עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הבלוג הזה מכיל את מחשבותיה חסרות החשיבות של נערה בת 15.
יכולים להיות תכנים לא ראויים לזמן שאתם מקדישים לקריאתם.


המייל שלי :
eileen846847@gmail.com
חברים
thet girl is  meליה123its just me .IM ALi don't careתיאו
tearsLonelyGirlRainג'ולTigerLilytimtam
cosmicBFFנערת הגורלBlackChamomile
נושאים
משמעות החיים
האם איי פעם שכבתם במיטה, בוהים בתקרה שלכם וחשבתם....
וחשבתם....
וחשבתם....
ואז הבנתם.
לחיים אין באמת משמעות.
העולם היפה
07/12/2016 21:39
Danielle
החברה הזאת שמרחיקה אותך מכול שאר החברות שלך.
הבחור הזה שאת לא לגמרי בטוחה שלא שם עליך אבל נראה כאילו שהגורל מנסה להפריד בינכם בכוח.
הילדה הזאת שפעם היית חברה שלה והיום פשוט נראית משעממת וילדותית.
העולם שלך, שלאט לאט נצבע בגוונים של אפור.
הבחור הזה שהיית בטוחה שהייתם יכולים להיות זוג מדהים אם הוא היה מכיר אותך.
התחושה הזאת שיש לך ייחודיות בעולם.
הקור שאת מרגישה שאת פוקחת את עיניך בבוקר.
הצביטה בלב שאת רואה תמונות שלך משהיית קטנה יותר.
ספרים שנערמים בצד שכבר אין לך זמן או חשק לקרוא.
הימים שחולפים מהר מידי בקצב של צב.
הציונים שיורדים ויורדים.
הפחד לאבד את החברים שלך לחבר אחר.
התחושה הזאת כשאתה יודע שמישהו לא מחבב אותך.

אני אוהבת אתכם. 



Image result for gun shot

0 תגובות
פאם פאטל
11/10/2016 18:55
Danielle
היא עומדת בתחנת האוטבוס, נשענת על קיר הזכוכית.
שערה השחור פרוע ונופל בגלים על פניה המאופרות בכבדות.
ביד אחת היא מחזיקה טלפון, שקועה בשיחה קולנית.
היא לבושה בשמלה מפוספסת.
היא די נמוכה.
בידה האחרת היא מחזיקה סיגריה.
היא מקרבת אותה אל פיה ונושפת.
שואפת.
הנשיפה הבאה פראית. נזקקת.
וכך גם הנשיפה.
העשן ממשיך לצאת מפיה בזמן שהיא מדברת.
"בת של זונה," היא מפטירה ומדגישה את דבריה בעוד שאיפה עצבנית.
ציפורניה האדומות נוצצות באור השמש.
היא מנתקת את הטלפון ודוחפת אותו לתיקה שמונח על המדרכה
היא שואפת עוד שאיפה.
"ילדה." היא אומרת ומכוונת את הסיגריה שלה כלפיי, "את יכולה לבדוק לי מתי מגיע 89?"
אצבעותיי רועדות כשאני לוחצת על "מוביט"
"עוד שלוש עשרה דקות."
היא נאנחת בייאוש, מעיפה את שערה השחור שנדבק בזיעה לעורפה לצד שמאל ולוקחת נשיפה סופית מהסיגריה שלה.
היא זורקת אותה על הרצפה, ניצוצות כתומים עפים ממנה. הסיגריה נאבקת על חייה.
היא כובה.
האישה עוצמת את עיניה ומוציאה את שאריות העשן מראותיה.
אני יכולה רק לבהות.
"הקו הזה פשוט לא רוצה להגיע." היא רוטנת.
אני לא עונה.
רק בוהה.
וחושבת איך משהו דוחה ככ 
יכול להיות באותו זמן מושך ככ




צום קל בלוגרים


Image result for smoking lady art

4 תגובות
עדיין ראש מרחף ?
07/10/2016 21:58
Danielle
עבר הרבה זמן, ולאחרונה מצאתי את עצמי פה שוב פעם.
אני בן אדם אחר לגמרי.
אני מרגישה בוגרת יותר, יציבה יותר, 
ויחד עם זאת אני מרגישה משוחררת יותר, ילדותית יותר.

אבל אני עדיין אני.
ראש שמרחף בחלל, מבודד, מחובר בחוט דקיק לגוף של ילדה בת חמש עשרה. 
עליתי לכיתה י'.
תיכון.
ציפיתי שיהיו פחות דרמות ושאנשים יתנהגו יותר כמו מבוגרים אבל זה לא קרה. 
אני מרגישה בת חמישים ליד החברות שלי, שצוחקות מהדברים הכי לא מצחיקים, שמצלמות כול מה שהן אוכלות ומתלבשות כמו יוטיובריות בנות עשר.
אני פשוט רוצה מישהו בוגר שאני אוכל לדבר איתו, כי אני מרגישה שהשתנתי בחופש, כאילו התבגרתי במאה אלף שנים. אני יודעת שאני נשמעת מתנשאת, אבל אני באמת משתגעת. 
החברות שלי שואלות אותי אם משהו עובר עליי, אומרות שאני נראית דכאונית לאחרונה.
אבל אני לא מרגישה דכאונית, אני פשוט מרגישה קצת .... חלודה ?
אני צריכה לדבר עם מישהו, מישהו שיבין אותי. 
אני חושבת שאולי ריחפתי גבוה מדי ועכשיו אני צריכה לרדת בחזרה למטה, אבל אני לא רוצה. אני אוהבת לרחף. 
אני צריכה למצוא דרך להתחבר מחדש לכדור הארץ.


