עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
happy  (1)
me  (1)
Sad smile  (1)
אהבה  (1)
אין חלומות  (1)
אמא  (1)
אפלה  (1)
העולם האמיתי  (1)
כאב  (1)
מה איתי  (1)
סיגריה  (1)
שנאה  (1)
ארכיון
אוויר
29/07/2020 02:44
Behind My Smile
אני מוצאת את עצמי שוב בלילות מתפרקת לחתיכות. שוב דמעות, שוב בכי, שוב קשה לי, שוב אין לי אוויר לנשימה.
אני מוצאת את עצמי חושבת על הזמן שעבר, על הרגשות והימים שחלפו. חושבת על הרגעים שהיו ועל אלו שלעולם לא יקרו. אני לא מצליחה להתנתק לרגע מהמחשבות, לא מצליחה לאבד את עצמי בך לאחרונה. לא מצליחה להחזיק את עצמי בלעדייך.
שוב בשורות רעות, שוב כאב לב, שוב פחד, שוב עצב. לא יודעת איך להתמודד. אין לי אוויר. אני צריכה לצאת לנשום, אני צריכה להירגע ולהתעורר. 
0 תגובות
פורקן
06/04/2020 01:22
Behind My Smile
אז זה לא שלא קשה לי, ולפעמים אני נשברת ומאבדת את עצמי. לפעמים הכל כל כך שחור וכואב שאני רוצה להפסיק את הכל. לפעמים אני רוצה להיאבד בתוך עצמי, ללכת לים ולהסתכל איך הגלים נשברים לתוך עצמם. לפעמים אני רוצה לא להיות. לא לחשוב לא לדעת פשוט לא להיות.
השבוע נשברתי. והתמוטטתי וקרסתי והוצאתי הכל. 
והוא הקשיב וחיבק והיה פה . הוא שמר עליי ונתן לי להתפרק עליו ועזר לי להתפרק איתו.
קרסתי עליו והוא מאפס את הכל. הוא עוצר את השעון ואני נושמת עמוק. הוא נותן לי לעלות לאוויר ושומר עליי למעלה. הוא מוריד את המשקל הזה ממני ומטביע אותו בים. 
הוא הלך היום ועכשיו אני במיטה חושבת מתי יחזור, וכמה המיטה ריקה וכל כך קשה לי להירדם בלי שהוא פה נושם עליי. להירדם לידו ולקום בבוקר ולהבין שהוא עדיין פה מרגיע אותי. הוא הגל שלי. כל הכובד נעלם כשהוא שומר עליי וכשהוא הולך אני נשארת עם המשקל והמשקל לא מרחם והוא מוסיף ריבית כי הוא היה בצד כמה זמן. 
אני רוצה לצאת לשקיעה בים, לראות את הגלים נשברים לתוך עצמם וממשיכים להתמודד עם הכל. הים ממשיך הלאה, הוא נופל וקם כל פעם מחדש. הים רגוע ושקט, ואני לא .
אני דואגת וקשה לי. אני לא לבד אבל כשאנחנו רחוקים השלווה בורחת ממני. הוא הפינה הרגועה והמאושרת שלי. 
הוא יודע עד כמה אני דפוקה, והוא אוהב אותי. הוא מקבל את מי שאני למרות שאני פגומה. אני רוצה לחיות איתו. ללכת לישון ולהתעורר כשהוא שלי. ולחזור הביתה כשאני יודעת שהוא שם מחכה לי. 
אבל זה עוד רחוק. ואני נשברת כל פעם קצת יותר. אני נופלת וקורסת כל פעם מחדש וזה כואב יותר ויותר. ואני מתמוטטת ונשברת לרסיסים קטנים מאוד. וכל פעם שאני מנסה לקום ליום חדש אני קמה עם פחות כוח ממה שהיה לי, אני מאבדת כיוון ולא מצליחה לראות קדימה. ואז אני מחפשת עוד פינה. מצוף שישאיר אותי מעל הקרקע. עוד פיסת אוויר ועוד יום עד שהפינה הקבועה שלי תחזור אליי. שוב ושוב. והפעם קרסתי עליו ולא הייתי לבד והוא הקים אותי והתפרקנו ביחד.
