עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
If you care about equality, you are a feminist. I'm sorry to tell you, but you are. -Emma Watson
חברים
edyalea lsivanשיפוצניקיתYN71The dark
SeaJoyIM ALDo what I wantGhost DogZipperssomeone
נושאים
אהבה נכזבת
01/04/2018 23:59
פמיניסטית
אישי
מה נסגר איתי? למה אני רוצה אותו שוב פתאום? גם בהתחלה זה לא היה ברור. הוא נתן לי את כל הסימנים. ממש את כולם. לא היה ספק אצלי, אצלו ואצל החברים שלנו, שיש משהו בינינו. אבל שום דבר אף פעם לא קרה. לא אגו, אלא ביישנות. ספק מסוים. חוסר ביטחון של שנינו, אולי הוא/היא לא מרגיש/ה את אותו הדבר? רק הערות מצד החברים, "זה ברור שאת אוהבת אותו, זה ברור שאתה בקטע שלה, אתם כל כך מתאימים, מתי תהיו ביחד" וכל שאר ההערות בסגנון. ותמיד כשנשאלנו בנוכחות שנינו את השאלה "את/ה רוצה אותו/אותה?" שנינו תמיד התחמקנו בדרכים שונות. אף אחד לא רצה להודות. אף אחד מאיתנו לא היה אמיץ מספיק כדי לדבר ראשון, ושנינו נתנו למשהו שהיה יכול להיות מופלא לחמוק לנו בין הידיים. 
בהתחלה, ממש בהתחלה, אני בכלל לא רציתי אותו. בקושי היינו ידידים. ישבתי מאחוריו בכיתה וראיתי שהוא רושם על דף: אני אוהב את... השם שלי. מה? איך זה יכול להיות? איך בחור מקובל, מגניב וחתיך רוצה אותי? אבל התחלתי לשים לב ליותר דברים. חברים שלו מציקים לו כשאני בסביבה. נגיעות וניסיונות לדבר איתי. פיתחתי הדדיות. זה קורה לי תמיד. לא משנה מי יאהב אותי, אני תמיד אפתח מעין הדדיות לבסוף, כי אני נואשת להרגשה כזו מצד מישהו, משום שמעולם לא חוויתי את זה. כולן מסביבי בזוגיות, מאוהבות ומאושרות, וכל כך רציתי גם. חפצתי וחשקתי בזה כל כך. אחרי שנתיים כמעט של הצקות מצד החברים, חוסר נעימות שלנו אחד מהשני וחוסר תקשורת על העניין, היה לנו מפגש חברתי, ושוב, כמו תמיד הוא נשאל את השאלה, ואז הוא אמר את המשפט ששבר אותי. המשפט שגרם לי להתעורר. הוא אמר: "אתם לא חושבים שאם הייתי רוצה אותה כבר הייתי עושה משהו עם זה?" זה הכה בי כמו ברק. כאילו, פאק. נכון. למה אני הולכת סחור סחור? הוא ללא כל ספק לא עושה בפועל שום דבר על מנת להיות איתי, וקצת עברנו את הגיל של אהבה אפלטונית. אז למה אני משאירה את עצמי בתהיות אינסופיות ולילות חסרי שינה על מה הוא חושב? עושה? למה? אין לי כל צורך בזה. זה לקח מעט זמן. הרי גרמתי לעצמי להתאהב בו (זו לא הייתה משימה כ"כ קשה, הוא ממש חמוד), אבל אני אצא מזה. ויצאתי.
