עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יפו ד' שמאלה..
16/12/2016 18:05
Edi
שמי אדי ואני מכור. החלטתי לספר את הסיפור שלי בתקווה להציל את חיי,  סוג של תרפייה שהרופא משפחה שלי החכם שיזכה לחיים ארוכים המליץ לי לאחר שהגעתי אליו לאחר אשפוז של עוד נסיון אובדני שלא צלח,  הוא אמר "עברו עליך דברים לא קלים,  תנסה לשבת ולכתוב עליהם", אז אני מנסה,  אוליי זה מה שיציל אותי , אלא באמת דברים לא קלים שלא כל אחד יבין, אני כותב אוליי בנסיון שמישהו בעולם הזה יצליח להבין את מה שעובר עליי. אז אני מכור, מכור לאלכוהול, סמים, כדורים ולכל חומר משפיע או משנה תודעה, מכור באופן הרסני וכואב, פשוט מכור לכאב, אני לא מסוגל לחוות את החיים כמו שהם ,באופן טבעי, הם כואבים מידיי, יותר מידיי סבל וחוסר צדק יש בעולם שאני חיי בו, אני תוהה אם זה חוסר מזל, ?מחלה נפשית? מחלה פסיולוגית?..אבל זו מחלה, אין ספק שמדובר במחלה חשוכת מרפה שעד היום מיטב הרופאים לא מצליחים לפענח אותה. ההסבר שלי שאני פשוט מיתאבד לאט כי אין לי אומץ להתאבד במכה אחת, אין לי גם את האומץ לחיות נורמלי. התחלתי לשתות אלכוהול בסביבות גיל 14, בזמן שחבריי בשכונה היו מסוקרנים מהשפעות החשיש והמריחואנה, אני דווקה בחרתי לקנות בקבוקי וודקה, למה? הלוואי וידעתי מה מושך אותי לשתות וודקה. עד שאמא שלי והאבא החורג שלי ששמו גם אדי (שזהו סיפור מורכב משל עצמו שמאוחר יותר יתברר) הריחו ניחוחות של אלכוהול, הם נבהלו ולקחו את זה קשה והייתה סיבה לבהלה, סיבה מאד טובה.אבי הביולוגי היה אלכוהליסט,  הוא נפטר מהמחלה כשהיה בן 35, הוא פשוט שתה את עצמו למוות ומת בצורה טרגית, עצובה שאין לתאר,  בתעודת פטירה כתבו משהו כמו שחמת הכבד שזה נשמע מעודן יותר, אך למעשה הוא התאבד,  כמוני לא היה לו את האומץ להתאבד במכה אחת כמו בתלייה או קפיצה מגג ביניין,  אז האלכוהול עשה את העבודה על הצד הטוב ביותר,  גם השכיח את הכאב וגם הרג אותו,  פשוט מצאו אותו שוכב במיטתו עם בקבוק ללא רוח חיים, מת כמו כלב,  לבד ובעצב ואת הסיפור הזה אני מקדיש במיוחד למענו,  שום דבר טוב בחיים האלו לא הוקדש למענו אז במותו אני מקדיש את הסיפור הזה.  כשנפטר אני הייתי אז בן 11, גרנו בעיר בת ים,  הרחק ממנו שהיה גר בכרמיאל בצפון,  אימי אמרה לי בוקר אחד "אבא שלך מת" באדישות,  אז לא הבנתי את הדברים ואת גודל הטרגדייה,  חשבתי שמשהו טוב קרה,  שסוף סוף אנחנו לא חייבים לברוח ולחשוש ממנו,  הזכרונות העמומים ממנו היו לא טובים,  הוא היה מכה אותה,  מיתעלל בנו שהיינו ילדים זעטוטים וקטנים,  תמיד היינו במנוסה ממנו,  יושנים אצל השכנים או קרוביי משפחה ומחכים שיחלוף זעם. המשטרה הייתה מבקרת אצלנו תכופות,  הוא היה נעצר וחוזר בבוקר שלמחרת כאילו כלום לא קרה,  זאת היתה הילדות שלי,  חשבתי אז שאבא שלי הוא האיש הרע. כל העיר כרמיאל הכירה אותנו ואת מעלליו של אבא שלי,  עד שבוקר אחד עלינו על משאית עם רוב תכולת הבית ופשוט ברחנו משם,  ברחנו לעיר בת ים לבית של האח של אמא שלי תחת חסותו של האח החורג של אבא שלי ששמו גם אדי,  נשמע מסובך,  כן... מאז חיינו אצל האח של אמא,  אני אמא ואבא חורג שהסתבר בדיעבד שניהל קשר רומנטי עם אמא שלי שהציל אותנו מזעמו של האבא האלכוהליסט שלי.  לא עברו שנתיים ומצאו את גופתו של אבא שלי עם הבקבוק ביד ללא רוח חיים.  