עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול
16/02/2014 21:54
yaf_1
יצירתיות בבית, יצירתיות וחינוך, תיסכול
מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול ? זאת שאלה טובה.
העיתונאי יובל אברמוביץ כתב רשימת משימות והתחיל להגשים אותן, אני בוחרת להתמקד במשימה אחת,
שאותה לא אגלה בשלב הזה ואותה אני מקווה כמובן להגשים.
מתוך השפע הקיים אתה צריך לבחור לפעמים.
אחרת הכל נשאר תיאורטי...
כך קורה גם בחינוך. אתה מוצף בידע ומציף את הילדים בלי משים בידע.
והידע הוא אינסופי.
מה שנחוץ כאן הוא מיקוד, ביטחון עצמי, הגשמה!
5 טעויות נפוצות שהורים עושים עם ילדיהם:
1. דואגים שאם הוא לא ילמד, הוא לא ידע
2. דואגים כאשר רואים את ילדם עושה "שום דבר"
3. דואגים כאשר ילדם יודע פחות מאחרים (הדשא של השכן ירוק יותר...)
4. דואגים כאשר הוא לא מתקדם בכיוון הרצוי.
5. דואגים.
שאלה: 
האם אי פעם הדאגה עזרה לכם ההורים למצוא פתרון?
אני מנחשת שלא.
איך אני יודעת?
כי מעצם טבעה הדאגה מובילה למבוי סתום. בזמן שאנחנו נמצאים בחושך אנו לא יכולים לראות את האור.
אז מה הפיתרון? להפסיק לדאוג.
לנשום עמוק
לספור עד 10
ולראות את מה שיש : הילד חמוד ובריא. כל השאר הוא בונוס...
והעובדות הן ש: 
1. גם אם הילד לא ילמד בבית הספר את החומר הנלמד, זה עדיין לא אומר שהוא לא ידע.
    יש מה שנקרא - למידה בלתי פורמלית והיא חשובה לא פחות מלמידה פורמלית.
    למידה בלתי פורמלית - היא למידה כיצד להסתדר בחברה, כיצד לקשור חבל, כיצד לעשות...(בשונה מתיאוריה)
    למידה פורמלית - מה שלומדים בבית הספר - ידיעות בתחומים שונים, עדיין לא יקנו לילדים
    את הנסיון הממשי החשוב כל כך שמפתח את הביטחון העצמי של הילד. 
2. לעשות שום דבר לעיתים חשוב כמו לא לעשות, שכן בזמן הזה, הילד קולט ומפנים לפני פעולה. זהו תהליך חשוב 
     לא פחות מהיותו אקטיבי.
3. אין גבול לידע. תמיד יהיו ילדים/שכנים/אחים/אחיות/חברים/חברות שידעו יותר או פחות ממנו. 
    אם אתם רוצים לעודד את בטחונו העצמי של ילדכם, אני מציעה לכם להפסיק להשוותו לילדים אחרים
    ולראות את ילדכם בעבור מה שהם. כך פשוט !
4. מה הכיוון הרצוי למעשה? כבר נאמרו ונחקרו האינטלגנציות השונות של הילד. לכן אין כיוון אחד !
     ילד אחד עשוי להיות חזק בספורט, השני באמנות, השלישי ברכישת שפה מצויינת והרביעי בשזירת פרחים.
     אין ילד אחד דומה לאחר וכולם טובים.
5.  הדאגה ככלל היא מיותרת ואף מזיקה, היא מכניסה אותנו למצב נפשי ופיזי קשה או לא נעים. 
מה כן כדאי?
כדאי לשוחח על מה שרצוי לנו, מה שחשוב לנו, מה שאנחנו מרגישים. לדבר אליו בגובה העיניים...
כדאי לנמק את הרציונל העומד מאחורי כל דרישה שלנו. כך תהיה משמעות לדברינו. 
כדאי להעניק לילדנו כלים וקצה חוט שממנו יהיה לו קל לטפס. כדאי לעודד את הילד ולראות את אותן פעולות חיוביות שהוא כן מבצע,
את אותן תכונות מבורכות שלו.
נסו ותיווכחו.
אז לסיכום בואו נעשה ניסוי קטן.
נאמר שילדיכם מגיע הביתה, הוא מרגיז אתכם...לא מוכן לאכול את מה שהכנתם לו/לא מוכן להכין שיעורים/
רב עם אחיו/אחותו וכד'.
בא לכם לצעוק ! בא לכם לכעוס! אתם משקיעים והוא מזלזל וכד'.
העצה היא: חכו רגע עם הכעס!
חשבו - מה הייתי רוצה שהילד יעשה עכשיו (ולא מה אני לא רוצה שהוא יעשה)
            מה הדבר הטוב שהילד עשה. 
            איך אני פונה אליו ומכיל אותו ויחד עם זאת פונה אליו בכדי להשפיע.
לדוגמא: הכנתם פירה מה זה טעים - אך הילד לא אוהב את הפירה הזה ובמקום כך מעדיף
             פרוסה עם שוקולד (הרבה קלוריות, לא בריא, מזיק לשיניים וכד')
    אתם: הייתי שמחה אם תאכל פירה מאחר והוא מכיל פחממות ובכך מסייע לך לגדול לעומת
              שוקולד שהוא בעיקר מתוק ועלול להזיק לשיניים. 
(התנהגות לא מומלצת היא לומר לו למשל: "שוב אתה אוכל שוקולד? מה עם הפירה שהכנתי לך?
  אתה אף פעם לא אוכל אוכל בריא!!! וכד')
בפוסטים הבאים אפרט מדוע סגנון כזה הוא לא מומלץ. בינתיים כיתבו לי על תוצאות הניסיון הקטן שלנו.
                                                                                                                                ב ה צ ל ח ה!


0 תגובות