נהיינו ידידים ממש טובים, מדברים כמעט כל יום, יוצאים לבלות עם חברים. וחשבתי שהכל בסדר. חשבתי שהדחקתי את כל הרגשות והמחשבות הרומנטיות עליו. אבל איכשהו תמיד אמרתי לעצמי, אמנם אני כבר לא אוהבת אותו, אבל אם הוא ייזום משהו, אני אלך על זה. במשך שנתיים אחרי שיצאתי מזה, לא הפסקתי לתהות. לא הפסקתי לקוות. פשוט תקווה מודחקת. שמורה במגירה. היינו בכיתות שונות, והוא, מעצם היותו מגניב, מקובל וחתיך, השיג הרבה ידידות חדשות. מיותר לציין שלא חיבבתי אותן כל כך. הצורה שהן נמרחו עליו. היו בחברתו. אך לא ייחסתי לזה חשיבות רומנטית. אני רכושנית כלפי כל החברים שלי (תרגישו חופשי לשפוט, לא אכפת לי, אלו בעיות מן העבר שעדיין קיימות אצלי), וגם הרגשתי שהוא קרוב אליי יותר מאשר אליהן, אז אמרתי, קרמה תעשה את שלה. פחות מחודש אחר תחילת השנה הוא הגיע אליי נלהב עם בשורה חדשה. יש לו חברה. מעיר אחרת. גוף פצצה. ואני חייכתי ואמרתי מזל טוב, והוא סיפר לי איך הם נהיו ביחד וכל שאר השטויות. אני ניסיתי להקשיב, לחייך, ולא להתפוצץ. לשכנע את עצמי שלא אכפת לי. למה שיהיה לך אכפת? את לא חושבת עליו בצורה הזאת כבר שנתיים וחצי! מה נסגר איתך פתאום? היכן שהוא בלב שלי קיוויתי שיום אחד הוא פשוט יתוודה על אהבתו כלפיי, והכל יהיה מעולה. מה פתאום אתה משיג לעצמך חברה? באיזה קטע? מה הולך פה? אבל לא יכולתי להגיד כלום. 
במהלך חצי שנה הייתי צריכה להקשיב כמעט כל יום בשבוע על כמה שהוא אוהב אותה, וכמה כיף לו איתה, ובאמת שניסיתי להיות שם בשבילו, לעזור, כי אחרי הכל, אני רק ידידה. פגשנו אותה, ונורא קשה לשנוא מישהי ממש נחמדה. מכירים את הסוג הזה של אנשים? שאתה אוהב לשנוא כי הם פשוט כל כך מושלמים? כאילו באמת. כמה 'מושלמת' את יכולה להיות? איפה השריטה? בעיניי היא די משעממת. ושוב, לא יכולה להגיד לו כלום. 
ועכשיו, הם חצי שנה ביחד, מאושרים מתמיד, ואני אוכלת את עצמי מבפנים. איפה טעיתי? הוא אהב אותי. אני בטוחה בזה. אולי הייתי צריכה לעשות משהו, אבל את זה אפשר להגיד גם עליו. למה אני המשכתי לאהוב והוא המשיך הלאה? אני גם צריכה להמשיך הלאה. המשכתי הלאה. אבל לא ב100%. אני לא יודעת איך לתת לאנשים ללכת. בעיקר לא עם כאלה סיכויים. התקווה היחידה שלי היא שנהיה פרינדס וויף בניפיטס , ואז כמו כל סרט, זה פשוט יתגלגל למערכת יחסים. הלוואי שהייתי חיה בסרט. שם תמיד יש סוף טוב.