כשאני חושב על זה היום אז מה שעשו אמא שלי ואבי החורג,  זה לא פחות מרצח או הריגה,  כמובן ששלא כוונה תחילה,  הם ניהלו קשר רומנטי מאחורי גבו של אדם אלכוהליסט וחולה,  לקחו את ילדיו ורכושו ונעלמו לו,  מה הם ציפו שיקרה?  שהוא יאסוף את עצמו,  ישקם את עצמו, ייגמל ויפתח בחיים חדשים?  כשאין לו מושג איפה אשתו וילדיו?  זה היה כל כך צפויי ושאלה של זמן מתיי האלכוהול יהרוג אותו.  אני לא מאשים את אמא שלי או את אדי,  אבי החורג, אמא שלי סבלה אז ממנו,  אבל אני כועס על הבורות וחוסר המודעות למחלה הארורה-אלכוהליזם.  הנסיבות שבהם אבי הביולוגי נפטר הם כל כך עצובות שעד היום הם בהכחשה ואף אחד לא מדבר על זה,  לעיתים רחוקות אימי הייתה טורחת להזכיר שאבא שלי היה אדם טוב,  כשלא שתה,  פשוט אדם עם לב רחב,  זהב,  כשלא שתה.  כך גם אני,  באופי שלי,  אוליי טוב מידיי וכאן מצוייה הבעייה,  אני לא מסוגל לשאת את הטוב הזה,  הרוע שבי חייב לצאת מתוכי והרוע הזה יושב שם בתוכי זועק,  דופק ורוצה לצאת,  הרוע הזה אומר לי "לך תשתה אלכוהול" ,פשוט כך, העולם הזה לא ראויי לך,  אתה טוב מידיי,  זה נשמע הזוי,  אפילו כמו סוג של סכיזופרנייה,  אבל זה ממש כך,  חוסר שפיות מוחלט,  אני בונה ארמון,  מפואר מזהב שכולו טוב ומושלם, אני מסתכל עליו ולא יכול לשאת אותו,  אני בונה ארמון וחייב להרוס אותו.  כשאני לא שותה אלכוהול או תחת השפעה מכהה חושים אז הכל אפשרי,  אפילו בא לי בקלות,  אבל ההרס העצמי שלי גובר עליי ואני חייב להרוס.  בן אדם נורמטיבי לא יבין זאת,  את ההרס העצמי הזה. אותה הכחשה באשר לנסיבות מותו של אבי כנראה חילחלה בי עמוקות לאורך השנים שבהם התבגרתי,  אותה הכחשה שהיא בעצם הסיבה להתמכרות שלי ולמשיכה שלי לאלכוהול וסמים אחרים. 
בסביבות גיל 16 כשהייתי כבר מנוסה בשתיית אלכוהול,  לעיתים אפילו הייתי מגיע לבית הספר שיכור ומסטול,  אז חיינו בשכונת יפו ד' הידוע לשימצה,  שכונה שבה הייתי חשוף לכל סוגי הסמים אז,  התנסיתי אז הרבה באקסטזי,  טריפים(l. S. D) וכמובן הרבה חשיש והכל בשילוב אלכוהול שאצלי היה חלק בלתי נפרד מהצריכה,  חבריי אז לא הבינו אותי למה אני שותה וודקה,  הריי אלכוהול לא משתלב ממש עם אקסטזי למשל,  היינו יושבים בגינה הציבורית כשכולנו "דלוקים" כלומר בהשפעת אקסטזי כשהלסתות שלנו תפוסות ועם חיוך מאוזן לאוזן ורק אני חייב להוריד שוט של וודקה,  החברה היו מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח,  היו אומרים לי שאני "שובר את הסאטלה" או "מוריד את הדלקה", הם לא הבינו אותי,  רק אני הבנתי את עצמי,  הייתי עוף מוזר,  ההסבר שלי נכון להיום וגם היום,  שאני סובל מחוסר סיפוק תמידי,  או חייב לשנות כל הזמן תודעה,  גם אם אהייה במצב של "היי" בעננים והכל טוב לי (מבחינה כימית כמובן) והמצב הזה נמשך יותר משעה,  אז מבחינתי זה סוג של שיגרה שאני חייב לשבור אותה, חייב להוריד עוד כוסית,  עוד באנג,  עוד הסנפה,  לשבור שיגרה,  כמו בחיים עצמם,  לא יכול לסבול שיגרה או דפוס שחוזר על עצמו,  חייב לגוון, להוסיף, לחזק,  חוסר סיפוק תמידי, אני לא יודע איך הגוף שלי או המוח שלי שרד את כל הקוקטלים האלה,  אבל מה שבטוח שהנזק נעשה,  היום אני מאובחן כסובל מדיכאון ואני נוטל מזה כ 15 שנה כדורים פסיכאטריים נוגדיי דכאון,  אגב אין כדור פסיאטרי ברפואה שעדיין לא התנסתי בו. בגיל 20 התחיל הפרק הלא פחות כואב של חיי,  כאב שעד היום אני חווה אותו,  שהוא בעצם האהבה הראשונה שלי ואולי אחרונה,  לאחר שהשתחחרתי מהצבא מסיבות נפשיות כמובן שזה היה דווקה הליך קל,  פשוט הגעתי לקב"ן וסיפרתי לו על מעלליי בתחום הסמים וב LSD בפרט,  אז צרכתי הרבה "הופמנים"וזו הייתה תקופת הטריפים הכי פעילה בחיי,  הקב"ן  במהרה המליץ על שחרורי מצה"ל ובצדק,  מי יקח אחריות ויתן נשק לסטלן מעופף שכמוני.  