עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הדבר שני הכי רוצה זה שלא ישפטו אותי, כי אני בסך הכל בת 16... אני אתאהב, ישבר לי הלב ואני אכאיב לעצמי (לצערי) אבל על דב ר אחד אף אחד לא יוכל להאשים אותי- על זה שאהיה נאמנה לעצמי. אבכה שעצוב לי, אצחק כשטוב לי ולא אעמיד פנים אף פעם

זה המייל שלי : edenminay1998@gmail.com, אם תרצו ליצור קשר.
חברים
Meshiמיכליעלשאריות של החייםthat girlLili
הילהאנונימיץalison&jessThe Cheshire CatKedishשמי הוא גיא
hopelessBoka55noam dahananonQweenDaniel .
שקדmy heartCassidy DrakeI dont give a F**K ♥shayאביחי
Roy bsmooth criminalmy nicknameohmymeסתם אחתאנוני
Lonely guySuperGirl1חן
נושאים
לולה ודניאל
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
To Do
•  לעשות עגיל באף
•  לעשות קעקוע
•  להוציא ספר
•  להיות מאושרת
•  למצוא אהבה (אמתית)
אהבה קשוחה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
ממליצה לשמוע
•  רותם כהן
חג שמחחחח
15/10/2014 20:13
ע.מ.
דברים שרציתי לומר
כשאני אתו,אני מאוד מאושרת, טוב לי... אני מגלה על עצמי דברים חדשים והוא גורם לי להרגיש דברים שאף אחד לא גרם לי להרגיש לפניו. הוא גורם לי לנסות דברים שלא חשבתי על לנסות אותם קודם.
אתמול, כשהיינו אצלו,  רציתי לראות ולשמוע אותו מנגן בפסנתר אז הוא ניגן לי ואהבתי את זה מאוד, הוא אפילו השמיע לי משהו שהוא כתב, מנגינה. זה היה פשוט מושלם בעיניי. .
נכון שתמיד אומרים שאין דבר כזה מושלם ואני דווקא מסכימה עם זה אבל העניין הוא שבפעם הראשונה,  אני אוהבת עם הראש והלב יחד, בפעם הראשונה, אני לא נותנת לו את כל כולי מהפעם הראשונה. הפעם זה כאילו שאני סומכת עליו מפגישה לפגישה יותר, בכל פעם, אנחנו מתקרבים קצת יותר ואני מגלה עליו דברים חדשים שאני אוהבת כל כך. הוא מרתק אותי וגורם לי להרגיש נפלא..ככה כזה כבר חודשיים:)
ועם זאת, קשה לי שאנחנו נפגשים רק פעם או פעמיים בשבוע...  נכון שאנחנו מדברים כל יום ויותר מפעם אחת, אבל עדיין חסר לי המגע שלו...
אבל העיקר שטוב לי ולו גם ואני יודעת שיהיה בסדר ושיש לנו את החופשיים וסופי השבוע. 
חג שמח לכולם ;)
0 תגובות
אהבה
23/08/2014 17:14
ע.מ.
אהבה
הפחד הזה לא עושה לי טוב. ממש לא.  זה לא שאני מבולבלת או משהו... אבל כשאני לא אתו, אני חושבת יותר מידי. עליו, עלינו. על הרגשות שלי. על הרגשות שלו. והכי מפחיד אותי שבכל פעם שאני חושבת עליו, בכל פעם שאני מדברת עליו, מדברת אתו, רואה אותו, נמצאת בזרועותיו, מנשקת אותו ומנושקת על ידו, מביטה עליו, שומעת אותו ומקשיבה לו, רואה את העיניים שלו, שומעת את קולו ואת צחוקו, רואה את חיוכו ואת איך שהוא מסתכל עליי. 
אז כן, מצד אחד, זה גורם לי להרגיש טוב. אני ממש מרגישה מאושרת ושמחה. כי טוב לי אתו. באמת. כמו שהרבה זמן לא היה לי. וזה מפחיד אותי. כי אני מכירה את העולם הזה, אין טוב בלי רע. ונכון, אני מעדיפה להתמקד במה שקורה בהווה מבלי לפחד ממה שיקרה בעתיד. אך, בכל זאת, אני מתה מפחד. מפגישה לפגישה, אנחנו יותר  מתקרבים וככל שאנו מתקרבים, הפחד בתוכי גובר. ורק כשאנחנו מדברים, כשאני רואה אותו או שומעת אותו או סתם רואה הודעה ממנו, הפחד נשכח והפחד לא תמיד מופיע. למשל, אתמול כשחזרתי מהפגישה אתו, מצאתי את עצמי מחייכת לעצמי סתם ככה והפחד, הפחד להיפגע לא תקף אותי עד היום. היום הוא הופיע שוב. ואני לא בטוחה שהפחד הזה נובע מכך שאני לא רוצה להיפגע שוב, כי אני מכירה אותו. עוד לפני שהתחיל כל העניין הזה, היינו ידידים. הכי אהבתי לדבר אתו. לא בהודעות, פנים מול פנים. וגם היום, זה מה שאנחנו עושים ברוב הפגישות שלנו, אם זה לבד ואם זה עם חברים משותפים שלנו. אז נכון, שיש גם נשיקות פה ושם ושיש דברים שהוא לא עשה קודם ושהוא עושה היום , כמו להחזיק לי את היד וללטף אותה או לכרוך את זרועותיו סביבי או לתת לי נשיקות על הלחי, אבל השיחות שלנו, הן אותן שיחות, אפילו יותר כיפיות מקודם. אני אסביר- אין לנו את השיחות האלה של לדבר על הרגשות אחד לשניה, דבר שאני מאוד אוהבת. שזה כבר שונה מכל מערכת יחסים אחרת שהייתי בה. כי הוא, בין אם התכוון לכך ובין אם לא, לא אמר לי מעולם שהוא אוהב אותי, יכול להיות שיגיד ויכול להיות גם שלא, אבל מה שאני כן יודעת וזה הכי חשוב מבחינתי, זה שאני רואה עליו שלא משנה איך אני, הוא או כל אחד אחר יגדיר את הסוג או השם של הרגשות הללו, לי ולו יש אותן רגשות. איך שהוא מסתכל עליי... אני פשוט לא רוצה שהוא יפסיק. אני אוהבת איך הוא מחמיא לי על העיניים שלי ועל איך כל פעם מחדש הוא שם לב שאני במצב רוח שהוא לא רגיל לראות אותי בו וכשעיניי משתנות. נגיד בסמינר, כשהייתי עצבנית על שתים מהחברות שלי, וחיכיתי מחוץ לחדר האוכל וכשהוא יצא הוא בא אליי ישר ואמר- "את נראית עצבנית". אהבתי שהוא שם לב. וכשיצאנו החוצה והוא ביקש שאספר לו מה קרה, כבר הרגשתי יותר טוב. אבל כשרק התיישבנו, הוא הביט בי ואמר שהיום העיניים שלי נראות יותר בהירות. הסברתי לו שהעיניים שלי בהירות יותר כשאני במצב רוח לא טוב. והאמת שכל מה שרציתי היה שהוא יחבק אותי. וזכרתי שלא משנה כמה הבן הזה יבין אותי ויהיה קרוב אליי, הוא עדיין בן והוא לא יכול לדעת מה אני באמת רוצה רק בלהביט לי בעיניים, אז ביקשתי ממנו לחבק אותי. זה באמת גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב. אחרי זה כבר כמעט שלא כעסתי. כי ידעתי שאני סתם מנפחת דברים כשאני כועסת וקיבלתי את זה. בגלל זה היה לי טוב לצאת החוצה אתו ולהירגע, מבלי לראות אותן. 

