עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי אני אריקה ואני בת 15..
אני באתי לספר את האמת ואת דעתי!
חיים זה דבר שיכול להיות מאוד מתיש ומעייף..
אבל מה לעשות אלה הם החיים..
אני באתי כדי לספר את הסיפור שלי או סיפורים אחרים כמו כולם..
בסופו של דבר צריך להוריד כמה אבנים מהלב...
חברים
I.DONT.KNOW.WHO.I.AM
נושאים
אהבה  (2)
משפחה  (2)
תסכול  (2)
אני  (1)
בלבול  (1)
בנים  (1)
האחר  (1)
החלטות  (1)
חג שמח  (1)
חיים  (1)
חיפוש עצמי  (1)
יום הולדת  (1)
כעס  (1)
לב שבור  (1)
מי אני  (1)
סבל  (1)
עולם גדול  (1)
עצב  (1)
פרידה  (1)
שנאה  (1)
שתיקה  (1)
DANCE

אני רוקדת כבר 10 שנים וזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם
זה הדבר היחיד שאני באמת חושבת שאני טובה בו והוא גרם לי להמשיך לחיות..
הרבה אומרים שכשהם רוקדים הם מוציאים את הרגשות לריקוד..
אני לא ככה..
רגשות אפשר להוציא על כל דבר
ריקוד לדעתי זה לא סתם משהו כדי לזרוק את הרגשת שלך לשם
בתוך עלם הריקוד יש לי חיים שלימים..
ריקוד זה משהו שאני יכולה לעשות תמיד.. כל אחד יכול לרקוד גם אלה שאומרים שהם לא יודעים..
ריקוד זה עולם שאני יכולה לברוח אליו ולהרגיש שם מאושרת..
זה לא עולם שאני זורקת לשם את כל המחשבות והרגשות שלי כי אני לא צריכה.. ברגע שאני נכנסת לעולם הריקוד אני בן אדם אחר לגמרי..
בתוך העולם הזה אני בן אדם מאושר שהבעיה היחידה שלו זה איזושהי תנועה שהוא לא מצליח לעשות אבל את הבעיה הזו אפשר לפתור..
זה מקום שאפשר לשכוח בו מהכל הרע וכל הדברים שמכבידים עליך ופשוט לחיות!
עדיף פשוט לשתוק!
25/10/2014 11:33
EB2909
בנים, אהבה, תסכול, שתיקה, סבל

האי ידיעה הזו..

היא פשוט יכולה להרוג את נשמתך..

אני שונאת להיות הבן אדם שאני..

עברו רק חודשיים מתחילת השנה וכבר הספקתי להתאהב..

והרגעים האלו שאתם ידידים ממש טובים והוא מראה לך שהוא מעוניין בך אבל את יודעת שזה בחיים לא יתקרב לקטע רומנטי..

מה אני אעשה..

כזה בן אדם אני..

אני הורסת לעצמי הכל..

אני משכנעת את עצמי כבר מההתחלה שלא יקרה כלום..

וכמן תמיד לא קורה כלום.

אני בן אדם בלי סבלנות.

ואני משתגעת.

ממנו.

ואני לא יכולה לעשות שום דבר כי אני מעדיה ידידות מושלמת איתו מאשר להרוס הכל באהבה שלי אליו ובאהבה הלא הדדית הזו..

עדיף פשוט לשתוק..

ולחשוב שזו רק השנה הראשונה בתיכון..

מה יהייה ההמשך?!

אני לא לחשוב על זה בכלל..


0 תגובות
עדיף כבר לא להיוולד
29/09/2014 21:34
EB2909
יום הולדת, עצב, כעס, משפחה

אז כן..

היום זהו יום הולדתי..

היום אני בת 15..

כל כך מרגש שהוזלתי דמעה..

אז זהו.

שממש לא!

עם כל שנה ושנה אני רק משתכנעת יותר שאי שונאת את יום ההולדת שלי..

כאילו, אני ממש לא מבינה.. המצב שלי עד כדי כך גרוע?!

אני כן מודעת לעצמי ולבעיה שלי ואני בן אדם שמצפה הרבה ומקבל אולי חמש אחוז אם לא פחות מהציפיות האלה..

אז השנה אני התחלתי תיכון שזה אומר בצפר חדש וכל הסיפור הזה.. אבל באמת שהרגשתי שאני הכי מחוברת שיש ושכולם חברים שלי והכל מושלם.