0 תגובות
ישות עליונה
28/10/2019 02:26
Behind My Smile
אני מאמינה שאין כזו. 
אני מאמינה שאין ישות בשמיים שגוזרת לנו גזר דין עוד לפני הלידה. 
אני מאמינה שהדרך שלנו נבנית צעד אחרי צעד, והבחירות שלנו לא תלויות בישות הזו.
אני מאמינה שיותר קל לנו לדרוש מאחרים מאשר מעצמנו ולכן נוח לנו להאמין שהיא קיימת.
אני מאמינה שיותר נוח לשקר לעצמנו מאשר להודות באמת הכואבת, ולהתמודד.
אני מאמינה שהחיים הם לא צירופי מקרים וכל דבר קורה מסיבה כלשהי, ושכל דבר שקרה, קורה או יקרה, ישחק תפקיד בהמשך.
אני מאמינה שאין רק רע, ואין רק טוב, ושהכל שילוב של שחור ולבן והחיים אפורים ו-ורודים יחדיו.
אני מאמינה שהעולם צריך משהו להיאחז בו כדי לא להתמוטט.
אני מאמינה בכך שאין ישות כזו, כי אני מאמינה שאין ישות שכל כך כואב לה מבפנים שהיא גוזרת גזר דין כל כך קשה מכל כך הרבה נפשות. 
אני מאמינה שאין שום סיבה להאמין שהדרך שלי נגזרה מראש, ולא משנה מה אעשה אבחר בדרך הלא נכונה. 
אני מאמינה שטעויות הן חלק מהדרך הנכונה.
אני מאמינה שלטעות זה לחיות.
אני מאמינה שללמוד זה הכוח שלי. 
אני מאמינה בכך שאין ישות כזו. 
אני מאמינה שאם הייתה קיימת ישות שכזו, היא לא הייתה מנווטת את העולם כך. 
אני מאמינה שכל אדם בוחר את הדרך שלו, לחיות ולטעות ולנסות מההתחלה שוב ושוב ואם הוא נופל הוא יקום כי מחר יגיע יום חדש ולא כי הישות אמרה לו. 
אני מאמינה שיש מי שצריך להאמין כדי לשרוד בעולם הזה.
אני מאמינה שהאמונה העיוורת מחלישה. 
אני מאמינה שהאדם צריך להיות מסוגל להתמודד מבלי להעיף מבט מעלה. 
אני מאמינה שאין ישות כזו מלמעלה. 
0 תגובות
הלב שלי מחסיר פעימה
22/07/2019 02:40
Behind My Smile
כבר תקופה שלא אמרתי כלום, תקופה שבה אני מדברת רק עם עצמי על מה שקורה , כבר תקופה שאני מנסה לגבש דעה ולהבין מה הצעד הבא שלי. כבר תקופה שאני מנסה להבין אם אני נמצאת במקום הנכון ואם בחרתי נכון, כבר תקופה שבה אני עוצרת ומנסה לנשום לרווחה והכל קורס מסביבי. כבר תקופה שאני חושבת מה יהיה איתי. כבר תקופה שאני מסתובבת סביב עצמי, שהדברים לא בהירים לי והכל אפור בעיניים שלי. 
כבר הרבה זמן שאני מתגעגעת אליך, לריח שלך, לנשיקות , לחיבוקים. כבר תקופה ארוכה שאני חושבת שזה לא מספיק לי, שאני צריכה יותר ממך. אני צריכה להרגיש אותך יותר. אני צריכה להרגיש את המבט החם שלך. אני צריכה לשמוע אותך צוחק ונושם בעורף שלי. אני צריכה שתמלא את המיטה שלי, החוסר שלך מכאיב לי.
נקשרתי אלייך, וזה כואב. אני לא מסוגלת לחשוב על לאבד אותך, אני לא רוצה להעביר חיים בלעדייך. אני רוצה להמשיך לבנות איתך חיים ולתכנן תכניות ולאהוב אותך. 
