עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
Welcome into our black garden, would you stay for a cup of tea ?

ברוכים הבאים לגן השחור, התישארו לכוס תה ?
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
black arrow  (1)
ארכיון
מרץ 2013  (1)
ניצחון והתפתחות
31/03/2013 00:19
Black Garden
black arrow

אנשים תמיד מחפשים דרכים להשיג את שלהם, הם מסתכלים על אחרים ורוצים להיות כמוהם כדי להשיג משהו שלא קיים בהם (אישיותית פנימית) או גשמי חיצוני (רכוש, פרסום וכו').

אני חושב שאין אדם שלא אוהב להציב לעצמו יעדים להשגה בכול מיני תחומים מסביבו, בנוגע לחלק של הגשמת היעדים, כאן אני חושש שהאנושות מתחלקת לכמה קטגוריות :

1.      אלה שדוחים למחר ומתעצלים להשיג את היעד.

2.      אלה שמתיחים בעצמם שטף של ביקורת עצמית ובסוף משיגים את ההפך מהיעד הרצוי.

3.      אלה שמאשימים אחרים באוזלת ידיהם.

4.      אלה שהכול הולך להם בקלות (כאן יש טעות נפוצה, אין אדם שהולך לו בקלות, או שהוא מציב לעצמו יעד קל מדי או שהקושי שלו לא גלוי לעין).

5.      אלו שנלחמים על היעד ומשיגים תוצאה.

 

אם מסתכלים על זני האנשים הנ"ל, אפשר למיין אותם לשתי קבוצות מרכזיות, אלו שמשיגים את היעד ואלו שלא. אבל זו תהיה החמצה של נושא רחב וגדול הרבה יותר. מאחר והיעד הוא רק חלק מהתוצאה של המעשים שלנו.

1.      אנשים שמוותרים לעצמם אולי לא משיגים את היעד ויכול להיות שהם אינם מושפעים מהכישלון להשיג את התוצאה המבוקשת, אבל ביטחונם העצמי לא ניזוק והם ממשיכים בשלהם. לעומת זאת הם 'זוכים' ברוב המקרים בבוז או חוסר אמונה מצד הסובבים אותם.

2.      ישנם אנשים שנוטים לפרפקציוניזם הרסני ביותר, הם מצפים מעצמם שהכול ילך להם באופן מסוים לפי איזו תוכנית שהם בונים. אבל לכשהם אינם מצליחים להגיע ליעד הם יאשימו את עצמם ויפגעו בעצם (לא תמיד פיזית אבל כמעט תמיד בדרך שתתיר אותם מדממים) והדבר יגרור פגיעות הולכות ומתמשכות.

3.      החלאות הגדולות ביותר הם אלו שמכוונים את התסכול שלהם כלפי החברה והם אינם מסוגלים לראות בעצמם אשמים, הם מביטים באחרים מלמעלה וימצאו בו כול חיסרון שקיים בהם ויאשימו אותו בהשפעה רעה על עצמם.

4.      החבר'ה המושלמים, את אלו אני כנראה לא מחבב ביותר, בהנחה שהם היו קיימים, מדובר בקבוצת מושלמים אשר אין בהם פגמים (ומתוקף כך, גם שום יתרונות) הם פשוט מושלמים לתבנית מסוימת ומשיגים תוצאות מושלמות בתבנית הזו.

לאחר הסקירה הזו אני רוצה לדבר על הנושא המרכזי, אנשים שנלחמים.

אני לא אחדש לאף אחד, החיים לא קלים ודיי לא פיירים. כולנו מתמודדים עם קשיים, מנסים למצוא את עצמנו ואת מי שאנחנו למרות כול מה שקורה לנו מכול הכיוונים.

עדיין, אנשים ממשיכים להילחם ולחפש את דרכם בעולם, מסתכלים סביבם ומנסים לגשים משאלה. הבעיה היא שכול משאלה גובה מחיר שאותו צריך לשלם כדי להגשימה. יש כאלה שרואים רק בהגשמה המשאלה את כול הסיפור. אבל זו הדרך שמשנה אותם ומעצבת את משאלתם.

אנחנו נתקלים בקשיים ומקללים את חיינו ובעצם לא שמים לב, לאן הקשיים האלה לוקחים אותנו, לאיפה אנחנו מגיעים ולמי אנחנו הופכים באמצעות המכשולים שבחיינו.

לאחרונה אני מסתכל הרבה לתוך עצמי ועל עצמי, משתדל לראות את מי שהייתי. אותו אחד בתיכון, בחטיבה, ביסודי, אותו ילד, אותו אחד בצבא ועכשיו אותו אחד בחיים שקורים כאן ועכשיו ונדהם לראות כמה צלקות צברתי, כמה אויבים קמו עליי ועל איך שנאלצתי להילחם בהם, לפעמיים היה קל יותר ולפעמים היה קל פחות אבל אף פעם לא היה פשוט קל.

החיים לא עצרו לתת לי מנוחה, אל תטעו, אין פה רחמים עצמיים, זו מן הודעה.

הקרבות הבלתי פוסקים האלה לימדו אותי המון על עצמי ועל הסובבים אותי, הצלקות האלה הם כבר חלק גדול ממי שאני והלקחים שלמדתי הם מה שבונה אותי כמו חץ, מוכן שירו אותו קדימה.

היו זמנים של בריחות והיו זמנים של הפסדים כמו ניצחונות, דבר שלמדתי מכול המסע הזה הוא שאין כבוד בבריחה, הפסד מלמד אותו משהו שלא היינו יודעים אחרת וניצחון מזכה אותנו בפרס (קצת דומה למשחק, נקודות זכות שמקבלים לאחר ניצחון או איזה חפץ). אבל בבריחה אנחנו פשוט נשארים באותו מצב מבלי להשיג אף יתרון באשר למי שהיינו.

זה מפחיד, זה לא בטוח....אבל זה מסע שכולם עושים.

זהו להלילה.

 

שלכם,

0 תגובות