מה שאני כל פעם שוכחת אבל זה שכל שניה או רגע של שלמות מישהו יהייה חייב להרוס לי את זה.. כי אני פשוט לא בן אדם שנועד לשלמות או אפילו לנורמאליות אני פשוט כישלון אחד גדול..

אז חברות שלי חברות כל כך טובות שלא הביאו לי שום בלונים וכלום ופשוט שמו עליי פס ובתור תירוץ אמרו שהן לא הספיקו.. עאלק לא הספיקו.. העיקר לבנות האחרות היה להן זמן ואני פשוט מיוחדת.. לא במובן הטוב לצערי..

אפילו המשפחה שלי אמרה שזה כולה גיל 15 ולא באמת צריך לחגוג או משו אז סתם קנו לי עוגה.. אפילו לא מסעדה או משו קטן לחגוג..

כאילו, מזה משנה בת כמה אני?! זה עדיין פאקינג יום הולדת! מה זה לא חשוב?! רק בגילאים מסוימים זה חשוב?!

אז עדיף כבר שלא להיוולד..

מה שהכי עצוב זה שכשאתה מוכן לטרוח הרבה לאנשים הם לא שמים עליך אחרי זה..

שונאת אנשים מזויפים!

3 תגובות
my life...
11/05/2014 14:56
EB2909
אהבה, פרידה, לב שבור

אני שונאת כל הזמן לצפות לדברים גדולים ובסוף לקבל משהו קטן או בכלל לא...

אני אחת שמבינה שכמה שכשמצפים לטוב ככה מקבלים רע, ולצפות זה לא כזה טוב.

ואני כן תמיד גם מצפה לרע אחרי שאני מצפה למשהו טוב כי אני נכנסת בחזרה למציאות...

אבל כשמשהו או יותר נכון מישהו כובש לי את הלב אני שוכחת את הקטע של לצפות לרע, ואז מגיע הבום הגדול.

ואתה כורס...

וזה מה שקורה לי כל פעם מחדש.

והלב הוא כבר לא לב, הוא שבור מידי...

ואני יודעת שהוא שבור מידי בשביל להיות לב כי מה שכתוב בתמונה כבר הספיק לקרות לי...


0 תגובות
to be that girl....
16/04/2014 12:44
EB2909
שנאה, האחר, אני, עולם גדול

לחלום להיות הילדה כמו בסרטים זאת שכולם אוהבים אותה זאת שבסופו של דבר הכל מסתדר וזאת שתמצא את האחד והיחיד שאוהב אותה כמו שהיא כי היא מיוחדת בשבילו,

זה ממש לא קל! בעיקר כי את יודעת שהחיים האמיתיים שלך הם ההפך הגמור מזה וממש לא מתקרבים ללהיות כאלה..

נמאס לי להיות הילדה שכולם פוחדים ממנה בגלל שהיא חזקה, אף אחד לא יודע שזה רושם ראשוני?! ושבדרך כלל הוא מוטעה?! ברושם ראשוני אני נראת ילדה חזקה ששמה זין על כל העולם (חזקה גם פיזית וגם נפשית) אבל בת'כלס מי שיכיר אותי באמת יבין שאני לא באמת כזאת ושיש לי הרבה יותר צדדים רכים מאשר קשים וחזקים..

מה לעשות שאני זקוקה להגנה עצמית וזה מה שאני רוצה שיחשבו עליי בהתחלה, שלא יתעסקו איתי יותר מידי, כי אני לא בן אדם שמסוגל להיפגע.. נפגעתי כבר יותר מידי..

אם רק כל האנשים האלה ידעו כמה פעמים חשבתי לוותר, חשבתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם העולם הזה, שאני קטנה ושהעולם הזה יותר מידי גדול עליי..

ועדיין יש לי את המחשבות האלה..

כל הריבים וכל הפגיעות האלה של האנשים שלא באמת מתחשבים האנשים שלא באמת מכירים אותך דווקא זה הכי פוגע, איך בן אדם שבקושי מכיר אותך או חושב שהוא מכיר אותך יכול לעשות לך דברים כל כך נוראיים, וזה מה שפוגע, רק חבל שהם לא חושבים על זה...

אנשים כאלה לא חושבים על אנשים כמוני, על כמה שהם בוכים בלילות שהם לא טובים מספיק בשביל  אף אחד ולא משנה כמה הם ינסו להיות הכי טובים בשביל האחר זה עדיין אף פעם לא יספיק והאחר תמיד יעזוב.......


