עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אני חייבת לכתוב את זה
17/09/2012 23:07
גאיה 35
אז נכון שכתבתי לפני פחות משעה פוסט- אבל זה ממש כיף לשתף דברים כאן. אני בטוחה שכולם כאן שמעו על וואן דירקשיין. הבעיה שלי היא שאני לא אוהבת אותם ואחותי מטורפת עליהם וכך גם החברה הכי טובה שלי. הכי מעצבן זה שכשאני אומרת שאני שונאת אותם ישר כל הדירקשניות (או שקוראים להן בשם אחר?) מתנפלות עליי ואומרות ״סתמי!״ וכל מני דברים בסגנון. ואז גם שואלים אותי איזו מוסיקה אני אוהבת ואני תמיד מנסה להתחמק מתשובה כי אני אוהבת מוסיקה קלאסית ואולי קצת ג׳אז (בסגנון של הפנתר הורוד או ״הבדרן״) אבל אם אני אגיד את זה יצחקו עליי. לא משנה אם חברות שלי יגידו שזכותו של כל בן אדם לאהוב מה שבא לו- הן יצחקו עליי. אחת היצירות האהובות עליי היא ״בהיכל מלך ההר״ של גריג. אבל אף אחד לא יבין מה גורם לי לאהוב את היצירה הזו. כולם אוהבים פופ וכל מיני סגנונות דומים (ויש מעט ילדים בשכבה שלי שאוהבים גם רוק ומטאל) אבל לא, אין אף אחד שאוהב מוסיקה קלאסית. אפילו לא ילד שלמד איתי בכיתה שהוא פסנתרן ממש טוב ומנגן קלאסי- גם הוא מעדיף לנגן מוסיקה מודרנית אבל מנגן קלאסי בעיקר בשביל להשתפר כי הוא רצה לנגן בהרכב. דרך אגב- אם משהו ידבר איתי אי פעם אבל רק פעם אחת- הוא יבין שאני סופר חננה, אבל אחרי כמה פעמים הוא יבין שזה לא דבר נוראי. אני זוכרת בעל פה את התקופות של המוסיקה מימי הביניים ועד היום, כולל השנים ומלחינים בולטים בחלק מהתקופות. כן- אני סופר חננה, אבל הי, לפחות אני יכולה ״לעזור״ לאחרים בשיעורי בית ועל הדרך לפלוט את כל התשובה כי מעצבן אותי שלא מבינים דברים גם אם הסברתי להם אותם 10 פעמים כי הם לא טרחו להקשיב למורה- אז למה שיקשיבו לי?
5 תגובות
התחלה חדשה
17/09/2012 22:19
גאיה 35
קודם כל: שנה טובה! שלי אומנם לא התחילה כל כך טוב כי אני במיטה שלח ומרגישה כאילו הגרון שלי עומד להתפוצץ כל רגע ושותה חלב חם בערך שלוש פעמים ביום אבל לפחות שלאחרים יהיה טוב :)זה הפוסט הראשון שלי ואני מצטערת שאין רווחים בין השורט אבל אני כותבת מהאייפוד שלי וזה לא עושה רווחים בין השורות. אני גאיה (זה שם בדוי ואחד מהשמות האהובים עליי) ואני בת 12, בכיתה ז׳. אני גרה במרכז ואני מנגנת בחליל צד (אומנם פחות משנה אבל זה ממש השפיע על החיים שלי- בפוסטים הבאים תוכלו לראות את זה). אני ממש רגישה לרעשים (למשל באחת המעבדות בבית ספר שאני לומדת בו ש טלוויזיה ישנה וכשהיא עובדת יש צליל ממש גבוה ומעצבן והחלק הכי גרוע זה שאני לומדת באופן קבוע במעבדה הזו). מדי פעם יש לי עוויתות קטנות או שאני עושה פרצופים מוזרים כשאני שומעת רעשים מעצבנים (אני לרוב סתם משעינה את הראש על כתף ימין שלי לכמה שניות). אני שונאת ללמוד מדעים וספורט (מי כבר קורא לזה חנ״ג?). מדעים בגלל המורה וספורט כי כולן פדלאות שלא יכולות לרוץ 500 מטר (למי שלא יודע- מכיתה ז׳ מפרידים בנים וביות בספורט). אני שונאת ספורט בבית ספר כי כל אסתמטי מקבל פטור מריצות אבל אני מכירה מישהי אחת אסתמטית שרצה ריצות ארוכות בחוג כלשהו אבל לא רצה בבית ספר- עוד הוכחה לזה שממש קל לא להתאמן בשיעור ספורט. אני אוהבת לעשות ספורט- אבל אחרי הבית ספר. אני מתאמנת בשחייה ואני אוהבת את זה כי זה ממש מרגיע. באימון האחרון שהיה לי הייתי ממש עצבנית מהבית ספר ואחרי האימון הייתי ממש רגועה ולא היה אכפת כי שאני צריכה לחכות בחוג של אחותי הקטנה עוד הרבה זמן (כי אמא לא יכלה להסיע אותי הביתה). הבית ספר שלי זה משהו הזוי. זה לא בית ספר פרטי או משהו אבל יש לנו מלא שיעורים בקבוצות קטנות ויש תזמורת שהיא גם דבר הזוי (אחרי שהייתי בחזרה אחת הבנתי את זה). עוד משהו קטן- אני לא אוהבת לדבר הרבה. הייתה תקופה שזה היה עושה לי כאבי ראש כי הייתי ממש מנוזלת (שנתיים של הסתובבות עם טישו בתיק לכל מקום). עכשיו זה כי אני התרגלתי לדבר חלש וכשאני מדברת חלש הקול שלי משתנה לפעמים או שאני צרודה- אבל זה רק כשאני מדברת חלש. אז עכשיו אני בטוחה שהשנה שלכם התחילה יותר טוב ואני מקווה ששלי רק תשתפר :) 
0 תגובות