אוקיי, אז יש לי וידוי. ביום שני האחרון, זו הייתה הפעם  הראשונה שיזמתי נשיקה. זה היה קצת מוזר, אבל כיפי. כאילו, אני בת 16 וחצי ורק לפני כמה ימים זה קרה. לא היה לי אומץ לפני זה וכבר הרבה זמן רציתי שזה יקרה. ואני שמחה שעשיתי את זה. הייתי אתו וזה היה הדבר הכי מפגר בעולם. אמרתי מילה והוא חזר אחרי ואמר מילה וככה זה הפך לאיזשהו משחק שלנו. ואז פשוט נתתי לו נשיקה חלקה על השפתיים והוא נראה מופתע וניצחתי ואז הוא נישק אותי. זה היה מוזר לשנינו בהתחלה אבל אחרי זה , זה פשוט זרם.

אז כן, טוב לי אתו....

ידעתי שיעשה לי טוב לכתוב פה, אני כבר מרגישה יותר טוב :)
0 תגובות
פרק 6
15/08/2014 17:30
ע.מ.
לולה ודניאל, סיפורים
"מה? על מה את מדברת, לולה??"
"גיא, אם נמשיך להיות יחד, אתה רק תיפגע..."
"לולה, על מה את מדברת, יפה שלי? אני מאושר איתך, למה שתיפגעי בי?"
"גיא...אני...אני אוהבת אותך מאוד ואתה חשוב לי. מאוד. אבל אני לא יכולה יותר..."
"את רוצה להיפרד?"
"לא...כן... אוף אני לא יודעת נו..."
"לכל זוג יש את העליות והמורדות שלו. לולי, אם את עוד אוהבת אותי, אני אלחם עלייך כי אני אוהב אותך. אני באמת אוהב אותך ומוכן להילחם עלייך ואתך כנגד כל הפחדים שלך שגורמים לך לנסות ולהתרחק ממני. רק תגידי שאת אוהבת אותי."
הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
"אני..." אמרתי וברחתי מהבית שלו.

רצתי לביתו של דניאל, עם דמעות בעיניים. הוא פתח לי את הדלת. 
"לולה, מה קרה??"
"דני, אני מצטערת שאני פה, אבל... אני ממש צריכה אותך ולא ידעתי לאיפה..."
"ששש...הכל בסדר, בואי" אמר והכניס אותי פנימה.
סיפרתי לו הכל. 
"רצית להיפרד ממנו?"
"לא. אבל אני לא יכולה לחשוב מה יקרה כשיגלה מה שקרה."
"עזבי את זה עכשיו. תעני על שאלה אחת ולא בשבילי, בשביל עצמך- את מי את אוהבת?"
"את גיא. בכל הבילבול הזה, זה הדבר היחידי שאני בטוחה בו. תראה, דני, אני לא יודעת מה אני מרגישה אליך וזה הורג אותי שאתה נפגע ככה. אבל אני אוהבת את גיא."
"ואם היית צריכה לבחור, היית בוחרת בו, נכון?"
"כן."
"אז הנה התשובה שלך. הוא לא צריך לדעת מהנשיקה. זה כלום."
"התנשקתם??" שמעתי את קולו של גיא מאחורי.
כנראה שכחנו לסור את הדלת.
"גיא, זה לא..." התחלתי להגיד.
"בגלל זה רצית להיפרד, כי אתם...? אני רציתי להילחם עלייך... היית צריכה להגיד לי מזמן..." מלמל ויצא מהחדר. זה הכאיב לי כל כך, כי הוא לא כעס, הוא היה עצוב.

2 תגובות
הכרתי אותך -ע.מ.
12/08/2014 21:52
ע.מ.
שירים, אהבה

1

לא אגיד שאין פחד,

לא אומר דבר ,נכון,

אתה הוא זה שאת לבי לכד,

וזה מרגיש לי כל כך נכון,

כי עם כל הפחדים,

אני נשארת לידך,

כי מכל האנשים,

בחרתי להיות אתך.

 

2

כן, אני מפחדת,

לגלות שיהיה לי קשה להמשיך בלעדיך,

אך אני נשארת,

ואומרת לעצמי שאתמודד עם זה אחריך.

כשתלך,

אני יודעת שיהיה לי קשה,

כשבדרכים אחרות נלך,

אולי זה יהיה...

 

פ

כמו בפעם הראשונה,

שנפגשנו,

אני לעולם לא אשכח את זה, אותה התמונה,

כשהכרנו.

איך סיפרו לי עליך הרבה לפני,

וכשראיתי אותך,

לא היית דומה למה שסיפרו לי, מפני...

שמאותו היום, לאט לאט הכרתי אותך.

 

3

אני זוכרת איך כשהציגו לי אותך,

הבטתי בך ובעיניך,

וכבר אז הרגשתי את הלב שבך,

ויותר מהכל, עינייך,

עינייך שהסתירו הכל,

ואני זוכרת איך ברגעים שדיברנו, הייתה פתאום שתיקה,

ורציתי לשבור אותה, אך לא השמעתי אף קול,

אז רק הבטתי בך, מחכה.

 

4

ותמיד רציתי לדעת איך זה ,

שאתה גם בעל ביטחון וגם חסר ביטחון,

ואנחנו כל כך דומים בזה,

לכן, בשבילי זו תעלומה או חידון.

כי אתה כל כך שונה מכל הבנים שהכרתי ,

תמיד מפתיע אותי בהתנהגותך,

ואיך שכשאני לבד אתה תמיד בא להיות איתי,

בדיוק כשאני רוצה להיות אתך.

 

פ

כמו בפעם הראשונה,

שנפגשנו,

אני לעולם לא אשכח את זה, אותה התמונה,

כשהכרנו.

איך סיפרו לי עליך הרבה לפני,

וכשראיתי אותך,

לא היית דומה למה שסיפרו לי, מפני...

שמאותו היום, לאט לאט הכרתי אותך.

 

 

5

ויצא לי להכיר בחור מדהים,

שסקרן אותי מהרגע הראשון אותו הכרתי,

ובדרך החיים,

דברים רבים הבנתי.

הבנתי שלפעמים יש דברים שאני לא רואה,

כי חוסר הביטחון מעוור אותי,

אבל גם אצלך זה ככה, אם עדיין לא הבנת שטוב לי אתך ופה זה איפה שאני רוצה,

להיות, עם האדם שמחייך איתי.

 

 

 

 

0 תגובות
פרק 5
11/08/2014 23:12
ע.מ.
סיפורים, לולה ודניאל

"לול, אני מצטער."

"כן, אתה צודק, זו טעות"

"לא התכוונתי לזה."

"אז למה?.."

"את צדקת. אכזבתי אותך. הייתי אנוכי וברחתי ממך כי לא יכולתי לשאת את האהבה החד צדדית הזו ובלבלתי אותך על הדרך, אני ממש מצטער, זה לא היה הוגן מצידי. אני ממש מצטער. חשבתי שזה עדיף לשנינו, אך כעת אני מבין שחשבתי רק על עצמי. אני מצטער. ממש."

"אני מצטערת. אני מצטערת שאני פוגעת בך כל כך ... מעולם לא רציתי ש..." אמרתי אך נעצרתי.

"שמה? שאתאהב בך? אני יודע. זה כל היופי, את לא צריכה לעשות כלום. זה פשוט קרה. מבלי שידעת את זה בכלל. הקרבה בינינו הכאיבה לי בזמן האחרון."

"דני, כל הפעמים שסיפרתי לך על הדייטים עם גיא... אוי, אני כל כך מצטערת, מעולם לא התכוונתי שתיפע ככה. אני אדם נוראי..."

"את לא. לא ידעת..."

"אולי באמת עדיף לך שאעלם לך מהחיים..."

"לא."

"דני, אני רק פוגעת בך. בכם."

פניתי לדלת.

"הקלטת שלך"

"תשמור אותה אצלך" אמרתי, ידי כבר על הידית.

"לולי" קרא בשמי ואני הסתובבתי.

"את לא הולכת להיעלם לי, נכון?"

"זה עדיף בשבילך. ככה תוכל לשכוח אותי כבר."

"אני לא בטוח שאני רוצה" אמר ונישק אותי. שוב .

 

"גיא, אני חושבת שכדאי שניפרד" אמרתי כשניצבתי בביתו באותו היום, יותר מאוחר.

 

2 תגובות
להילחם- ע.מ.
10/08/2014 14:41
ע.מ.
אהבה, שירים

1

הגיע הזמן לשבור את כל החומות הגבוהות,

שנבנו בלבי כל השנים,

הגיע הזמן עכשיו בשבילי להיות ,

ולקבל את עצמי ולהבין שזה טבעי להרגיש שונה מכל האחרים.

אז היום, אני שוברת את הפחדים,

אני מתגברת על העבר,

משאירה מאחור את כל הפעמים,

שהלב נשבר.

 

2

אז אני הולכת להמשיך להתקדם,

לא אתן לפחד לשלוט בי,

כי גם אם הלב עוד לא לגמרי שלם,

אני יודעת, כל הכוח נמצא בליבי.

אז אנוח מעט עכשיו,

אאסוף כוחות למאבק,

אזכיר לעצמי וללב כמה הוא היה חזק כשאהב,

אז רק...

 

פ

אמשיך להתקדם במסע לאחד את הלב,

לתת לו הזדמנות עוד לאהוב ,

בכל פינות הלב,

אז לא, אני לא מתכוונת לוותר ולעזוב.

אז אני אמשיך להילחם על מה שאני רוצה כי אם לא אלחם, מי ילחם בשבילי?

ואמשיך להאמין,

שיש לי עוד כוח לגרום לאהבה להחזיק מעמד ולא רק בשביל הלב שלי,

ם בשביל האמונה.

 

3

שהכל יכול לקרות,

כל עוד אנחנו מאמינים,

בעצמנו ובאנשים שאיתם אנו בוחרים לחיו,

כי אנחנו עוד עומדים, אנחנו נושמים, אנחנו עוד חיים...

ונמשיך להילחם על הטוב,

נמשיך להילחם על מה שנכון בעינינו,

נמשיך להילחם על הזכות לאהוב,

נמשיך להילחם על האהבה, על האמונות, על חיינו.

 

4

אז נכון... יהיה קשה ואולי גם כואב,

וצריך לקחת הרבה סיכונים,

אבל אם לא ניתן צאנס ללב,

מה חיינו יהיו שווים.

אם נחיה כל החיים בתהיות,

על המטרה שלנו בחיים,

ועל מה שיכל להיות,

אם לא היינו מוותרים.

 

 

פ

אמשיך להתקדם במסע לאחד את הלב,

לתת לו הזדמנות עוד לאהוב ,

בכל פינות הלב,

אז לא, אני לא מתכוונת לוותר ולעזוב.

אז אני אמשיך להילחם על מה שאני רוצה כי אם לא אלחם, מי ילחם בשבילי?

ואמשיך להאמין,

שיש לי עוד כוח לגרום לאהבה להחזיק מעמד ולא רק בשביל הלב שלי,

ם בשביל האמונה.

 

5

ואם אתה רוצה להילחם לצידי,

אתה מוזמן,

אז רק קח את ידי,

כי לבי שלך מזמן,

לא ידעתי אם אתה יודע על הרצון שלי להכיר אותך,

על כמה שסקרנת את ליבי,

ומה עם לבך?

ואני אהיה מרוצה אם רק תיד שיש בך מחשבה אחת שעוסקת בי ....

