עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
כסף בעל וילד
15/05/2017 01:20
BATYA BAZZ
לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כולם היו בטוחים שכשאחזור, אם בכלל,  מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ידיי יהיו מלאות בכסף, בעל וילד, כל החבילה האטרקטיבית שעל פיה יחשיבו אותך כאחת שהסתדרה כבר בחיים. ואם לספור את הכיסים שלי, הכסף היחיד שיש לי זו צבע הטבעת שמצאתי בחדר הישן שלי,שגם השחירה נורא עד שהברקתי אותה   כדיי לענוד אותה ולהיזכר קצת בפעם. את עניין הבעל כנראה סגרתי במוקי, כלבי הנאמן, שבדומה לכמה בעלים שאני מכירה נוהג לישון הרבה או סתם לרבוץ בסלון אחרי ארוחה דשנה  ושחם לו להוציא את הלשון הארוכה שלו "בתוספת ריר דה לה ריר על כל כלבה שעוברת ברחוב.  אי אפשר שלא להתאהב בו .וילד. ובכן ילד, איך הם תמיד יודעים לכוון בול את החץ לרחם שלי. פה אני תמיד נחנקת, כאילו הגרון שלי מפסיק לתפקד ברמת קיפאון מוחי ואני לא יכולה להוציא מילה,  או לנשום. הפנים שלי קפואות שמדברים איתי על זה שלא באמת יעלו עליי, כי אני חזקה ואסור שייראו אותי בוכה והדמעות נשטפות בלי סוף בתוך הגרון שלי.  ושם  אף אחד לא רואה אותם. זה שלי פרטי. אני בולעת רוק גדול וממשיכה הלאה. אבל הרוק הזה שנבלע זה כמו גלגל שמסתובב לו אובר אנד אובר בתוך תוכי ואני לא מצליחה להוציא את זה החוצה, לזרוק את זה,  או. לפחות לירוק יריקה אחת גדולה של שחרור. אני רוצה ילד ברור שרוצה אבל אולי לא מוכנה לזה עוד. אז אם אני עוד לא מוכנה לזה ייתכן ואני לא רוצה באמת מחויבות שתגרום לי להפסיק לחיות את חיי בצל כנף ציפור חופשייה. כזאת אני, חיה את הרגע, מה שמעניין אותי זה כאן ועכשיו, זה מסעיר יותר, מהנה יותר ומסיר כל דאגה עתידית. ההווה. בשביל זה באתי לעולם כדיי לחיות ולחוות את העכשיו כנראה שגם בגלל זה עוד לא הזדקנתי, נראית מעולה יחסית לגיל 33, כמו בשנות ה20 לחיי ואפילו יותר טוב. חברה שלי תמיד הייתה משביתת שמחות שכזו תמיד אמרה לי " את חייבת להפסיק להתנהג כמו ילדה, קחי את החיים שלך קצת יותר ברצינות, בלי להעליב כן? אבל לא התקדמת לשום מקום בחיים שלך, תמיד אין לך כסף ואת לא יודעת איך להתנהג עם גברים ואין לך שום תוכניות לעתיד. תראי בת כמה את כבר, לא הגיע הזמן שתיקחי את עצמך קצת יותר ברצינות ולא תישארי מאחור?"
אף פעם לא התייחסתי למה שמורז אמרה לי. כי אנחנו שונות . ככה היא הייתה מתנהגת אבל לא אני. היא מחושבת כזו חייבת תמיד שהכול יהיה מסודר וארוז בקופסא קטנה וקומפקטית עם סרט ורוד גדול מסטן  ועם תכנון ל10 שנים הבאות ולא אתפלא אם היא חישבה גם לעולם הבא. "אבל אני זאת לא את, מורז, תני לי לחיות בדרך שלי". הייתי מתעצבנת עליה כל פעם מחדש, תמיד האמנתי בזה בכל מאודי שגם הדרך החופשייה שלי, הקלילה והאמיתית שלי תביא אותי להצלחה  בבוא הזמן, ומה שצריך לקרות, יקרה . אבל השנים עברו להם, וזרמתי וצחקתי, ושתיתי והזדיינתי והתמסטלתי ורקדתי ונעצרתי וטפטפתי דם והתאהבתי והתאכזבתי וטיילתי וחייכתי והתחזקתי וחלמתי וכאבתי והתאבלתי ובכיתי והשתחררתי והגעתי עד עצם היום הזה, לגיל 33  עם פאקינג עצם של מוקי תקועה לי בגרון שאומרת לי שלא מיציתי את החיים האלה, שחסר לי משהו.
2 תגובות
תל אביב
03/04/2016 03:18
BATYA BAZZ