אז מה אתם חושבים? אני הולכת לכתוב בזמן הקרוב קצת יותר דברים אישיים מהחיים ופחות אקטואליה (היא עדיין תימצא, רק פחות) רוב הסיפורים שלי יהיו מתקופת התיכון (הזמנים היפים יותר שלי) תקופה בה הייתי נערה מהורהרת ונזקקת לאהבה, רומנטי לא? כדי להיות רלוונטית מבחינת תחביר אני אכתוב את זה בזמן הווה אבל דעו שהסיפורים שאני מביאה הם מהעבר, ואמיתיים. 

שלכם, פמיניסטית 
0 תגובות
I'm back bitches
29/03/2018 14:04
פמיניסטית
נעלמתי קצת... התגעגעתם? האמת שבניגוד לפעמים קודמות בהן כתבתי בפערים של כמה חודשים, זה היה בגלל תקופות מבחנים, אבל האמת שפשוט הרגשתי חסרת השראה לכתוב, ולא רציתי להעלות משהו שהוא לא טוב בעיניי מספיק. אבל אני חוזרת עכשיו. אמנם לא אכתוב כל שבוע, אבל אשתדל לעשות את המיטב.

הייתי שמחה לשמוע מה אתם הייתם רוצים לראות פה? על איזה עוד נושאים כדאי לי לכתוב? חשבתי להתחיל פינת ביקורת על סרטים ושירים ישנים/חדשים. מה דעתכם? תנו לי רעיונות.

שלכם, פמיניסטית
3 תגובות
מערכת החינוך המפוקפקת
19/09/2017 17:50
פמיניסטית
מדינת ישראל
נתחיל בהתנצלות על כך שלא כתבתי כבר חודשיים, זו הייתה תקופה עמוסה בחיים שלי מכל מיני בחינות... בכל אופן על מה נדבר היום? משהו שצרם לי בתקופת לימודיי במסגרת מערכת החינוך וצורם לי גם היום בראותי את אחותי הקטנה סובלת ממערכת החינוך המטופשת של ישראל. 
קודם כל נתחיל מהאדם המטופש שעומד בראשה, מר נפתלי בנט- שר החינוך. הדבר הראשון שמעצבן אותי, וזה עוד לפניי כל הפגמים במערכת, הוא עצם העובדה שנפתלי בנט מכניס את הפן הדתי למערכת חינוך שרוב קהל יעדה הם חילוניים, ומכניס אותו קצת יותר מדי. אמנם יש חשיבות לתנך, אך המקצוע הזה לא צריך לבוא על חשבון מקצועות אחרים. השר היקר אמר, חשוב יותר ללמוד תנך מאשר מתמטיקה. אחינו, 2017 או שאני טועה? מה פתאום תנך יותר ממתמטיקה? בעולם הייטק אתה טוען שחשוב יותר ללמוד על פרימיטיביות?! אמנם לא אכליל את כל התנך, על אף שאני רואה בספר הזה לא יותר מאגדה מאוד ארוכה, אבל עדיין! 
הדבר השני הוא דווקא לא לגמרי באשמת בנט, אלא באשמת ליצמן, שר הבריאות. השר החליט להוציא את הדברים הפחות בריאים ממכונות האוכל מבית הספר. במבט ראשוני זו נראית החלטה נבונה, נכון? ובכן חשבו שוב. תראו, אני כמובן אורח חיים בריא, תזונה נכונה ופעילות גופנית מתאימה (כולנו בתכלס, לא?) אבל כבוד השר קצת שוכח את הדברים הבנאליים. בתי ספר (חטיבה ותיכון) הם מוסדות המכילים נוער בגיל ההתבגרות, הגיל בו אומרים לילדים שהם אחראים למעשים שלהם, לאמירות שלהם *לגוף שלהם!*, אז היכן בדיוק מתרחשת האחריות על הגוף של הילדים אם אתם מגבילים אותם כאילו היו ילדים קטנים שלא יודעים מה נכון בשבילם? וכעיקרון אסור לכם לכפות על ילד לא לאכול אוכל שבעיניו הוא לא בריא. תאמינו לי שהדור הצעיר של היום עובר כל כך הרבה בודי שיימינג, הם ממש לא צריכים את המעמסה הזאת גם מהצד שלכם. 
אבל זה רק קצה הקרחון. אלו ממש שתי הבעיות הבסיסיות ששמעתי עליהן המגיעות מהשרים. אבל יש בעיה גדולה יותר, הקיימת כבר דורות שלמים, שיטת הלימוד של מערכת החינוך.

השיטה שלא השתנה מאז שבתי הספר הומצאו והוקמו, עדיין גורמת לתלמידים להיכשל במבחנים ואחר כך בחיים, כל פעם מחדש. אני מנסה כבר 5 דקות לנסח לכם איך השיטה הולכת אבל אני לא מצליחה...
במקום, אשים לכם סרטון שמתאר בדיוק את הבעיה העיקרית והענקית של מערכת החינוך, שרק אם גורמים בכירים בממשלה ישימו לב אליה, הבעיה תיפתר.
תהנו,
שלכם, פמיניסטית.

