עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
נקודה למחשבה
25/12/2018 17:31
Danidin
היה יום חמישי חזרתי לבית. 
כרגיל כל האוטובוס היה מלא , אני עמדתי כמו רוב האנשים. 
אישה מבוגרת ביקשה מילד שישב לשבת במקומו, הילד לא קם,
כולם כעסו על הילד שלא נתן את מקומו, 
היתה מהומה באוטובוס אבל הילד, נשאר במקומו.
גם אני ממש כעסתי על הילד אבל לא אמרתי מילה פשוט עמדתי.
המון אנשים כעסו, ואמרו כל מני דברים לא נעימים וצעקו.
אחרי כמה דקות שנראו נצח ,הילד לחץ על כפתור ה"עצור" ,
כולם צעקו לו שסוף סוף הוא הולך, ומזל שהגיע התחנה שלו כי אם לא מי היה יודע מתי הוא היה קם.
האוטובוס עצר בתחנה הילד קם ממושבו .
כולם היו נבוכים ,כל מי שצעק לפתע השפיל את מבטו ,הם הפכו לאדומים ,וכל כל התביישו . 
הילד לקח את הקביים שלו ,אנשים פינו לו את הדרך ,והילד רק יצא בשקט, כשעבר לידי ראיתי דמעה יורדת מעינו.
כאב לי ממנו .
הייתי מעדיף לחזור בזמן ,ולהגיד לאנשים האלו שיפסיקו ,
אבל לא ,אני, כמו כל שאר האנשים שלא צעקו עליו ,פשוט עמדתי שם והבטתי בהם.
אני כל כך מצטער על זה 



0 תגובות
נשארת אהבה
24/12/2018 14:11
Danidin
נשארת אהבה
התחילה המלחמה, אמרו לכול האנשים לצאת ל"מערות"-כהה קראנו להם "המערות" הם היו מין חדר ענק מתחת לאדמה ,מקום מסתור מפני הפצצות- ראית שם את כל השכונה שלי,החברות שלי מפוחדות,אחיהם הקטנים ,הגדולים, ותינוקות בוכים מהרעשים שהפצצות עשו ,נשים שבעליהם יצאו למלחמה בכו בבל רעש , בכל המערה היה הרגשה של עצב כאילו מלאך המוות מתהלך מעל המערה.
הילדה החדשה שעברה לבית השכנים לא מזמן לא היתה רגילה למלחמות,היא ראתה את כולם עצובים והתחילה לספר סיפור ולשיר שירים,כל האנשים במערה השתחררו לרגע ועזבו את מה שקורה מעל.
כשעלה הבוקר הסתיים המלחמה כולם יכלו לחזור לביתיהם. 
כל האבות ישנו במיתותיהם עם הנשים. 
ברגע שכולם ישנו, חשבו שהמלחמה הסתיימה אבל לא, המלחמה המשיכה הטילים נפלו על בתים,בתי עסק
בין כל העריסות אותי הצליחו להוציא, ראיתי את אותה ילדה ששכבה ליד הוריה החורגים, מתקדמת לעבר חברה בצליעות ובבל כוחות כשהיא מגיע היא בוכה בצער כואב כשרואה את גופתו של חברה.
היא מנערת אותו וצועקת שיקום ולפתע אני שומעת לחישה "התערבנו שאם אתה תנצח אני אתן לך נשיקה, ולא נתתי"
ככה כשכל העולם מתהפך היא נותנת לחברה המת נשיקה
0 תגובות
יש אנשים שונים
21/12/2018 10:17
Danidin
בריונות
 אני עוד מעט מסיים יב ,אני נער בישן ,אחרים יקראו לי מוזר או פריק  ,יש לי בעיות של קשב וריכוז, אני משחק עם האצבעות כדי לרכז את עצמי ,אז ציונים טובים אין לי אבל אני אוהב לשחק ברובוטריקים. 