השתחררתי ומיד התחלתי לעבוד , עבדתי אז במחסן מרכזי של חברה קימעונית ידועה,  כעובד הייתי דווקה עובד טוב,  כל עוד זה מימן לי את הסמים והבילויים שלי,  אז הכרתי את אירנה,  שהיא בעצם הייתה נערת ליווי שהזמנתי לביתי,  חייתי אז לבד בדירה באותה שכונה,  שכונת יפו ד',  חייתי לבד כי אימי אז נפרדה מאבי החורג אדי והתחילה פרק ג בחייה,  אבי החורג אדי גם עזב את הבית והמשיך בחייו,  שני האחיות שלי מזמן עזבו את הבית וכל אחת התחתנה והקימה משפחה משלה.  ואני נותרתי לבדי,  אני האלכוהול,  הסמים והנערות ליווי שהיזמנתי תכופות לביתי הריק והכיפי,  פשוט עשיתי חיים משוגעים.  אז הגיעה אירנה,  שנראתה תמימה ,צעירה ויפה, לאחר שני מפגשי סקס סוערים, הרבה וודקה ולא מעט סמים,  הצעתי לה לעבור לגור עימי,  הצעתי לה בעצם לעזוב את תחום הזנות ולהתחיל חיים חדשים איתי,  רציתי להושיעה אותה ולהציל אותה מהזנות,  היות והיא לא הייתה בסטטוס חוקי בארץ והייתה כבולה בידיהם של סרסורים,  היא מיד נענתה בחיוב, אני זוכר את היום שחזרתי מהעבודה והיא חיכתה לי בפתח הבית עם מזוודה גדולה ושם כל רכושה, דיברנו חצי רוסית וחצי עברית,  היינו מאוהבים ומאחר והיא לא הייתה חוקית בישראל אז חשבנו להתחתן כדי שתקבל מעמד חוקי,  פנינו למשרד הפנים ושם כלל לא ששו לעזור לנו,  אלא דרשו שתצא מהארץ מיד, פנינו גם לרבנות כדי שתעבור גיור כהלכה אך שם שילחו אותנו חזרה למשרד הפנים כדי שתסדיר את מעמדה תחילה,  כך שמצאנו את עצמנו בלופ חוזר חלילה ובמבויי סתום,  באמת שניסנו כל דרך חוקית כדי לקיים את הזוגיות שלנו אך ללא הצלחה.  בנתיים היא עבדה בעבודות ניקיון ולפחות לא בזנות,  אני עבדתי במחסן , אני אז בזכותה צרכתי פחות אלכוהול וסמים וקיימנו חיי זוגיות בריאים לכל דבר ועניין, רק המעמד החוקי לא חוקי עמד בדרכנו, דבר שלא הצלחנו לפתור עד שקרוב רחוק משפחה הציעה לנו פתרון,  אמנם לא חוקי אבל פתרון. ההצעה הייתה לשלם שוחד לעובדת משרד הפנים שהוא הכיר ובתמורה נקבל זהות חדשה וכך נוכל לנהל חיים נורמטיביים כמו כל זוג,  היא תוכל לקבל שירותים רפואיים בקופת חולים שזה היה הדבר הכי חשוב לנו,  קפצנו על המציאה וזה נראה לנו אז אחלה פתרון, גייסנו את הכסף לשוחד ותוך מספר ימים קיבלנו תעודת זהות חדשה עם תמונתה של אירנה וחשבנו לתומנו שזו באמת תעודת זהות כשרה ובאמת שהכסף הלך לפקיד מושחת,  בדיעבד הסתבר שזו תעודת זהות מזוייפת ושהיה מדובר בנוכלת זייפנית ולא עובדת משרד הפנים,  כך שנעקצנו,  אירנה מצאה עבודה מסודרת במספרה,  פתחה תיק בקופת חולים ואף שילמה ביטוח לאומי ככל אזרח במדינה,  היינו מאושרים,  שנינו עבדנו,  התפרנסנו בכבוד,  קיימנו משק בית ככל זוג נורמטיבי, כך חיינו במשך 5 שנים,  עד שערב אחד דפקו על דלתנו,.. משטרה,  תפתחו,  פתחנו ובפתח הדלת עמדו שני בלשים לבושים אזרחי שדרשו מאירנה את תעודת הזהות שלה,  נלקחנו שנינו לתחנת המשטרה ולאחר חקירה קצרה והודאה שמו על אירנה אזיקים והודיעו