עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
I am a software engineer that interested in making the world a better place
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מרץ 2012  (1)
יוני 2013  (2)
תחילת החורף הגרעיני. - פרק שני
24/06/2013 11:07
Benny Avnon
במאה העשרים פיצצו מאות פצצות אטום באתרי ניסוי בעולם והם לא גרמו לנזק גדול מדיי לכדור הארץ.
אבל במלחמת העולם השלישית , אלף פצצות ומיליארדי הרוגים גרמו לכמות עשן מאד גדולה.
והתחיל להיות ממש קר.
אנשים לרוב חושבים על חיות פרווה ענקיות כאשר הם שומעים על עידן קרח.
המציאות היא קצת שונה, המציאות הפכה לחושך כמעט תמידי , קור נוראי ורוחות עזות , וכדורים נגד קרינה ונשורת.
היה קר , אומנם הים התיכון לא קפא. אבל היה קר ממש קר.
עגנו את הסורה בסיציליה , קנינו מצרכים . התשלום היה רק בזהב. הכלכלה בעולם התרסקה ניירות הכסף איבדו את ערכם לחלוטין.
איטליה נפגעה פחות ממדינות אירופאיות אחרות, אף פצצת אטום או מימן לא פגעה באיטליה.
האיטלקים פשוט ירו בפליטים שהגיעו בדרך הים מצפון אפריקה , ובדרך היבשה מכיוון אלבניה. מילאנו את הספינה במצרכים והתרחקנו מספר קילומטרים מהחוף , אנחנו לא פליטים מאפריקה , אבל הם עלולים להיזכר שהם שונאים  גם יהודים. 
פה אומנם לא הייתה מלחמה חיצונית אבל יש אלפי מחוסרי בית שגרים על המדרכות אטופים בשמיכות ומעשנים מין עשב תחליף לטבק במקטרות.
סער רצה לבקר בברצלונה , והוא היה רב- החובל.
עזרתי לו בניווט , כרמלה צפתה בארועים הגאופוליטיים בשידורי הלווין. החדשות היו על שיחות בין אמריקה לרוסיה וסין. ועל מיליון הרוגים ביום בקרבות בין צפון קוריאה לדרום קוריאה.
כולנו לקחנו תרופות היה קר וחשוך.

בשעה עשר בבוקר התעוררתי , שטנו במערב הים התיכון וראיתי אוניית פירטים מתקרבת , ספינת דייגים עם טילי טאו, ודגל הגולגולת.
הם חמושים הרבה יותר מאיתנו , ואני אב לבת.
הערתי את סער שישן ליד ההגה. הוא נרדם ולא העיר אותי.
חיפסנו נשק רציני באונייה. מצאתי טיל סאגר ישן , ספינת הפירטים שנראתה יותר כספינת דייג לטונה מתוניס או אלג'יר. צעקה אלינו בצרפתית משהו .
יריתי את הטיל ופגעתי במשהו על הסיפון שלהם.
נשמע פיצוץ, הם כנראה ראו בנו טרף קל. וטבעו מייד במים. היה לנו יותר מזל משכל.
כרמלה עדיין ישנה , הפנינו את הספינה לכיוון צרפת לפי הג'י פי אס.
נצטרך קצת יותר כוח אש, הים התיכון שורץ פירטים.

בצרפת נעצרנו על ידי משמר החופים, הם עוצרים כל ספינה , ואנחנו שטים עם דגל בריטי.
הצרפתים שונאים אנגלים אבל את הערבים הם שונאים יותר, וישראל תמיד הייתה קו ההגנה נגד הערבים.
בקיצור הם שיחררו אותנו וזה עלה לנו בחצי מכמות הזהב שהייתה לנו.

גם מרסיי כמו איטליה, אלפים גרים באוהלים רחוק מהעיר,ממעטים להדליק אורות , ותולים כל מי שיש לו חזות ערבית.
סער חיכה באונייה , הוא כהה יותר ממני.
כרמלה ואני קנינו הרבה נשק , טילי נ.ט. ונ.מ.
וכמובן תרופות נגד קרינה ומזון  ובקבוקי מים מינרליים ותחליף סולר לאוניה ולחימום.
פרקנו את המשאית תחת שמירה כבדה , הצרפתים הביאו גליוטינה למרינה , וכמה עשרות צרפתים ממוצא ערבי, הראשים נערפו לכל תשואות הקהל. צפינו באדישות במחזה , נהג המשאית שהביא לנו את הציוד אמר שזה קורה כל ערב, הציבור זקוק לבידור רצחני כמו שהיה ברומה.
ברגה שהציוד שלנו הועמס על האונייה שטנו משם.
גם כאן נאלצנו לזרוק למים מספר נוסעים סמויים. אחד הנוסעים פצע את כרמלה בסכין , וגם השליך את הסכין על סער.
יריתי בו והשלכתי את הגופה.
בשידורי הלווין אמרו שמספר ההרוגים עבר את המספר שלושה מיליארד. דיברו גם על מרד של המוסלמים בפיליפינים , וקרבות קשים בין רוסיה ליפן על האיים הקריאוליים. עוד פעם חדשות בלי לשמוע על ישראל.
התקרבונו למייצרי גיברלטר , ראינו מספר נוסעות מטוסים בריטיות ואמריקאיות חוסמות את המייצר , המטוסים האנגלוסקסיים הפציצו את מדבר סערה, והם חסמו את הדרך.
שני מסוקים התחילו להסתובב מסביבינו התקנתי את הטילים.
וביקשתי אישור מעבר לאוקינוס האטלנטי.
המסוק לקח אותי לאוניה. הסברתי לקפטן שאנחנו פליטים מישראל, הוא אמר לי שהרוסים והסינים נסוגו ממדינת ישראל, ועכשיו הוקמו שלוש מדינות , ארץ הגליל , מדינ סוציאליסטית יהודית שכוללת את הגליל וגם את לבנון , כמובן שכל הערבים שם הושמדו מזמן , ארץ יהודה שכוללת את יהודה ושומרון חלקים מעבר הירדן , שהיא מדינת הלכה יהודית קיצונית. ומדינת ישראל , שכוללת את מישור החוף מחיפה ועד סיני. נכון לעכשיו מדינת ישראל היא המקום הכי בטוח בעולם, התחילו לבנות מחדש את תל-אביב , וניקו את הקרינה בהתזה של יוד מהשמיים.
הנהנתי , אין לי כל כוונה לחזור לים התיכון הרווי בספינות פירטים , והמון פליטים.
הם הסבירו לי שהם לא מאפשרים לשום כלי שייט לעבור לאוקיאנוס האטלנטי, והוא גם סיפר שהקרחונים הגיעו לאנגליה. הים הצפוני קפא.

חזרתי ליאכטה של משפחת בוסקילה , סער וכרמלה אכלו שימורי אננס מאיטליה.
אמרתי שאנכנו חוזרים. הטבענו לא פחות מעשר ספינות פירטים ממרוקו.
ונפגענו בקרב מול שלוש ספינות משמר במלטה, אני עדיין לא יודה בצד של מי הם אבל הרגתי לפחות ארבעים מלחים מלטזיים.
עגנו בכרתים בעיר חאנייה, שם תיקנו את היאכטה שלנו. הזהב שלנו נגמר ומכרתי חלק מהנשק בשביל שיתנו לנו לעזוב את האי.
כרתים פרשה מיון והפכה להיות אי מאד עשיר, פליטי מזג אוויר מצפון אירופה התחילו לזרום בהמוניהם, הארצות הסקנדינביות והבלטיות התכסו בשלג וקרח , ואף אחד לא רצה לשמוע על סקי.
שטנו כמעט ארבעה ימים עד למרינה של קרית ים. המצב היה הרבה יותר טוב ממה שתיארנו לעצמינו.
הקריות היה אזור גבול מפורז ופטור ממכס בין מדינת ישראל שהתחילה בחיפה , לבין ארץ הגליל שהסתיימה בעכו.
המון תיירים ופליטים מצפון אירופה , ושוטרים של המשטרה העירונית.
חזרנו הבייתה , שילמתי למוריס מבמשטרה העירונית שיפטרו מהפליטים הסקנדינבים שהתנחלו אצלי בבית.
עזרתי לסער בוסקילה לשבור את הביטון מעל האוצר המשפחתי שלהם.
הקריות הפכו לעיר כמו מונטה קרלו , המון מיליארדרים ומלונות יוקרה , מכוניות אקזוטיות , ומחנות הסגר לכל מי שלא צריך להסתובב שם , 
הומלסים, נתפסו וננעלו שלא יפריעו לחגיגות.
שיחות השלום בעולם נמשכו , חלוקת אוצרות הטבע העולמיים בין ארצות הברית לרוסיה וסין נמשכה.
מיליארד אפריקאים מתו מרעב ומחלות בגלל שהפסיקו את הסיוע, וההחלטה הייתה להעביר לשם רובוטים שיעבדו במכרות.
פליטים מארצות קרות התחילו לזרום לכיוון קו המשווה , ארצות הברית השתלטה על מקסיקו ועל שאר מדינות מרכז אמריקה.