Image result for flying
2 תגובות
שלום .
10/09/2015 21:38
Danielle
היי , זוכרים אותי?
הילדה הדכאונית בת ה-13 ?
הילדה שהיו יותר מדי שאלות ומעט מדי תשובות ?
זוכרים אותי ?
עכשיו אני בת 14.  
עכשיו אני במקום אחר. רחוקה. 
עכשיו אני מרגישה נקייה יותר.
זאת מין תחושה משונה כזאת, ללכת לבית ספר אחר שבו לא מכירים אותך.
זאת תחושה מוזרה להיכנס לכיתה ולא לראות את כול החברות שלי.
אני מתגעגעת אליהן.
באמת שכן.
אני נשבעת לכם שאני מתגעגעת. אבל אלו געגועים טובים.


כמעט שנה עברה מאז שהבלוג נפתח.
הקאתי פה את כול המחשבות האפלות ביותר שלי, הגרועות ביותר. את בועת הכעס העצומה שפעפעה בתוכי.
אבל היא נמסה בקיץ.
אני מרגישה קלה כול כך, כול כך קלה שאני מצליחה להרים את הראש מעל המים ולנשום.
כמה טוב להתחיל מחדש.
הייתי במצב רע. מתוסכל. כועס. 
אני רגועה עכשיו.
אני יציבה עכשיו.
ובפעם הראשונה אני מרגישה שאני אני עכשיו.

אני לא יודעת אם אני אמשיך לכתוב פה, אני באמת לא יודעת. אולי כן ואולי לא.
אני רק יודעת שעכשיו אני מרגישה שמחה.
ואני יודעת שאני באמת נהנת.
ואני יודעת שעשיתי את הבחירה הנכונה.

תודה לכם שסבלתם אותי בשנה הקשה בחיי. הכול היה מסובך כל כך. ריבים עם ההורים, עם החברות, עם העולם.
והבלוג היה פה בשבילי.
ראש מרחף.
אני באמת ראש מרחף.

תודה. 
3 תגובות
התיאוריה של הכול 2 (וכן אני יודעת שזה סרט)
07/05/2015 16:20
Danielle

ככה החיים עובדים ,

אתם יכולים להיתקע על דברים שקרו, על מי שהייתם, על החברים שהיו לכם, על החיים שהיו לכם.

אתם יכולים להיתקע בהם, להילכד, ולא להצליח לצאת. אתם יכולים להסתכל במראה ולומר : "זה מה שאני, זה מי שאני. זה מי שאני תמיד יהיה." אבל האמת היא שאין באמת אני. כי אנחנו הרבה יותר מאני אחד. אנחנו הכול.

אתם יכולים להיתקע בתוך עצמכם. אתם יכולים להיתקע כול כך עד שלא תצליחו לצאת. אתם יכולים.

אבל אני לא יכולה. אני לא רוצה. אני משחררת.

את מי שהייתי.

את כול הזכרונות הרעים שעיצבו חלקים בי.

את כול החיים שלי בעצם.

אני זורקת אותם לפח, כי אני לא רוצה אותם. כי אני לא צריכה אותם.

החיפוש האובססיבי שלי אחר האני רק הוביל אותי למבוך אינסופי. לשערים נעולים.

ואולי זאת מי שאני.

ואולי כול אחד מאיתנו הוא מבוך נעול.

אז אנחנו יכולים להיתקע ולהאחז ולהיקלע ולעולם לא לצאת מהמבוך, לרוץ בו. כמו עכברים שמנסים למצוא גבינה.

אנחנו יכולים לחשוב על שהמוח יתפוצץ לנו למליון חתיכות, אנחנו יכולים להתפלסף ולהשתמש במילים יפות עד שהם יאבדו את המשמעות שלהם ויהפכו לצלילים יפים. אנחנו רק צעקה אל הריק. זה באמת אומר לכם משהו.

אבל לי נמאס ממילים יפות, אולי כדאי שאפסיק לחיות בתוכם.

 

סגנון הכתיבה שלי השתנה לאחרונה.  אני השתנתי לאחרונה. 


4 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מי אני?
מי אני?

הייתה לי רשימה שלמה פה שמספרת לכם מי זאת דניאל.
אבל דניאל שהכרתם לא קיימת יותר.
היא התבגרה.
אני השתנתי.
ומי אני?
מי אני באמת?
אני לא חושבת שאני יודעת יותר.