עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
בלי
12/08/2017 20:52
Martha
אני לובשת שמלה ולא לובשת תחתונים כדי שתשאל. אולי כדי שתתהה, כי לשאול בוודאי לא תעז. מי מעז... אני לא מעיזה. רק בחוסר בתחתונים מתחת לשמלה. אני מספקת לך חומר לתעוזה, צידוקים, הכוונות. אבל אני לא אעז אפילו לענות לך על שאלה כזאת, אם תשאל. אין נועזות בתוכי, אני חולמת שאתה תקח ותחטוף ותחמוס. כל זה ואתה לא תעז.
0 תגובות
מים
10/08/2017 18:37
Martha
את יכולה להיות אמא, את יכולה להיות רעיה, את יכולה להיות חברה טובה.
את יכולה להיות חרמנית על הכל (כל עוד זה נשאר בראש שלך), את יכולה להיות השרמוטה, הנימפומנית - בשביל גבר אחד.
את יכולה להיות הכל אבל לבד.

את יכולה לתחזק קריירה מצליחה, את יכולה לתקתק את הבית, את יכולה לפתוח רגליים, לשבת לו על הפנים, לצווח מעונג עליו - אבל רק איתו. רק איתו. רק איתו.

את יכולה לקבל את התיאבון שלך בחוץ, את יכולה לרייר על כל המאכלים בעלי הטעמים השונים, את יכולה לשאוף עמוק עמוק את הריח המסוים הזה, לעור שלך מותר לרטוט.
אבל זהו.


ואני אוהבת אותו, זאת אהבת אמת. אהבה שנמשכת כבר שנים ותימשך כל החיים. אוהבת את הריח שלו בבוקר ובלילה, מזיע או אחרי מקלחת.
אוהבת אותו כועס או שמח או שותק או דברן.
אוהבת אותו. את החשיבה החריפה, את האומץ והפחד, את הכל. כל חתיכה, כל ציפורן וכל פיפס.

אז למה אני רוצה יותר? למה אני אני רוצה מישהו אחר שיגע וידחוף וירעיד. למה. 

אני כל הזמן בניסיון התיווך הזה - מה אני רוצה ומה מותר לי. מותר לי.

אני בוערת ואין לי מספיק מים שיכבו אותי. אני מתה על הזין שלו, מתה על כולו, חיה איתו ורוצה עוד ועוד. 
ורוצה גם אחר.

בוערת ואין מים.

0 תגובות
תחביר
10/08/2017 11:07
Martha
מילים שהייתי רוצה לשמוע:
אני מת שתגמרי על הזין שלי
אני רק רוצה להריח את הכוס שלך
אני לא יכול להפסיק להסתכל על השדיים שלך
אני כל כך להרגיש אותך
אני רוצה לדפוק אותך כל כך חזק שנשכח מי אנחנו





זמן מאז שמשהו בסגנון הופנה אלי: שנה וחצי.






איך חיים עם מונוגמיה, איך.
0 תגובות
כותרת הפוסט קצרה מדי 3
09/08/2017 08:38
Martha
תתפשטי.

משרד מואר, חלק מקומפלקס משרדים קטן, רבע קומה.שקוף.קירות זכוכית מכל עבר, מאחד מהם משתקפת עיר במרכז וים כחול ופתיין, ומהאחרים משתקפים מעט המשרדים הנוספים שחולקים את החלל.נורת הלוגן קשה מספקת אור מיותר לשעה כזאת והמזגן מכוון ל'סיביר'.

 יותר

רוצה עוד תינוק. עוד ילד. שוב עור לעור וגלים של מתיקות תינוקית. לא רוצה את הפחד, את החרדה שליוותה כל דקה, את חוסר הבטחון, את התלישות הרגשית מהעולם.רוצה שזה יהיה ברור הפעם, לשמר את תחושת העצמי, לזכור למה ואיך ומה אני רוצה ולהישאר אני גם בשנה הראשונה. רוצה נורמליות אמריקאית מהפרסומות.

עוד.

אני חולמת על מילים פשוט שמתפזרות כקביעות בחלל האוויר. פקודות מבוססות תשוקה. כשהציוי מחליף שאלה והנשיכה מחליפה נשיקה, כששליטה עצמית היא עלבון לרגע ולריח וההשלכות לא משנות. על רגע אחד שמפריד בין לפני ואחרי. על בטחון עצמי שקולט קורי מחשבות ותופס ומצמיד וקורע.
0 תגובות
כותרת הפוסט קצרה מדי 2
07/08/2017 21:34
Martha
זה חייב להתחיל בקשקושים שטחיים, אולי אחריהם יבואו המילים הנכונות. אולי מתחת לערימות של להג גם תהיה פנינה.זה תמיד קורה ביחד. שמחת החיים שעוטפת אותי מכל מקום ותא בגוף עם הישגים בעבודה וחרמנות בלתי נגמרת.חום שמתפשט כל הזמן, כל חיוך אמיתי, כל הישג - מגיעים עם רטיבות חסרת פואנטה.הולכת במשרד ומפנטזת... זה בדרך כלל גאנג באנג. עיניים קשורות ומשמשת כחפץ מבלי לדעת למי ועד כמה.אני הולכת וחושבת כמה פתוחה וכמה פרוצה וקלה אני יכולה להיות.ומבט אחד חודר ואחר בועל ואני מרגישה את כל הסביבה הגברית שאני חיה בה - לוקחת נשימה עמוקה.ואני נרגעת אל תוך משבי פרומונים קלים ומאפשרת לשריר בתוכי שוב לרטוט.הכל רק משחק. רק כאילו. הכל אוויר מזויף.החיים הם בבית. החיים הם בבית. החיים הם בבית.
0 תגובות
כותרת הפוסט קצרה מדי
07/08/2017 19:41
Martha
השורות הראשונות תמיד קשות. במיוחד במקום חדש ובשם חדש. המילים הראשונות נתקעות. זה לא כמו על הספה של הפסיכולוגית, שם שטף הדיבור מכוון למקומות ספציפיים, לרגישויות ברורות... צריך לבנות את החדר, צריך לשים בו ספה. נשואה וחרמנית, ככה תפתחי את זה. השורות שיסננו את כולם. עוד אחת כזאת, הם יגידו. 200 בשקל. תהיי אחת מתוך 200 שאפשר לקנות בשקל. עוד כינוי, עוד מילים הזויות, עוד אחת. שילכו כולם. תכתבי שהעבודה לפעמים מרימה ולפעמים היא שוחקת, כמו כולם. תכתבי על הילדים והבעל, תכתבי על הראש הכחול. תכתבי על הרגע ההוא שכמעט וגמרת בלי הכנה על הכניסה למשרד, פתאום סתם. תכתבי על המילקי שהפך ליקר, על שלטון שבסוף הוא יוחלף, על זכויות של נשים ועל כלום. עד שתהיי בטוחה... תכתבי. והרוגע הזה של כמה מילים על הדף... ממכר.
1 תגובות