 

ע.מ. ;)

6 תגובות
למה אנחנו מרגישים קנאה בלי סיבה ?...
09/08/2014 22:24
ע.מ.
אהבה

אני לא יודעת איך להתמודד עם הקנאה הזו... אף פעם לא חשבתי באמת שהיא תאכל אותי מבפנים ותשאיר לי רק עצב.  עצב עמוק. ואני לא מבינה- למה אני מקנאה?!  למה אני מרגישה דברים לא נכונים?! אני יודעת שהוא איתי ושהוא כן רוצה אותי ובחרתי להאמין לו כשאמר לי שהוא לא בעניין שלה, ממש לא, כי אני מכירה אותו, הוא לא שיקר לי מעולם וגם כשחשבתי שהוא כן שיקר לי, שאלתי אותו על כך ונוכחתי לגלות שלא. ואני יודעת גם שהיא אוהבת מישהו אחר ולא אותו- אז למה אני עדיין עצובה בגלל זה?

ולמה הפחיד אותי כל כך לראות את ההודעה שלה שבה היא אמרה לי שרואים שאני אוהבת אותו?

 

יש לי תשובות לכל השאלות האלה, אבל התשובות לא באמת עוזרות או מרפאות. אני יודעת שהסיבה לכך שאני מרגישה קנאה כה חזקה היא לא רק כי אני קנאית , אלא גם בגלל שנפגעתי לא פעם ולא פעמיים. וזה כל כך מפחיד אותי לחשוב שאולי אגלה שטעיתי בו. אבל לא, אני רוצה להאמין שצדקתי לאורך כל הדרך. כי הרי אז, כשנכנסתי לחדר, את המבט שלי הוא חיפש והתאכזב בהתחלה כשלא ראיתי ולי הוא חיכה שאצה את הכביש, איתי הוא מדבר כל הזמן ואותי הוא הזמין לדייטים ונישק אותי וכשאני שמתי את ראשי על כתפו, בגלל הקירבה שלי, נשימותיו נהיו כבדות , כמו נשימותיי שלי. אז למה זה ממשיך לגרום לי עצב? למה זה לא עוזר לי שאני יודעת שאין לי שום סיבה בעולם לקנא, למה אני עדיין מקנאה ?

זו פעם ראשונה שאני ממש מפחדת לאהוב. אני ידעתי מזמן שיש לי רגשות אליו, אחרת לא הייתה עוברת בי כזו צמרמורת בכל פעם שהייתי מביטה בו או שהוא היה נוגע בי, ולא הייתי נותנת לו לנשק אותי בחמישי האחרון, בדייט שלנו. אבל לאהוב זה משהו אחר. לאהוב זה לתת למישהו את כל הלב שלך, זה לסמוך עליו לא רק בלספר לו דברים על עצמך, אלא לסמוך עליו שאם אתן לו את כל ליבי, הוא לא יחזיר לי אותו שבור והוא לא יפגע בי  ואני ממש לא בטוחה שאני מסוגלת. אני כל כך רוצה לתת לו את הלב שלי ולהוכיח לעצמי שאני לא טועה לגביו ושהוא באמת ישמור על הלב שלי ולא יפגע בי. אני רוצה לקחת את הצאנס הזה. יותר מכל דבר אחר... אבל בכל פעם שהיא אומרת לי שהיא דיברה איתו, אני מרגישה עצב. לא כעס, לא תיסכול, הקנאה גורמת לי להיות עצובה, כשלאחרים היא גורמת להילחם על מה ששלהם, אצלי זה ההפך. ואולי, אם הוא היה אומר לי שהוא היה בעניין שלה או שהוא בעניין שלה , הייתי מוותרת, אבל הוא אמר לי שלא ובחרתי להאמין לו. וכן, עברה בראשי המחשבה לוותר עליו, אבל בכל פעם שאנחנו מדברים, שהוא צוחק , מחייך, מביט בי, אני מרגישה שאני מוסיפה להתאהב בו. אז אני לא בטוחה שאני יכולה לוותר עליו למרות שאני כן חשבתי פעם או פעמיים שזה יפסיק את הקנאה. אבל אני יודעת שלא, שזה רק יטריף אותי יותר. ומבלי שיגיד, אני מרגישה שהוא רוצה אותי קרובה. ואולי הוא גם אוהב.

 

ומשום מה, לא בא לי לדבר על זה עם אף אחד או לדבר בכללי , דבר שלא קרה לי קודם. אבל כמובן שאם יצטרכו אותי, אני אהיה שם, עם כל העצב שבליבי. ואולי עם הזמן זה יעבור... אולי זה הפחד ששולט בי ואנחנו רק בהתחלה, רק לפני יומיים התנשקנו ומי יודע מה יקרה בפעם הבאה שניפגש...

0 תגובות
הוא
09/08/2014 01:19
ע.מ.
אהבה

טוב, אז הרגעתי את עצמי והבנתי שזה הכל בראש שלי, והמשכתי הלאה. דיברתי איתו, לא על זה , אלא בכללי, על הכל, חוץ מזה והלכתי לישון. ידעתי שזה ירגיע אותי- לדבר אתו ולישון קצת. האמת שלדבר אתו בהודעות זה לא ממש כיף, אף אחד מאיתנו לא אוהב את זה , אבל כשאנחנו נפגשים יש לנו שיחות מדהימות, עוד לפני השבועיים האלה של הדייטים.

 

תמיד הוא היה בחור ביישן מאוד ואני קצת תוהה מה גרם לו להתקרב אליי ככה... אני לא היחידה שניסתה להתקרב אליו, אז למה מכולם , דווקא אליי הוא נפתח? מה היה התהליך שלו ושלנו? אין לי מושג... אני זוכרת שבפעם הראשונה שהכירו לי אותו, אהבתי את היופי שלו והביישנות שלו ובפעם השנייה שנפגשנו הוא ואני עמדנו בצד כזה באיזו מסיבה שהייתה אז יצרתי שיחה והיה לא רע עד שהזמנתי אותו לרקוד עם כולם ובאותו הערב הייתה לנו עוד שיחה טובה כששנינו חיכינו שיבואו לקחת אותנו . ובפעמים הבאות הוא סתם היה אומר לי שלום עם היד והיתה את הפעם ההיא שניסיתי להתקרב אליו והוא באמת נתן לי להתקרב.ואני זוכרת את יום ההולדת של חברה שלי , חברה משותפת שלנו, שדי התקרבנו באותו היום. ובאותו היום הכרתי גם את החבר בכי טוב שלו שם הוא מקסים, בתור ידיד. והכי אני זוכרת את הפעמים הבאות שנפגשנו שבהן כבר לא הייתי צריכה להתקרב כל פעם מחדש, כי כבר היה לו את הביטחון לבוא ולדבר איתי כל פעם מחדש. ומרחוק הוא אף פעם לא היה מסתכל עליי(לפחות לא ששמתי לב), אבל כשהיינו מדברים היינו מדברים מלא ושנינו היינו מחייכים וצוחקים. אני חושבת שמהפעם הראשונה שבאמת דיברנו, הוא סקרן אותי. אהבתי לדבר אתו.