אבל אני צריכה אוויר. אני נחנקת מהחוסר שלך. 
אתה יודע שכל פעם שאנחנו נפרדים לשלום אני מרגישה דקירה בלב, כמו צביטה קטנה שאומרת לי שאני בלעדייך השבוע
שינית אותי. אני רוצה רק אותך לידי. אני חולמת בלילה על הנשיקה בצוואר שתתן לי ומרגישה את החיבוק שלך שמגן עליי. לפני כמה זמן שמתי לב שהקשר שלנו השתנה, ראיתי משהו אחר בעיניים שלך, פתאום אמרת שאתה רק רוצה להפתיע אותי כי אתה אוהב לראות אותי מאושרת. זה היה שלב נוסף במערכת יחסים שלנו שהרגשתי שהתקדמנו ואפילו לא ידעתי שהוא היה קיים בכלל. לא ידעתי עד כמה אני חשובה לך עד אותו הרגע, ומאז אתה אומר לי את זה הרבה, אני רואה את העיניים שלך מנצנצות לפעמים כשאני מחייכת ואני יודעת שאתה שלי. אני יודעת שאני צריכה לשמור עלינו ולתכנן תכניות רחוקות. 
אני כל כך רוצה שתהיה לידי כאן. רק איתך אני יכולה לנשום לרווחה, כשאתה שוכב לידי ואני מרגישה את החום גוף שלך ושומעת את הלב והנשימות שלך, רק אז הלב שלי מפסיק להחסיר פעימה. 
0 תגובות
הכל זמני
28/03/2019 02:17
Behind My Smile
איך אפשר להסביר למישהו שהכל זמני בחיים האלה? איך אפשר לנפץ למישהו אחר את האשליה הזו? להסביר לו שאין עוד הזדמנויות ושאם לא יעשה את מה שהוא רוצה לא תהיה לו הזדמנות אחרת כי הכל זמני בחיים האלה. 
לפעמים מופיעות לי תמונות מהתאונה שעברתי, לפעמים אני מתעוררת מאותו סיוט שקרה, לפעמים אני נלחצת ממה שיהיה, לפעמים אני לא מצליחה להמשיך לישון בגלל זה, לפעמים הפחד משתק אותי ואני לא מצליחה לזוז, לפעמים הרגליים רועדות לי ולא כי קר. וכשאני נזכרת אני לא מצליחה לשכוח. לא מצליחה למצוא מחשבות אחרות, מחשבות פחות קשות. 
בימים שאחרי החלום אני זוכרת כמה הכל זמני ומחפשת להיות מאושרת בכל דרך שהיא, כי לא משנה מה, אני לא אוכל לחזור אחורה לעולם. אני עייפה ממלחמות וכאבי לב. אני לא מסוגלת להמשיך להישבר ככה, אני לא יודעת איך להתמודד כשזה תוקף, ואני לא מסוגלת ליפול פעם נוספת.
עברתי הרבה בחיים האלה, עברתי יותר ממה שאפשר לחוות במאה שנים, משברים כישלונות ניצחונות אהבות ונפילות. נפלתי וקמתי ונפלתי וקמתי, וזה קשה מפעם לפעם לקום כי הנפילה קשה יותר מהפעם הקודמת לה. 
אומרים שאלוהים נותן מבחנים רק למי שהוא יודע שיעבור אותם, אבל אני לא מסוגלת להאמין שיש מישהו שהיה רוצה שיהיה לי רע.
לפעמים הנפילה כל כך קשה שאפילו הקרקע שמסביבי התמוטטה ביחד איתי, ואני לא יודעת איך מאחדים את השברים. אני לא מסוגלת לאבד עוד בחיים האלה. הם לקחו מחיר כבד מדי. הלב שלי שבור וכל שבר מכביד על המצב, מכביד כל כך שקשה לי לנשום. הלב שלי כל כך כואב שהגוף לא יודע איך להירגע, הגוף שלי עייף מלאבד אנשים. 
הכל זמני בחיים האלה.