כרמלה חזרה לבית הספר.
מערכת החינוך השתנתה לגמרי.
מקצועות החובה היו סינית רוסית אנגלית וטכנולוגיה.
מקצועות הבחירה , היו לוחמה כללית , השרדות , וכלכה פרקטית.
בדברים האלה לא יכולתי לעזור לה , היא הפסידה חודשיים וכמעט כל התלמידים שהיא הכירה נהרגו .

סער הכיר בחורה ובגלל שהייתי חבר של אבא שלו הוא רצה שאני העזור לו להתחתן.
הבעיה הייה שבת הזוג שלו הייתה פליטה מנורבגיה והיא לא הייתה יהודיה , קניתי לה ערכת גיור בשוק השחור בצומת קרית אתא.
ואירגנו חתונה.
האולם התפוצץ עם כל המוזמנים, טיל אקראי רוסי , הצליח לחמוק ממערכות ההגנה שלנו .
הצלחתי לגרור את כרמלה שחטפה רסיס בכתף מתוך האולם לפני שהגג קרס.
ארועים כאלה קורים עכשיו בכל העולם, אף אחד לא שם לב לאלף הרוגים , שיחות השלום גרמו כבר לכמעט שני מיליארד הרוגים לאחר סיום המלחמה.

טיסות הנוסעים פסקו כבר מזמן , ושייט באונייה הוא לא חוייה נעימה כשיש אלפי ספינות פירטיים.

לקחתי את הילדה לבית חולים רמב"ם , בגבול בצ'ק פוסט בחנו את ידיעותיי בתנך בשביל לתת לי להכנס לחיפה שהייתה הגבול הצפוני של מדינת ישראל, שילמתי בזהב בקבלה , הם לא מקבלים אשראי של מי שהוא תושב חוץ, ניתחו אותה והיא נעטפה בתחבושות, חזרנו הבייתה , שמענו הלוויות וראינו טילים של נקמה עפים מקרית ביאליק לכיוון מזרח.

התחילו לחפור את העיר הקרקעית , כן דיברו על זה , עיר שתהייה בעומק קילומטר מוגנת מאד.

שילמתי בשביל לקבל יחידת דיור במבצע.

0 תגובות
מה עושים אחרי הפיצוץ ?
24/06/2013 09:54
Benny Avnon
אתם מכירים משפחה שיש בה שתי בנות , אחת יפה והשנייה מכוערת ? זה נראה מוזר אבל זה קורה בהמון משפחות, שתי בנות אותם צבעים אותו גובה,אותה פירמה של נעליים טוב זה כבר לא קשור, אבל הקטע של הגנטיקה הסביבה והתזונה יצרו שתי אחיות שאחת נראית טוב והשנייה ממש לא.
זה קרה גם עם שתי הבנות דודות שלי בבריטניה.
הצעירה והמכוערת סיימה תיכון התחתנה וגרה בפרבר משעמם של לונדון , והבכורה היפה עובדת בתור עיתונאית של הביביסי, עדיין לא החליטה מתי להתבגר, ומצאה את עצמה בגיל חמישים רצה עם מצלמה בכל החורים של העולם.
מה שגרם לנו לפחות לראות קצת חדשות.
מלחמת העולם השלישית התחילה למעשה בסיכסוך גבולות לא מעניין בין שתי רפובליגות של האימפריה הסובייטית שהתפרקה מזמן.
אני אפילו לא זוכר איך קראו להם. אבל אחת הייתה  נוצרים והשנייה מוסלמית.
מדינות המערב השמנות , ארצות הברית צרפת ובריטניה מכרו נשק לכל הצדדים, דבר שהיה ריווחי לכולם, וכמובן לא עיניין אף אחד במערב, הרי קיימות תוכניות ריאליטי על זמרים נולדים, ודוגמניות זנותיות.
בכל זאת הייתה תפנית מעניינת שביום אחד שתי פצצות אטום התפוצצו , בשניים ממרכזי הפיננסיים הגדולים, אחת בז'נווה והשנייה בהונג קונג.
הסינים התעצבנו והתחילו לפלוש ,הרוסים עזרו להם. האום התחיל לצעוק, ואפילו שכחו לגנות את ישראל לכמה דקות.