 

אז האם הסיבה שהתחברנו כל כך היתה שניסיתי כל פעם מחדש להתקרב אליו עד שהרגיש מספיק בטוח כדי ליצור שיחה או שזה היה משהו אחר...?

 

לילה טוב לכם :)

4 תגובות
מה עובר עליי?..
08/08/2014 19:33
ע.מ.

אין לי מושג מה עובר עליי... עד לפני חצי שעה הייתי בעננים... ועכשיו אני מתחילה לדמיין דברים ולקנא ולא מצליחה במתמטיקה ואני פשוט בוכה ואין לי מוש מה עובר עליי...

אני חושבת שאני מאוד מפחדת.

חברה שלי סיפרה לי שהיא דיברה היום עם זה שאני.. מחבבת ולמרות שהוא אמר לי שהוא לא בעניין שלה ושאף פעם לא היה ושאני יודעת שהיא לא בעניין שלו, אני לא מצליחה לשחרר. היא שמה לב להתנהגות המוזרה שלי. והיא אמרה לי " איך רואים שאת אוהבת אותו" וככל שאני חושבת על זה יותר אני יותר חושבת שהיא צודקת. ואני יודעת שאין לי סיבה להרגיש ככה, הרי אם הוא כן היה בעניין שלה , הוא לא היה מזמין אותי לצאת אתו פעמיים והוא לא היה מתקרב אליי כל פעם מחדש והכי חשוב, הוא לא היה מנשק אותי. וזה מפחיד אותי כל כך להודות שאני אוהבת אותו כי אני כל כך מפחדת להיפגע. כל כך... ולמרות שאני מכירה אותו ואני יודעת כמה שהוא בחור מדהים ושאני יודעת שהוא לא יפגע בי , אני עדיין מפחדת. אולי בלל שכבר נשבר לי הלב לא פעם...

 

מישהו פה בכלל?...

4 תגובות
דייט שני
08/08/2014 15:30
ע.מ.
אהבה, דברים שרציתי לומר

אתמול היה לי דייט שני עם הבחור הזה. היה כל כך כיף. וכל כך מבלבל בתחילתו ואמצעו.

 

איחרתי לו ב20 דקות , למסכן. אך הפעם לא באשמתי. אחרי זה נכנסנו לסינמה כדי לבחור סרט ויצאנו החוצה עד שהסרט התחיל. דיברנו, צחקנו, כמו תמיד. אבל שוב, הבלבול הזה. ישבנו כל כך קרובים, שלא היה מרחק בינינו. הוא כרך את ידו הימנית סביבי והרגשתי את אותו זרם, צמרמורת או איך שלא נקרא לזה. זו הייתה הרגשה מדהימה. אהבתי כל כך לדבר אתו ולראות איך שהוא מחייך וצוחק ממני ואיתי.

נכנסנו לסרט וברוב הסרט הצלחתי להתרכז במה שמתרחש , חוץ מברגע שהנחתי את ידי השמאלית על המעקה שבין הכיסאות שלנו, כשכף ידי כלפי מעלה. הוא לא הבין את הרמז אז. הסרט היה די טוב. אהבתי אותו. יצאנו מהאולם כשהסרט נגמר ודיברנו על הסרט, שנינו הסכמנו שהסרט היה טוב. יצאנו מהסינימה וראיתי שכבר ממש חושך ושאלתי אותו מה השעה. הוא ענה לי שתשע. לא האמנתי. הסרט הרגיש לי בקושי חצי שעה.

התיישבנו על ספסל לא רחוק משם. המשכנו לדבר ושיחקנו והבלבול המשיך. ידו השמאלית הייתה כרוכה אליי, כמו בהרבה פעמים אחרות והפעם הנחתי את ראשי על כתפו והוא פתאום אחז את ידי בידו השנייה. ראיתי את פלג גופו העליון כולו עולה ויורד וידעתי שם לו קשה לנשום בדיוק כמו לי. שאלתי אותו מה הוא חושב והרמתי את ראשי מכתפו. משכבר ענה לי, שאל הוא אותי מה אני חושבת ואני, שתהיתי מתי כבר יעשה את הצעד הזה, עניתי לו שהוא לא רוצה לדעת וזה רק סקרן אותו. לא ידעתי מה לומר לו. והוא המשיך להתעקש. לאחר כחצי שעה, שהוא עדיין התעקש אמרתי לו לבסוף, "למה הכל חייב להיות כל כך קשה?" תוך כדי אנחה ונגעתי בשערי. ואז הוא סוף סוף הבין. פתאום ראיתי את שפתיו מתקרבות לשלי והתקשיתי לנשום יותר מקודם. לא האמנתי שזה באמת קורה. הרגשתי את שפתיו בשפתיי ועדיין לא האמנתי. עברו כמה שעות מאז , אבל אני יכולה להישבע שאני עוד מרישה את הטעם של שפתיו ואת הריח המדהים שלו. כשהרפינו אחד מהשני הוא חיבק אותי. עד עכשיו אני לא מאמינה שזה קרה. אבל כן, זה קרה. כל המשך הדייט דיברנו, צחקנו והסתכלנו אחד על השני. ושרנו גם , יותר נכון הוא שר והוא אמר לי שהוא עוד לא שמע אותי שרה.

 

ורגע לפני שהמשכנו לטייל באזור, הוא אמר לי שהוא רוצה לראות את השירים שלי. אין דבר שאני רוצה יותר משיראה אותם, באמת... אבל אף פעם לא הייתי בטוחה בהם ובכישרון הזה. ואני מסוגלת להראות לכל החברים שלי ולשמוע את דעתם עליהם, אבל אתו... זה שונה. אז אני שואלת אתכם, האם להראות לו אותם?