בין האפל לנסתר 
בעולמנו המר
לא נרדמת תל אביב... 
פה זה כמו משחק בלי פשר, בלי קו 
כל איש בודד מהמר על חייו 
וזה לא שאני לבד 
פשוט אין אף אחד, אין אף אחד

סוף סוף מצאתי לי חדר
על גג כניסה נפרדת 

 אומנם קצת עכור והתקרה יורדת 
מרבד מקומט 
אבל לי לא איכפת ,

 כדיי לשלם עליה עובדת כמו חמור 

במזוזה אני עבד 
והמוח רץ

ושומעת שהם אומרים לי שחבל עלי 
מסבירים לי שזה לא כדאי 
שואלים אותי עד מתי?

 אומרים תעזבי אותך מתיאטרון 

ושכל מסובך - 
לוליטה את ילדה יפה
ויש לך פוטנציאל 



אולי מקום אחר?
מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל 

ולתקן עוד פעם


ועם הזמן אני אומרת "זה רק ילך ויסתדר
, 
מחר בבוקר אתעורר ליום חדש נפלא! 


והם נורא מודאגים שאת לא ילדה רגילה 

וזה לא רק הדגים, יש איזה משהו מסריח פה... 
הם עוד מקווים שתהיי איזה תלמידה מצטיינת
באוניברסיטת ייל, תנחיתי אדם על השמש, 
העגיל בלשון, הפסנתר בסלון, הסמים בארון, 
לא נותנים איזה רמז? 


ועל גגות תל אביב משהו קורה  כל לילה 
לא מחום לא מקור התחבאתי כאן


כאן על גגות תל אביב רוצה להיות חופשייה 
לא תלויה באהבה 
או בכסף או במקום


 ואני חופשייה קופצת ממסיבה למסיבה
שוב שותה ושוב שותה 
שוב שיכורה, שוב צוחקת 
ובבוקר לא זוכרת.


כשאני קמה ומתלבשת 

והשמש לי שולחת דרישת שלום, 
אני שותה כוס קפה ונזכרת

פאק! לא גומרת ת'חודש, לא גומרת 
לא גומרת ת'חודש, לא גומרת
לא, לא, לא גומרת ת'חודש.
ואני שוברת ת'ראש 

לא יודעת מה לעשות 
ושחור לי בעיניים 
ואני אובדת עצות. 
 
אני נלחמת בך תל אביב 
 אני שוב באותו נתיב, ואין מי שיקשיב 
והאורות סביב עוטפים את תל אביב, שוטפים את תל אביב 
הולכת בחשיכה, ואין לי מנוחה 

את  הרי כולך צלצול פרוע 
הצגות ומסכות 
די מספיק עם זה ודי
... 


אני הולכת. 
כבר כתבתי עלינו אינספור שירי פרידה 
אני הולכת
ושהולכים 
אין דרך חזרה
טרקתי את הדלת
חושבת על זה עוד רגע 
מורידה את המים
וחוזרת 
אני הכי טובה בלהגיד שאני הולכת
כשאני עומדת 
את באמת חושבת שאת האחת שלי
ושאני האחת שלך? 

כ אם לא
זה משחק ממש מוזר 
ובכלל
אני
בדרך אל הדלת.


כי אם אין לך חיבוק בשבילי אני מוותרת על החגיגה...


















 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 





 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

0 תגובות