0 תגובות
מה אני בשבילך
24/03/2019 03:49
Behind My Smile
כבר תקופה שאני מנסה להבין מה אני בשבילך.
מנסה למצוא את המקום הזה אצלך ולהבין, באמת להבין. 
לפני כמה שבועות רבנו ואמרת שפחדת לאבד אותי, ולא אמרתי לך שאני זו שפחדה לאבד אותך. לאבד את כל מה שבנינו בשנתיים האחרונות ולאבד את עצמי.
איך אני אצליח להסביר את עצמי עכשיו? איך אני אצליח לקום ולהמשיך הלאה? איך אני אצליח להתמודד עם מה שבא ? איך אצליח לרצות להיות בלעדייך? 
אתה שלי. כנראה אני לא אומרת את זה מספיק אבל אתה שלי. ואתה תפסת מקום שאף אחד לא תפס ולא ידעתי את זה לפנייך .לא ידעתי מה היה חסר לי. אבל עכשיו אני מבינה. ואני לא רוצה לאבד את זה. ואני מפחדת לשאול אותך עלינו, מפחדת להראות לך שאני שנייה אחת מליפול ולהתמוטט באמת. 
והיום כששאלת לדעתי רק רציתי לדעת האם אתה רואה את העתיד שלנו או שאתה סתם רוצה לשמוע דעה נוספת.
יש לי כל כך הרבה ספקות ואני מפחדת להראות לך כמה שאני שבירה , מפחדת לתת לך לראות שאני מתפרקת , מפחדת להישבר מולך, מפחדת שהפחד שאוכל אותי מבפנים אמיתי , מפחדת שזו רק אני שמדמיינת את הבית שלנו.
התעוררתי בבהלה מחלום שהיה כל כך אמיתי, רציתי שהוא יהיה סיוט אבל הוא היה בדיוק מה שרציתי. ראיתי אותנו ביחד, מאוהבים ומאושרים. ראיתי אותנו על הספה מתרכבלים, ראיתי אותך שותה שוקו ואותי שותה תה, וראיתי אותך חוזר מיום עמוס ומחכה שאחבק אותך.
ואז התעוררתי כי נזכרתי בריב שהיה לנו, ונזכרתי בעיניים שלך, ובמבט המפוחד שלך, ובמילים שלך, נזכרתי שאמרת שאתה מפחד לאבד אותי, ואני מפחדת ממך. מפחדת לאבד אותך.
0 תגובות
אחי הקטן
19/06/2018 04:31
Behind My Smile
נראלי שאזלו לי הדמעות, ואולי כדאי שאודה באמת. 
ואולי אני מפחדת שאם אגיד את זה, זה יקרה באמת. 
הלוואי והייתי מאמינה באלוהים, הלוואי. אבל אני שבורה מבפנים. 
אם הייתי מאמינה הייתי אומרת לעצמי "די, אלוהים לא נותן לאף אחד מבחן שהוא לא יעמוד בו" וקמה כל יום מחדש ומתמודדת כי אני באמת מאמינה בזה. אבל לא, אני לא מאמינה בו. וכבר אין לי כוחות לקום. כבר אין לי כוח לראות מה יקרה מחר, מה ישתנה עכשיו. 
אני לא יודעת איך לשמור על השפיות שלי, איך להראות לו שאני שם בשבילו, איך לשכוח, איך להפסיק לבכות. 
העולם שלי קורס, וכל לבנה שדרכתי עליה נופלת לתוך האדמה, ולאט לאט כל האדמה מסביבי קורסת גם.
אני לא מבינה איך זה קורה, איך ילד בן 20 צריך לחלות ככה? אין לסרטן רחמים? איך זה קורה כל פעם מחדש, למה כולם מסביבי צריכים לסבול? הוא לא מספיק סבל בחיים שלו? למה שוב? 
אם הייתי מאמינה, הייתי עונה לעצמי אותו דבר, אבל אני לא  , אז מה אני אענה? שזה חוסר צדק? שזה צירוף מקרים נוראי? שיהיה בסדר? 