יצאתי לרכוב על אופניים ,פתאום הכל הפך שחור, מצאתי את עצמי שוכב על הרצפת רחוב,  לא הבנתי מה קורה לי, היה לי כאב ראש רציני, אמרתי לעצמי " בטח סתם לא היה לי שיווי משקל אז נפלתי" החלטתי להמשיך לרכוב, ולא לחזור הביתה ,
עברתי כמה רחובות ,ראיתי מגרש ילדים 
ראיתי ילדים צוחקים ורצים ,וילד אחד מתנדנד לבד על נדנדה, הוא היה נראה עצוב  ,הגיעו אליו ילדים שמחתי בשבילו שילדים באו לשחק איתו, הם התחילו לדבר איתו ,לא שמעתי מה הם אמרו ,אבל ראיתי שהילד לא מרים אליהם את הראש
כל כך נסיתי לשמוע מה הם אומרים עד שלא שמתי לב שהם מתחילים לדחוף את הילד
הוא נפל על רצפת החול הילדים צחקו עליו ,ואף אחד לבא לעזור, 
עזבתי את האופניים ורצתי אליו מהר, שאלתי אם הוא מרגיש בסדר, והילד רק צעק שאאזוב אותו ,ושהוא לא צריך את עזרתי,
אז עזבתי
 עברו כמה ימים הלכתי לבית הספר, ממש הרגשתי משהו שונה ,אבל לא הבנתי מה
ראיתי ילד אחר קצת יותר גדול מהקודם,
 ילדים דחפו אותו והרביצו לו ,הוא נפל על הרצפה מדממם מהאף,
 אף אחד לא בא לעזור ,לא הבנתי איפה החברים שלו, למה הם לא באים לעזור לו?!
אני ידעתי שאין לי סיכוי נגד הביריונים, וכל הזמן הזה הייתי כמו כולם מסתכל עליו ופשוט לא זז.
כשכולם הלכו באתי לעזור לו לקום ,נתתי לו יד אבל הוא, הוא פשוט צעק עלי " תעזוב אותי, אני ראיתי אותך עומד ולא עושה כלום" לא ידעתי איך להגיב.. " אתה לא יודע איך זה מרגיש שמרביצים לך כל יום, כשאף אחד לא עוזר לך"
סיפרתי לו ,שגם אני כזה שאף אחד לא מתקרב אליו, שאין לי חברים, שכולם בביהס קוראים לי בשמות. 
שאלתי אותו איך קוראים לו והוא ענה לי "רון" ,נדהמתי זה בדיוק השם שלי.
היה לי סחרחורת ,ראיתי עוד הפעם, את אותו השחור האפל שהיה כשקיבלתי את המכה בראש מתי שנפלתי מהאופניים.
פתאום הכל הפך למין סרט ,הילד הקטן על הנדנדה, הילד שהרביצו לו בבית הספר , ואז החלק שבו נפלתי מהאופניים או יותר נכון הפילו אותי מהאופניים ,אותה החבורת ילדים שהציקה לילד הקטן ולילד הגדול, 
הכל חזר אלי כל הזכרונות ,כל הדיבורים ,כל הילדים שהציקו לי,
והבנתי
הילדים שפגשתי במהלך הזמן הזה אלו הייתי אני במהלך ימיי 
0 תגובות
אני פשוט לא מבין?!
20/12/2018 15:58
Danidin
פרדות קשות
לא מזמן פגשתי משהי, ממש יפה וחכמה למדנו יחד,
הייתי ממש מאוהב בה, חשבתי עליה ופשוט לא יכלתי לגשת, ככה זה נמשך לשנה וחצי.
יום אחד כמעט העזתי לבקש ממנה לצאת ,לדבר איתה בכלל על דבר כזה.
קניתי את החליפה הכי יפה וממש יקרה.
-חסכתי כסף במשך השנה וחצי האלה ואמרתי לעצמי " יום אחד ,יהיה לי מספיק אומץ ,וכשאני אבוא אליה עם החליפה הכי יפה והכי יקרה היא תסתכל רק עלי ולא תוכל לסרב"-
הגעתי אליה לבית, היא לא הבינה מה אני עושה אצלה, ביקשתי ממנה שנלך למקום שקט, הצעתי לה לצאת איתי והיא הסכימה.
כל כך אהבתי אותה כמו שאף אחד לא יכול לתאר, נתתי לה את כל כולי, וככה זה המשיך לשלושת שנים הכי יפות בכול חיי,
לא ראיתי את זה נגמר ככה.
איך היא יכלה לעשות לי דבר כזה?
איך היא היתה מסוגלת?
אין לה לב?
אני לא אשכח לה את זה בחיים
אני לא אשכח את המבט שהיה לה בעיינים כשהיא אמרה לי " זה לא מה שאתה חושב"
אה זה לא מה שראיתי?
אני מדמיין?
אני חולם?
היא פשוט בגדה בי עם החבר הכי טוב שלי!!!
אני פשוט לא מבין מה היה לה חסר?

0 תגובות