4 תגובות
השלמה עצמית...
15/04/2014 20:52
EB2909

אז כן.. אני מהבנות הקיטשיות האלה.. אני מודה..

אני אוהבת סרטי רומנטיקה.. אני מדמיינת את הרגעים המושלמים של החיים שבחיים לא יקרו.. וכן אני רוצה שיבוא האחד.. זה על הסוס הלבן..

אז אני בתקופה לא משו עכשיו.. זה גיל ההתבגרות.. הזמן לחיפוש העצמי.. לנסות להבין מי אתה באמת.

מכמה שאני נואשת לאהבה אני מהמטומטמות שעושות לעצמן רע יותר ושומעות שירים על זה ורואות סרטים על זה ותמיד מקוות שיום אחד אולי גם החיים שלי יהיו סרט ויסתיימו בסוף עם אהבת אמת וכל זה..

אבל עד שזה יקרה אני החלטתי לעצמי משהו..


לפני היציאה לחופש ילד מהכיתה שלי שזה גם במקרה מי שאני אוהבת אמר לי משהו שמאוד נגע לליבי (קצת בכיתי בגלל זה.. -_-)

באתי באותו יום עם נעליים חדשות שזה נעליים שהרבה בנות ובנים התחילו ללכת איתם בזמן האחרון.. והוא בא אליי עם כל התמימות שלו ואמר לי "מזה כל הבנות התחילו ללכת עם הנעליים האלה?! , אל תהיי כמו כולם.. תהיי מיוחדת.." אז כן מרוב טיפשותי בכיתי בגלל זה בלילה ( וגם הוא הלך אחרי זה מהר אז לא הספקתי לענות לא.. "מה? אני לא מספיק מיוחדת בשבילך?" )


אחרי כמה זמן הגעתי למסקנה שהוא צודק.. אני תמיד פחדתי מלהיות מי שאני באמת.. להיות מיוחדת.. להיות אני.. לא להיות כמו כולם!


אז לבנתיים אני הגעתי להסכמה עם עצמי שבחיפוש העצמי הזה אני הגעתי לנקודה מאוד חשובה..

לזמן הקרוב אני רוצה להיות אני.. מי שיאהב אותי ככה יאהב אותי ככה ומי שלא, לא..

בסופו של דבר אולי באמת החיים יהיו כמו סרט ואני כן אמצע את האחד או את הכמה שאוהבים אותי..


אי אפשר לבכות על אהבה כי אהבה לא יכולה לבוא מצד אחד.. היא צריכה לבוא משני הצדדים..

אז אם אני לא אוהב את עצמי, כנראה שאף אחד גם לא יאהב אותי..


הגיע הזמן להשתנות..!

והפעם, בשבילי!!!








2 תגובות
פסח בא
14/04/2014 12:57
EB2909
תסכול, משפחה, חג שמח

אם כמה שאני אוהבת את החופש, אני לא סובלת את החגים..

עוד פעם ל"חגוג" עם המשפחה..

אני באה ממשפחה רוסית (או למי שבאמת אכפת אוקראינית..)

אנחנו לא באמת יודעים לחגוג את כל החגים בישראל.. תאמת שאני אף פעם לא חגגתי חג באמת כמו שצריך..

לעשות אוכל מיוחד לחג שזה בדרך כלל אותו אוכל בכל חג וזה כמובן אוכל רוסי/אוקראיני זה לא באמת הדבר האמיתי..

זה סתם מתסכל..

אנחנו סתם יושבים אני סבא, סבתא ומידי פעם גם אמא ואוכלים את האוכל..

אני כן יכולה לשכנע אותם (וזה מה שאני בדרך כלל עושה) לעשות את המנהגים הדרושים וזה יהייה להם נחמד והם יזרמו עם זה אבל אין לזה שום משמעות אמיתי כי לא משנה כמה נקרא מההגדה אוכמה נעשה מנהג מכל חג זה אף פעם לא  הדבר האמיתי..

שלא תחשבו שאני לא מסתפקת ממה שיש לי.. ויש לי הרבה.. לממרות שאני תמיד מתלוננת.. אני מעריכה מאוד מה שיש לי.. אבל אני לא מרגישה באמת את האחווה בין כולם.. זה פשוט עוד חג עם אותו אוכל ופשוט מנהג שונה שאנחנו מנסים לעשות..