1 תגובות
ממשלה דפוקה
19/07/2017 21:39
פמיניסטית
הומופוביה וקהילת הלהטב
אני בטוחה שכולכם שמעתם על כך שהממשלה מתנגדת לאפשר לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים. אני קוראת על זה וחושבת לעצמי, אנחנו צריכים לארגן משחק של "חפש את המטמון", כדי למצוא את הבורג שנפל לכם מהמוח. כמה הממשלה יכולה להיות חשוכה ואטומה? מי אתם שתקבעו ששני אבות או שתי אימהות לא כשירים/ כשירות לאמץ ילדים? פאקינג לתפקד כהורים? אתם חושבים שכולנו (סטרייטים, גאים, גברים, נשים, שחורים, לבנים וכו') מספיק כשירים כדי לשרת בצה"ל! לשמור על המדינה ועל האזרחים! ואנחנו עושים זאת בגאווה, אבל אח"כ, כאשר קבוצת מיעוט מסוימת מבקשת דבר בסיסי כל כך כמו שוויון זכויות- במקרה הזה הזכות להיות הורה, פתאום הממשלה המזדיינת הזאת הולכת צעד אחורה. נרתעים. ולהם ולשאר החברה הפרימיטיבית, יש את התירוצים הכי מפגרים ששמעתי בחיי. "הילד יהיה אומלל". אה כן, כי להשאיר אותו בלי הורים זו ממש חגיגה נכון?! ילד להורים חד מיניים מקבל את כל האהבה והשמחה שילד להורים סטרייטים מקבל, הוא אומלל בגלל איך שהחברה מתייחסת אליו- כאל מוזר, בגלל שגדל בבית להורים חד מיניים. 
ילדים מאומצים רק רוצים חום ואהבה, ותאמינו לי שגם הורים גאים יכולים לספק אותם. ממשלת ישראל, די להשקפה החשוכה, האטומה והמגעילה הזאת. אנחנו פאקינג בשנת 2017, יש היום טבעות שמשנות צבעים לפי מצב הרוח שלנו (או לפחות זה מה שאיציק המוכר אמר...), אז נראה לי שהתקדמנו מספיק בשביל לקבל זוגות חד מיניים כהורים. 

שלכם, פמיניסטית
1 תגובות
אבל למה בירושלים...?
28/05/2017 18:51
פמיניסטית
הומופוביה וקהילת הלהטב
אני מניחה שחלקכם יודעים שמצעד הגאווה קרב, והוא יתקיים בתחילת חודש יוני (אני כמובן הולכת). המצעד הזה מתקיים בתל אביב, אבל כפי שאנו יודעים, מצעד הגאווה מתקיים בתל אביב וגם בירושלים. ישנן הרבה אמירות ודעות (רובן של החברה החרדית, חלקן גם חילונית) של אנשים אשר טוענים שהם בסדר או לא בסדר עם המצעד ועצם העובדה שהוא מתקיים, אבל למה בירושלים? יש להם את תל אביב! למה הם צריכים לבוא לירושלים, להתהלך ברחוב עם כל השירים וריקודים שלהם, מחזיקים ידיים, מתחבקים, מתנשקים, איכס! זו פגיעה ענקית בקהל החרדי.... כמה, אני באמת לא מבינה כמה מטומטמים להחריד אנשים יכולים להיות? פגיעה בציבור החרדי?!? זו פגיעה בקהילה הגאה כאשר נאמרות לה אמירות כאלה! מי אתם שתקבעו מי כן ומי לא יכול ללכת בירושלים בצורה כלשהי? ירושלים לא שייכת לכם! ירושלים שייכת לכל עם ישראל! יותר מזה אפילו, אבל לא נפתח את זה עכשיו... מי אתם שתאסרו לאנשים לחגוג את מי שהם היכן שהם רוצים? תחשבו כמה מצעד כזה בירושלים עוזר לאנשים מהקהילה המתגוררים בין החברה החרדית ומפחדים לצאת מהארון בגלל שהם יודעים מה ייקרה להם, הם יקבלו תגובות כמו שהקהילה במצעד מקבלת, ואולי אפילו יותר גרוע כי הם כביכול מ"שלהם". ולמה בכלל יש להם מצעד, הם עוד שואלים? אולי ברגע שנישואים חד מיניים יהיו מותרים כאן, הקהילה הגאה לא תתקל בקשיים מצד החברה שמפלה אותם ביחס האנושי כלפיהם, זוגות חד מיניים לא יתקשו כל כך לאמץ ילד רק כי לזוג הזה אין אמא/אבא, ועוד מיליון סיבות אחרות, אולי אז, הם לא יצטרכו מצעד.
מלבד זאת, שמעבר לגאווה העצומה שזה נותן לחברי הקהילה הגאה, האומץ להיות מי שהם, המצעד הזה הוא כיף ממש ומאוד מומלץ לכם ללכת כי זה פשוט חבורת אנשים שמחים, גאים ופאקינג מדהימים. 
אם אני לא טועה בפוסט האחרון שלי על הקהילה הגאה שמתי את הסרטון של טום טרגר (אובססיבית) המסביר על בולשיט של הומופובים, מוזמנים ללכת ולצפות בו שוב, הוא עדיין אקטואלי כמובן.

שלכם, פמיניסטית
0 תגובות
אירועי מנצ'סטר
25/05/2017 15:33
פמיניסטית
מדינת ישראל
אני יכולה רק להניח שכולנו כאן שמענו על מה שקרה במנצ'סטר בהופעתה של הזמרת אריאנה גרנדה. מה נעשה אתכם טרוריסטים? אנשים מעוותים שכמותכם. אני יכולה רק לדמיין את האבל שנגרם לאימהות ולאבות כאשר שלחו את ילדיהם להופעה על מנת שייהנו, ואלו מעולם לא שבו. אנו נתקלים בטרור כל יום, גם ממה שקורה בעולם, ובפרט במדינת ישראל, בכל זאת מדינת ישראל. אצלנו זו כבר שגרה. אני בטוחה שהעולם בהלם פעם נוספת, כמו שהוא היה כאשר היה פיגוע בפריז, באורלנדו, שלא נתחיל לדבר אפילו על אסון התאומים. העולם שצף קצף למראה הזוועות הללו, ובצדק. טרור הוא דבר מזעזע ואיום, לא משנה למי הוא קורה ואיפה.
ועדיין, עולה בי הרגשה לא נעימה, כאשר כל העולם כותב בטוויטר #prayformanchester כאשר כאן בישראל אנשים נדקרים על בסיס יומי. כאשר שם בעזה ובסוריה ילדים נטבחים כי ארגוני הטרור ששולטים במקומות האלו מחביאים דברים בפאקינג חדרי ילדים. למה המזרח התיכון לא נחשב praying for? כי העולם המערבי בטוח שאנחנו חווים פה טרור יומיומי אז זה כבר לא משנה? כן, אנחנו חווים פה טרור יומיומי, זה רק מה שהופך את זה למשנה. ארגוני הטרור הללו הם נוראיים וצריכים להיעצר, ככה גם (בעיניי לפחות), ייפסקו המלחמות. אני באמת לא חושבת שיש ילד ערבי שמוכן למות למען ארגון הטרור, זה פשוט מה שהם מחנכים אותם. אבל כמובן, שמנהיגי העולם ה"דגולים" האלה, מתייחסים לקטנות במקום לעניינים הרציניים. 
מישהו צריך פאקינג לתקן את העולם המחורבן הזה. אנשים זה עם כזה דפוק. תפסיקו את המלחמות, תטפלו בכדור הארץ שלנו כדי שנקבל פה עוד 10,000 שנים לא רק 5,000, ותנו לאנשים לחיות בשקט. לא נולדנו כדי לסבול, החיים האלה נורא קצרים ומתישהו כל אחד מאיתנו ימות, צריך למצות את זה. בואו לא נמות מטרור, אלא משלווה. אבל זה עדיין לא ממש ישים. אמשיך ואסיים עם העניין בו התחלתי, יהיה נחמד מצד אירופה ואמריקה אם מדינות המזרח התיכון יקבלו קצת הכרה, לא על מנת לקבל רחמים, אלא על מנת לקבל עזרה. לא כיף להיזהר כל הזמן לא לשבת קדימה באוטובוס שחס וחלילה לא יבוא איזה משוגע ויחליט על דעת עצמו לשים קץ לחיינו. אנחנו רוצים לחיות, רק עוד קצת.