נמאס לי להתעורר ולהגיד לעצמי יהיה בסדר בזמן עבר. הייתי ככ מאושרת לפני ככ קצת זמן, איך הפכתי לככ עצובה בין רגע? איך זה קורה ? עד שחשבתי שהאדמה מסביבי קצת מתקשה והעולם שלי מתייצב, שוב הכל קורס. 
אני ככ מפחדת לאבד אותו, וככ מפחדת להראות לו שאני מפחדת, וככ מפחדת להראות לו שאני שבורה, אני ככ מפחדת שהוא יישבר. שהוא לא ירצה להילחם ואני לא יכולה להילחם לבד, אני צריכה אותו. 
חשבתי שאזלו לי הדמעות, והנה עכשיו אני בוכה בשקט. כן, למדתי לבכות בשקט כדי שאף אחד לא ישמע, כי אני צריכה להיות חזקה. 
אני אהיה חזקה. בשבילו ובשביל כולם. 
0 תגובות
17 שנים
18/04/2018 01:47
Behind My Smile
יש שאומרים שילדים לא זוכרים. אני הייתי אז בת 6 , ילדה.. אבל זוכרת הכל. 
אני זוכרת את דפיקת הדלת, ואת הקול של אמא, ואני זוכרת את החיילים, ואת הכתבה בעיתון. אני זוכרת שקבענו להיפגש בשבת הקרובה ואני זוכרת שזה לא קרה. 
אני זוכרת את היום ההוא ואת החדשה בטלוויזיה, אני זוכרת שסבא בא לשמור עלינו כי אמא ואבא נסעו לזהות אותה.
אני זוכרת איך היא נראתה, אבל אני כבר לא זוכרת את הקול שלה. 
אני זוכרת את האהבה שלה, אבל אני כבר לא זוכרת את ההרגשה החמה שלה. 
אני זוכרת את הפעם האחרונה שדיברנו, ואני זוכרת גם למה. אני זוכרת שזה היה כמה ימים לפני, ואני זוכרת שעזרתי. אני זוכרת שהיא התעוררה באמצע הלילה מסיוטים עם חום והלכתי לקרוא לה. אני זוכרת שהכנסתי אותה יחד איתה לאמבטיה קרה ורצתי חזרה לחדר להביא בגדים נקיים. אני זוכרת את הלילה הזה כאילו היה ממש לפני כמה ימים. אבל עברו 17 שנים, ואני כבר לא ילדה. עוד כמה שנים ואגיע לגיל שבו היא עזבה את העולם, עוד כמה שנים והיא תגיע לגיל של אמא שלה, עוד כמה שנים והיא תעבור את הגיל שבו אמא שלה נרצחה, עוד כמה שנים.. 
מעולם לא הייתי בקבר שלה. לא הייתי מסוגלת, מעולם לא סיפרתי למישהו מהמשפחה על אותו לילה. היא הרי לא זוכרת את אותו הלילה, היא הייתה חולה מדי. ואני הייתי רק ילדה. אני לא הייתי מסוגלת לדבר, אז לא דיברתי עם אף אחד, שתקתי. 
ככ הרבה זמן עבר והשתניתי בלי היכר. לא תראו עליי סממן אחד של חולשה מבחוץ. אני חזקה עבור מי שמסתכל, אני חזקה בשביל כולם. 