ואז מצאנו את עצמינו במלחמת עולם, האמריקאים הפכו להיות כוח שלום רצחני, מיליוני הרוגים תצלומי זוועה יומיומיים בכל מסך שמראה חדשות.
ואז גילינו את הטרור הגרעיני, לונדון ,פריס, ניו יורק , בואנוס איירס פשוט בכל מקום שעיניין מישהו, פתאום הוא התפוצץ.

מיליוני ערבי ומוסלמים באירופה נסגרו במחנות הסגר. הגבלות על מעבר סחורות ציטוטים על האינטרנט , טנקים בכל מקום היו עניין שבשגרה.
כל העולם במלחמה אף אחד לא יודע מי האוייב.
הערבים כמובן הגיבו בנשק הנפט הם סגרו את הברזים אבל העולם כבר היה מוכן, הרכבים הפכו לחשמליים, כל הטכנולוגיות שסיפרו לנו שלא יעבדו הפכו להיות פרקטיות ונוחות. כל התעשיות של הפלסטיק , הצבעים והפטרוכימיה מצאו תחליפים זולים לנפט.

ובחמישי במרץ העולם הערבי נמחק, לאמריקאים נמאס, כל ערי הבירה והערים הגדולות ממרוקו במערב עד אינדונסיה במזרח הפכו לאתרי נשורת רדיו אקטיביים.

ואילו בישראל הכל היה שקט , באירופה תלו ערבים על עמודי חשמל, וכאן התעניינו בכדורגל.

ואז זה קרה , יאכטה הנושאת דגל פורטוגלי עגנה במרינה בהרצליה , והתפוצצה עם פצצת מימן ,  גלי צונמי אדירים פגעו בתל- אביב ובפרבריה.
מספר שעות לאחר מכן , אנשים התחילו לקחת את החוק לידיים.

שברתי את קיר הגבס הכפול והוצאתי את הרובה, אני יודע שנשק קל במלחמה עולמית הוא לא יעיל. אבל בקריות אין קבוצת כדורגל ראויה לשמה. וגם לא דוגמניות על. אז לפחות רובה.

כרמלה צעקה שדודה רייצ'ל החליפה תסרוקת בבי בי סי, זה מה שחשוב, היא משדרת עכשיו מזירת הפיצוץ בסידני, עשרה מיליון אוסטרלים נהרגו
משהו שקשור לארגון טרור מוסלמי סוני ממלאזיה, אבל החשוב זה שהבת שלי 
מסתכלת על התסרוקת של דודה ריצ'ל.

צעקתי לבוסקילה השכן מלמטה שאני בא איתו.
רפי בוסקילה ובנו הבכור סער, נכנסו למכונית המזדה שלהם , לשניהם אקדחים ישנים, ואני עם רובה אמ 16 גנוב במושב האחורי.
לאן נוסעים שאלתי ?
נראה לי שאיבטין הכי קרובה , הוא ענה.
סבבה עניתי.
לא הייתה תנועה בכביש, עברנו את הקיריון ואת שפרעם שמענו את הפיצוצים.
כמה יחידות של מרגמות ערקו מהצבא, והתחילו להפציציץ כפרים ערבים , זה היה בכל הארץ.
אחרי הפיצוץ בתל אביב , הכנסת העבירה חוק שנקרא ההגנה העצמית. , שמאפשר כל פעולה נגד בני מיעוטים ללא סכנה של חקירה משטרתית.
חוץ מזה שהמשטרה כבר מזמן הפסיקה לתפקד.

הגענו לכניסה לכפר ראינו כעשרים חסידים לבושי מדים יורים במרגמות על הבתים.
קלטתי ערבי יוצא מהבית שלו עם רובה ,והרגתי אותו.
לקחנו את הרכב לגבעה מאחורי הכפר, ראינו פליטים מנסים לרוץ מהכפר רגלית בזמן שהמרגמות מורידות בית אחרי בית.
ביזבזנו את התחמושת והרגנו שני ערבים הרכובים על טרקטורונים.
סער לקח טרקטורון קוואסקי כתום , אני לקחתי טרקטורון הונדה צהוב.
בוסקילה התחיל לפרק את המזוודות של הפליטים, סער הפסיק להשתולל על הטרקטורון.
אני התחלתי לפרוץ לבתים, מתעלם מהגופות.
כל אחד מאיתנו אסף באותו היום ארגז זהב, וכמה סמרטפונים וצעצועים דיגיטלים אחרים.
גם החיילים החרדים אספו לא מעט רכוש.
חזרנו הבייתה מחוייכים , ממש לא היה לי אכפת ואלפי הגופות שנשארו על הקרקע בכפר הערבי.
כרמלה המשיכה לצפות בטלוויזיה, היא אמרה שבכל הארץ רואים מהומות.
בירושלים אלף טנקים ישראלים פשוט מוחקים את כל האוכלוסיה הערבית, כל מזרח ירושלים ורמאללה הפכו מזמן לגל הריסות.
על כל עץ תלוי לפחות אחמד אחד.
ביפו בנו קטפולטה וזורקים ערבים לים , והכל מצולם און ליין.  בלוד שיפדו ערבים על עמודים כמו שהרוזן דרקולה נהג לעשות לתורכים.
בעכו דחסו ערבים למסגד ופיצצו אותם.
חודש של בלאגן בו השוטרים עסוקים בלפרוץ לבתים ועסקים ולקחת מכל הבא ליד, מאות אתרי חדשות אינטרנטיים מראים את הזוועות.
דווקא מעבר לקו הירוק , ברגע שהצבא התפרק למעשה, המתיישבים היהודיים מחקו את כל האוכלוסיה הערבית , משתמשים בכל הנשק הצבאי שנשאר במחסני החירום.
הערבים שהיו מפחידים רק שהיה פחד מפני בג"ץ ובצלם , הפכו לברווזים במטווח, אף אחד שמחזיק רובה טעון לא פוחד מאבנים.
שלושה חודשים של בלאגן בארץ.
ואז זה קרה הצבא האדום מחק את ירדן , הרוסים התחילו להגיע , הצבא התחיל לחזור לעצמו , המטוסים הרוסיים נפלו כמו גשם של מתכת.
הטילים שלנו הפילו את הטילים שלהם , כל העם שהתרגל לטווח אוכלוסיה מרושעת ושנואה התייחס לעצמו כאל גיבורי על.
אבל לחימה בצבא אינסופי גרמה לאבדות הרוסים והסינים בעלי בריתם ראו במדינת ישראל כגרורה אמריקאית והם התקדמו ללא הפסקה.
לאמריקאים היו צרות יותר דחופות מאשר אנחנו.
ומהר מאד חיפה נפלה , קבוצה של לוחמי קומדו ישראלים, הפעילו פצצות אטום על רוסיה וסין ,מוסקווה סנט פטרבורג שנחי בייג'נג ועוד כמה ערים נמחקו מעל פני האדמה.
זה לא עצר את האדומים הם המשיכו.
אני וכרמלה על האופניים , מזוודה אחת , וששה בקבוקים של מים מינרליים , וכמובן רובה.
הגענו ליאכטה של בוסקילה , סער ניסה להניע אותה.
  עזרתי לו. 
איפה אבא שלך שאלתי.
הוא לא ענה והסתכל על הרצפה.
הבנתי.
התחלנו לשוט , סער בוסקילה בהגה , אני על המנוע , כרמלה חובטת במשוט באלפי אנשים שמנסים לטפס על כל כלי שייט שעוזב בדרך הים.
פיצוצים בקרקע פיצוצים באוויר ופיצוצים בים.
אישה נשארה תלויה, מוכנה לעשות כל דבר, הבת שלי בת העשר מכה בה במשוט.
היא מנסה להתפשט, סער בוסקילה הוא נער מתבגר, והוא הבוס, לפחות באונייה הזאת.

סער מתעלם ממנה, כרמלה מפילה את האישה למים כעשרה קילומטר מהחוף.
אנחנו אדישים .
יש לנו יותר ממיליון דולר  בזהב והמון צעצועים אלקטרוניים.
ויש לנו דלק.
המטרה היא להגיע לאנגליה יש לנו משפחה שם.
0 תגובות
תתרחקו ממקרה אבוד.
13/03/2012 21:59
Benny Avnon
מקרה אבוד, קבלת החלטות

בכל תחום בחיים ישנם דברים שפשוט לא יקדמו אותכם הלאה.

לדוגמא לסמוך על הבטחה של מישהו שניפטר, זה מקרה אבוד.קלאסי, הוא לא יקיים אותה.