שלכם, פמיניסטית

נ.ב אם ישנם נושאים מסוימים שהייתם רוצים שאכתוב עליהם, אתם יותר ממוזמנים לכתוב לי :)
1 תגובות
צעדת השרמוטות
08/05/2017 15:22
פמיניסטית
פמיניזם, החפצת נשים
"נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות כדי שלא יהפכו לקורבנות של אלימות מינית." המשפט המזעזע הזה נאמר על ידי שוטר קנדי בשנת 2011 אם אינני טועה, כאשר היו פרשיות אונס מקומיות. בעקבות כך, החלה צעדת השרמוטות. אני יודעת, השם קצת.. מרטיט. אך זוהי בדיוק המטרה. מטרתה של כל הצעדה היא הבהרת העובדה שזה לא משנה בשיט מה האישה לבשה כאשר היא נאנסה, והאשמה היא לא עליה, אלא על האונס בלבד. בצעדה נשים (וגברים) צועדות וקוראות לסוף להאשמת הקורבן. זוהי מטרה כל כך חשובה, למרות שלא ברור לי איך לעזאזל היא לא ברורה מאליו, מצד שני גם לא ברור לי איך גבר מעז לכפות את עצמו על אישה, כאילו שזה לא ברור מאליו שהיא צריכה להסכים בעודה פיקחת. אבל נו, ישנם דברים הזויים בעולם.
בכל אופן, צעדת השרמוטות, בדומה למצעד הגאווה, מתרחשת כל שנה או כל חצי שנה, והפעם היא מתרחשת ביום שישי הזה, 12.5.17, חוף גורדון תל אביב, בשעה 10:00. הצעדה לא זוכה להכרה גדולה כמו מצעד הגאווה, ובגלל זה כל כך חשוב להיות שם ולתמוך במטרה הזאת. גם אם אתם לא יכולים להגיע, ספרו על הצעדה לחבריכם, אולי הם כן יוכלו, בכל זאת, זוהי מטרה שמשרתת את כולם. מותר לנשים להתלבש איך שהן רוצות, זה לא מצדיק אונס! גובה העקב שלי, אורך החצאית או השמלה שלי, כמה עמוק המחשוף שלי, זה לא משנה. אני לא "מבקשת אונס". אף אחת לא מבקשת אונס. אם מישהי הייתה רוצה לקיים יחסי מין עם מישהו (או מישהי), היא הייתה יכולה להשיג את זה בדרכים יפות. גם גברים. אסור לאף אחד לכפות את עצמו על אף אחד. מה גם שזוהי קריאה לכך שנשים לא צריכות להצטנע כל הזמן ולהסתיר את הנשיות והמיניות שלהן. מיניות היא לא דבר רע כמו שהיא נשמעת. למה גבר יכול להגיד שהוא רוצה סקס, והוא מגניב וגבר גבר, אבל כשאישה אומרת את זה היא זונה ו...שרמוטה. 
הצעדה עונה על צרכים כל כך חשובים של נשות ישראל (ונשות העולם), תומכת בנפגעות תקיפה מינית בכך שהיא אומרת להן שזו לא אשמתן, והיא אחד מהאירועים הגדולים והיחידים בישראל שקורים בשם הפמיניזם. ולכן זה מאוד חשוב. אני אהיה שם ביום שישי עם חברות, מקווה שתוכלו להגיע גם.
בנוסף, אני שמה סרטון של תום טרגר (הידוע גם בכינויו "אפס" אם אתם מכירים, אחד המצחיקים) שמדבר ומסביר בקומיות על הצעדה, ספציפית על אחת שהייתה ב2015, אבל המסר הוא אותו מסר.