בכל מקרה לכל אלה שכן חוגגים אני מאחלת חג שמח :)



0 תגובות
לא יודעת מה לעשות עם עצמי
13/04/2014 20:44
EB2909
בלבול, מי אני, חיפוש עצמי, חיים, החלטות

עם כמה שאני אוהבת חופשים החופש הזה מתחיל להעמיס עליי.. או שאולי זה לא החופש זה כל מי שמסביבי..

אני לא יודעת מה רוצים ממני וככה אני לא יודעת גם מה אני רוצה מעצמי..

אני מרגישה אשמה בכל מה שקורה לי ומסביבי..

אני מרגישה שכולם זורקים אותי, אני לא יודעת מה עשיתי רע אבל הרגשת האשמה עדיין שם..

אני מרגישה לבד ועכשיו גם יש את החופש הזה וככה אני מתגעגעת לכיתה שלי עם כל ה"הצקות" של הבנים שכן אוהבים אותי ומצחיקים אותי, וגם ה"אחד" שהוא איפשהו שם עם החברים ה"מקובלים" שלו.. החברות הכי טובות שלי "זרקו אותי" אני לא יודעת אם באמת או בכאילו אבל כרגע הן לא בסביבה.. (דווקא כשאני צריכה אותן)

הבעיה הכי גדולה בזה היא שאני לא אוהבת להיות לבד.. להיות לבד לא משנה באיזו דרך מרגיש לי בדידות בגלל כל מה שעברתי ביסודי, עכשיו כשסוף סוף נהיו לי חברים אני לא מסוגלת להיות לבד כי כשאני לבד אני מרגישה כאילו זה לתמיד..

אולי באמת יש לי בעיה אבל אני באמת לא מסוגלת להיות לבד..

אני מתחילה לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות.. לחשוב!! לא טוב לי לחשוב.. כשאני מתחילה לחשוב אני תמיד מגיעה לסוף רע, והכל למרות שאני בן אדם ששונא סופים רעים, מאמין רק בסופים טובים למרות שהוא יודע שבסופו של דבר החיים קצרים וכולם אבל כולם בסוף מתים..

זה יוצא שברגעים שאני עם החברים שלי, ברגעים בהם אני לא לבד אני מרגישה שאני לא צריכה אותם ושהרכבת שלי מתקרבת ואני צריכה עוד מעט לעזוב אבל כשאני לבד אני הכי צריכה אותם ואני מבינה שאולי אם אני יעזוב כדי "להתפתח ולהמשיך הלאה" זה לא באמת מה שיקרה ויקרה בדיוק ההפך מזה שרק יעשה לי רע יותר..

בקיצור אני לא שלמה עם עצמי.. החיפוש העצמי הזה רק מכביד עליי כי אני פשוט לא יודעת מי אני באמת, מה אני רוצה וככה גם לא מה מצפים ורוצים ממני וככה אני תמיד אבל תמיד מרגישה שאני מאכזבת את כולם..


דבר אחד אני יודעת על עצמי זה שנמאס לי ללכת בחיים לפי שכנועים של אנשים אחרים.. למה שהם יחליטו מה אני רוצה ולמה אני תמיד צריכה להשתכנע?! למה אני פשוט לא יכולה לעשות מה שאני רוצה באמת?!


אני לא יודעת מה אני רוצה באמת...



0 תגובות
עדיף ככה!
18/02/2014 15:38
EB2909

תמיד היו לי מחשבות מוזרות על התנהלות בני האדם.. איך זה שאני מצליחה לשלוט בעצמי, להזיז איברים בגוף שלי.. אבל זה מוזר לראות ככה אנשים אחרים. אני מכירה את ההרגשה של לשלוט בגוף שלי ולרובכם זה בטח בא כל כך טבעי.. אבל איך אחרים מרגישים? חשבתם עלזה פעם? ומה באמת אם אני שולטת עליי, על עצמי, למה אני לא יכולה לשלוט גם על אחרים?


כמה מקרים בחיים שלי הייתי רוצה לשנות.. פשוט לשלוט במקום אותו בן אדם כדי שהיה פועל אחרת.. אבל אולי אם הייתי עושה אתזה אז כל המשך סיפור החיים שלי ושלנו היה משתבש.. כמו בסרטים וסדרות מצוירות.. שיש מכונת זמן והולכים לאנשו בעבר.. ואחד השחקנים תמיד חייב להזיז משו,לקחת משו, פשוט לדאוג שמשהו ישתנה.. ואחר כך הכל משתנה.. אפילו אם הזיזו את אחד הפרטים הכי קטנים שיש.. זה יכול לשנות את כל העולם.. אבל בכל זאת.. אני לא מדברת על פרטים קטנים.. אני מדברת על דברים באמת משמעותיים.. טוב אולי הם באצם משמעותיים רק לי אבל בכל זאת הם משמעותיים למישו.. תחשבו שאם פרט קטן שמזיזים בעבר יכול לשנות כל כך הרבה אז מה יקרה עם נשנה משהו גדול?


אז אתם יודעים מזה אומר? ואיזו מסקנה הגעתי?


עדיף ככה!


עדיף את מה שיש לנו עכשיו.. כי הרי תחשבו שאם הייתם משנים משו אז זה היה יכול להיות פי אלף יותר גרוע.. נכון שיש סיכוי שזה היה משתנה ליותר טוב.. אבל בסופו של דבר אנחנו נתרגל לכל הסיטואציות.. אז לא צריך לשנות כלום.. כנראה מה שהגורל קבע זה מה שיש וזה הכי טוב בשבילינו :)

0 תגובות
17.2.2014 יום שני
17/02/2014 22:01
EB2909

המבטים שלו לא מפסיקים להטריף אותי.. קרה לכם פעם שמישהו מסתכל עליכם ואתם לא יודעים מה הסיבה? אז זה מה שקורה לי.. אני לא יודעת למה הוא מסתכל עליי, מה הוא עד כדי כך שונא אותי? או אולי הוא מנסה לרמוז משהו טוב? אני לא יודעת.. אני לא מבינה איך בכלל יש לו אומץ להסתכל עליי אחרי כל מה שהוא אמר לי, אני עדיין זוכרת מילה במילה.. כמה שזה פגע בי.. כמה שאף אחד לא פגע בי ככה.. וכמה שאני שונאת אותו אבל באותו הזמן לא יכולה להפסיק לאהוב אותו.

אני שמה לב בזמן האחרון שהיחס של האחרים מתחיל להשתנות כלפיי אבל לטובה.. בהתחלה זה מאוד הפתיע אותי, למרות שגם עכשיו, אבל אני החלטתי לזרום! נמאס לי להיות תמיד נוקשה לכולם נמאס לי שאנשים חושבים שאני כל כך אגרסיבית שלא אכפת לי מאף אחד.. הלוואי שלאנשים היה באמת כוח לקלף את הקליפה של כל אחד ולגלות מי הוא באמת.. האנשים שמצליחים לקלף אותך הם האנשים שצריך באמת לשים אליהם לב.. אבל יש לי בעיה.. עם כמה שאני שמה לב לזה שאנשים שלא היו קרובים אליי בכלל מתחילים להתקרב אליי אני רואה שהאנשים שדווקא היו הכי קרובים אליי מתחילים לאט לאט להתרחק.. לא כולם אבל בכל זאת.. אני לא יודעת אם אני עושה משהו שהוא לא בסדר או שהם פשוט ויתרו עליי? אולי לא כל האנשים שמצליחים לקלף אותך הם החברים האמיתיים שלך? אולי הם לא אלה שתמיד יהיו איתך לעת צרה.. אבל אם לא הם אז מי?

הכל כל כך מבלבל בזמן האחרון שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. מי זה מי? מי מזויף ומי אמיתי? למי להאמין ולמי לא?

2 תגובות
16.2.2014 יום ראשון
17/02/2014 16:08
EB2909

הוא בא היום כל כך יפה עם חולצת פסים וכובע והג'ינס והנעליים היפות שלו. איך לא שמתי לב אליו אף פעם?! הכל התחיל כל כך מטומטם...