על מעצרה באשר לזיוף מסמכים,  אני שוחררתי מהתחנה ומשם התחיל המאבק שלי,  אני מול מדינת ישראל,  רק רצינו להיות ביחד,  לא עשינו דבר רע לאף אחד, לא נחתי לרגע,  גייסתי עורכי דין,  עיתונאים, גייסתי כספים,  זעקתי וצרחתי שלא עשינו דבר רע,  נלחמתי בשבילה,  נלחמתי במשך חודש ימים עד ששוחררה עיי שופטת שפוייה ששמעה את הסיפור שלנו,  פשוט בוקר אחד הגענו לבית המעצר נווה תרצה,  בפתח בית המעצר נתקלנו בשופטת ששיחררה אותה, היא אמרה לי שהיא קיבלה את הפקסים והמכתבים שלי והזהירה אותי שנסדיר במהרה את מעמדה,  אחרת תעצר שוב. וכך עשינו,  לאחר ששוחררה אירנה טסה חזרה לקזחסטן ומשם למוסקבה לבית הוריה,  אני חודשיים לאחר מכן טסתי למוסקבה,  שם שהיתי חודש ימים שבהם התחתנתי בחתונה אזרחית עם אירנה,  חזרתי לבדי ארצה עם תעודת הנשואין שלנו,  הגעתי למשרד הפנים כדי להזמינה כאשתי באופן חוקי, נחשו מה.. משרד הפנים נענה לי בשלילה,  ואז המאבק האמיתי שלי מול מדינת ישראל התחיל,  שכרתי עו"ד ונלחמתי בבית המשפט,  נלחמתי משך שנתיים כשהיא במוסקבה ואני כאן ביפו,  נלחמתי עד שהגעתי לבג"צ ששם השופט אהרון ברק קבע שיש להתיר להכניסה לארץ,  הרי אנחנו נשואים ולא יתכן שאשתי תחייה במוסקבה ואני יחייה כאן בישראל,  במילים אלו חרץ את גורלנו השופט אהרון ברק, במשך שנתיים נלחמתי בכל כוחי עד שאירנה שבה אליי לזרועותיי והכל בשם האהבה,  ובאמת הייתה אהבה,  אחרת לא הייתי מנצח. בשנתיים האלו שתיתי כל כך הרבה וודקה,  זה היה בעצם הדלק שלי,  הייתי קם בבוקר גומר חצי בקבוק כדי שהייה לי את הכוח להלחם בשיניי הביוקרטיה החדות והקטלניות של המדינה,  בערב גומר עוד חצי בקבוק כדיי שאוכל להרדם ולנוח לקראת יום המלחמה הבא,  אנשים אמרו לי "עזוב,  תוותר,  תרפא, אתה גומר את עצמך",לא הקשבתי לאף אחד הייתי חרש ועיוור,  השתמשתי באלכוהול כ"דלק נפשי" ,לא בזכותו ניצחתי,  אלא בזכות רגש האהבה שאין חזק ממנו,  אבל האלכוהול עזר לי לעבור את התקופה ההיא. אז אירנה,  אהבתי חזרה אליי ושוב חיינו באושר,  היה לה מעמד חוקי בארץ,  חיינו יחד באותה דירה ביפו ד',  אני עבדתי והיא עבדה,  רק שאני,  אני הייתי חייב לפחות את ה 7-8 כוסיות וודקה,  או וויסקי,  זה לא שינה לי כל כך,  אבל עם החודשים והשנים,  הפכתי להיות יותר ויותר אגרסיבי, כלפיי אשתי וכלפיי הסביבה,  התחלתי להחליף מקומות עבודה ולבקר תכופות יותר אצל הרופא משפחה שסיפק לי מרשמים בתקווה לגמול אותי מהאלכוהול,  ליתר דיוק זו הייתה רופאת משפחה שהכירה את הבעייה ומאוד רצתה לעזור לי,  התלוננתי על דכאונות וקיריזים,  חוסר תפקוד באופן כללי,  אז הרופאה רשמה לי נוגדי דכאון שהטיפול בנוגדי דכאון מלווה תחילה בתרופות בנזדואפינים,  זה התחיל בציפרלקס יחד עם קסנקס, אחר כך סרוקסט ומינון גבוהה יותר של קסנקס,  מצאתי את עצמי כל שבועיים אצל רופאת המשפחה כשאני מתלונן על תופעות לוואי כאלו ואחרות,  רופאת המשפחה בתומה רצתה לעזור לי ואני סחטתי ממנה מרשמים ומינונים גבוהים יותר ויותר,  אהבתי קלונקס,  המצב החמיר כששילבתי את הכדורים יחד עם אלכוהול,  דבר שרופאת המשפחה לא ידעה,  פשוט עשיתי שימוש לרעה בתרופות האלו וידעתי מה אני לוקח ומכניס לגוף שלי,  כל כדור שהייתי בולע או מרסק הייתי קורא עליו באינטרנט בקפידה ויודע על אלו רצפטורים הכדור עובד ומה תופעות הלוואי שלו,  יכלתי להיות רוקח בתחום,  אם