נתחיל במספר דוגמאות של מקרים אבודים: לדוגמא יש לכם רכב שמתקלקל כל הזמן ונמאס לכם לממן וילה למוסכניק, האפשרויות שלכם הם פשוטות, להיפטר מהרכב או להמשיך לשלם.

דוגמא נוספת קשורה למקום עבודה, אתם עובדים עם מנהלת בלתי נסבלת שמעירה לכם הערות פוגעניות, משמיצה אתכם מאחורי הגב, מאיימת עליכם בפיטורין וכדומה, עצה שלי תעזבו, זה מה שעשיתי היום, התפטרתי מחברת נס, ואני מאושר עד הגג. היא לא תשתנה, ואני מעדיף להיות זה שמחליט על גורלי.

 

מקרה אבוד ניתן לתאר , כמצב או אדם שמפריע לכם בחיים, והסיכוי שהוא ישתפר הוא אפסי.

הבחירה היא בין שתי אפשרויות, להחליף או לנסות לתקן את המצב.

 

במידה ומדובר בשיקול האם להתגרש, או האם להתפטר, או כל נושא אחר, תצטרכו לקבל החלטה מושכלת, להבין את ההשלכות ואת המחיר שתצטרכו לשלם, חשוב להבין שלכל דבר בחיים יש מחיר, ושאתם עושים מהלך תצטרכו לשלם את המחיר, ולא תמיד מדובר רק בכסף.

 

הגישה שלי היא כזאת, כל מה שעובד שימשיך לעבוד, לעולם אל תעשו מהפכות סתם . עבודה, לימודים,צבא זוגיות, רכב וכדומה הם נושאים מורכבים, ואני מכיר לא מעט אנשים שעשו הרבה מדי שינויים בחיים שלהם ושרפו את המשאבים שלהם רק על שינויים, לדוגמא, א. מכר שלי שינה מספר פעמים את  מסלול הלימודים לתואר, הוא כבר  יותר מעשר שנים לומד לתואר ראשון, הוא התחיל בטכניון עבר במכללת בראודה בכרמיאל ובסמינר אורנים וכיום הוא בתל-חי, הוא עבר מזמן את גיל שלושים והוא עדיין רחוק מתואר אקדמאי הוא מרוויח פחות משכר מינימום, בעבודות מזדמנות, אין לו דירה, אין לו משפחה,ועדיין הוא עוד לא החליט מה לעשות בחיים, חבל נכון ?

 

מה שלא עובד, תשבו ותקבלו החלטה, ותתמידו בביצוע.

אם אתם צריכים להחליט האם לעזוב בן זוג , כדאי שתחליט האם הבעיה היא אצלו, האם יש לו תכונה שעולה לכם על העצבים,  כמו בזבזנות כרונית, איחורים כרוניים, או חוסר זכרון, וכבר אין שום סיכוי שהוא ישתנה, אז תבהירו לו את המצב, ושילך לדוג דגים אחרים בים.

במידה והבעיה היא אצלכם, כלומר אין לכם זמן לקשר, יש לכם סמסטר קשה עם מבחנים בפיזיקה מודרנית, או כל סיבה אחרת, תחליטו מה יותר חשוב לכם בחיים.

אני עזבתי בת זוג בגלל שיעורי בית, זה נשמע אכזר אבל רק ככה יכולתי לסיים תואר במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. כי התיעדוף שלי היה לימודים מעל הכל.

בסוף התחתנתי עם מישהי אחרת, שלא התנגדה שאני אלמד.

 

הדבר הכי מסוכן בחיים זה לא לקבל החלטה, לתת לזמן לעשות את שלו, הבעיה היא שאתם מחכים, ומישהו אחר יחליט בשבילכם. אני לא ידעתי לפני הגיוס שאני צריך להוריד פרופיל ולנדנד ליחידות טכנולוגיות שיגייסו אותי, ולכן שהגיע יום הגיוס ומצאתי את עצמי נוהג בטנק בחטיבה שבע, שפיקדו  עליי קצינים  חסרי מוח,שמספר הנעליים שלהם יותר גבוה ממנת המשכל שלהם, והתחביב היחיד שהיה להם זה לירות בחזירי בר ובפרות שרעו באחו וכמובן לדרוס צבאים ודורבנים עם טנק שמדליק פרוג'קטורים.

 

 חשוב שתקבלו החלטות ותקחו אחריות על החיים שלכם, רק ככה תדאגו לחיים שלכם ותוכלו להתקדם, ולא תהפכו בעצמכם למקרה אבוד.

 

בהצלחה

 

0 תגובות