אבל מבפנים זה שונה, כל שנה שעוברת אני מבינה שאני גדלתי. אני קיבלתי זכות לגדול, להשתנות, לצמוח, להתפתח, להתאהב ולאהוב. אני קיבלתי זכות להיות מי שאני, אני קיבלתי זכות לכאוב ולזכור . לזכור ולעולם לא לשכוח מאיפה באתי ולאן אני הולכת. קיבלתי זכות להתקיים. אני לא מאמינה בהרבה דברים ומאמינה בהרבה דברים אחרים. אני לא חושבת באופן נורמלי ועשיתי הרבה טעויות בחיים. אבל דבר אחד מעולם לא הייתי מסוגלת לעשות וזה לספר לה על אותו הלילה. לספר שהיא הייתה כל כך חולה שנשארתי איתן כל הלילה ודאגתי. ולספר לה שלמחרת בבוקר כשירד לה החום היא לא זכרה כלום והיא העדיפה שלא אגיד כלום. אז לא אמרתי. אני לא מתחרטת על הרבה אבל על זה כן. ועכשיו שעברו ככ הרבה שנים, איך מספרים דבר כזה? איך מספרים שהזיכרון האחרון שיש לי ממנה הוא שהיא טיפלה בה והיא אפילו לא זוכרת את זה? איך אפשר להאמין? אני הייתי ככ קטנה ויש ככ הרבה שמאמינים שילדים לא זוכרים. אבל אני זוכרת, הזיכרון שלי ככ טוב וצלול ומעולם לא התבלבלו לי המחשבות כשאני נזכרת במה שקרה. אני זוכרת , אבל אולי כדאי שאנסה לשכוח. העולם שלה קרס כמה ימים אחרי אותו לילה ואני לא הייתי שם אף פעם כדי לנחם אותה. אני לא הייתי בלוויה, ולא בשבעה, ולא ביום השנה, וגם לא באף אחת מהאזכרות בשנים האלו. כל השנים האלו ככ פחדתי ממה שיקרה, והשנה לא הייתי מסוגלת לנסוע. לא הייתי מסוגלת לצאת מהבית לכיוונה, לא יודעת מה קרה אבל התחושה הייתה מוכרת. ההרגשה הזו הכאב, וכי למה? למה להכאיב לה עוד? למה להזכיר לה דברים שעדיף שתשכח. היא גדלה ללא אמא, ואני גדלתי עם. לכולן היו אמא, ולה לא. אני גדלתי בלי אבא, וגם היא קצת לא. הוא קרס אחרי המוות שלה והיא הייתה בודדה. הם עזבו את הארץ והתרחקו מכולם, הם היו צריכים ללמוד לבנות הכל מחדש. ואני הייתי מחזירה אותה אחורה. אז נשארתי בבית. והיא המשיכה עוד שנה בלעדיי. ככה כבר 17 שנים. 
1 תגובות
שכחתי
25/03/2018 18:20
Behind My Smile
אז עבר הרבה זמן מאז שהבטחתי לעצמי להיות מאושרת. 
אחרי כל מה שעברתי עם אמא שלי,ועם עצמי, ועם האהבות הישנות, והתקיפות, הבטחתי לעצמי.. דיי צריך לקום ולהיות מאושרת. 
ועבר הרבה זמן.. יותר מדי אפילו.. ומאז שהבטחתי לעצמי את זה שכחתי מזה.. שכחתי שזה מה שרציתי ושזה הדבר הנכון בשבילי.. שכחתי מי אני בכלל. שכחתי להיות שמחה, ולצחוק, שכחתי לחייך, שכחתי איך להישאר אופטימית וחזקה. פשוט נשברתי לאיזו תקופה.. ולא יודעת מה קרה היום, הוא שלח הודעה בשפה זרה וצחקתי ככ הרבה שנזכרתי באותה ההבטחה. נזכרתי שאני צריכה להיות מאושרת. שאני צריכה לתת לעצמי לשמוח ולחייך ולצחוק ולהנות.. שהחיים שלי הם שלי, והם על זמן קצוב כמו של כולנו ושהגיע הזמן לשמוח. 
הוא הבנאדם שאני עושה איתו שטויות, הבנאדם שאני קופצת עליו מאחורה, ומועכת אותו בחיבוקים, הוא הבנאדם שאני רוצה שיתקיף אותי בנשיקות ושיחבק אותי כשכואב לי.. הוא זה שמרגיע אותי .. 