 צפייה חובה! סרטון מדהים.

שלכם, פמיניסטית
1 תגובות
Let us be
07/05/2017 15:52
פמיניסטית
פמיניזם
בתור בחורה בת 24 אני יכולה להגיד שהילדות והנעורים שלי היו מושפעים בעיקר מסרטים אמריקאים. דיסני לרוב, אבל הרבה סרטי שנות ה-90 ניתן לכנותם, אלה שסיפרו את אותו סיפור עם דמויות שונות כל פעם, ילדה חנונית מאוהבת בבחור החתיך, חברותיה עושות לה "מייקאובר" (בסך הכל מפזרות לה את השיער ומורידות לה את המשקפיים) ו"לפתע" נגלית לעינינו בחורה מהממת והם ביחד והכל יופי טופי. הסרטים הללו לימדו אותנו שאנו, הבנות, לא מוערכות ע"פ האופי שלנו והאישיות שלנו, אלא רק ע"פ המראה שלנו. הבחור החתיך לא ידבר איתך אם את לא מהממת נכון? וזה התחיל להשפיע לנו על המציאות. גברים היום כמעט (עדיין יש גברים איכותיים בחוץ, אני לא מכלילה) לא מנסים להכיר אותך, אלא ייגשו אלייך רק אם את נראית טוב. אבל מי בכלל קובע מי הוא מישהו שנראה טוב? היום בחורות שמנות הן כביכול מכוערות. הידעתם שלפני כמה עשרות שנים, בחורה שמנה הייתה נחשבת להכי יפה? אבל זה לא העניין פה. אנשים, נשים וגברים, חייבים להפסיק לבחון את עצמם, תקבלו את עצמכם כמו שאתם או שתעשו בעצמכם שינויים, זה לא משנה כל עוד אתם אוהבים את עצמכם! אל תתנו לאף אחד להגיד לכם שאתן צריכות דיאטה, או שאתה לא שרירי מספיק. זה לא חשוב בשיט! האנשים אשר בסופו של דבר תרצו לבלות איתם את חייכם יהיו אנשים שאוהבים אתכם בגלל האישיות המקסימה שלכם, ולא היופי. ובתכל'ס, כולנו פאקינג מהממים. 
דבר נוסף, אמרתי כאן את המילה שמנה. חשוב לי לציין שלא מדובר כאן בעלבון. שמנה לא אומר מכוערת, זו סטיגמה שחייבת להשתנות. בגללה בנות רבות בגיל ההתבגרות סובלות מהפרעות אכילה ומרעיבות את עצמן לפעמים למוות. שמנה, רזה, גבוהה, נמוכה, אתן מהממות. ומהממים. שאף אחד לא יעז להגיד לכם אחרת.

שלכם, פמיניסטית
1 תגובות
פמיניזם זו לא מילה גסה
05/05/2017 17:22
פמיניסטית
פמיניזם
אנשים כל כך מפחדים מפמיניזם. הם מטעים את המילה לפירוש לא נכון, וחושבים שפמיניסטיות הן בנות (על אף שיש גם בנים בתנועה הפמיניסטית) אשר שונאות גברים, רוצות עליונות מעליהם וטוב להן בלעדיהם. מאיפה הסטיגמה הזאת שפמיניסטיות שונאות גברים? פרו-נשים לא אומר אנטי-גברים. פמיניסטים ופמיניסטיות רוצים ורוצות שוויון בין המינים, והתנועה היא בעיקר לקידום נשים כי האפליה הייתה ועדיין קיימת נגד נשים. רבים אומרים שהפמיניזם כבר כאן ועכשיו אנחנו רוצות עליונות. קודם כל, תאמינו לי שאם הפמיניזם כבר היה כאן, אני לא הייתי כותבת בכלל. הפמיניזם אמנם הרבה יותר משמעותי ושמים לב לתנועה הפמיניסטית מבחינת הזכויות ועצם העובדה לנשים יש זכות דיבור מול בני זוגן (לא בעליהן, הן לא כלבים), אבל נשים עדיין מקבלות שכר נמוך יותר מגברים, "כמו בת" זו עדיין קללה, ורוד זה עדיין "צבע של בנות", בת שמשחקת או אוהבת כדורגל היא מוזרה או לסבית (אין שום בעיה אם היא לסבית, הכוונה היא להדגיש שכדורגל זה לא משחק של בנים בלבד) וכמובן, מקלים על בנות יותר בבתי ספר או בתחרויות כי היא בת אז היא חלשה יותר נכון? 
הכי מצחיקים אותי הם האנשים שדווקא כן רוצים לקדם שוויון זכויות לנשים, וכן מאמינים במעמד שווה בין המינים, אבל מפחדים לקרוא לעצמם פמיניסטים ולצאת בהצהרות, בדיוק בגלל הסטיגמות האלה! והן כל כך מפגרות. להגיד שאתם מאמינים בקידום זכויות לנשים אבל אתם לא פמיניסטים זה כמו להגיד שאתה רוצה לשתות H2O ולא מים. פמיניזם זו לא מילה גסה!

שלכם, פמיניסטית
2 תגובות
הלוואי
26/04/2017 19:03
פמיניסטית
הלוואי ויכולתי ללכת ברחוב.
הלוואי ויכולתי לחשוב שהכל טוב.
הלוואי ויכולתי ללכת להסתכל לאחור.
הלוואי ויכולתי ללכת ישר- לא סחור סחור.
הלוואי ויכולתי לא לחשוש.
הלוואי ויכולתי לא לכסות את כל הגוף- כולל הראש.
הלוואי ויכולתי ללכת מהר.
הלוואי ויכולתי להסתתר.
הלוואי והוא היה חושב.
הלוואי והוא לא היה עושה דבר כואב.
הלוואי והוא היה שולט בצרכיו.
אך דבר כבר לא יעזור לי עכשיו.
הלוואי והוא היה רואה בי יותר מזוג שדיים.
אך גם מחשבות אלו לא יעזרו לי בינתיים.
הלוואי והייתי בורחת- אבל למה לא ברחת?
הלוואי והייתי צורחת- אבל למה לא צרחת?
הלוואי ולא הייתי משותקת ומפוחדת.
הלוואי והייתי קמה ופועלת.
הלוואי ולא היה עושה כאלו מעשים.
הלוואי ולא היו קיימים כאלו מקרים.
והוא אומר לי- לא לזוז, בבקשה.
והוא אומר לי- לא לדבר בבקשה.
אל תעשי כלום, אישה.
והוא הולך לו, נעלם באפלה,
לאחר שסיפרתי לה, היא מלמלה,
תספרי לי איך הוא נראה,
גבוה? נמוך? אולי אותו נמצא.
והדמעות בינתיים זלגו מעיניי,
מתארת לה את הדמות המפלצתית,
תודה יקירה, את משוחררת, חמודית.
המחשבות חוזרות לראשי ואומרות,
"לא, תעזוב אותי! אל תיגע בי, בבקשה!"
אבל הוא לא מקשיב, לי, לאישה.
לא- נראית מילה חסרת משמעות.
למה לא עשיתי משהו? איזו שטות.


חשוב לי לציין לכל הקוראים/ קוראות של פוסט זה, במקרה של תקיפה או הטרדה מינית, זוהי אף פעם, *אף פעם* לא אשמתכם. המראה החיצוני שלכם לא אמור לחרמן בצורה הזאת אף אחד, בגדים, נעליים, איפור, אף אחד מהדברים האלה לא מסמל שהיא או הוא מבקשים את זה. אף אחד לא מבקש את זה.
נפגעי תקיפה מינית: נשים- 1202, גברים- 1203

שלכם, פמיניסטית
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »