עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בלוג יומן מחיים ונקודת מבט מצרפתיה שגרה בארץ...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ישראל  (2)
עליה  (2)
רשימה  (2)
אנטישמיות  (1)
בדיחה  (1)
פריז  (1)
צרפת  (1)
צרפתי  (1)
קטע  (1)
קטעים  (1)
ארכיון
יולי 2012  (5)
יום הזיכרון לגירוש היהודים מפריז -סיפור אישי
16/07/2012 23:59
Yaelletlv

המצודים - La Rafle du Vel d'Hiv
16.07.1942

האירוע הטרגי הזה קשור למשפחה שלי, למבנה שלה אלא גם להיסטוריה שלי. כדי להבין באיזה מובן, צריך לדעת ולקרוא קודם על הרקע ההיסטורי שלו. לא כל היהודים הצרפתים קשורים למצוד, רק מי שמשפחתו הגיע ממדינות המערב - במקרה שלי, פולין וגרמניה. היום זוכרים את היום הזה, לא רק בגלל התאריך, אבל גם בגלל שהיום, זה היה לפני 70 שנה, אבל כמו כל כאב גדול ועמוק, לא שוכחים ודווקא ההפך, מרגישים צורך לדבר על זה, כי אצלנו במשפחה, השמות לא רק נמצאות היום במוזאון יד ושם אבל גם בלבנו...

תכנון המצוד

הגירוש היה מבצע משותף של הממשל הגרמני והמנהל הצרפתי והתנהל כחלק מתוכנית רחבה לביצוע השמדת יהדות אירופה. עד כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, המצוד לא היה אפשרי כי לא התקיים בצרפת מפקד רשום בחלוקה על פי דת מאז 1874. עם זאת, על פי פקודת הכיבוש הגרמני מספטמבר 1940, נאלצו היהודים באזור הכבוש להצהיר על עצמם בכל תחנת משטרה או במנהל המחוזות. כמעט 150,000 איש נרשמו במחלקה של הסיין, המקיף את פריז ופרבריה הקרובים. שמות וכתובות הוחזקו על ידי המשטרה הצרפתית ב"קובץ תולרד" בו תויגו הנרשמים על פי אזרחות (צרפתית או זרה), מקצוע, לאום ורחוב.

מתכנני המבצע, המזכיר הכללי של המשטרה הצרפתית, רנה בוסקה, וראש הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים לואי דה פלפואה, נפגשו במפקדת הגסטאפו ב- 4 ביולי 1942 עם הקצינים הגרמנים תיאודור דנקר, רפרנט היהודים בצרפת והלמוט קנוכן, מפקד משטרת פריז. בפגישה נוספת שהתקיימה ב-7 ביולי. נכחו גם ז'אן לגואיי, סגנו של בוסקה, אמיל הנאקין, ראש משטרת פריז, מפקד המשטרה אנדרה תולרד, ואישים נוספים מן המשטרה הצרפתית.

בפגישות אלה התקיימו דיונים בירוקרטיים בעיקר סביב השאלה מי יבצע את הגירוש ואלו גילאים יגורשו. תיאדור דנקר הכריז כי "משטרת צרפת, מלבד כמה שיקולים של טוהר מידות, צריכה לבצע את הפקודות". רנה בוסקה לא העלה התנגדות למעצרים, רק אמר שמביכה העובדה כי המשטרה הצרפתית אמורה לבצען. בוסקה סיכם שהמשטרה תעגל את גילאי המגורשים כלפי מעלה רק בקרב היהודים הזרים. הוא ביטל צווי הגנה מפני מעצרם של ילדים, והורה לאחראים על אזורי הכיבוש לגרש לא רק יהודים מבוגרים אלא גם את ילדיהם, על אף שלא התבקש לכך על ידי הנאצים. שלושה קציני אס אס לשעבר העידו בשנת 1980 כי אנשי וישי התלהבו מאוד מגירוש יהודי צרפת.

הושגה הבנה בין ראשי משטרת צרפת לאנשי הגסטאפו, שהמשטרה הצרפתית היא שתאסוף קודם כול את ה"יהודים הזרים", שהגיעו לפריז בעת המלחמה בצורה לא חוקית: יהודים מגרמניהאוסטריהפוליןצ'כוסלובקיהרוסיה ואלה שמקורותיהם לא ניתן לקבוע, בגילאי 16-50. חריגים היו רק נשים בהריון מתקדם או בהנקה, אבל "כדי לחסוך זמן, המיון ייעשה לא בבתים אלא במרכז האיסוף הראשון".

המבצע היה אמור להיות גדול הרבה יותר. הגרמנים תכננו עבור משטרת צרפת לעצור 22,000 יהודים בפריז רבתי. התוכניות דיברו על כך שהיהודים יילקחו למחנות ריכוז בצרפת, וילדים בני פחות מ 15 או 16 שנה אמורים להישלח לידי אוז'יף שישכנו אותם. המיון של הילדים ייעשה במרכזי האיסוף הראשונים


המצוד


הגירוש היה מבצע משותף של הממשל הגרמני והמנהל הצרפתי והתנהל כחלק מתוכנית רחבה לביצוע השמדת יהדות אירופה. עד כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, המצוד לא היה אפשרי כי לא התקיים בצרפת מפקד רשום בחלוקה על פי דת מאז 1874. עם זאת, על פי פקודת הכיבוש הגרמני מספטמבר 1940, נאלצו היהודים באזור הכבוש להצהיר על עצמם בכל תחנת משטרה או במנהל המחוזות. כמעט 150,000 איש נרשמו במחלקה של הסיין, המקיף את פריז ופרבריה הקרובים. שמות וכתובות הוחזקו על ידי המשטרה הצרפתית ב"קובץ תולרד" בו תויגו הנרשמים על פי אזרחות (צרפתית או זרה), מקצוע, לאום ורחוב.

מתכנני המבצע, המזכיר הכללי של המשטרה הצרפתית, רנה בוסקה, וראש הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים לואי דה פלפואה, נפגשו במפקדת הגסטאפו ב- 4 ביולי 1942 עם הקצינים הגרמנים תיאודור דנקר, רפרנט היהודים בצרפת והלמוט קנוכן, מפקד משטרת פריז. בפגישה נוספת שהתקיימה ב-7 ביולי. נכחו גם ז'אן לגואיי, סגנו של בוסקה, אמיל הנאקין, ראש משטרת פריז, מפקד המשטרה אנדרה תולרד, ואישים נוספים מן המשטרה הצרפתית.

בפגישות אלה התקיימו דיונים בירוקרטיים בעיקר סביב השאלה מי יבצע את הגירוש ואלו גילאים יגורשו. תיאדור דנקר הכריז כי "משטרת צרפת, מלבד כמה שיקולים של טוהר מידות, צריכה לבצע את הפקודות". רנה בוסקה לא העלה התנגדות למעצרים, רק אמר שמביכה העובדה כי המשטרה הצרפתית אמורה לבצען. בוסקה סיכם שהמשטרה תעגל את גילאי המגורשים כלפי מעלה רק בקרב היהודים הזרים. הוא ביטל צווי הגנה מפני מעצרם של ילדים, והורה לאחראים על אזורי הכיבוש לגרש לא רק יהודים מבוגרים אלא גם את ילדיהם, על אף שלא התבקש לכך על ידי הנאצים. שלושה קציני אס אס לשעבר העידו בשנת 1980 כי אנשי וישי התלהבו מאוד מגירוש יהודי צרפת.

הושגה הבנה בין ראשי משטרת צרפת לאנשי הגסטאפו, שהמשטרה הצרפתית היא שתאסוף קודם כול את ה"יהודים הזרים", שהגיעו לפריז בעת המלחמה בצורה לא חוקית: יהודים מגרמניהאוסטריהפוליןצ'כוסלובקיהרוסיה ואלה שמקורותיהם לא ניתן לקבוע, בגילאי 16-50. חריגים היו רק נשים בהריון מתקדם או בהנקה, אבל "כדי לחסוך זמן, המיון ייעשה לא בבתים אלא במרכז האיסוף הראשון".

המבצע היה אמור להיות גדול הרבה יותר. הגרמנים תכננו עבור משטרת צרפת לעצור 22,000 יהודים בפריז רבתי. התוכניות דיברו על כך שהיהודים יילקחו למחנות ריכוז בצרפת, וילדים בני פחות מ 15 או 16 שנה אמורים להישלח לידי אוז'יף שישכנו אותם. המיון של הילדים ייעשה במרכזי האיסוף הראשונים


פעולת מחאה


הגירוש היה מבצע משותף של הממשל הגרמני והמנהל הצרפתי והתנהל כחלק מתוכנית רחבה לביצוע השמדת יהדות אירופה. עד כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, המצוד לא היה אפשרי כי לא התקיים בצרפת מפקד רשום בחלוקה על פי דת מאז 1874. עם זאת, על פי פקודת הכיבוש הגרמני מספטמבר 1940, נאלצו היהודים באזור הכבוש להצהיר על עצמם בכל תחנת משטרה או במנהל המחוזות. כמעט 150,000 איש נרשמו במחלקה של הסיין, המקיף את פריז ופרבריה הקרובים. שמות וכתובות הוחזקו על ידי המשטרה הצרפתית ב"קובץ תולרד" בו תויגו הנרשמים על פי אזרחות (צרפתית או זרה), מקצוע, לאום ורחוב.

מתכנני המבצע, המזכיר הכללי של המשטרה הצרפתית, רנה בוסקה, וראש הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים לואי דה פלפואה, נפגשו במפקדת הגסטאפו ב- 4 ביולי 1942 עם הקצינים הגרמנים תיאודור דנקר, רפרנט היהודים בצרפת והלמוט קנוכן, מפקד משטרת פריז. בפגישה נוספת שהתקיימה ב-7 ביולי. נכחו גם ז'אן לגואיי, סגנו של בוסקה, אמיל הנאקין, ראש משטרת פריז, מפקד המשטרה אנדרה תולרד, ואישים נוספים מן המשטרה הצרפתית.

בפגישות אלה התקיימו דיונים בירוקרטיים בעיקר סביב השאלה מי יבצע את הגירוש ואלו גילאים יגורשו. תיאדור דנקר הכריז כי "משטרת צרפת, מלבד כמה שיקולים של טוהר מידות, צריכה לבצע את הפקודות". רנה בוסקה לא העלה התנגדות למעצרים, רק אמר שמביכה העובדה כי המשטרה הצרפתית אמורה לבצען. בוסקה סיכם שהמשטרה תעגל את גילאי המגורשים כלפי מעלה רק בקרב היהודים הזרים. הוא ביטל צווי הגנה מפני מעצרם של ילדים, והורה לאחראים על אזורי הכיבוש לגרש לא רק יהודים מבוגרים אלא גם את ילדיהם, על אף שלא התבקש לכך על ידי הנאצים. שלושה קציני אס אס לשעבר העידו בשנת 1980 כי אנשי וישי התלהבו מאוד מגירוש יהודי צרפת.

הושגה הבנה בין ראשי משטרת צרפת לאנשי הגסטאפו, שהמשטרה הצרפתית היא שתאסוף קודם כול את ה"יהודים הזרים", שהגיעו לפריז בעת המלחמה בצורה לא חוקית: יהודים מגרמניהאוסטריהפוליןצ'כוסלובקיהרוסיה ואלה שמקורותיהם לא ניתן לקבוע, בגילאי 16-50. חריגים היו רק נשים בהריון מתקדם או בהנקה, אבל "כדי לחסוך זמן, המיון ייעשה לא בבתים אלא במרכז האיסוף הראשון".

המבצע היה אמור להיות גדול הרבה יותר. הגרמנים תכננו עבור משטרת צרפת לעצור 22,000 יהודים בפריז רבתי. התוכניות דיברו על כך שהיהודים יילקחו למחנות ריכוז בצרפת, וילדים בני פחות מ 15 או 16 שנה אמורים להישלח לידי אוז'יף שישכנו אותם. המיון של הילדים ייעשה במרכזי האיסוף הראשונים


הסיפור של המשפחה שלי בזה...?


יום למרוחת של המצוד זאת אומרת ב 17.07.1942 סבא שלי איב חגג יום הולדת 6, הוא היה אז גר עם המשפחה שלו בפריז, בדירה קטנה ויפה באזור מאוד שקט עם ההורים ו-5 האחים שלו - יצחק,שמעון,יעקוב,ג'אק ומרסל . 

פתאום באמצע ההכנה ליום הולדת שלו, המשטרה הצרפתית נכנסה בתוך הדירה בלי לצלצל בדלת. הם באו לקחת את כל המשפחה למחנות השמדה. אז באופן מהיר, סבא שלי הצליח לברוח מהחלון. זאת הייתה הפעם אחרונה שהוא ראה את ההורים שלו.


מאז שאני ילדה קטנה, אני שומעת את סבא שלי אומר לי "תהיה שמחה שיש לך הורים שמטפלים בך כי את שלי איבדתי כשהייתי בגיל 6". לכו להבין המשמעות של המשפט הזה בגיל צעיר...

אני זוכרת את היום הזה שאולי הייתי בת 11 ובדיוק חזרתי מהבית הספר ואמרתי לסבא שלי - "היום למדתי בשיעור היסטוריה אירוע טרגי על השואה שאף פעם לא סיפרת לי, לא ידעתי שצרפת הלשינה על יהודים גם!"

איך שסבא שלי שמע את זה, אני עוד זוכרת את המבט המלחיצה שלו כאילו אמרתי את הדבר האסור ביותר, ואז הוא הגיב לי - "נכון, כי ביום הזה ההורים שלי נלקחו ממני..."

הייתי כל כך בשוק שישר זרקתי לו "אבל חשבתי שהם נרצחו במחנה אני כבר לא מבינה"

הוא - "נכון, כי שם זה קרה, אבל כל הסיפור של האסון של המשפחה שלנו התחיל משם"

הייתי בהלם! תחושה של בגידה מטורפת, הרגשה שקשה לתאר...איך יכול להיות שהמדינה שאני נמצאת וחייה בה הלשינה על המשפחה שלי?למה?איך?מי?מה?

לא יכולתי לשמור לעצמי - "אם צרפת הלשינה על ההורים שלך, למה נשארת לגור כאן?למה לא הצטרפת לאח שלך לארץ? איך אתה לא כועס?"

הנה התשובה המוזרה שלו - "כשהמלחמה הסתיימה בגרמניה, נראה לך שכל היהודים עזבו שם?איך הייתי יכול להכיר את סבתא שלך אם לא הייתי פה?איך הייתם נולדים?שום דבר ממה שיש לנו היום לא היה קיים אם לא הייתי נאשר" 

את האמת, עד היום אני לא עונה לו כשכל שנה אותה שיחה ואותה תשובה חוזרת על עצמה, בשבילי זה כל כך לא הגיוני...

אבל היום אני מבינה שזאת תשובה ממישהו שסבל הרבה מהכאב הנוראי והקשה הזה בילדות שלו, מישהו שהמשיך לחיות על פי הדרך חיים "מה יכול להיות יותר גרוע מי זה", מישהו שכועס על אלוקים ולא על המדינה שהוא חיי בה, כי זה יותר קל להיות עצבני על מישהו/משהו שלא יכול לענות לך.

היום סבא שלי עדיין גר בצרפת, הוא לא רואה את עצמו במקום אחר, למרות שכבר 35 שנה הוא בא לבקר את הארץ 3 פעמים בשנה...לכו להבין את ההיגיון בזה!

ביום הזה, סבא וסבתא רבה שלי נלקחו עם הבן הבכור שלהם מרסל. השני אחרים התגייסו בהתנגדות.

השם משפחה שלהם הוא וונטרוב, "תירוש" בעברית...שמות שלא נשכח לעולם:

-את סבתא רבה שלי מטל 

-את סבא רבה שלי חיים

-את דוד שלי מרסל

ואת הדוד שני ג'אק


את הטקסט הזה תרגמתי בצרפתית כדי להקדיש אותו לסבא שלי, כחלק ממתנת יום הולדת שלו וגם כסימן של "לא משנה כמה שנים עברו, אחרי 70 שנה אנחנו עדיין חושבים עליהם ומוכחים ששום דבר לא יעצור אותנו כעם היהודי".

5 תגובות
מה המטרה של הבלוג הזה? ["אין לי ארץ האחרת"]
08/07/2012 23:48
Yaelletlv
כדי להבין את המטרה והמשמעות של הבלוג הזה, קודם כל צריך להתחיל לקרוא אותו מהפוסט האחרון עד ההוא - למה? כי מי שמתחיל אותו בצורה הנוכחית שלו, בטוח יחשוב שזה "חו"לניק" מדי ושרק מי שבא מחו"ל יוכל להבין אותו
לא נכוון!