 

10 תגובות
אושר ועצב
06/08/2014 14:07
ע.מ.
דברים שרציתי לומר

ביומיים האחרונים, דיברתי עם שני ידידים שלי שלא דיברתי איתם המון זמן. סיפרתי להם שדי טוב לי, שאני מרגישה די מאושרת , שכבר לא רע לי, שאני כבר לא בדיכאון. הרגשתי צורך לדבר איתם, ועם השיחה נוצר בי עוד צורך- לראות אותם.  השיחה אתמול עשתה לי ממש טוב. היום פחות...

 

דיברתי עם ידיד שלי שיש לו קצת בעיות עם החברה שלו וניסיתי לעזור, אך ללא הצלחה. זה גרם לי להרגיש רע. הרגשתי... חסרת אונים. רציתי לעזור לו, לעשות משהו או להגיד משהו כדי לתקן את המצב או לפחות לרום לו להרגיש טוב יותר...

 

בקיצור, טוב לי, אבל עצוב לי... כי אני ממש מתגעגעת אליהם והם ממש חסרים לי, וגם טוב לי כי אני סוף סוף מתחילה להרגיש אושר.

2 תגובות
תקופה חדשה
03/08/2014 01:31
ע.מ.
דברים שרציתי לומר

הרבה זמן לא הייתי פה, הרבה זמן לא כתבתי בכללי. לא רציתי.

 

אבל עכשיו יש לי המון לספר.

 

טוב, אז קודם כל, אני הפסקתי עם הדיאטות הקיצוניות הללו. למה? כמה סיבות-

1. אני הבנתי שלא משנה כמה ארזה , התחושה בפנים לא תשתנה.

2. זה גורם לי לחולשה וסחרחורות.

 

אני מאמינה הרבה יותר בעצמי. אבל אני יודעת שעוד יש לי בעיות שלא יעלמו כל כך מהר. אבל אני אעבוד עליהם.

 

התקופה מתחילת החופש היא תקופה ממש טובה בשבילי, פיתחתי את הביטחון העצמי שלי לאט לאט, הורדתי את החומות שלי, התחלתי פחות לפחד והאירוע האחרון- דיברתי עם האדם שהבטחתי לדבר אתו סוף סוף. שלחתי לו הודעה לגבי רגשותיו אליי והוא הודה שהוא רואה בי מעבר לידידה ואמר שישמח לתת לזה צאנס והציע שנצא בשישי. מיותר לציין שאני הייתי בעניין שלו לא? :P

 

על יום שישי אספר בהזדמנות. לילה טוב ושבוע נפלא שיהיה לכם בלוגרים ;)

0 תגובות
אתך- ע.מ.
29/07/2014 13:29
ע.מ.
שירים

אני מביטה בך מרחוק,

אתה מרים את מבטך אליי,

מתקרב לאט לאט,

קצת מהוסס.

כשאני אתך, אני לא יכולה שלא לצחוק,

איך שאתה מביט עליי,

הלב שלי מתחבר מעט ,

וטס.

 

יש לך את דרכך,

את הביטחון שלך,

את ביישנותך,

ואותי לצידך.

ואני רוצה ללכת איתך בדרכך,

ואני רוצה להיות שלך,

ואתך,

ואני גם רוצה שתדע שאני מתכוונת להישאר לצידך.

 

ואם רק תתן לי,

להיכנס לתוך לבך,

אתה תראה,

את מה שאני מנסה לומר.

אז תן לי,

את ידך,

ואפסיק לתהות איך זה יהיה ,

כשלך אומר.

 

ע.מ.

0 תגובות
היי שוב
29/07/2014 05:22
ע.מ.
דברים שרציתי לומר

הרבה זמן לא כתבתי פה... לא היה לי חשק לכתוב. בכלל... בזמן האחרון אין לי השראה ...

וזה ממש מעצבן שרק כשרע לי יש לי השראה.

טוב לי. באמת טוב לי. למרות שאני מבולבלת. מאוד.

אבל איכשהו , אני מחייכת המון ובזכות עצמית. ואפילו אם אני מרגישה רגשות רעים כמו קנאה או חוסר השתייכות , אני לא נותנת לזה להשפיע עליי כי אני יודעת שלפעמים מה שאני מרגישה , חושבת או רואה דברים שהם לא נכונים.

 

פתאום, רציתי לחזור לפה .

 

ובקשר להשראה שלי, אני חושבת שאני צריכה להתחיל ללמוד לכתוב גם על דברים טובים, על אהבה אולי...  עך האהבה שלי.

0 תגובות
רציתי שתדע - ע.מ.
07/04/2014 19:20
ע.מ.
דברים שרציתי לומר, שירים


רציתי שתדע,
זה שעברתי הלאה 
זה לא אומר ששכחתי את כל השלושה שבועות שהיו לנו יחד,
ואיך הרגשתי אתך,
לא שכחתי את השישי ההוא ,
שלקחת אותי להכיר את המשפחה שלך...

רציתי שתדע,
עדיין עוברת בי צמרמורת,
כל פעם שהם מזכירים את השם שלך,
כי כנראה שישי לי עוד רגשות אליך.

רציתי שתדע,
יצאתי עם חברים ,
היינו בארומה ושמו שם את השיר ,
שהשמעת לי כשלקחת אותי לביתך לראשונה,
וכשישבנו על המיטה,
ונישקת אותי.

רציתי שתדע,
פחדתי להפסיק לאהוב אותך,
כמו שקרה לי קודם,
גם פחדתי שתתברר כאחד כמו כל הבנים,
אבל אתה היית אחר,
אתה לא שברת לי את הלב,
כנראה שזה לא נועד לקרות.

רציתי שתדע,
לא רציתי לשכוח אותך,
לא רציתי לעבור הלאה,
היה חלק בי שקיווה שנחזור, 
היה חלק בי שרצה לנשק אותך,
לחבק אותך,
ולהרגיש את שפתיך על צווארי.

רציתי שתדע,
אני לעולם לא אשכח אותך,
כי למרות שזה נגמר,
ושעכשיו אני יודעת שאנחנו לעולם לא נחזור, שזה נגמר ,
בעיניי אתה האדם הכי מדהים, נפלא ומקסים שאי פעם יצא לי להכיר.

רציתי שתדע, 
אני לא כועסת עליך,
גם לא מאוכזבת,
אפילו לא מזה שנפרדת ממני בהודעה,
כי זה טוב שזה לא היה פנים מול פנים,
כך לא ראית את הדמעות שזלגו מעיניי,
כשקראתי את מה שכתבת לי.

