עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
אני דניאל - אני ממש אוהבת כתיבה וקריאה . החלטתי לפתוח את הבלוג הזה כדי לכתוב סיפורים מלאי דמיון . (: אוהבת המון ,
דניאל .
נושאים
התחלה  (1)
פרק ראשון : ראשית תחילה
27/04/2013 09:37
Circus Van de Kamp
התחלה
"אני לא לובשת את זה" אמרה מקנזי. "קדימה" אמר אחיה, קול. "לא" התעקשה מקנזי. קול נאנח. "אני מצטערת שאני מקשה עליך, אבל אין מצב שאני אכנס לשמלה הזו!" כעסה מקנזי. "בסדר" אמר קול. "בשבילי? בבקשה ! הקרקס הזה חשוב לי כל-כך.." . מקנזי נאנחה ולבשה את השמלה. "בשנייה" מלמלה ונכנסה לחדרה, כדי להתכונן להופעתה. היא הייתה כל כך לחוצה. אך היא הופיעה כל כך הרבה פעמים לפני כן, מדוע עכשיו היא לחוצה?
מקנזי התיישבה מול המראה המשונה שלה. המראה ששברה כשהייתה קטנה, אך מעולם לא תיקנה. היא חידשה את צבע האודם האדום העז, סידרה את שערותיה החומות והרכות, וניגשה אל הריסים. היא הדביקה את הריסים הסגולים והארוכים. השמלה הייתה שחורה כלילה. היו בה נגיעות של זהב, אך לא יותר מדי. רעש הנעליים היה חזק עד מאוד. היא ענדה את שרשרת הזהב שלה ויצאה החוצה. "ועכשיו" היא שמעה את קולו של אחיה. "קבלו במחיאות כפיים סוערות את מקנזי סוליס!". מקנזי עלתה קלות לבמה. היא החזיקה בידה גפרור אחד זעיר. היא נשמה עמוק, והציתה את שמלתה. היא הסתובבה מהר, מהירות מסחררת. השמלה שלה עדיין בוערת. היא נעלמה. אחרי כמה שניות, חזרה למקום ההצתה. היא נשפה קלות וכל האש נעלמה. השמלה לא נשרפה. היא לקחה חישוק של אחת מנערות הקרקס. היא הציתה גם את החישוק. היא שמה את ידיה על החישוק. היא עשתה תרגילים על החישוק וכולם נדהמו לגלות שהיא לא נשרפה. רק אחרי זה, גילו הצופים כי התחלפה לה השמלה ; עכשיו שמלתה הייתה ירוקה כזית, וממנה יצאו סרטים גדולים. היא הוציאה סרט אחד, והתעופף לו עורב משמלתה. עוד סרט-והתעופפה יונה לבנה. עוד סרט-ותוכי התעופף לו באויר. וכך הלאה. 
"הופעה מדהימה" קרצה אליה אמה, אחת מה"טרפזיות". אפשר היה להגיד שהשתיים היו חברות טובות, אך לא דיברו לרוב. "מקנזי!" קרא קול. מקנזי חייכה וקפצה לזרועותיו של קול. קול היה גדול ממנה בסך הכל בשלוש שנים. מקנזי הייתה בת שש עשרה וקול היה בן תשע עשרה, כמו אמה. 
"תרגיל יפה עשית שם" נשמע קול מאחוריהם. אדון נמוך, עם זקן לבן ארוך-ארוך, מגבעת וכובע גדול נעמד. "תודה רבה" הייתה מקנזי נבוכה. האדון חייך. "קוראים לי אלברט שפריד." אמר. "ואת?". "אני מקנזי סוליס.." מלמלה מקנזי במבוכה. "שם יפה. יפה.." אמר אלברט. "בכל אופן, הייתי מציע לך לבוא לסטודיו של אשתי, קנדלה שפריד". מקנזי נדהמה. הסטודיו של קנדלה שפריד היה מפורסם מאוד, והרבה היו מתחננים לבוא אליו. "אני אשקול בכובד ראש את ההצעה" חייכה מקנזי. "יופי" אמר אלברט ונעלם כלא היה. 
"שמעת?!" צרחה אמה לתוך אוזניה של מקנזי. "כן.." אמרה מקנזי בחיוך קטן. "תשמחי, לא הרבה מקבלים הזדמנות כזו" נעלבה אמה. "אם הייתי יכולה הייתי שולחת אותך במקומי , נראה שאת ממש רוצה את זה" אמרה מקנזי וחייכה אל אמה. "כן.." אמרה אמה ועלתה על הבמה, כי עכשיו היה הטרפז. "זה נכון מה ששמעתי?" ניגש אליה ג'ארד, הלוליין. "תלוי מה שמעת" אמרה מקנזי. "שהוזמנת לסטודיו של קנדלה שפריד" ענה ג'ארד במהירות. "כן" אמרה מקנזי בלי היסוס. "ואו. את חייבת ללכת" אמר ג'ארד. "אבל.." אמרה מקנזי. "תראי, תיפגשי איתי בביתן היער אחרי המופע, עכשיו תורי" אמרה ג'ארד. לפני שעלה ג'ארד על החבל, הוא קרץ אל מקנזי. מקנזי קרצה אליו בחזרה, כאילו שניהם שמרו סוד כמוס . 
1 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון