לפוסטים פוליטיים שכתבתי בבלוג הזה: 

1. הקשר בין מלחמת לבנון השנייה לאינתיפאדה השלישית http://harunpasa.bloger.co.il/259963/

2. כשאני רואה את טראמפ, אני רואה את צ'רצ'יל   http://harunpasa.bloger.co.il/259964/

3. הברית הירוקה- אדומה מהי? http://harunpasa.bloger.co.il/259962/

4. מדוע רוב בני עדות המזרח מצביעים לימין? http://harunpasa.bloger.co.il/259960/

5. במזרח התיכון תהיה צודק וחכם, אל תהיה חלש http://harunpasa.bloger.co.il/259959/

6. בין הנכבה, ההתנתקות והבי די אס  http://harunpasa.bloger.co.il/259958/

7. המדריך להישרדות במזרח התיכון http://harunpasa.bloger.co.il/259957/

8. עפולה או אל-פולה http://harunpasa.bloger.co.il/259956/

9. מה עושים עם הסיכסוך הישראלי-ערבי? http://harunpasa.bloger.co.il/259956/


0 תגובות
סיפורם הכמעט מלא של הכוזרים-פתיחה
27/03/2017 17:09
Harun The Ottoman
כוזרים, כזריה, גיור, ממלכת הכוזרים
חידת הכוזרים ממשיכה להיות רלוונטית גם לימינו, כשישנן תהיות האם בני עדות מסוימות בעם היהודי הם צאצאיהם של אותם כוזרים. אבל השאלה המרכזית היא מי היו הכוזרים? באילו שנים פעלו והאם הם באמת התגיירו כמו שאומרים. אם אכן התגיירו, כמו אז מלחמותיהם עם הויקינגים מצפון אירופה היו המלחמות היחידות אי פעם בין יהודים וויקינגים. לרגל חג השבועות המתקרב, שבו קוראים את מגילת רות, המואבייה שהתגיירה, והצאצא הכי מפורסם שלה היה דוד המלך, לפי המסורת, בחרתי להביא כאן, בכמה פוסטים, את סיפורם הכמעט מלא של הכוזרים. הכוזרים, יש להדגיש, היו עם תורכי לכל דבר ועניין. אבל בחרתי לכתוב עליהם סיפור נפרד מסיפורי תולדות העמים התורכיים. 

לפני 20 שנים וקצת, במרץ 1997, שודרה בערוץ הראשון של רשות השידור, שחבל שלא קיים כיום, הסידרה המעולה "ממלכת הכוזרים" בהנחיית אהוד יערי, אז הפרשן לענייני ערבים של רשות השידור. שנים ספורות לאחר נפילת ברית המועצות, יערי נסע למחוזות נידחים של ברית המועצות לשעבר כדי להתחקות אחרי שרידי הכוזרים ולמצוא את עריהם האבודות. 

ממלכת הכוזרים, או הח'אנאת (מדינת הח'אן- משמעות התואר היא שליט-לוחם) הכוזרי התקיים בין השנים 650-959 לספירה הנוצרית. מיקומה של הממלכה הוא בין הים הכספי ממזרח לים השחור במערב, בין נהרות הוולגה והדון, בצפון הקווקז בערך מדגסטאן עד אבחזיה ואסטרח'אן של ימינו, באיזור שהוא מצפון לגרוזיה ובחלק הקווקזי, הדרומי של רוסיה. בירתם של הכוזרים הייתה העיר אתיל, שכיום מזוהה ככפר סאמוסדלקה מדרום לאסטרח'אן שבדרום רוסיה. אתיל הייתה בירתם של הכוזרים בשנים האחרונות לקיום הממלכה, אך קדמו לה סמאנדאר ובלאנג'אר (ערים שלא קיימות כיום, מיקומן הוא באיזור דאגסטאן של ימינו). אהוד יערי חיפש את אתיל בירת הכוזרים, אך הוא גם חיפש עיר גדולה נוספת, סרקל (שמשמעותה בשפה הכוזרית היא "הבית הלבן"...) , ששכנה איפה שכיום העיר רוסטוב-אובלסט שברוסיה. 

מדוע אני קורא לפוסט זה "הפוסט הכמעט מלא"? כי כל מה שכותבים על הכוזרים הוא מאמר כמעט מלא, וכך יישאר. לעולם לא נדע את סיפורם המלא והשלם של הכוזרים, בייחוד את סיפור התגיירותם. 
את הכוזרים אני מתאר כאן קודם כל כעם תורכי, וככה הם נשארו עד להיעלמותם והתפזרותם. ולמי שחושב שכאן אני הולך לייחס ליהודים מסוימים או לקבוצות מסוימות בקרב היהודים את היותם צאצאי הכוזרים כביכול-טועה. לא ניתן לדעת ואני חושב שגם לא יידעו לעולם אילו צאצאים השאירו הכוזרים, אם בכלל, ומי הם כיום. גם המסע של אהוד יערי, לפני 20 שנים, השאיר שאלות בלתי פתורות, למרות שהוא מצא עדויות של חפצי יודאיקה ספורים ומקומות עוד יותר ספורים אם בכלל, שעליהם היה כתוב משהו בנוסח: "היהודים לעדת כזריים". 


0 תגובות
פוסטים על טלנובלות קלאסיות
16/03/2017 11:45
Harun The Ottoman
טלנובלות תורכיות, טלנובלות ונצואלה, נאנו
אני מצרף כאן קישורים לפוסטים שכתבתי על טלנובלות קלאסיות, ששודרו בעבר וזכו לאהדה גדולה. 
שימו לב, לעתים רחוקות האתר שלי נופל זמנית מעומס כניסות, נא היאזרו בסבלנות. 

הטלנובלות המוזכרות: 
בובה פראית
אהבה אסורה
מנקשה וחליל
הסולטאן
גבריאלה
סניורה
נאנו
פאבלו
איסאורה
קריסטל 
קסנדרה

הרשימה:


1. כשגוסטבו ברמודס פגש את איסאורה ואת קריסטל- http://histerio.co.il/?p=1604

2. מי זוכר/ת את הטלנובלה על הנערה הצוענייה קסנדרה? http://histerio.co.il/?p=1589

3. סיכום הסידרה "הסולטאן"-   http://histerio.co.il/?p=505

4. נאנו וגוסטבו ברמודס: מי זוכר/ת?  http://histerio.co.il/?p=776

5. בחזרה לגבריאלה, הטלנובלה מוונצואלה- http://histerio.co.il/?p=770

6. הסיפור מאחורי הטלנובלה "אהבה אסורה" http://histerio.co.il/?p=390

7. בחזרה למנקשה וחליל, הטלנובלה התורכית הראשונה ששודרה בישראל http://histerio.co.il/?p=732

8. המסר הפמיניסטי בטלנובלות- מ"בובה פראית" עד להורם סולטאן http://histerio.co.il/?p=732
0 תגובות
פוסטים על סדרות,שחקנים ושחקניות תורכיים
13/03/2017 12:05
Harun The Ottoman
שחקניות טורקיות, סדרות תורכיות.
ריכוז של פוסטים שכתבתי אודות סדרות, שחקניות  ושחקנים תורכיים, בקישורים הבאים: 
אני חייב לציין, שלעתים מרוב כניסות האתר נופל לפעמים זמנית. אנא התאזרו בסבלנות אם דבר כזה קורה!

1. משפחת קוראל, שחקנים ושחקניות תורכיים 1: http://histerio.co.il/?p=261

2. שחקנים ושחקניות תורכיים 2: http://histerio.co.il/?p=616

3. שחקנים ושחקניות תורכיים 3: http://histerio.co.il/?p=674

4. שחקנים ושחקניות תורכיים 4, ואיך יוצרים סדרות תורכיות http://histerio.co.il/?p=713

5. הסולטאנית הראשונה ושחקנים ושחקניות תורכיים 5: http://histerio.co.il/?p=724

6. שחקנים ושחקניות תורכיים 6: http://histerio.co.il/?p=846

7. שחקנים ושחקניות תורכיים 7: http://histerio.co.il/?p=973

8. שחקנים ושחקניות תורכיים 8, והסידרה הארוכה ביותר: http://histerio.co.il/?p=1053

9. שחקנים ושחקניות תורכיים 9: http://histerio.co.il/?p=917

10. שחקנים ושחקניות תורכיים 10, ונורגול ישילצ'אי: http://histerio.co.il/?p=1269

11. מרים אורזלי: מהסולטאנית למלכת הלילה http://histerio.co.il/?p=1544

12. הפוסט הפופולרי ביותר: סדרות תורכיות שטרם הוקרנו או מוקרנות בישראל http://histerio.co.il/?p=812

13. סדרות תורכיות חדשות 2017: http://histerio.co.il/?p=1558

14. הסידרה החדשה של הזוג ארגנץ'- קוראל: http://histerio.co.il/?p=1406


0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 הבא »