אם החלטתי לכתוב על החוויה האישית שלי כעולה מצרפת ולתת את הנקודת מבט שלי על הארץ (נהדרת) שלנו זה כדי שהאנשים יוכלו לעריך עוד יותר את המקום שהם נמצאים בו.
כן, כמה פעמים שמעתם או אפילו אמרתם "איזה ארץ חרא" או "נשבר לי מהארץ הזאת"
אני אישית שמעתי את זה המון ואני יכולה להבין (יש לי אותה מחשבה על צרפת בכללי) אבל אני, שלא נולדה פה, הגעתי לכאן ולמדתי לחויות פה עם המנטליות האירופאית שלי והפכתי לאט לאט להיות ישראלית אמיתית.

לא צריך לטוס לחו"ל כדי להבין אותי, דווקא רק כשאתם רואים או שומעים בחדשות מה קורה בחוץ לארץ...אתם שמחים להיות כאן (אני לפחות מאוד שמחה).
אוקיי אז חוגגים את יום העצמאות, רוקדים מסביב לאש בערב ל"ג בעומר...אבל מה עם לעריך את מה שיש לנו, מה שיש לכם? אני לא בא להגיד לאנשים "לי היה המון קשה אז תפסיקו להתלונן", ממש לא!

פשוט להבין איפה הקושי האמיתי, לעריך את הצד החופשי הזה, שאני אישית לא תמיד הכרתי. נכון אני לא בא ממדינה שחיה מתחת דיקטטורה אבל כשבאים ממקום שהכל מותר (כדמוקרציה) אבל איפה שהו חיים בפחד או אי אפשר להסתובב חופשי כאזרח בגלל סיבה כלשהי (למשל במקרה שלי כיהודיה שלא הייתה לי את היכולת להסתובב עם מגן דוד) ...

בבלוג הזה אני מספרת איפה ההבדלים בין מה שקורה בארץ ומה שאין בחו"ל, גם מה שאני אוהבת פה ושחסר במקום אחר,

כל הדברים הקטנים, הטובים והמעצבנים, עושים שכיום אני עדיין גרה פה ואני לא רואה את עצמי גרה במקום אחר בעולם - קוראים לזה "ציונות", נכון, אבל אצלי זה נקרא גם "מציאות".

אין לי ארץ אחרת...נקודה!
0 תגובות
הקטעים שלי - אתה זוכר שלא נולדת בארץ כש...
07/07/2012 16:23
Yaelletlv
קטעים, רשימה
- סופרים את הסוכר בכפית ולא בקוביות
- בשבילך לאכול בבית קפה זה לא לאכול במסעדה
- אתה לא רגיל לקנות יוגורטים ביחידה
- לא תראה את עצמך להוציא את הפח בפיג'מה
- בא לך ללבוש חליפה לראיון עבודה
- בחיים לא תעיז ללבוש ג'ינס לחתונה
- אתה מתגעגע ליין ורוד
- בשבילך שותים מים בכוס סכוכית ולא בכוס קפה
- תמיד עליך יש קופסה של נייר קלינקס ולא נייר טואלט
- כי צרפת זה לא רק פריז
- כי בא לך להרוג את הוא שאומר לך "וולה ואו קושה אבק מואה סא סואר" (voulez vous coucher avec moi ce soir) או "לאס מואה טאמא" (laisse moi t' aimer)
- אתה תמיד שוכח את המספר ת"ז שלך
- כי קשה לך לדעת איזה תאריך היום בעברית
- כי הקלארה (מועדון) זה היה הכי כיף כשהיית תייר
- כי כל פעם שאתה פותח את הפה אומרים לך "צרפתי"
- כי אם קיבלת שם חדש בעברית אז קשה לך עם זה
- כי לא אבנת כלום ממה שאמרו לך בקופת חולים
- כי כל מכתב מהדואר נראה כמו אזהרה מהבית המשפט
- כי זה מוזר לראות אנשים בני 30 שעובדים, לומדים ומגדלים אנשים ביחד
- כי בא לך לעבוד במשהו אחר חוץ מקול סנטר, בשביל מה עשית תואר??
- כי האנגלית שלך לא יותר טובה מהעברית הגרועה שלך
- כי חיכית 4 שעות בתור של הH&M בפתיחה הראשונה שלו למרות שאת נולדת עם החנות בארופה כי את באופנה
- כי חומוס זה פתיחה של ארוחה ולא מנה שלמה
- כי אתה אוכל במבה בבוקר
- כי לא משנה איפה בחיים לא תמצא קוראסן אמיתי בארץ
- כי חושבים שאת ערבייה כשאת חוגגת סילבסטר ב31.12
- כי אתה לא צועק ברחוב בשביל לקרוא למישהו שהוא נמצא מתר ממך
- כשיורד גשם אתה תמשיך ללכת ולא תברח מתחת גג של חנות
- כשאתה נכנס בחנות בגדים ו4 בנות קופצות עליך לשאול אם אתה צריך עזרה 
- יש לך 500 ערוצים בטלויזיה ואתה רואה רק 5
- פעם היית שומע שרית חדד ברצף כי זה היה מגניב, היום אם אתה עוד עושה את זה, אתה ערס
- להגיד "תודה" ו"שלום" זה נימוס ולא מוזר
- בא לך באגט אבל יש רק פיטה
- כשאתה בסופר אתה תחזיר במקומה את העגלה שלך ולא תשים אותה בעמצא הרחוב
- כשאתה אומר שאתה מפריז ואומרים לך "אתה מכיר את דוד כהן?"
- כי לאנשים לא אכפת להם שהבגדים שלהם קטנים מדי עלהם לכן לראות תחת זה נורמלי ולא מגעיל
- כי אתה רוצה לקנות מה שבא לך ולא 1+1 כי זה יותר זול
- כי מגייסים אותך בגיל 18 אבל בשביל להכנס במועדון אתה חייב להיות בן 24
- כשהפלאפון שלך מצלצל ופתאום מישהו ישאל "מי זה"
- כשברחוב מישהו תעצור אותך לשאול אותך איפה קנית את הבגד הזה?
- באוטובוס מישהו בודד מדבר אתך
- מחיר של חבילת נופש ליומיים באילת יותר יקר משבוע בחו"ל
- אתה רואה את הכמות של תעונת דרכים פה ואתה שואל את עצמך אם כולם עברו רישיון באמת?
- כי נהיגה זה תחרות 
- אנשים רצים באיילון
- אתה עושה פיק-ניק בחניה ואתה מאושר
- כשאתה אוכל גלידה בדצמבר
- כי אתה מתווכח על מחירים להכל
-בפסח תצמא לחם כשר לפסח
- אתה משלם את הקניות שלך בתשלומים
- אחרי שעה 12 בלילה בשביל להכנס במועדון אם אין לך סמס אכלת אותה
- לעשות קניות ב2 בבוקר זה ליגה
- כי ד'גוקים הם אויבים
- כי מקדונדל הוא יקר מדי
- כי נהגי מוניות הם משוגעים 
- נהגי מוניות לא מכירים את הדרך
- בקיץ התיירים מעצבנים אותך

***ע"פ "THE TIMES", נכתב ע"י עולים מהרה"ב, רוסיה, ואירופה + ממני גם



0 תגובות
"אלו דוקטור, ניתן לטפל בעליה?"
07/07/2012 15:23
Yaelletlv
ישראל, עליה, בדיחה, קטע, צרפתי

הנה הבעיה שלי דוקטור
עליתי לארץ לפני כמה שנים!
יש לי כמה בעיות רציתי לדעת אם זה נורמלי?

-אוצר מילים של העברית שלי מגיע לרמה של ילד בן 10
-גיליתי לעצמי טעם חזק לחומוס ותחינה ,תוצאה + 5 קילו
-לא משנה לאן ואיפה, תמיד יגידו לי "צרפתייייייייייייי"
אם אתה גם סובל מסימפטומים כאלו, אין יותר נורמלי מזה מציין ד"ר עלי יא
הוא נמוג עם השנים, אבל, צר לי להגיד לך את זה אף פעם לא לגמרי נעלם
אתה תצטרך ללמוד לחיות עם זה

תנסה לזכור השיעור באולפן הראשון שלך, כן כן
המוטבציה המטורפת הזאת להיות דו לשוני
תוצאה? למדת להגיד "אני למדתי באולפן". אחלה!!!