כל פעם שהוא לא לידי, כשהוא לא בא לבצפר אני בערך שוכחת ממנו, אני חושבת שזה נגמר ושהכל יהייה בסדר אבל אז הוא מגיע ואני מתאהבת מחדש. אני רואה את הפנים שלו, את התמימות שלו, הוא נראה כל כך חלש, נראה שמישהו צריך לחזק אותו, להגיד לו שהכל יהייה בסדר אבל מבפנים הוא ההפך הגמור מזה. הוא חזק יותר מכולם, הוא לא צריך רחמים, כמה שהחיצוניות יכולה לבלבל... הלוואי שגם הוא היה מבין את זה. כשאני חושבת על עצמי אני ההפך הגמור ממנו. כולם רואים עליי כמישהי חזקה, מגנה על עצמה אבל בתוך תוכי אני אחד האנשים הכי חלשים שיש ומי שמכיר אותי באמת יודע את זה. בסופו של דבר אני חושבת שאני צריכה להשתנות, אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני רכרוכית אני פשוט רוצה להפסיק למצוא רע בכל דבר, לראות את הטוב, הבעיה היא שאני מתקשה לראות את הטוב אחרי שהתרגלתי לרע. עם כל העבר המטומטם שלי לפעמים אני חושבת שאני בכלל לא צריכה להיות פה, שאני לא ראויה לעולם הזה שהעולם הזה גדול עליי. היו לי כל כך הרבה רגעים בחיים שפשוט רציתי לוותר הרי בכל מקרה אני לא חשובה למספיק אנשים. למשל לו, ל- ע', הבן הראשון שאני כל כך אוהבת, לא יהייה לו אכפת, הוא רואה שמשהו לא בסדר איתי, הוא רואה שאני עצובה אבל הוא מתעלם או שאין לו ביצים להגיד לי משהו. הדבר הכי מטומטם זה שחשבתי שהוא מאוהב בי, ועל החשיבה הזאת קיבלתי את הסטירה הכי גדולה שלי בחיים. הוא רק גורם לי לוותר יותר במקום ההפך. אבל בת'כלס, מה יש לאהוב בי?! כולם אומרים שאני יפה, לא שמנה, כל אחד ירצה אותי אבל אני מרגישה שכל העולם צבוע. עם כמה שהיה לי רע ביסודי אני מרגישה שאני מעדיפה לחזור לשם, נמאס לי מכל הרגשות האלה ומההורמונים שמשתלטים על החיים של כולם ובעיקר על שלי. אני מרגישה שמתוך העולם הענק הזה אני אחד החלקים הכי הכי קטנים שיש וככה זה גם ישאר, אני לא ראויה לכלום, לא יצא ממני משהו בחיים. אני בעיקר מרגישה קטנה בגללו, בגלל ע'. הוא עשה אותי כזאת, עם מה שהוא אמר, המילים שלו חדרו לי דרך הלב כמו סכיני קצבים, הסכינים הכי חדים שיש ואחר כך הוא הוציא אותם והכאב הענק נשאר עד עכשיו. זה ממש מעצבן אותי שאני כל כך שונאת אותו אבל באותו הזמן אני לא מפסיקה אהוב אותו. חברות שלי אומרות שאני צריכה להמשיך הלאה ולשכוח ממנו, שאני צריכה להתאהב במישהו אחר אבל הן לא מבינות שאי אפשר לשכוח מישהו שכלכך פגע בך אבל באותו הזמן אתה גם כל כך אוהב אותו. למשל כש-י' נפרד מ-ט' היא הייתה כל כך עצובה אבל אז א' בא ועכשיו הם ביחד. היא חושבת שהכל בא והולך כל כך בקלות אבל היא לא מבינה כמה היא מיוחדת ושהרבה היו רוצים להיות כמוה. אני מקווה שיום אחד אני באמת אהייה מאושרת, נקווה לטוב. אני יודעת שבחיים יש עליות וירידות אבל אם להגיד את האמת אני מרגישה בתוך ירידה עמוקה שלא מפסיקה לרדת, יש כמה עליות מדי פעם אבל אף פעם לא הייתי מאושרת. אני מקווה שזה יקרה מתישו. מעניין איך זה להרגיש להיות מאושרת ששום דבר לא מפריע לך ושהכל טוב!... אולי בכלל אושר לא קיים וזה סתם המצאה..

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
MUSIC

אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי מוזיקה..
מוזיקה זה בדיוק המקום הסודי הזה שאפשר ללכת אליו כשמרגישים רע, כאב, עצבות, פחד, כעס או כל דבר אחר..
מוזיקה מצילה חיים בשבילי..
מוזיקה נותנת לי לראות את החיים הטובים..
היא נותנת לשכוח.. נכון שלא לתמיד אבל כל אחד צריך את המקום הזה שאפשר פשוט לתבוע בו וסוף סוף לשכוח מכל הרוע
THE TRUTH...