מדובר על סרוטונין ודופמין אז הייתי יודע מה לעשות ואיך להשתמש בו,  אם החומר מיתפרק באנזימים של הכבד או הקיבה?! הייתי ממש כימיכאי מבוזבז, עם זאת הפסיכוזות ומצבי הרוח שלי הלכו והתדרדרו,  אשתי אירנה פשוט דחפה אותי לגמילה,  אחרת היתה נוטשת אותי וכך התחיל הרומן שלי עם האישפוזיות ומרכזי הגמילה שעד היום אני ניכנס ויוצא מהם,  נכנס בסטטוס של אלכוהליסט מסטול ויוצא בסטטוס "נקי" עם רשימה ארוכה של מרשמים לתרופות כמו ציפרמיל,  רסיטל,  אסיוול,  וואלפורל,  טרזודיל,  בונדרמין והרשימה עוד ארוכה,  כן... באישפוזיות בארץ יודעים לפוצץ בכדורים,  אוליי בתקווה שתצא נקי,  זומבי אבל "נקי",.וכך מצאתי את עצמי מידי שנה או שנה וחצי נכנס לאשפוזית ל 30 יום ויוצא מפוצץ בכדורים מלא מוטיבצייה שמחזיקה יומיים. בתקופות של בין אשפוזית לאשפוזית לא ממש יכולתי לעבוד,  כך מי שפירנס ומימן אותי זו אירנה אשתי האהובה שדאגה לי,  מקור הפרנסה לא היה כל כך ברור לי,  אני חשבתי שהיא עובדת קשה במספרה,  עד ששאלתי וביררתי על מקור הפרנסה והסתבר לי שאשתי עוסקת ב"רפואה אלטרנטיבית", כלומר בריפויי,  כלומר עושה עיסויים,  מאסז'ים מה שנקרא,  זה לא כל כך מצא חן בעיני,  אבל כל עוד זה מימן לי את החשיש ומידיי פעם קריסטל אז חייתי בהכחשה מוחלטת,  גם מצידה של אשתי,  כל עוד אפחית בכמויות שתיית האלכוהול אז גם היא תעלים עין,  חיינו שניינו בהכחשה מוחלטת,  היא גם מידי פעם הסניפה איתי קוקאין קריסטל,  אקסטזי בסופי שבוע,  עם חשיש וגארס לא הייתה לה שום בעייה,  תחת השפעת חשיש הייתי רגוע,  אפילו מבשל מטעמים במטבח,  מנקה ודואג לכל,  פשוט בעל למופת,  השפעת החשיש גם הורידה לי את הכמיהה לאלכוהול,  יכלתי לתפקד כמו אדם נורמטיבי. בוקר אחד קמתי וראיתי שצומחים לי במרפסת נבטים חדשים בעציצים של הרוזמרין והנענע במרפסת, התגלה לי עולם חדש,  עולם הקאנביס. התברר לי שבזמן שהייתי יושב במרפסת ומקסס את פרחי המריחואנה ומפריד את הזרעים מהפרחים והגיבעולים,  את הזרעים הייתי משליך מהחלון, הרי אותם לא מעשנים,  חלק מהזרעים פשוט נפלו בטעות בעציצים ופשוט נקלטו, את כל השאר הטבע עשה מעצמו,  לאחר בירור מעמיק באינטרנט התברר לי עד כמה קל לגדל קאנביס,  חשבתי לעצמי קודם כל על ההוצאות והטירחה שזה יחסוך לי,  עצם הפעולה ללכת לקנות גראס הייתה בשבילי סרט,  מדובר היה בללכת לחבר שמכיר חבר שמכיר סוחר, אני בעצמי לא ממש הכרתי דילרים באופן אישי כך שהייתי צריך להיתחבר עם אנשים שלא ממש הייתי רוצה להיות בחברתם וגם להסתכן בקפיצה ומעצר עיי המשטרה,  דבר שקרה לי מספר פעמים בשכונת יפו ד' כשעיקבו אותי בלשים ועשו עליי חיפוש,  ככה סתם באמצע הרחוב.  לא עברו שבועיים והצמחים טיפסו לגובה מהר מאוד,  המרפסת שלי הייתה מוארת היטב עם הרבה שמש, עקרתי את הצמחים הזכריים על פי ההוראות באינטרנט,  דיללתי את הצימחייה כדי שיהיה להם מרחב גדול יותר, הוספתי לאדמה דשנים וקלקר לאווריריות ותוך פחות מחודשיים היו לי במרפסת צמחי קאנביס נקבות שמנמנות עם ניצני פריחה בין העלים,  חשבתי שזו הישועה שלי,  לא אצטרך יותר להוציא כסף על חשיש ולהתחבר עם גורמים פליליים,  אפילו אפסיק לשתות ולקחת כדורים עם תהיה לי אספקה רציפה של קאנביס,  הייתי גם מודע לסגולותיו הרפואיות ועד כמה יכול הוא לעזור לי נפשית וגם פיזית,  בתקופה ההיא עבדתי במפעל מסודר בתפקיד מבטיח,  הייתי אז מפעיל מכונת c. n. c במפעל שמייצר שנאים לחברת חשמל,  ביצעתי ג'וב של הנדסאי ייצור,  הייתי מרוכז,  מפוקס, עם ראש פתוח ויצירתי שמוכן ללמוד הכל מהכל,  אחריי העבודה אפילו הייתי מבשל ארוחה לי ולאישתי,  הסקס היה מספק והכל היה טוב ובריא. היתה תקופה ממש של פריחה תרתי משמע,  עד שיום אחד דפקו על דלתנו ושוב הכל השתבש.. משטרה תפתחו.. הם דפקו ודפקו וכמעט שברו את הדלת,  פתחתי וראיתי שחור,  5 או 6 גורילות עם מעילים שחורים וכובעיי משטרה,  הם נכנסו לבית כאילו מדובר בבית של אחרון המחבלים,  שאלו אותי, איפה העציצים?  אנחנו יודעים שאתה מגדל!  במצב הזה,  שיתפתי איתם פעולה ולא הראתי שום התנגדות,  הם צילמו את העציצים מכל זווית אפשרית לפני שעקרו אותם,  הם לא עצרו אותי עדיין,  אלא רק עיכבו,  לקחו אותי לתחנת משטרת בת ים ושם החזיקו אותי כל הלילה,  שיתפתי פעולה מההתחלה,  הרי כבר לא היה לי מה להסתיר,  נתתי להם את גירסתי שזו האמת,  כלומר כיצד גדלו העציצים,  את רב העבודה הטבע עשה מעצמו,  אמרתי שגידלתי בתקווה שלא אצטרך לקנות ולהסתובב עם גורמים פליליים,  לפנות בוקר בא קצין ושיחרר אותי חזרה לביתי עם הזמנה להגיע להמשך חקירה ביום שלמחרת. למחרת הגעתי לתחנת המשטרה, שם חיכה לי קצין מודיעין שאמר לי "אתה בחור טוב,  אין לך תיקים ושום עבר פלילי,  אבל תפסנו אצלך קרוב ל 300 גרם מריחואנה, ברוטו(כמות שהם דיי ניפחו אותה, הם שקלו את החומר עם הגבעולים והאדמה והשקית הפלסטיק הכבדה ששוקלת לא מעט) אתה עלול להכנס לכלא לאיזה שנתיים שלוש,  אלא אם תשתף פעולה,"  עניתי לו שאמרתי לכם את כל מה שאני יודע,  מה אתם עוד רוצים ממני?  הוא אמר,  פשוט מאד, נלביש עליך מכשיר הקלטה ולך תבצע כמה רכישות,  תקנה חשיש,  גראס,  תשתף פעולה ולא נגיש נגדך כתב אישום,  לא ידעתי מה לענות מלבד "תן לי לחשוב על זה", הקצין אמר לך הביתה,  תחשוב,  אני נותן לך יום,  חזרתי הביתה והתחלתי לחפש עורכי דין באינטרנט,  לפחות לקבל ייעוץ ראשוני, לאחר כמה שיחות טלפון הבנתי שהסתבכתי קשה וזה עלול לעלות לי ביוקר,  עצם הייצוג של עורך דין זה עסק יקר ולא היה את הכסף הזה,  מדובר בכמה עשרות אלפי שקלים,  עד שמצאתי עו"ד מטעם מפלגת עלה ירוק שהסכים לייצג אותי במחיר סביר וייעץ לי שבשום אופן לא לשתף פעולה עם המשטרה.  התקשרתי לקצין המודיעין ואמרתי שאני לא אוכל לשתף פעולה,  הוא ענה לי בתקיפות "אין בעייה,  נגיש כתב אישום ואתה תכנס לכלא, ביי", כעבור מספר חודשים הגיעה בדואר כתב האישום על אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית והיה משפט,  בייעוצו של העו"ד הסברתי לשופט את האמת,  שבעוונותי התנסיתי בקאנביס וגידלתי אותו כדי לא להצטרך לקנות אותו מגורמים פליליים,  השופט הבין זאת ואכן יצאתי יחסית בזול,  קיבלתי קנס כספי,  עבודות שירות והגרוע מכל נגזר עליי להיות בפיקוח קצין מבחן,  כלומר לתת שתן מידיי שבוע, פשוט נגזר עליי שלא לעשן קאנביס,  שכידוע שכאטה הכי קטנה עלולה להתפס בשתן מינימום שבועיים ועד חודש,  קוקאין נתפס בשתן שבוע,  הרואין פחות משבוע,  אלכוהול נתפס מספר שעות,  תעשה את כל הסמים אבל רק לא קאנביס,  אבסורד, מאז המצב ההתמכרותי שלי הלך והתדרדר,  התחלתי לעשן קריסטל מבחנה שמחזיק בשתן מקסימום שבוע,  שתיתי כמעט מידי יום,  קצין המבחן שלי היה מרוצה מה"ניקיון"שלי ואף רשם עליי דברים טובים לבית המשפט. באותה תקופה לא עבדתי באופן רציף,  החלפתי עבודות כמו גרביים,  אבל כסף לא היה חסר,  אשתי מימנה אותי,  כן... מהמאסז'ים,  יום אחד ביררתי היכן היא עובדת,  חשדתי,  והחשדות התגלו,  מדובר היה במקום שאכן נותן שירותי עיסויי והרפייה,  אבל גם יותר מזה,  הסתבר שמקור הכסף שזרם והעלמת העין של אשתי באשר להתדרדרות שלי והחשדות שלי אכן צדקו,  היא פשוט עבדה במכון בריאות מפוקפק והכסף זרם מדבר שנקרא "אקסטרות" מושג ידוע בבתי זונות.  לא ידעתי איך לבלוע זאת או איך להגיב,  פשוט הכחשתי,  אחריי כל מה שעשיתי למענה ונלחמתי למענה,  הוצאתי אותה ממעגל הזנות,  נתתי לה בית,  סידרתי לה מעמד ועזרתי לה למצוא עבודות מכובדות,  הפכתי את העולם בשבילה,  אז היא כל יום הולכת לעבודה,  משקרת לי ובוגדת בי, אלוהים יודע עם מי ועם כמה גברים ביום.  אבל השתקתי את זה,  הבלגתי בעזרת הרבה אלכוהול,  כדורים וסמים אחרים,  באותה תקופה הגיע ה"נייס גאי" והחגיגת לישראל והכל היה חוקי,  הייתי יורד לקיוסק קונה שקית נייס גאי וחמש קפסולות חגיגת ובערב הולך למרכז ביפו לתת דוגמית שתן,  שיצא נקי תמיד. כך חייתי בהכחשה מוחלטת,  תמיד היה כאב אבל ידעתי למזער את הכאב ואפילו להשתיק אותו.  שידרנו עסקים כרגיל,  הכל טוב, סיפרתי למי ששאל שאישתי מעסה מקצועית או מרפא אלטרנטיבית,  כשלמעשה היא זונה. מידי מספר חודשים אני ואשתי היינו צריכים להתייצב במשרד הפנים במסגרת תהליך ההתאזרחות שלה, היינו צריכים לספק להם תמונות משותפות ומיסמכים המעידים על חיים משותפים וזוגיות אמיתית ולא פקטיבית וכך היה, סיפקנו להם את כל דרישותיהם. תהליך ההתאזרחות נמשך כ 5 שנים שבסופו הייתה אמורה לקבל אירנה דרכון ישראלי,  הדרכון המיוחל.  ובנתיים אני המשכתי בשלי,  מעשן נייס גאי מהבוקר ועד ערב ובין לבין מסניף שורה של חגיגת כדי לשמור על ערנות ובכלל לתפקד,  חשבתי אז כמו כולם.. הרי זה חוקי,  זה לא יכול להזיק,  אפילו באריזות הנייס היה כתוב "מרכיבים טיבעיים בלבד", כך כל המדינה חשבה,  כל חנות שנייה בתל אביב מכרה נייס גאי ואפילו פירסמה בשלטי חוצות גדולים,  פירסמה על מבצעים שונים כמו 5 קפסולות ב 100או שני שקיות נייס ב 50, קנה 3 והרביעי במתנה, הייתה תחרות בין המוכרים בתל אביב, עד היום אני לא מאמין שזה היה חוקי למהדרין ונמכר כמו בייגלה חם משך שנתיים, עד שבתי החולים הפסיכיאטריים גילו את הסם הארור וראו שיש יותר מידיי מאושפזים שהקשר שלהם לנייס גאי לא מיקרי,  אני זוכר אפילו שהייתי מאושפז באחד האישפוזיות שלא אנקוב בשמה אך אציין שהיא ממוקמת בין רעננה לכפר סבא,  כשידברתי עם אחד המדריכים הוותיקים שם, גם נרקומן לשעבר שהיום עוסק בטיפול במכורים והוא אחד ממנהלי המקום,  הוא שאל אותי - למה חתכת את עצמך?  הגעתי אז לאשפוזית עם הרבה חתכים בזרועות,  עניתי לו שהקריזים של נייס גאי,  !  הוא גיחך ואמר "לנייס גאי אין קריזים ",טוב.. אז לא הייתה מודעות לנייס גאי ההרסני,  כל נרקומן לשעבר שהיה משתמש בהרואין והפך למדריך חושב שהוא היחיד שיודע מהו קריז!.. אז כאן אני רוצה לחדש ולספר לכם קצת על הסם החדש הזה,  המודעות לסם הזה רק התחילה,  בתי המשוגעים והאישפוזיות לא מלאות בצרכני נייס גאי במקרה,  ממש לא,  ההרואין והקוקאין הם סוכריות טופי לעומת רעילותו וקטלניותו של הנייס גאי,  אני אומר לכם זאת מנסיון אישי ומהצלקות של החתכים בזרועותיי על בשרי החיי. 
         הרומן שלי עם מר נייס גאי

אז מהו הנייס גאי הארור הזה?!  מי הסטן הגאון שהמציא אותו?!.. מסתבר שהמציא אותו כימכאי פסיכודלי שגם עונה לשם הופמן הידוע,  שחקר את נבכי המוח והגיע למבנה המולקולרי שתופס את הרצפטורים הקאנאבואידיים באופן מלא, תופס אותם ומשחרר לאחר מספר דקות, להבדיל מהחשיש שתופס ונקלט ברצפטורים באופן חלקי,  אך נתפס שם לאורך שעות ארוכות.  כל אחד היום יכול להכנס לויקיפדייה ולקרוא על הנייס גאי ועל סמים סינטטיים בכלל,  אבל לא כל אחד התנסה בזאת או מכיר את ההרגשה,  אז אני ינסה לתאר אותה במילותיי.  לא פעם מצאתי את עצמי באמצא הלילה לאחר שנגמרה השקית של הנייס,  מתכופף ואף זוחל בריצפה ומגרד עם כרטיס הפלסטיק של הקופת חולים,  מגרד מהריצפה שאריות של קססה של נייס,  גירדתי בעיקר אבק וליכלוך ושערות, אבל גם כמה מולקולות של עלים של נייס,  את מה שגירדתי שפכתי על נייר עיתון הוספתי קצת טבק,  גילגלתי לג'ויינט,  עישנתי כשאני בולע נחרצות את כל העשן ולא נותן לטיפת עשן לנדוף באוויר.  וכן.. קיבלתי את האפקט הרצוי,  מספיק כמה מולקולות מהחומר הזה ביחד עם טבק וזה עובד. הוא ממכר בצורה שאין לתאר במילים,  זו לא "דודה" או כמיהה,  זה משהו בל יתואר. ההשפעה שלו היא כזו - תארו לכם מריחואנה חזקה מזן משובח או חשיש פלסטלינה מאד חזק ותכפילו את ההשפעה כפול 20 , וזה במקרה שהנייס הוא לא הכי חזק,  אלא סביר. אחריי שאכטה של נייס אתה בעצם נזרק לגלקסיה רחוקה אחרת,  אתה מנותק טוטלית מהעולם הזה ולאחר מספר דקות ההשפעה נעלמת ,פגה כלו הייתה,  לא נותר לך אפילו שמץ של זכרון מההשפעה,  אתה פשוט לא מבין מה עבר עליך בדקות האחרונות,  אתה שואל את עצמך,  מה זה היה עכשיו לעזאזל? פשוט פגה ונעלמה כלו הייתה. אין לך דאון,  אין כניסה או יציאה, שמאלה או ימינה,  אתה חוזר למצבך הנורמלי כפי שהייתה לפני העישון,  להבדיל מסמים אחרים שנותר בך זכרון מתוק מהסאטלה,  הנגובר,  דאון,  איזה קמצוץ של רוחניות או תובנה חדשה,  הנייס גאי לא מותיר לך כלום לאחר ההשפעה מלבד וואקום ששואב אליו הרבה כלום ושום דבר. הייתי מתאר ומשווה זאת לפיצוץ סופרנובה,  כשכוכב קורס לתוך עצמו ואז נוצר חור שחור שמייצר וואקום ענק ששואב אליו הכל מהכל כולל את האור שמגיע מגלקסיות אחרות. אז אתה חייב עוד שאכטה, עוד באנג כדי לחוות שוב, ואולי להבין מה עבר עליך, ושוב חוזר חלילה עד שבאיזשהו שלב אחריי 10באנגים אין שום אפקט,  אתה יכול לעשן שקית שלמה באותו לילה וההשפעה לא תגדל,  אלא תשאר באותו ראש,  רק תמשיך לעשן כדיי שההשפעה לא תפוג ותעלם.להבדיל מסמים אחרים שאפשר להגיע איתם לסיפוק ולומר- "זהו, אני מפוצץ מידיי", פשוט חתונה קתולית עם הבאנג . לא פעם הייתי קם באמצא הלילה,  מעשן 2-3 באנגים וחוזר לישון,  ממש כך,  מעשן באנגים מתוך שינה. 
0 תגובות