אז העליה הזאת?
לכל מי ששואל איך זה לחיות בארץ?
שמדמיינים את עצמם מתחת לשמש כל השנה ויושבים במסעדה כל יום
יש לך את האופציה לענות להם: "זה כל כך כיף" או "זאת מלחמה שגרתית עם החיים"
אבל אתה לא תעשה את זה, אתה מעדיף להישאר מסטורי
כי אתה יודע שבעיניהם אתה השגריר כאן
כן, כי לפני הכל, ישראל ראויה!
0 תגובות
חגיגה של עליה - 8 שנים בארץ...
07/07/2012 14:45
Yaelletlv
עליה, ישראל, צרפת, פריז, אנטישמיות, רשימה

היום ה7.07.2012 הוא יום מיוחד לכל המשפחה שלי - היום שבו עלינו לארץ מצרפת.8 שנים אחורה ברגע הזה היינו כבר במטוס, מאושרים ועצובים, כי לעזוב את כל החיים שלך, כל מה שבנית, כל מה שהכרת, כל מה שאהבת, כל השגרה שלך...זאת ההחלטה הכי קשה אבל ההכי טובה שיכולה לקרות ליהודי שעוזב את הארץ שלו לארץ של ה"חלב ודשב", ארץ שלנו, של ההיודים, הארץ שבא עד היום אני גרה. כשאני חושבת על כל מה שהיה וקרה בתקופה של ה8 שנים הללו פתאום מלא דברים מופיעים אצלי בראש, כל כך הרבה נוסתלגיה כאילו מה שהיה לפני העליה (לפני 2004) היה "סתם". 
אני היום בת 22, זאת אומרת שכשעליתי למטוס אל-על כדי לחיות כאן הייתי עוד ילדה בת 14...אני זוכרת עוד היום כמה מאושרת הייתי כי ידעתי שהמפשחה שלי לקחה החלטה ההכי נכונה של החיים שלהם למרות כל הקושי של התהליך הזה. אני זאת שהציע ראשונה להורים שלי לעלות לארץ...
שנה לפני העליה, ב2003, באנו לארץ כתיירים בחודש אוגוסט, היה לנו המון כיף, זאת הייתה הפעם השנייה שלי בארץ. בתקופה הזאת לא הייתי דוברת עברית (האמת...ידעתי להגיד "אני רוצה גלידה" ו"כמה זה עולה") אבל זה לא היה משנה כי אז הכרתי כמה ישראלים שעזרו לי להבין אותם (למי ששואל את עצמו אז איך הקשר נעשה...מזל שידעתי אנגלית כי נראה לי שהיו עובדים עלי בגדול).
איך שחזרנו מהארץ לצרפת...דיכאון לכל המשפחה! תמיד אמא שלי חשבה על לעלות לארץ עד שהיה נמאס לכולנו מהאנטישמיות (כן כן אנטישמיות תמיד היה ואח שלי יכול להעיד על זה ההכי טוב עם כל המכות שהוא חטף כה"יהודי של הבית הספר"), אמא שלי הייתה עייפה ללכת למשטרה כל הזמן כי שוב ושוב אח שלי קיבל מכות...הפעם ההורים שלי אמרו "די"! זהו מגיעים לסוכנות היהודית ומתחילים את על התהליך. זה לקח שנה והנא HERE I AM! 

היום - ב2012 - אני יכולה לתאר את עצמי כישרלית-צרפתיה, זה לא רק בזכות הדרכון או הת"ז, אבל יותר בגלל האופי שלי.
להיות ישרלי זה תרבות,
להיות ישראלי זה צורת חיים,
להיות ישארלי זה לא פשוט,
כן, לומדים להיות ישראלי, כי אם אתה לא נולדת פה, לא משנה מה מוצא שלך, אשכנזי או ספרדי, דתי או חילוני, עשיר או עני, יפה או מכוער, שמן או רזה, למדתי וקלטתי מה זה להיות ישראלית וכן, זה שינה לי את החיים ואם היום אני עדיין בארץ, זה בגלל כל הדברים הקטנים האלה והחשובים שעושים לי תוכן להרבה שיחות עם החברים שלי שכמוני לא נולדו פה, ואפשר לומר גם המון צחוקים. התחלתי לעשות רשימה של כל הסיבות שעושים שאני אוהבת לחיות בארץ, כל הדברים שאין לי בצרפת, כל הדברים שעושים שבחיים אני לא אחזור לגור שם...

1 תגובות