אז מי אני כרגע? אני לא מי שהוא רואה, אני רק חלק מזה.. אני שכחתי מי שהייתי ונשארתי מי שהוא רואה, נשארתי מי שקופצת עליו ומציקה לו וזו שתמיד מתלוננת שחם לה כשהוא צמוד אליה ולא נותנת לו לזוז סנטימטר ימינה.. אני שכחתי מי הייתי לפני תקופה, שכחתי את השבורה שהייתי.. הוא משכיח ממני את הכאב ומכניס שם אושר. הוא עושה לי טוב. ואולי זו הסיבה שהתאהבתי בו. הוא גרם לי לשכוח תקופה אחרת, תקופה כואבת, הוא עוזר לי להחלים ולחייך. כשאני איתו אני מחייכת כי טוב לי ולא כי אני לא רוצה שאף אחד ידע שמבפנים כואב לי. 
אני אוהבת אותו.
1 תגובות
שלווה
23/01/2018 00:08
Behind My Smile
זו שוב התקופה הזאת, תחושת החנק שעוטפת אותי ולא נותנת לי מנוח. זו שוב ההרגשה הזאת שלא נותנת לי לנשום, שכואב לי בחזה ממננה. זה שוב קורה ועדיין אני לא יודעת מה לעשות נגד זה. זו שוב אני שצריכה לנסות ולשרוד, שמחפשת נקודות אור קטנות במנהרה כדי לשרוד. פעם האמנתי שאני חזקה שאני שורדת, היום אני מתקשה. 
היום אני מחפשת רק את מה שירגיע אותי ואפילו לדקה. 
כל הגוף שלי מתגרד והראש ככ כואב ובקושי מסוגלת לנשום, וזה נשמע כמו התקף חרדה וזה כנראה מה שקורה אבל שוב זה קורה ואני לא מצליחה להתמודד יותר, אני לא מוצאת את מה שירגיע, אני מחפשת סיגרייה או משהו מתוק וגם את החיבוק שלו, החיבוק שאני ככ מכורה אליו, החיבוק של זה שקורא לי "לא נורמלית" , רק החיבוק שלו מרגיע אותי. איתו יש שקט ושלווה והתקופה הזו לא מתקיפה אותי, ההתקף הזה לא קיים איתו, כשהוא ישן לידי, או מחבק אותי, או מנשק ומלטף אפילו סתם, כשהוא פה , הוא מרגיע אותי. הנוכחות שלו מעניקה לי שלווה, ואני כבר לא משוגעת ומתנשמת אלא נושמת. 
אבל הוא לא לידי תמיד, רוב הזמן אני עם עצמי, והקושי לנשום מכאיב לי בחזה , הלב שלי ממש כואב והכאב החד הזה שדוקר אותי בפנים זה התוצאה של החרדה שלי. 
ואני לא מצליחה להבין למה עכשיו, מה קרה? נכון זו תקופת מבחנים ויש לי הרבה מבחנים ומטלות, ואני מודעת לזה שלא אעבור את כולם, וזה בסדר ואני מוכנה להשלים עם זה. אבל מה עוד? מבחן לא גורם לי להיות ככה .
ההתקפי חרדה האלה באים אליי מילדות, עוד בתור ילדה כשהייתי לחוצה הייתי מתמוטטת, הגוף שלי היה תוקף את עצמו והיו באים כאבים שאי אפשר להסביר. ההתקפים היו גורמים לי לתקוף את הגוף שלי ולהכאיב לעצמי. 
ועם השנים למדתי להתמודד איתם, למדתי לשלוט בהם ולא הם בי, ולמדתי למצוא את השלווה. 
אבל בשנים האחרונות השלווה לא איתי, אני לא מצליחה להיות שלמה. השנים האחרונות עברו ככ מהר, ואני לא חושבת שהצלחתי להשלים איתן. להתמודד עם כל מה שקרה ועם מה שעברתי, ולהשלים עם המצב. אולי הדחקתי. אני בטוחה שלא התמודדתי . אבל עכשיו גם לא הזמן להתמודד, היה לי את הזמן והעדפתי להדחיק אז עדיף שגם לא אפתח את זה עכשיו, שלא אכאיב לעצמי יותר. 
אני צריכה את החלק הנוסף , את החלק שירגיע אותי. האהבה שלי אליו לא מספיקה לי, הגוף שלי מתחיל לקרוס לאט לאט ובקרוב אתמוטט לגמרי. 
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 הבא »