אך לא רציתי שתדע,
שכאב לי,
שבכיתי,
שהייתי עצבנית כל הזמן,
שאהבתי אותך יותר משאהבתי מישהו אי פעם,
ושפחדתי מהסוף.
לא רציתי להכאיב לך,
לא רציתי שתרגיש אשם.
2 תגובות
סרטוןרון כהן - שלך תמיד אהובה
מתי תבין?- ע.מ.
03/04/2014 12:01
ע.מ.
שירים
למה אינך רואה ,
כמה שאתה נפלא, 
שאתה כמו מלאך? אתה אומר שכשאכיר אותך יותר,
כבר לא אחשוב עליך שאתה נפלא....

אם רק היית רואה את עצמך,
כמו שאני רואה,
כמו שאני רואה אותך...
כי אני רואה...

נער שחרחר עם עיניים חומות וחמות,
והמבט הזה...
אבל אתה לא מסתדר עם עצמך,
אז כן, אני חושבת שאתה הוזה...

אתה אומר שפגעת באנשים יותר מידי,
אך אינך חושב על כל אלה שעזרו להם,
למשל, עליי,
איך עודדת אותי ואותם.

זה מפחיד, אני יודעת...
זה מפחיד המחשבה שאתה עושה רע לאחרים,
גם אני פוגעת, ונפגעת,
גם לי הכל יוצא עקום עם החברים.

מתי תבין??
אתה מדהים,
כי אתה אמיתי,
אתה לא כמו כל האחרים.

אתה שם לב לכל שינוי הכי קטן במצב רוחי,
אתה אף פעם לא שופט אותי,
וכשאני טוענת בטיפשותי,
אתה אומר לי שאל לי לדבר ככה על עצמי.

 
0 תגובות
פרק 4
03/04/2014 08:56
ע.מ.
סיפורים, לולה ודניאל
"אני אוהב אותך טוב?!"
"אז למה אתה מגרש אותי?"
"כי.... זה לא יכול לקרות טוב?.... לך יש חבר ואני לא יכול לעשות את זה לגיא"
"אבל אתה הידיד הכי טוב שלי!"
"אני מצטער... כדאי שתלכי"
"אבל..."
"שום אבל! אני רוצה שתלכי!!" צעק עליי מבלי להסתכל עליי.
"דני, תסתכל עליי" ביקשתי.
הוא הרים את מבטו אליי.
"בבקשה תלכי" ביקש.
"אני אלך, אבל זה לא יגמר פה" אמרתי והסתובבתי אל הדלת.
"למה את מתכוונת?" שאל ואחז בידי.
"אני לא מתכוונת לוותר עליך" אמרתי ויצאתי מהדלת מבלי להביט בו.

למחרת, בכיתה שנינו ישבנו במקום הקבוע שלנו, אחד ליד השניה. אך רבנו המון...
"לולה ודניאל, זו אזהרה שלישית בעשר דקות האחרונות, צאו מהכיתה עכשיו!" המורה צעקה.
"אבל..." ניסיתי למחות.
"שום אבל, עכשיו!"
יצאתי ודניאל יצא מיד אחרי.
"הכל בגללך!" צעקתי עליו.
"בגללי?? הכל בגללך!"
"אני לא זו שנישקתי את החברה הכי טובה שלי ובלבלה אותה לגמרי!"
"אני? בלבלתי אותך? ואיך את רוצה שאמשיך להיות הידיד הכי טוב שלך ולשקר לך?"
"מה ? על מה אתה מדבר?"
"בכל יום אצטרך לראות אותך עם גיא ולדעת שלעולם לא תהיי שלי, לראות אותך מנשקת אותו ולדעת שלעולם לא תנשקי אותי ככה, לעולם לא תלטפי את פניי ככה..." אמר אך הבכי שחנק בגרונו עצר אותו מלהמשיך. ראיתי דמעה מנצנצת בעיניו.
"דניאל..." אמרתי וחיבקתי אותו.
הרפיתי מחיבוקו. פתאום פניי היו קרובות אליו, יותר מקודם, ליטפתי את פניו עם ידיי. הוא נישק את גב כף ידי.
התקרבתי אליו עוד יותר.
"לולה..." 
"אני יודעת, זו טעות... גיא..."
"אין לך מושג כמה את משגעת אותי" אמר ונישק אותי.


6 תגובות
ההיא - ע.מ.
01/04/2014 18:00
ע.מ.
שירים
אתה כל כך מפחד,
מפחד להתקרב,
להראות לה את מה שאתה מרגיש, 
כן, אתה מפחד,
לשבור לה את הלב,
אך אינך משחק אותה אדיש.

אז אתה עומד בצד,
נותן לפחד לשתק אותך,
כי אינך יכול להתמודד עם זה,
כי מגיע לה אחד,
שיאהב אותה,
ואתה מתרצה.
 
אוי, מתי תבין?
זה לא כל כך קל לשכוח מישהי כמוה,
שעליה הטריקים שלהם לא עובדים,
לבה לא רוצה להאמין,
שקיימת אהבה,
כי היא רגילה שאותה עוזבים.
 
אז תוותר,
אך רק אם אינך נשבר כשהיא עצובה,
ואם אינך מחפש את המבט האדיש שלה,
או שעל הפחד תתגבר,
ואל תיתן לה להיות עצובה,
רק תן לעצמך להיות שלה.
 
אל תפחד לפגוע בה,
רק תתקרב אליה,
תחפש אותה,
את ההיא השובבה,
שאתה חושב עליה,
זו שאתה רוצה להיות אתה.
 
כי בשבילך מספיק,
שתחייך,
ותהיה איתה,
בשבילה זה לא מעיק,
כשאתה שואל איך,
אתה נראה.
 
היא תמיד תגיד לך את האמת,
ולא תפגע בך,
היא תהיה שלך,
ואתה יודע שאתה תאמין אם היא תגיד לך שאותך היא אוהבת,
שבחרה בך,
שהיא שלך,
וכך היא אמרה,
לך לחשה.
 
אז אתה נותן לה להיכנס לתוך לבך,
מקרב אותה אליך,
מנשק אותה על השפתיים,
כי אתה יודע שהיא בחרה בך,
אתה רואה לה בעיניים...
והיא רואה איך שאתה מתנהג אתה,
היא רואה שאתה אוהב אותה.
 
ע.מ.
2 תגובות
הזדמנות שנייה לאהבה
27/02/2014 22:05
ע.מ.
דברים שרציתי לומר, שירים
אל תדאג לי,
אני אהיה בסדר,
אל תדאג לי,
אני לא מסתגרת בחדר.

אני כבר לא ילדה עצובה,
כמו שהכרת,
אני כבר לא מישהי אבודה,
כמו שראית...

השתניתי המון,
אני כבר יותר מאמינה,
בעצמי...

אני מצאתי מישהו אחר,
ואני מקווה שאתה מאושר,
כן, מצאתי מישהו אחר,
והוא כן מתנהג כמו חבר.

זו התחלה חדשה,
מוצאת מנוחה לבסוף,
כבר לא חשופה,
נשכבת על החול שבחוף.

מסתכלת לשמיים,
לעננים,
ומרגישה איך שבינתיים,
המים מרטיבים ומנקים אותי מכל הכאבים החדים.

משהו חדש מתחיל אצלי.
אני באמת מאושרת,
עושה לי טוב לדבר אתו,
את המבט שלו אני מחפשת עכשיו.

אני מביטה בעיניו ,
והוא מביט בעיניי שלי,
ואני הפעם לא משפילה את מבטי,
אני מישירה את מבטי לעיניו שמביטות בעיניי.

זה היה הדבר הכי לא צפוי שיש,
מעולם לא חשבתי שאהיה כל כך קרובה למישהו כמוהו,
אך התחברנו כל כך מהר,
התחברתי לאופיו.

אני מקווה שאתה שמח בשבילי,
כי אני שמחה בשבילך,
מגיעה לשנינו הזדמנות נוספת,
לי ולך.

אך לא יחד.
מגיע לנו לאהוב שוב,
בלי פחד,
אני אותו ואתה אותה, זה חשוב.

אני נותנת לך ללכת,
הפעם בשמחה,
וגם...
בתקווה.

כי סוף סוף מצאתי מישהו ,
שאני מרגישה שהוא שווה אותי,
ושאולי יהיה לי טוב אתו,
ואני רק מחכה לפעם הבאה שיפגוש אותי...

שלך, 
ע.מ.


אני ממליצה לכם לשמוע, כי אני מאוד מזדהה עם השיר הזה, רק שאצלי זה לא משהו, אלא מישהו...
4 תגובות
סרטוןAmit Farkash - Something New עמית פרקש -...
פרק 12
11/08/2014 19:14
ע.מ.
סיפורים, אהבה קשוחה
חודש עבר. הייתי כל כך מאושרת עם שגיא. הוא ריכך אותי. הבנתי שעליי לסלוח לעצמי. 

יום אחד, הלכתי לחדרו של שגיא. דפקתי בדלת והוא פתח לי. פניו היו עצובות כל כך.
"שגיא, מה קרה?" שאלתי אותו בדאגה.
הוא לא אמר דבר. רק הכניס אותי וסגר את הדלת אחרי. הוא הביט עליי מוזר.
"שגיא, דבר איתי. מה קורה? למה אתה ככה?"
הוא התיישב על המיטה ואני התיישבתי על ידו, הכי קרובה שיכולתי.
הוא לא אמר דבר, רק חיבק אותי.
"שגיא.." מלמלתי.
"ששש...." אמר ונישק אותי.
איכשהו הרגשתי שזו נשיקת פרדה. 
"אנחנו צריכים להיפרד נכון?" שאלתי.
הוא הנהן.
"למה?" שאלתי.
"תקשיבי..." 
"עזוב, אני לא רוצה לדעת אפילו" אמרתי כשהבנתי כמה פתטית יצאתי.
אמרתי והתכוונתי לצאת מהחדר.
"עדן, בבקשה לא. אל תלכי" מיהר אליי וחיבק אותי חזק.
"אני באמת לא מבינה. אתה לא מאושר איתי?" שאלתי עם דמעות בעיניי.
"אני כן!"
"אז מה קרה?!"
"זה מה שקרה!" אמר והושיט לי מכתב. קראתי אותו.
"בני , קיבלתי את המכתב שלך. אני לא רוצה להרוס את האושר שלך אבל תבין שזה אושר זמני, זאת שהרסה לאחיך את החיים לא יכולה לעשות אותך מאושר, זה לטובתך, מקווה שתבין אותי. לא תוכל להיות מאושר עם ההיא, תמצא לך אחת אחרת. אני מפצירה בך בשמי ובשם אחיך שמת בללה, אל תבגוד בו ככה, תסלק אותה מחייך . זו אינה בקשה. ניפגש בקרוב.
שלך, אמא "
 
הנחתי את המכתב על המיטה וברחתי לחדרי. התיישבתי על מיטתי, כועסת ועצובה. הדמעות זלו במהירות מעיניי הבהירות וזלו ללחיי עד שנעצרו בקימור שפתיי. קמתי והתחלתי להשליך דברים מהשולחן ומהמיטה, עד שהוא נכנס.
"די, די" אמר וניסה לעצור אותי.
"שגיא, תלך מפה" אמרתי בקרירות.
"מה?"
"שמעת אותי. אני צדקתי. אין אנשים טובים בחיי!"
"עדן, אני מתחנן אלייך, אל תרחיקי אותי שוב." אמר והצמיד את מצחו למצחי, "את יודעת בתוכך שאני לא רע."
"מה זה משנה? היו לי שני דברים טובים בחיי. אחד מהם היה אד ואותו החיים לקחו לי."
"והשני?"
"אתה. ואותך אמא שלך לקחה ממני"
"היא לא. אני פה "
התרחקתי ממנו לקצה השני של החדר, כשגבי אליו. "לא להרבה זמן."
"עדן." אמר והתקרב אליי. הוא חיבק אותי מאחורה." אני לא יכול לחשוב על מישהי שיכולה לעשות אותי יותר מאושר. אני אוהב אותך. ואמא שלי, אם הייתן נפגשות בנסיבות אחרות הייתה אוהבת אותך לא פחות. אני אעשה הכל כדי להישאר איתך."
הסתובבתי אליו. חיבקתי אותו חזק. "אל תתן לי ללכת, בבקשה" לחשתי לו תוך כדי דמעות.
"ששש..." אמר וליטף את פניי.
התיישבנו על המיטה. שמתי את רשי על חזו וכמעט ונרדמתי.
"אני אתן לך לישון" אמר.
"הישאר איתי, בבקשה" ביקשתי.
הוא חייך לעצמו ונשכב לצידי.
 
 

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון